בעניין הזמנה לסעודת מילה
"ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, והקימותי את בריתי איתו לברית עולם לזרעו אחריו" (בראשית י"ז, י"ט).
בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט) איתא: רבי ישמעאל אומר, לא עיכב אברהם מכל אשר ציווהו וכשנולד יצחק בן ח' ימים הגישו למילה, שנאמר "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים", והגישו למנחה על גבי המזבח ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים, חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו, שנאמר "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק", עד כאן.
יש לברר, האם יש חשש להזמין בפה להדיא את הקרואים לסעודת המילה או לא. וכפי הידוע רבים מקהילות הקודש נמנעים מלהזמין את הקרואים בהדיא, ואשר על כן אינם מזמינים בפירוש אלא רק מודיעים על שמחת הברית ותו לא מידי. ויש לברר מה מקורה של הנהגה זו, והאם יש לה שורש וענף בדברי רבותינו בתלמוד ופוסקים ראשונים גם אחרונים.
כתב הרמ"א (יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"ב) וז"ל: כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים. ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, אין צריך לאכול שם, ע"כ. ובפתחי תשובה שם ס"ק י"ח הביא בשם מהרי"ט ותשובת מקום שמואל, שטוב לבטל המנהג שהשמש קורא על סעודת ברית מילה, כי אולי לא ילכו מטעמים המתהווים, ויהיה חס ושלום בכלל נידוי.
ראשית כל, המתבונן בלשון הרמ"א הנזכר יראה שכל החשש לנידוי הוא אינו אלא במי שכבר נמצא בסעודת מצוה ואינו אוכל, אך לא איירי כלל ועיקר במי שהזמינוהו ונמנע מלהשתתף. ודוחק מאד להעמיס בלשונו שכוונתו גם על מי שהזמינוהו לבוא ונמנע מלבוא, כמבואר למעיין בלשונו.
ומקור דברי הרמ"א הם על פי דברי הגמ' בפסחים דף קי"ג ע"ב, דהכי איתא התם: שבעה מנודין לשמים, אלו הן, מי (יהודי) שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו, ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה. וכתבו התוס' שם (קי"ד ע"א ד"ה ואין), "ואין מיסב בסעודת מצוה" (כך היא גירסת התוס'), דהיינו בסעודת מילה, דאמרו במדרש דניצול מדינה של גיהנם, וסעודת נישואין בתלמידי חכמים. ודוקא שיש שם בני אדם המהוגנים, עכ"ד.
והנה טעם זה לא נאמר רק בסעודת מילה אלא בכל סעודת מצוה גם בסעודת נישואין (שהיא ודאי סעודת מצוה לכו"ע), ובזה לא מצאנו לא ראינו ולא שמענו שנזהרים שלא להזמין את הקרואים. ומה ראו על ככה לחלק ביניהם.
ועוד, שהרי גם אם נאמר שמוזמנים שנמנעים לבוא לסעודת הברית הם בכלל מנודים לשמים ח"ו, הרי מכל מקום כיון שהם יודעים שיש שם סעודת מילה במקום פלוני, ומה הועילו חכמים בתקנתם שכבר מובן מאליו שמהודעתו של בעל הברית על המילה, כי כוונתו היא שיבואו ממש לסעודה, וממילא מי מהם שלא יבוא שוב הוא בכלל מי שאינו מיסב בסעודת מצוה.
ובערוך השולחן (שם סעיף ל"ז) כתב שבזמן הזה בעוה"ר אין חשש, שעל פי רוב ימצאו בסעודה גם בני אדם שאינם מהוגנים. ובשו"ת יביע אומר (יורה דעה חלק ד' סימן י"ט) יצא לדון בתלמיד חכם שהוזמן לסעודת מילה, אם יכול להשתמט מכך בתואנה שהוא עסוק בלימוד התורה. ובתוך דבריו הביא לדברי ספר ארחות יושר (פרק כ', והובאו דבריו ביפה ללב חלק ג' סימן רס"ה ס"ק כ"ב) שכתב להגביל כל דברי הרמ"א שאין הזמנה מפני הכבוד, אם יהיה מניין זולתו. ושוב כתב בתו"ד שם, ובצירוף כל הטענות יחד, שמא ימצאו שם אנשים שאינם מהוגנים ושמא יש מניין מבלעדיו, ושמא לא הוזמן אלא מפני הכבוד, יוכל למצוא טעם ועילה להתחמק מללכת לסעודת המצוה, עכתו"ד.
וראה בשו"ת כתב סופר (אבן העזר סימן כ"ב ד"ה אומר) כתב שאין חשש להזמין לסעודת מצוה, ואדרבה זו כבוד המצוה, כיעו"ש. וראה עוד בשו"ת שבט כהונה (סימן כ"ד) להגאון ראח"כ שליט"א שהאריך במקורות ושרשי העניין, ומשם באר"ה.
והגאון מהר"ע קורח זצ"ל בספרו סערת תימן (דף קל"ג) כתב וזו לשונו, מזמין קרוביו ושכניו אוהביו ומיודעיו, ע"כ. וכן נודע בשערים שבקהילות תימן לא חששו מלהזמין בהדיא את הקרואים לסעודת המילה. וראה להראח"כ בספרו שבט כהונה (דף צ"ח) שכתב, ובדור האחרון יש שהיו מזמינים בכתב ומפרשים ההזמנה בהדיא.
