לשואל היקר השה"ט ר' יחיאל רפופורט שיחי'
שלמא יסגי לעלמין מן קדם עתיק יומין.
לשאלתך, האם מותר לאשה לעשות איפור קבוע בגבות?
כבר כתבתי באורך בענין כתובת קעקע בשו"ת ברכת אוריאל (חלק ב סימן מא) והנני לצרף לך את תשובתי רק במה שנוגע לשאלתך.
תשובה: לכאורה היה מקום להקל מהטעם שצורתו מוכיח עליו שאינו עושה הקעקוע משום חוקות העובדי כוכבים אלא לנוי, וא"כ הוי כמו מכה שמותר ליתן אפר כירה על מכתו, שמקום מכתו מוכיח עליו. כדאיתא במכות (דף כא עמוד א) אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה, אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו, מפני שנראית ככתובת קעקע. ורב אשי אמר כל מקום שיש שם מכה, מכתו מוכיח עליו. וכתב בב"י (יור"ד סימן קפ אות ג ד"ה ומותר ליתן) ומותר ליתן אפר כירה על מכתו וכו', פלוגתא דאמוראי בפרק בתרא דמכות (שם), ופסק כרב אשי דבתרא הוא דאמר מקום מכתו מוכיח עליו, וכן פסקו התוספות (ד"ה רב) והרא"ש ז"ל (סי' ו) שם. והרמב"ם לא הזכיר דין זה בסוף הלכות עבודה זרה, ומשמע דסבירא ליה דהלכה כמאן דשרי, דאי הוה סבר דהלכתא כמאן דאסר לא הוה שתיק מיניה, עיי"ש. וכן פסק בשו"ע (שם סעיף ג) מותר ליתן אפר מקלה על מכתו. לכאורה לפי"ז גם אם עושה בבשרו איפור ע"י חקיקה וצבע, לכאורה צורתו מוכיח עליו שהוא לצורך נוי, והוי ליה כמכה שמכתו מוכיח עליו. וכתב הש"ך (שם ס"ק ו) שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים, אלא לרפואת המכה. כלומר שכל שמוכח שאינו עושה לשם חוקות הגויים מותר.
אולם מדתניא בתוספתא דמכות (פרק ג הלכה ט) הרושם על עבדו שלא יברח פטור. משמע איסורא איכא. וכ"כ להדיא הרמ"א (שם סעיף ד). דהיינו אפילו שאין כוונתו לשם חוקות הגויים עכ"פ איכא איסורא. וכן ראיתי בספר והיה העולם (עמוד קסב) שכתב, שאפילו אם לא מתכוין לשם כתובת קעקע אלא לשם נוי או מטרה אחרת איסורא איכא, מהא דהרושם על עבדו שלא יברח דפטור, והטעם שפטור, שאין הלאו של כתובת קעקע בעושה בבשרו של העבד, משום דבשריטה כתוב (דברים יד ב) כי עם קדוש אתה, ועבד אינו בכלל עם קדוש, וכיון דשריטה וכתובת קעקע בפסוק אחד נאמרו הוקשו להדדי, ואע"פ שכוונתו לא לכתובת קעקע, בעבד פטור, אבל בישראל חייב, ועיין עוד בשו"ת נודע ביהודה (תנינא אבהע"ז סימן קלה) מה שכתב בזה.
וא"כ לכאורה קשה מאי שנא העושה קעקוע במכה, מעושה קעקוע לעבד שלא יברח, הרי בשניהם מוכח שאינו עושה משום חוקות העובדי כוכבים. אך באמת שיש לחלק בין מכה שמותר ליתן אפר על מכתו, לבין קעקוע בבשר העבד (שמל וטבל עיין בפתחי תשובה שם ס"ק ב) שפטור אבל אסור, וכמו שכתב הב"ח (שם) וז"ל, דמה שהוצרך לומר כל מקום שיש שם מכה, כדי שלא יהא קשה על דבריו הלא אף אחר שתתרפא המכה נראה שם רושם ונראית ככתובת קעקע, ואם כן היאך אמר מכתו מוכחת עליו. ומתרץ דכל מקום שיש שם מכה מכתו מוכחת עליו דאף לאחר שתתרפא המכה נשאר מקומה צלקת, ומוכחת על הרשימה שבתוכה שאינה כתובת קעקע, עיי"ש. וא"כ לפי דבריו במקעקע בבשר העבד אין סברא זו, ואע"פ שאין כוונתו לשם חוקות העובדי כוכבים, פטור אבל אסור.
ועינא שפיר חזי להרב ערוך לנר במסכת מכות (שם) שכתב וז"ל, גם אם בעינן להתחייב שיכוון לשם ע"ז לא הוזכר בפוסקים, ומסתימת דבריהם נראה דאכל כתובת קעקע חייב אפילו לא עשה לשם ע"ז ממש. ותמהתי שבתוספתא אינה כן, דכתוב שם, ואינו חייב עד שיקעקע בדיו או בכחול לע"ז, עכ"ל. הרי בפירוש דרק אם לשם ע"ז הוא עושה חייב, ומדברי הרמב"ם והטור אין הכרע, שכתבו דהיה כתובת קעקע חוק עבודת אלילים, וא"כ אפשר דפסקו ג"כ כהתוספתא דאינו חייב עד שיעשה לשם ע"ז דוקא, וא"כ צריכים להתרות כן והוא יקבל ההתראה דעושה לשם ע"ז ואז דוקא חייב. ובזה הוי אתי שפיר ג"כ מה דאמרינן בגטין (כ ב) בכתובת קעקע, וע"ש בתוס' (ד"ה בכתובת) שדייקו הרי יש איסור בזה דרבנן או אפילו דאורייתא, ועל מה שתרצו כבר הקשה הבית שמואל הרי הגט עכ"פ פסול משום דנעשו העדים רשעים שחתמו בכתובת קעקע ע"ש, אבל אי נימא דאין איסור דאורייתא רק אם עושה לשם ע"ז, אתי שפיר דאף דמדרבנן ודאי אסור כל כתובת קעקע, מפני שנראה ככתובת קעקע דהמחשבה אינה ניכרת, מכל מקום היכי שכתוב גט בכתובת קעקע זה ודאי נראה דלא לשם חוק ע"ז נכתב. ואפשר דבזה אפילו מדרבנן אין איסור, אכן כבר כתבתי דמסתימות לשון הפוסקים וגם מהתוספתא בגטין שם נראה דבכל ענין יש איסור דאורייתא, אבל צ"ע מהתוספתא, עכ"ל.
ומשמע להדיא שאפילו עשה הקעקוע שלא לשם עבודה זרה איכא איסורא. וכן נראה פשטות דברי מרן השו"ע שלא הזכיר כלל באיסור קעקוע שדוקא עושה לשם כוונת עבודה זרה, ולכן גם איפור אע"פ שאין כוונתם לשם עבודה זרה אלא לנוי בלבד, מכל מקום איכא איסורא עכ"פ מדרבנן. ועתה ראיתי בספר קובץ העזר (נדה עמוד 760) מה שכתב בשם ספר והיה העולם (עמוד קסא), שמותר לנשים לעשות איפור קבוע לשם נוי, ואין איסור משום כתובת קעקע, ולמד זה ממה שמותר ליתן אפר מקלה על המכה מפני שמכתו מוכחת עליו, ולכן הוא הדין שמותר גם לעשות איפור כיון שמוכח שעושים כן רק לנוי, עיי"ש.
אך לאחר המחילה לא קרב זה אל זה, כיון שיש הפרש בין מכתה לבין איפור שהוא לנוי, משום שבמכתה רואים את הצלקת שעשתה בה קעקוע וכל כוונתה לשם טשטוש הצלקת, אבל איפור שהוא לנוי, הוי כמקעקע בבשר העבד שפטור אבל אסור. וכמו שנראה בדעת הב"ח שכתבתי למעלה. וכן ראיתי לידידי הגאון אשר אלגבי שליט"א בשו"ת דודאי אשר (חלק א סימן כא), שהעלה במסקנתו שאיפור קבוע הנעשה תחת העור לזמן ממושך ומוגבל, יש בו ודאי סרך איסור וראוי לאסור. והביא דברי שו"ת להורות נתן (חלק י סימן סד) וכן שו"ת מגילת ספר (חלק י סימן טז) שהעלו לדינא לאיסור בכל גוונא, עיי"ש.
ועתה שלח אלי ידידנו הגאון הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך ועו"ס, קובץ מה טובו אהליך יעקב (גליון ד) ובו הביא (בעמוד תקעח) תשובת ידידינו הגאון הרב מתתיהו גבאי שליט"א מח"ס בית מתתיהו, שדן באורך בענין כתובת קעקע אם איכא איסורא בכתב ולא קעקע, ונפק"מ שיהא אסור לכתוב על ידו. ועוד כתב (שם בסוף אות ג) אם יש לחוש להחמיר באיפור לזמן ממושך אף שאין זה צורת האותיות ואין שום כוונה לכתובת קעקע, עיי"ש שנשאר בצ"ע. ולפי מה שכתבתי לעיל אתי שפיר.
בברכה רבה
אוריאל חוברה
