זקן שקנה חכמה: פטירתו של הישיש התימני מארי שלמה יהודה זצ"ל הכתה גלים בתקופה האחרונה בעולם כולו • טור זכרון מאת סופר ירחון מרוה לצמא

טור מיוחד מאת סופר מרוה לצמא – הרב ישראל גרין

פטירתו לאחרונה של הישיש התימני מורי סולימאן זצ"ל מנתינה, בגיל מאה ושבע עשרה, בהיותו המבוגר ביותר בארץ ישראל ומהמבוגרים ביותר בעולם כולו, הכתה גלים בינלאומיים.

הוא נפטר מ'קורונה', אבל נפטר בצל ההשלכות שלה. מדובר היה ביהודי תלמיד חכם עצום השולט בכל מכמני התורה, שרבים מעדת בני תימן ראו בו מורה דרך רוחני בעל שיעור קומה.

הבדידות שנכפתה עליו בשל הנגיף שהתפשט בארץ עשתה בו שמות. הקהילה, הרבצת התורה, בית הכנסת – היו במרכז חייו, ומהרגע שהם נעלמו מתבנית נוף חייו, הוא לא מצא יותר טעם בחייו העשירים, ונחלש, עד שיצאה נשמתו הטהורה.

כשהיה בן מאה ושבע פגשנו אותו מגיע לבית הכנסת בשכונת בן ציון בנתינה, כמנהגו עשרות שנים לפנות בוקר, והצטרפנו באופן חד פעמי לחברותא שלו עם אחד מהפרופסורים הבכירים בארץ, פרופ' שמר. כך נולדה השיחה עימו, שנמשכה על פני אותו יום, וביריעה זו נביא שביבים ממנה.

כבר אז נדהמנו לראות שמדובר היה באדם שהיה אלמן כבר עשרים שנה, מתגורר לבדו בביתו, והולך ברגל לכל מקום שאליו הוא רוצה להגיע, ואינו יודע מה זה אוטובוס או מונית ומעל לכול – עוסק בתורה יומם ולילה. כל רגע נתון הוא יושב רכון על הגמרא או על החומש ומתעמק בלימוד בעיניים חדות, כשהוא לא נעזר אפילו במשקפי קריאה!

"נולדתי בתימן" סיפר המורי, "וכבר מילדותי נמשכתי לעומק התורה. אהבתי את הדקדוק התימני, את ההבדלים הדקים, לכאורה, הקיימים בין תיבה בעלת משמעות זו לתיבה דומה בעלת משמעות אחרת, ובכל זאת נמשכתי גם להבין את העומק שבפשט. במקומות שהרמב"ן חולק על רש"י ניסיתי להבין מה הפריע לו ולמה הוא בחר דווקא בפשט שכתב, מה הביא אותו לחשוב כך, ולמה באמת רש"י לא בחר לפרש כך. חיפשתי מקור מהימן לכל דבר.

בשנת תש"ח עליתי לארץ ישראל והתיישבתי בנתניה, בכל בוקר צעדתי רגלית משכונת בן ציון עד ל'ביתן אהרן' (מרחק של כששה קילומרטים) ועסקתי בקטיף תפוזים, כאשר בסוף היום אני חוזר ושק התפוזים על שכמי.

יש ג-ילה ויש גיל-ה…

בבית הכנסת הבחנו בספר התימני ' מפי עוללים' שהוא כעין ספר ה'מסורת' המוכר יותר. בספר זה לומדים ילדים עד כבר בגיל ארבע את הדקדוק התימני הסבוך כשלצורך כל מילה יש לקרוא מעל עשרים בניינםי, עד לקריאת ההגייה הנכונה.

מורי סולימאן: הקריאה הנכונה מכונה אצלנו 'הגא'. מלשון הגייה. הילד הקט לומד בכל תיבה איך קוראים כל אות, איך מנקדים אותה, איך קוראים ברצף את המילה והיכן מניחים את הכובד של המילה. בשל כך יכולה לחלוף שעה שלמה בלימוד פסוק אחד בלבד.

מורי סולימאן מבקש להחכים אותנו, עד כמה הדקדוק התימני נחוץ כדי לא לעקור תיבה אחת ממשמעותה: קח את המילה גילה, יש גילה שהיא מלשון שמחה, ויש גילה שמשמעותה – חשף, מצא. כשהיא נקראת במשמעות של שמחה הכובד מוטל על הג' ג-ילה, כשמשמעותה חשיפה יש נקודה באות ל', ואז היא נקראת כשכל הכובד מוטל על הל'- גיל-ה.

העדה התימנית הייתה תמיד ועודנה בכל מאודה מקפידה על הקריאה הנכונה והמדויקת. כי מי שמשנה מהקריאה הנכונה, מעוות בעצם את מה שהתכוונה התורה לומר.

הידע המתמטי של מורי סולימאן מושך אותנו ואנו מבקשים שיציג לנו מחידושיו בענין.

הנה אחד מהפנינים: "אצל דתן ואבירם כתוב 'כי תשתרר עלינו גם השתרר' מנין תיבת 'השתרר' הוא הגדול בתורה – 1500, ובתוספת חמש אותיותיה הסכום מגיע ל1505 והנה כשתצרף את כל אותיות התורה כלומר א ועוד ב = 3, ועוד ג = 6, ועוד ד  = 10 וכך עד האות ת', תהיה התוצאה 1505, כך אמרו דתן ואבירם למשה: מה לך להשתרר עלינו, האם מכיון שאתה יודע את כל צרופי התורה המגיעה ל1505? את זה גם אנו יודעים.

הוראות יצרן

על הסוד לאריכות ימיו הוא אמר לנו: הקדוש ברוך הוא אומר לאדם, תן דעתך שלא להחריב את עולמי. הוא נתן לאדם גוף, שהוא מכשיר משוכלל ביותר. ואף אחד בעולם לא הצליח ולא יצליח לחקות אותו, למרות כל פלאי הטכנולוגיה והוא גם מביא הוראות שימוש, הוראות אלו מובאות, לדוגמא, בספרי הרמב"ם הלכות דעות. כל יהודי שעובד את השם יתברך כראוי, צריך ללמוד היטב איך לשמור את הגוף.

איננו זקוקים לחפש זאת במקורות זרים. יש לנו צו אלוקי 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' עלינו לפעול עם הגוף לפי הוראות היצרן, בכלל, הגוף אינו שלנו, הוא הושאל לנו מאת הבורא ועדיי משועבד אליו בכל ימי חיינו. בסיעתא דשמיא כאשר מתנהגים בגוף כמו שצריך, הוא גמול לנו בטוב ונשמר בריא.