הגאון רבינו יוסף משולם זצוק"ל
הרב הראשי לקהילת התימנים וחבר הרבנות ברחובות
תאריך פטירתו: א' טבת ה'תש"ל
הרב משה יפת
מרן הגאון רבינו יוסף משולם זצ"ל נולד בחודש שבט בשנת ה'תרנ"ח, בכפר רועאש במחוז שרעב שבתימן, לאביו הרב משולם יחיא זצ"ל, ולאמו הצדקנית מרת ג'אזל לבית שרעבי ע"ה. אביו הרב משולם זצ"ל היה מרבני המחוז הבולטים והחשובים.
משחר ילדותו של רבינו חשקה נפשו בתורה וניכר עליו כי לגדולות נועד. בביתו נרגשה תמיד אווירה מיוחדת רוויה ביראת שמים טהורה בעמל התורה ומצוותיה, כאשר בביתם היה בית הכנסת ובו היו מתקיימים התפילות ולימוד התורה תמידין כסדרן.
בילדותו ינק רבות תורה ויראה, כמובן מאביו הגדול זצ"ל, וכן מדודו הגאון רבינו יעיש שרעבי זצ"ל הרב המקומי בתימן. והודות ללימודו יחד עם דודו הושפע מאוד בלימוד התורה ומצוותיה, וכבר בילדותו הספיק ללמוד עם אביו חלקים רבים בתורה, כל התנ"ך עם פירוש רש"י, משניות, מדרשים, זוהר, שולחן ערוך אורח חיים, עין יעקב ועוד.
בשנת ה'תרע"א נכנס הנער לעול תורה ומצוות, כשהוא בקיא ורגיל במצוות ודקדוקיהם. בשנה זו חלה התעוררות רבה בקרב העם לפקוד ולהעלות לארץ הקודש. וכך באמצע שנת ה'תרע"ב, ורבינו עודו נער בן ארבע עשרה שנה בלבד, קמו כאיש אחד כל בני משפחת משולם יחיא, ועמם חלק מבני הקהילה היהודית שבכפר וללא חמת המציק ובאין מחסור חומרי, שמו פעמיהם אל ארץ האבות בשמחה ובטוב לבב.
לאחר שעלה רבינו ארצה, הרב ומשפחתו הופנו מתחילה למושבה בגדרה על מנת להשתקע בה, אך אורח החיים של המשפחה לא תאמו לאורח החיים של המתיישבים שם. המשפחה ניסתה להתיישב בטבריה, אולם בהעדר מניין מתפללים כמנהג תימן החליטה המשפחה לעבור ולדור במקום תורה ויראה, ובקרב אחיהם התימנים בשכונת שעריים ברחובות.
וכך עמד רבינו הגדול ועוד בצעירותו הקים וביסס את מוסדות התורה והחסד בעיר רחובות, ואף הקים בית כנסת ובית מדרש לתפארה בביתו ברחובות, ובחרדת קודש היה נוהג בכל מה שנוגע לבית הכנסת שהקים בביתו, שבשבילו היה מקדש מועט. הוא אהב להסתופף בין כתליו, ביניהם העמיק בסתרי הזוהר הקדוש, התבודד עם "הנשר הגדול" והפליג עם תנאים ואמוראים בים התלמוד, הגה בדבריהם של צדיקים וגאונים, ועיניו קדמו אשמורות לתיקון חצות, לאמירת סליחות ולפרקי היום יום. לפני שהיה לומד תורה בעמלה ובטהרתה, היה מקפיד לטבול במקווה, ועל כן דאג ולהתקין בירכתי מגוריו, בזמנו היה זה המקווה הראשון ברחובות.
על אף שרבינו היה שוחט בודק מוסמך ובקי ושולט בהלכות שחיטה על פרטיה ודקדוקיה, לא מלאו לבו לעסוק בכך, והוא עבד לפרנסתו בפרדס ברחובות וכמוהל ללא שכר.
עם עליית יהודי תימן בעלייה השלישית, קלט עולים בביתו ברחובות, אשר הקימו צריפים על מגרשו. כמו כן, הקצה חדרים בביתו למשפחות עד שיתאקלמו בארץ. עם עליית "מרבד הקסמים" שירת במעש ובעיצה את המתיישבים במושבת קרית עקרון הסמוכה לרחובות בכל הנושאים הקשורים להנהגה רוחנית, לרבות עריכת חופה וקידושין, הכנסת תינוקות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, מינוי שוחטים ובודקים ובכל דבר שלא על מנת לקבל פרס.
בשנת ה'תשי"ז נפטר הרב מאיר צדוק מזרחי זצ"ל, שהיה רבם של יוצאי תימן בשעריים ברחובות. עיני כל עדת יהודי תימן ברחובות ועיני רבים אחרים, הופנו עתה אל רבינו להיות רועם הרוחני, ואילו הוא שגרס "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", לא שש לקבל את התפקיד. אולם חזק עליו כבודה של תורה, ורצונם של בני עדתו ובקשתם של אישי תורה וציבור, והוא נבחר והוכתר ברוב ייקר ושמחה בתור הרב הראשי לעדת תימן ברחובות. הרב נמנה בין חברי הרבנות הראשית ברחובות והיה סגן נשיא איגוד רבני תימן בישראל.
ביתו שנודע כמקום תורה, שקק חיים והיה גם לבית ועד חכמים ולגדולי תורה ומכל רחבי הארץ היו נוהרים גדולים ועצומים לעיצה ותושיה ומלחמתה של תורה. בבית הכנסת שלו קיימו גם תלמידים רבים שיעורים, כשעל המדוכה סוגיות ופירושים בפי רבינו הגדול זצ"ל. הנאה יתרה היה נהנה כל אימת שהוא היה מזדמן לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, והיה רואה כיתות של לומדים הוגים בתלמודם. הוא השתוקק ואף החל בפעולה להקים בבית הכנסת שבביתו גם בית מדרש קבע, בו יוכלו תלמידים להיות חובשיו בקנותם את התורה בחבורה, אך הוא לא הספיק להגשים את משאלתו.
רבינו היה איש שכל כולו תורה ונודע היה בצדקותו ופרישותו יחד עם עמלו התורה המיוחד, וכך מדי יום ביומו בעקביות מפליאה, היה משכים קום מיד לאחר חצות לילה כשעה לאחר חצות, ולאחר טבילה במקווה היה יושב והוגה בתורה ללא הפסקה בשקידה מופלאה. בימי שישי וערב חג, לאחר טבילה במקווה טהרה שבביתו, כבר לאחר חצות היום היה מוכן לשבת קודש ויושב והוגה בתורה ובסתרי תורה ללא הפוגות עד כניסת השבת המלכה.
היה מקובל מאוד על הבריות וכולם הוקירוהו, הוד והדר היה מראהו והדרת פניו המאירים והמפיקים מזן אל זן. בני העיר מספרים כי רבים השיב מעוון רק מעצם מראה פניו כמלאך ה'. לא היה צורך במפגנים למען השבת או בגערות וכדומה, די היה לראות את פניו, ומיד מחללי השבת ל"ע היו באים ומתוודים כי לא ישובו לסורם עוד.
את צאן מרעיתו הנהיג בהדרת קודש ושירתם בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. בענוותנותו שהיתה מופת ובנועם דבריו הוא שבה את לב כולם, ובפרט את הדור הצעיר, אותו ידע לקרב לערכי דת ומסורת אבות.
היה מעורה בקרב כל העדות ורבים מבניהם היו משכימים לפיתחו, בין גדולי ישראל וענקי הרוח בדורות האחרונים שהיו משכימים ומעריבים לפתחו, ניתן למנות את מרנן ורבנן הגאון רבי יואל קלופט זצ"ל, הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, הגאון רבי יחיא אלשיך זצ"ל, הגאון רבי חיים חובארה זצ"ל, הגאון רבי נתן חובישי זצ"ל, הגאון רבי זכריה חדד זצ"ל, רבה של רחובות הגאון רבי אלימלך בר שלום זצ"ל, ועוד גדולי תורה עצומים.
בבוקר יום שלישי ערב ר"ח טבת, נר שישי של חנוכה שנת ה'תש"ל, חש הרב שלא בטוב ואמר לאשתו שהוא רוצה ללכת לרופא. באותו יום הוא היה צריך לעשות ברית ואכן הוא הספיק לערוך שתי בריתות. לאחר חוק לימודיו וארוחת הערב עלה על יצועו לשנת לילה קצרה כדרכו, אך לאחר זמן מה הוא התעורר וביקש מהרבנית שתקרא לבנו, כאשר האם והבן חזרו, הוא כבר נשם את נשימותיו האחרונות. הוא הסתלק לישיבה של מעלה בגיל ע"ב שנים במיטת נשיקה, וכך השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. נלמד ממעשיו ומדרכיו, ויהיה מליץ יושר עלינו לגאולה שלימה בקרוב אמן.
תגובה אחת
אכן, היה אדם מרשים בידענותו וצניעותו…. היה המוהל של רבים בשכונה ואני בניהם….
יהי זכרו ברוך