הגאון מורי סאלם אלגמל זצ"ל נולד בצנעא בירת תימן, בשנת התרי"ט, לאביו רבי יחיא. מאוחר יותר למד בחברותא עם הרבנים, מארי סלימאן קארה, מארי סאלם שמן ומארי סאלם אלמנזלי.
רבינו זצ"ל עשה לימודו קבע ותורתו עראי, היה הוגה בתורה מאמצע הלילה ועד קרוב להנץ החמה. לאחר תפילת שחרית היה לומד בביתו, ולאחר מכן יוצא לעסקיו, ואחרי הצהריים התקיים שיעור קבוע בביתו עד תפילת מנחה וערבית. וכך כל יומו עסק בתורה ובמצוות.
רבה הראשי האחרון של תימן הגאון רבינו עמרם קורח זצ"ל בספרו 'סערת תימן' כותב עליו: "הדור ונכבד, עסקן ציבורי ולמדן, מתנהג בחסידות על פי סודות הקבלה, היה פורש מאיסור קל ואפילו מפת של גויים היה נזהר".
רבינו זצ"ל שימש כדיין בבית דין של הראב"ד רבינו סלימאן קארה זצ"ל, ולאחר מכן מונה על ידי חכמי הקהילה לשמש כחכם באשי החמישי של תימן. עניו וצנוע היה הרב, ולא רצה לקבל על עצמו את המשרה, אבל לאחר הפצרות רבות וכשראה שיצא תועלת רוחנית לקהילה מכך, נענה לבקשתם.
כך שימש כרבה הראשי של תימן במשך כשלוש שנים. באותו הזמן רעב גדול פקד את העיר צנעא, ולאחר שראה רבינו כי אין ברירה, התפטר מתפקידו וחזר לעסוק במלאכתו כדי לפרנס את בני משפחתו.
גם לאחר התפטרותו ממשרת הרבנות, עדיין המשיך רבינו לדון בהתנדבות במחלוקות שבין האנשים, והיה אומר לפונים אליו, אם אתם מוכנים לקבל את הפסק, מוטב, ואם לאו אין אני פוסק עבורכם. וכשהסכימו, היה דן לפניהם ופוסק את פסקו, וכך פתר מחלוקות רבות והרבה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
מעשה ידוע התרחש באותם ימים בצנעא, כאשר פרצה מחלת הקדחת ורבים חללים הפילה, ידעו כולם לאן לפנות ובכניסת ביתו השתורר תור ארוך של אנשים שהגיעו כדי לבקש ברכה לקרוביהם, עמד רבינו ושאל לשם החולה ולשם אמו, כתב לו שלושה קמיעות שהיה צריך לבלוע השכם בבוקר, למשך שלושה ימים, ולאחר מכן התפלל על כל חולה וחולה, וב"ה הודות לכוח הצדיק, כל מי שקיבל עצתו ולקח את הקמיע, הבריא. פלא גדול נעשה כמו כן, שגם מי שעוד לא חלה וקיבל את הקמיע, לא נדבק מהמחלה, וכך אט אט פסקו מלהגיע, והתקדש שמו יתברך ברבים.
מנהג קבוע היה לרבינו, בימי שישי לפני שבת היה יוצא לשוק, לבוש בבגדי שבת ועטוף בטלית, וקורא לאנשים "שבת יא עיאלי, שארק יא עיילי" (שבת בניי, מאוחר בניי). וכשהיו רואים תור ארוך מסתרך, וכבר שבת מתקרבת היה פונה למוכר ושואל בהטעמה: "מארי סאלם כבר עבר"?. וכשהיו רואים את דמותו מיד היו סוגרים את החנויות ושמים פניהם לביתם להתכונן לכבוד שבת.
היה רבינו אהוב על הברית, נוח לבריות ונוח למקום, וכל דרכיו בנועם ובאצילות, בבחינת "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
כותבי הדורות מתעדים את מועד הסתלקותו של רבינו, בסמוך לחג הפסח. וכפי עדויות בני משפחתו של רבינו זצ"ל, הרי שיום פקידתו בי' בניסן ה'תרצ"ד.
הדברים נכתבו באדיבות נין רבינו, ידידנו השה"ט רבי ישראל ינאי הלוי הי"ו, ויישר כוחו על כך.
