יש לכם שאלה?
רבני בית ההוראה זמינים בשבילכם!
טלפון 03-9153133 | דוא"ל sm088302222@gmail.com | וואטסאפ 050-902-1-902
שאלה:
האם אבותינו הקפידו להצמיד את קשר היו"ד לתפילין של־יד?
תשובת הגאון רבי יואב אושרי שליט"א:
אבותינו הקפידו שיהיה הקשר "סמוך" לבית התפילין, ולאו דוקא שיהיה "נוגע" בתפילין, ובקציצה דוקא – כלומר, שהקשר של־יו"ד נמצא על הזרוע בסמוך לנקב שבמעברתא, והקטע העליון של־יו"ד תלוי באוויר ואינו נוגע בתפילין.
•
שאלה:
כידוע, תפילין של יד צריך לחלוץ ולקפל בישיבה, כדרך הנחתן. השאלה היא, מי שבטעות הניח תפילין של יד בעמידה, האם צריך לחלוץ ולקפל אותן בעמידה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
לגבי הקיפול – אין הקפדה כלל אם בישיבה או בעמידה, רק את החליצה מהיד צריך לעשות כדרך הנחתן, בישיבה או בעמידה.
•
שאלה:
מה הדין בקריאה מספר תורה אשכנזי [שאין בו השינויים המיוחדים שיש אצלנו], כאשר אין ספר תורה תימני בסביבה, אבל אפשר להתאמץ מאוד ולמצוא – האם חייבים לקרוא בספר התורה התימני דוקא? ומה הדין כשמבקשים מתימני לקרוא בתימנית מספר תורה אשכנזי?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
הגאון מארי אברהם נדאף כתב שאפילו בספר פסול ממש, אין צורך לטרוח להביא ס"ת כשר מבית הכנסת אחר, וקוראים בזה בברכה. כ"ש בספר אשכנזי שנכתב לפי המסורת שלהם. ולגבי קריאה של תימני בספר תורה אשכנזי – כבעל קורא אין שום בעיה, הבעיה היא לברך, שבזה יש נמנעים.
•
שאלה:
יש כאלה שחוששים לומר 'קדיש' בגלל שהוריהם בחיים – יש לזה מקור?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
כך כתב הרמ"א במפורש, שאין לומר קדיש בחיי אביו אא"כ נטל ממנו רשות – היינו שאינו מקפיד. וכך ראינו בדור הקודם שהקפידו על כך מאד, כלומר, כך המנהג.
•
שאלה:
מה מברכים קודם – "על המחיה" או "בורא נפשות"?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
"על המחיה" קודם, כי זו ברכה יותר מבוררת, משא"כ "בורא נפשות" שהיא ברכה יותר כוללת.
•
שאלה:
מי שטס מארץ ישראל לארצות הברית ומתעכב שם כמה ימים לצורך ענייניו, לאחר מכן טס למקסיקו וגם שם מתעכב כמה ימים, ואז שב לארץ ישראל – האם בכלל צריך לברך "הגומל" על טיסה? ואם כן, האם מברך "הגומל" בכל עצירה או רק בסוף המסע כששב לארץ ישראל?
תשובת הגאון רבי יצחק מסורי שליט"א:
א. לעניין הברכה על טיסה – עיין בחזו"ע ברכות (עמ' שסז) ובשו"ת עולת יצחק (ח"ג סי' עו), ונראה שבנידון דידן לכו"ע יש לברך "הגומל" בשם ומלכות.
ב. לשאלה אם יברך בכל פעם או בחזרתו לארץ ישראל – הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, והנראה מדעת הגרע"י זצ"ל (בחזו"ע שם, עמ' שסט) שיש לברך בכל פעם שנוחת ומגיע למחוז חפצו. ועליו יש לסמוך דרב גובריה. ובפרט בנידון דידן שמתעכב כמה ימים בכל מקום ובודאי שיבוא לכלל קריאת התורה, ויברך בקהל עם ועדה.
•
שאלה:
אצלנו בבית הכנסת מתפללים מנחה כעשר דקות לפני זמן הדלקת נרות שבת, ולכן תמיד קוראים ק"ש כ-7 דקות לפני צאת הכוכבים (13.5 דקות לאחר השקיעה). האם נכון או צריך לאחר את תפילת מנחה, או שניתן לסמוך על המנהג הקדום שהיו מתפללים בע"ש תפילת ערבית לפני השקיעה?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
המנהג היה להתפלל מוקדם ערבית בליל שבת ואפשר להמשיך כך, רק לשים לב לחזור על כל קרית שמע לאחר צאת הכוכבים. ומו"ר הרב צובירי זצ"ל כתב שבק"ש שעל המיטה יקרא את כל הפרשיות ויסיים ה' א־להיכם אמת ויתכוין לצאת ידי חובת ק"ש של ערבית.
•
שאלה:
יש אצלנו הפסקת חשמל בערב שבת והצפי לתיקון [לדברי חברת החשמל] הוא בדיוק בכניסת השבת – האם מותר לשים את החלות בתנור על טיימר?
תשובת הגאון רבי איתמר נגר שליט"א:
אם לא התחילו לאפות את החלות כלל – אין לעשות כן, ורק אם התחילו לאפות אותן וכבר יש עליהן קרום עליון שכבר נתקשה, אפשר להמשיך באפייה.
•
שאלה:
האם מותר לקפל הטלית לאחר תפילת ערבית בליל שבת, וכן לאחר תפילת מוסף בשבת, או שלא מקפלים אותה עד מוצאי שבת?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
אם הטלית מיוחדת לשבת בלבד – מותר. אם לא, אפשר לקפלה שלא כסדר קיפולה הרגיל.
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
קיפול הטלית על הקפלים, אסורה. יש מנהג ספרדי להקל, ואינו נוהג אצלינו. אם מקפידים לא לקפל על הקיפולים, מותר.
•
שאלה:
האם למנהגנו מותר לפתוח פקק מתכת של בקבוק בשבת [ראיתי אצל הספרדים שהרב אופיר מלכא כתב שהשתנה הייצור וזה איסור דאורייתא]?
תשובת הגאון רבי בן ציון גדסי שליט"א:
לגבי פקק מפלסטיק – אין בעיה. פקק אלומיניום [כמו של בקבוקי יין או מיץ ענבים] – יש לפתוח מערב שבת, ואם לא פתח יעשה חור בפקק קודם שפותח. לגבי קופסאות שימורים – מעיקר הדין אין בעיה, כיום שהכל חד־פעמי, והרוצה להחמיר יעשה חור בתחתית הכלי קודם שפותח.
•
שאלה:
האם בתימן נהגו לעשות תיקון שובבי"ם?
תשובת הגאון רבי איתמר הלוי מחפוד שליט"א:
לא נהגו כלל ולא הגיע אליהם, הן לשאמי וכל שכן לבלאדי, זולת אחרוני אחרונים שהעתיקו זה מספרי המקובלים – אבל אין זה מעיד על שנהגו כן.
•
שאלה:
האם צריך לגלות את הכתף בקריעה על פטירת האב?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
בלשון ההלכה זה נקרא "חליצת כתף", ולגוף השאלה: במרכז תימן ודאי שנהגו כך ואף המשיכו במנהגם בארץ, אמנם בדרום תימן לא בכל מקום נהגו [שמועות מוכחשות]. עכ"פ כשרואים שבעדות אחרות לא עושים, וגם הפסיקו ללמוד הלכות אבילות וממילא גם אצלנו בקושי יש מי שעושה, לכן ראוי להחזיר עטרה ליושנה ולנהוג כן, וכן נהגנו בפטירת אבא ואמא.
