לדמותו של הרב התימני שכיהן כרב הקהילה היהודית באסמרה, בירת אריתריאה שבאפריקה – הגאון רבי רצון טובי זצ"ל | נלב"ע בליל שישי, עשירי בטבת התש"ל

היום, הוא יום פקידת שנתו של הגאון רבי רצון טובי זצ"ל, שנפטר לפני 55 שנה בדיוק – בליל שישי, עשירי בטבת התש"ל. אתר 'המאורות' מגיש לפניכם מסמך מרתק במיוחד ולא שגרתי, על חייו ופועלו של הרב התימני שכיהן רבות בשנים כרב הקהילה היהודית ב…אסמרה, בירת אפריקה!

* * *

הגאון רבי רצון טובי זצ"ל

יהודי אריתריאה

הרב הגאון רבי רצון טובי זצ"ל היה כלי קודש ורב הקהילה באסמרה, עיר הבירה והעיר הגדולה ביתר ‏באריתריאה שבאפריקה, במשך כשלושים שנה.‏

באסמרה, וכן בעיר הנמל מצואע, חיו ופעלו יהודים במשך עשרות רבות של שנים. מהם ‏יהודים שהיגרו מאיטליה ומטורקיה, ומהם יהודים שהגיעו מתימן רבתי ומעיר הנמל עדן שבדרומה עקב הצרות ‏והרדיפות השונות, לצרכי פרנסה ומסחר. כבר בשנת תרנ"ז דווח בכתבי קורות העיתים כי יהודים מתימן – ‏כנראה מעדן – ביקשו את רשותו של המלך להתיישב בערי אתיופיה.

יהודי עדן שהיגרו לאפריקה נעזרו בנתינותם הבריטית, בקרובי משפחה ובקשריהם המסחריים, הקימו תחנות ‏מסחר באריתריאה, וייסדו בערים מצואע ואסמרה קהילות מסחר תוססות. הכיבוש האיטלקי של אריתריאה ‏בסוף המאה התשע עשרה עודד את בואם של סוחרים זרים רבים, מהם יהודים מאיטליה, מיוון, מאיזמיר ועוד.‏

בשנת תרס"ד נזכרה בעיתונות התקופה חברה בשם "אגודת ציון" שנוסדה בעיר "אזמרה" = אסמרה, ועליה ‏נכתב כי "מייסדיה הם אחינו ילידי איטליה וארץ הקדם שזה מקרוב נקבצו יחד וייסדו להם קהילה דתית, וגם ‏רב הביאו להם מתימן".‏¹

בשנת תרצ"ה נמנו באריתריאה מאתיים וחמישים יהודים, רובם באסמרה. שישים אחוזים מיהודי אסמרה היו ‏עדנים, עשרים אחוזים תימנים, והשאר איטלקים וספרדים ממקומות שונים באימפריה העות'מאנית. כאשר ‏נכנסו הבריטים לאסמרה, בשנת תש"א, היו בה כארבע מאות יהודים, וקרוב לשני עשורים אחרי כן – כחמש ‏מאות יהודים, וזאת לאחר שיהודים רבים היגרו ממנה לארץ ישראל. מספר זה נשאר יציב עד שנת תשל"ה.‏

כמה מיהודי עדן נחשבו כעשירים גדולים. מהם בלט שוּעה מנחם יוסף, שנולד בעדן בסביבות שנת תר"ם והיה ‏מראשוני היהודים שהיגרו לאסמרה בסביבות שנת תר"ס. בהמשך כיהן כנשיא הקהילה במשך כארבעים שנה, ‏עד פטירתו בתשכ"ו. בבעלות משפחתו היו כמעט כל החנויות בשני רחובות במרכז המסחרי של אסמרה. ‏יהודים עדנים אחרים פעלו כסוחרים, עוזרים בחנויות, פקידים, מנהלי חשבונות, סנדלרים, צורפים וכדומה. ‏רבים מהם עבדו במפעליו העסקיים של שועה מנחם יוסף.‏²

על ידי הנשיא שועה מנחם יוסף נוסדה שלוחת קהילת עדן באסמרה. כאמור, בימיה הטובים מנתה קהילה זו ‏כחמש מאות יהודים, שרובם התגוררו בקרבת בית הכנסת. חיי היהדות במקום היו מלוכדים ופעילים. בבית ‏הכנסת התפללו כמנהגי עדן והסידורים היו נוסח ליוורנו. מנהיג הקהילה היה רבי אהרן דאוד, ששימש כשוחט ‏ומוהל, ויחד עמו שימשו ככלי קודש רבי מנחם שולם שהתמנה לחזן, הדיין רבי רצון טובי, ורבי בנין ששימש גם ‏כן שוחט.‏³

כך מתוארת הקהילה היהודית שבאסמרה, במאמר שהתפרסם בשנת תש"ג:‏⁴

אסמרה היא עיר בירתה של אריתריאה, מושבה איטלקית לשעבר הנמצאת במזרח אפריקה על ‏חוף ים סוף. בכללה, בעלת נוף יפה, יש בה הרי געש רבים, ברוכה במים ולד רשת כבישים ‏ממדרגה ראשונה שנבנו על ידי האיטלקים. הילידים (חבשים – קופטים ומוסלמים) עוסקים ‏ברובם בגידול בקר ובחקלאות דלה. שפתם היא אמהרית, אולם תושבי הערים מבינים גם ‏איטלקית.‏

אסמרה נמצאת בגובה של 2500 מטר מעל פני הים. אווירהּ יפה ונוח, חדשי החורף באסמרה הם ‏יוני–ספטמבר בלבד. הגשמים יורדים בזעף ועל פי רוב בשעות הראשונות של אחרי הצהריים. ‏בערבים קר ורטוב, ובשעות היום – לא חם ביותר. בגלל גובה המקום מורגש מאד המחסור ‏בחמצן שבאוויר. כדאי גם לציין את ההבדל העצום במזג האויר של מצואע, עיר החוף הרחוקה ‏מהבירה 45 ק"מ בקו אווירי (120 ק"מ בכביש). החום בה איום, ביחוד בחדשי החורף, בשעה ‏שבאסמרה עולה החום לעתים קרובות על 50 מעלות בצלזיוס.‏

באסמרה נמצאים כ־300 יהודים – תושבים, רובם מהגרים מעדן, ומיעוטם מתימן. ביניהם שלוש ‏משפחות ספרדיות. כולם עוסקים במסחר ומצבם הכללי טוב. בתי המסחר הגדולים ביותר בעיר ‏שייכים לכמה מאחינו בני עדן, רובם ככולם דתיים, ומאורגנים יפה. בוועד קהילתם נמצאים 5 ‏אנשים (בלי כל בחירות) ונשיאו – מר מנצור, עסקן ציבורי נכבד המוסר הרבה מזמנו למען ‏העדה ויחידיה. השפעתו גדולה.‏

מארי דוד הוא ה"מארי" של הקהילה, שוחט ומוהל, ובית מסחרו נמצא באחד הרחובות ‏הראשיים. באריתריאה כולה יש בית כנסת אחד ויחיד, זה שבאסמרה, ולידו בית מטבחיים כשר. ‏בשנה האחרונה נפתח גם בית ספר עברי לילדי ישראל, שבו מכהן מורה מעדן היודע עברית. ‏העברית אינה תופסת לעת עתה בבית הספר את המקום הראוי לה, כי רוב הזמן מוקדש ‏לאנגלית. אחינו קשורים לארץ ישראל בקשרי נפש, ומקשיבים בלב רונן לכל היוצא מפינו על ‏הארץ והמתרחש בה. ‏

אלה תולדות

רבה של הקהילה, הרב רצון טובי זצ"ל, נולד בצנעא בירת תימן בסביבות שנת תרנ"ח. שושלת ייחוסו היא הרב ‏רצון, בן יחיא, בן חיים, בן יצחק, בן אברהם. אחד מחתניו של סבו, חיים בן יצחק טובי, היה הגאון רבי שלום ‏ב"ר יוסף קלזאן זצ"ל. כך שיחיא, אבי הרב רצון, היה גיסו – אחי רעיתו של רבי שלום קלזאן.‏⁵

מבני משפחתו הקרובה של הרב רצון ידועים לנו אחותו, מרת יונה אשת רבי אברהם שרעבי (שחתניה הם ‏הגאונים רבי פנחס ורבי עזרא קורח שליט"א), ואחיו מאם אחרת, צמח טַיְבִּי, שנפטר בבחרותו – בתאריך י"ד ‏באב תש"ח.‏⁶

בשנת תרפ"ג יצאו מספר יהודים מחודידה שבתימן אל פורט סעיד שבמצרים, מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל. ‏אולם, בהגיעם לפורט סעיד גורשו משם, ולכן הגיעו למצואע ושם נתקבלו על ידי איש החסד שועה מנחם. היו ‏אלו הרב רצון טובי ורעיתו, שלום גמאל ורעיתו ומאיר חמדי.‏⁷‏ מספר שנים לאחר מכן, בשטר שנכתב בצנעא ‏בכ"ט בטבת תרצ"א, נזכרת עדותו והודאתו של יחיא בן חיים בן יצחק טובי מצנעא על כך שקיבל מסעיד ‏צובירי ואחיו ישראל צובירי כסף שנשלח אליו מבנו רצון המתגורר באסמרה.‏⁸

שנים מספר אחרי כן התמנה הרב רצון לרב הקהילה המקומית, וכן עסק לפרנסתו במלאכת הצורפות, כרבים ‏מבני משפחת טובי שהיו אנשים אמידים שעסקו במסחר. על קשריו עם בני משפחת גמליאל והסיוע שהעניק ‏להם מסופר בקטעים רבים בספר פרקי חיים.‏⁹

על משמר הכשרות

במשך כשלושים שנה שבהן שירת נאמנה את הציבור, היה הרב רצון ממונה ואחראי גם על כשרות מפעל הבשר ‏‏"אינקודה" של שועה בנין, שהעלה בשר כשר על שלחנות המוני בית ישראל. במפעל נשחטו בהמות על ידי ‏שוחטים מקומיים, וכן שימורי בשר שנשלחו לארץ ישראל.‏¹⁰

אישור כשרות מיוחד ניתן לבית החרושת שתחת השגחת הרב רצון על ידי הרב הראשי לארץ ישראל, הגאון רבי ‏יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. היה זה לאחר שבשנת תש"ו הרב הרצוג ביקר במחנה עצירי אצ"ל ולח"י ‏שבאריתריאה, וכך התוודע לבני הקהילה היהודית שבמקום ובראשם הרב רצון. המפעל סיפק בזמנו בשר כשר ‏גם לגולים במחנה המעצר, ובאותה עת קיבל הרב את הסמכתו מהרב הרצוג.‏

דברי הרב הרצוג מופיעים לאחר אישור באנגלית שכתב הרב רצון מטעם הקהילה היהודית באריתריאה, על כך ‏שכל הבשר שעובד במקום נשחט על פי ההלכה והיה בהשגחה מתמדת של הרבנות. בעמודים הבאים מפורטת ‏צורת המשלוח וסימון הכשרות באמצעים שונים.

ואלו דברי הרב הרצוג, מספר שנים לאחר ביקורו באסמרה:‏¹¹

ב"ה, ערב שבת קודש, כ"ז טבת תשי"א. ירושלים עיה"ק ת"ו.‏

לראיה שבהיותי באסמרא, במדינת אריטריאה, זה מספר שנים בדקתי את השו"ב דשם הרב רצון ‏טובי היו"ר,‏¹²‏ החתום מעלה, ומצאתיו בקי בהלכות שחיטה ובדיקה, ובן תורה בכלל, ומוחזק ‏לירא שמים מרבים, וראוי לסמוך עליו בענייני כשרות, והעדה היהודית דשם כולם שומרי תורה ‏ומצוה. יברכם ה' מציון ויעלם מהרה לציון ברנה.‏

יצחק אייזיק הלוי הרצוג
ראש הרבנים לישראל
החופעיה"ק ירושלים ת"ו

מכתב שהתפרסם על ידי בית המכירות הפומביות "קדם" מתאריך ה' בתשרי תשי"ב, נושא את הבלנק הרשמי ‏של "קהילת היהודים באסמרא" ובו פונה הרב רצון טובי אל הרבנות הראשית לישראל ומחלקת הכשרות, לאשר ‏את חתימתו על הכשר הבשר שנשלח מאסמרה על שם שועה בנין.

בהמשך אותה שנה התעוררו ספקות שונים בעניין הבשר המשומר שבבית החרושת, ובעיתונות התקופה ‏התפרסמו ידיעות מטעם הרבנות בענייני כשרות. ביניהן, הודיעה מחלקת הכשרות של הרבנות על פנייה מהרב ‏הרצוג אל הרב רצון טובי, בעניין הכשר בית החרושת של שוע בנין שבאסמרה.‏¹³

במסמכים השונים שנשמרו בידינו¹⁴‏ מתואר כיצד באותה תקופה הגיע שוע בנין בעצמו להשתדל בירושלים ‏עבור מפעלו, וגם נשיא הקהילה שועה מנחם יוסף פנה בבקשה אל הרב הראשי. יצוין שבחליפת המכתבים ‏הודגש שהרב רצון עצמו לא היה שוחט בהמות כלל אלא מפקח על תהליך השחיטה, בודק את הסכינים ‏וכדומה. במכתבו של נשיא הקהילה מודגש יושרו של הרב רצון, המשרת את הקהילה בנאמנות במשך עשרים ‏וחמש השנים האחרונות, ובמברק נוסף ממנו מחה על טענה בלתי נכונה שהועלתה כנגדו וביקש לחקור ולבדוק ‏את הדברים.‏

ואכן, הרב הרצוג שלח לאסמרה את הרב אליעזר כהן זצ"ל, ראש המנקרים האשכנזיים בירושלים, להשגיח על ‏המלאכה. לקראת סופה של השנה, בתאריך כ"ב באלול, שלח הרב כהן אגרת ברכה מאסמרה אל הרב הרצוג. ‏באגרת הוא מעדכן אותו כי כל בני החבורה שעמו עוסקים במלאכת הקודש של השחיטה, הניקור וההשגחה ‏בבית החרושת אינקונדה, ומשגר ברכות ואיחולים נלבבים לרגל השנה החדשה, בשמו ובשם כל בני החבורה ‏העמלים "בהכנת בשר לישראל, כרצון ה' וכרצון יראיו".‏

נדון הלכתי הנוגע למפעל באסמרה מופיע במכתב ¹⁵ ששלח הגרי"א הרצוג אל הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל ‏בתאריך ב' בסיון תשי"ב. בתחילת דבריו הוא מצטט מברק שהתקבל מאסמרה, ובו שאלה בדיני כשרות לפי ‏מנהגי קהילות ישראל – האם אפשר לחלק בשר קפוא לשחיטה ספרדית מיוחדת. הרב הרצוג כותב שלדעתו יש ‏להסכים לכך באופן שהדבר יהיה מדוקדק וכשר לספרדים בלי פקפוק, וביקש מהגר"א ראם להציע את הדברים ‏לפני הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל.‏

בשנת תשט"ו, כשהמשך ייבוא הבשר המשומר נעשה על ידי חברת ניופרתא, התקיימו בירורים שונים על תהליך ‏הכשרות וזהות השוחטים, המנקרים והמשגיחים. במכתב מטעם החברה אל הרב הרצוג, מתאריך א' בניסן, ‏מוזכר כי המפעל "מאז הווסדו עמד תחת השגחת הרב המקומי הנודע רבי רצון טובי נ"י, הרועה את הקהילה ‏דשם על יסודות התורה והמסורה ומחנכם בנאמנות לישראל. גם השוחט והמנקרים הם תלמידי חכמים ויראי ‏שמים, וחס וחלילה לנו להטיל פקפוק בעבודתם".‏¹⁶

בארץ ישראל

בשנת תשכ"ו, לאחר כהונה בת עשרות שנים למען הקהילה, עלה הרב רצון טובי לארץ ישראל.‏¹⁷‏ כעבור מספר ‏שנים – בתאריך עשרה בטבת תש"ל, נתבקש לבית עולמו. בעיתונות התקופה ¹⁸ נכתב שנפטר ביום האתמול, ‏ולפי זה נראה שנפטר ביום חמישי בלילה, אור לעשרה בטבת. לוויתו נערכה בבית הלוויות העירוני בתל אביב, ‏ומשם הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

על מצבתו נכתב: "זכרך לא ימוש מלבנו לנצח. והלך לפניך צדקך, פה נטמן האדם העניו והישר רצון טובי בן ‏המנוח יחיא ז"ל. נלב"ע ביום י' טבת תש"ל, 19.12.69. תנצב"ה". לידו נקברה רעיתו, מרת נעמי טובי ע"ה, ‏שנפטרה בי' בסיון תשמ"א.‏

יצוין כי שמו של הרב מופיע בהנצחה שבתחילת ספר "תורת חובות הלבבות" שנדפס בתרגום מחודש בירושלים ‏בשנת תשל"ג, ובה נכתב: "מזכרת נצח להרב החשוב רצון ב"ר יחיא טובי ז"ל, שהיה רבה של אריתריאה במשך ‏שנים רבות, והעמיד את היהדות שם על תילה בקבעו עיתים שם לתורה והוראה". כמו כן הונצח שמו גם ‏ברשימת חברי "האגודה להצלת גנזי תימן" שנקבצו ונמנו למען הוצאת ספרי חכמי הדורות, ובהם מאור האפלה ‏‏(ירושלים תשי"ז), אגדתא דפסחא כמנהג עולי תימן עם ארבעה פירושים (ירושלים תשי"ט, עמ' קעו), פירוש על ‏הרי"ף למסכת חולין (ירושלים תש"ך, עמ' קיג), וחמש מגילות עם פירושים עתיקים (ירושלים תשכ"ב).‏

---

1. ‏"הצפירה", כ"ט בסיון תרס"ד. צוטט במאמרו של יצחק גרינפלד, "לתולדות יהודי עדן ותימן באריתריאה ‏ברבע הראשון של המאה העשרים", תעודה י (תשנ"ו), עמ' 311.‏ ↩︎
2. ב"צ עראקי קלורמן, "מפגשים באריתריאה ובאתיופיה", פעמים 122–123 (תש"ע), עמ' 41–61. על הנשיא ‏שועה מנחם ראו גם בדברי ראובן אהרוני, יהודי עדן, תל אביב תשס"ז, עמ' 176.‏ ↩︎
3. הרב איתמר גדליה משמור, סידור השולחן, בני ברק תשע"ד, עמ' ערב.‏ ↩︎
4. ירחמיאל שרים, "אסמרה ויהודיה", הד המזרח, יום שישי א' דראש חודש מר חשוון תש"ד, עמ' 11.‏ ↩︎
5. יוסף יובל טובי, מבוא לספר השירים המשוכלל בשירי הגאון המפורסם כהר"ר ועט"ר שלום שבזי זצ"ל, ‏נתניה תשפ"א, עמ' יא; אדם בן נון, "ספר השירים המשוכלל בשירי הגאון המפורסם כהר"ר ועט"ר שלום ‏שבזי זצ"ל", תימא כ (תשפ"ב), עמ' 200, הערה 62. וכאן המקום להודות לו על סיועו במידע ובפרטים רבים.‏ ↩︎
6. תימא, שם, עמ' 211, הערה 14.‏ ↩︎
7. יוסף שלום חבארה, בתלאות תימן וירושלים, ירושלים תש"ל, עמ' 117, 235–236.‏ ↩︎
8. תימא, שם, עמ' 210.‏ ↩︎
9. רמת גן תשנ"ח.‏ ↩︎
10. שאול מרמרי, "מסחר לאומי וטרנס־לאומי: ישראל והפזורה היהודית־תימנית בים האדום", עיונים 37 (2022), ‏עמ' 219–220. יעקב אדלשטיין, "יהודים באתיופיה", שנה בשנה תשל"ד, עמ' 347, הזכיר את מפעל הבשר ואת ‏כהונתו של הרב, כשהוא קוראו "הרב רצון טוב".‏ ↩︎
11. ארכיון המדינה פ־4245/13.‏ ↩︎
12. אולי צריך לומר: "הי"ו".‏ ↩︎
13. ‏"שערים", כ"א במנחם אב תשי"ב; י"א באלול תשי"ב.‏ ↩︎
14. ארכיון המדינה, שם.‏ ↩︎
15. ארכיון המדינה פ־17/4251.‏ ↩︎
16. ארכיון המדינה גל–15/444.‏ ↩︎
17. אמנם הרב אהרן חמדי, חכמה ומוסר, נתניה תשנ"ו, עמ' 209, כותב שמרת נעמי בת אברהם חמדי הלוי ע"ה ‏עלתה ארצה עם בעלה הרב רצון טובי דרך אסמרה בשנת תשי"א, אך זה אינו לפי האמור.‏ ↩︎
18. ‏"שערים", ערב שבת קודש י' בטבת תש"ל, עמ' ח.‏ ↩︎