קווים לדמותו של מרן הגאון רבינו סעיד עוזירי זיע"א רב בית הכנסת בית אלאוסטא – לרגל יומא דהילולא ב' תמוז

הגאון רבינו סעיד עוזירי זצוק"ל

רב ביה"כ בית אלאוסטא

ב' תמוז ה'תשי"ד

הגאון הקדוש רבינו סעיד עוזירי זצוק"ל, נולד בשנת ה'תרכ"ט לאביו רבי יוסף זצ"ל.

את תורתו קיבל וינק מפי גאוני הדורות בתימן, הגאון רבי יחיא קורח זצוק"ל ובנו הגאון רבי חיים קורח זצוק"ל, וכן בבית מדרשו של גיסו הגאון רבי שלום חבשוש זצוק"ל, וכן אצל הגאון רבי חיים עראקי זצ"ל.

משנת ה'תרע"ד כיהן כחבר בית הדין בראשות הראב"ד הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצוק"ל, ועם כל זאת היה ענוותן ושפל ברך מופלג, עד שלא הסכים כי יקראו לו בתואר מארי. לצד זאת עמד בתוקף על משמר תורת הקבלה, ותשובותיו לביצור האמונה מפני מערעריה הובאו בספר אמונת ה'. 

עם פטירת ראש ישיבת "בית אלאוסטא" – הגאון רבי חיים עראקי זצוק"ל, התמנה רבינו להנהיג ברמה את הקהילה ואף עמד בראשות הישיבה, כאשר בתפקיד זה כיהן עד עלותו ארצה, כאשר אף לאחר עלותו ארצה תלמידים רבים היו ישובים לפניו ושותים בצמא את דבריו בחרדת קודש. יש לציין כי ישיבת "בית אלאוסטא" שבתימן, נודעה בשערים והיא הייתה בעלת שם והתפילות ושיעורי התורה והלימוד שהיו נערכים בתוכה היו מן הגדולות והמרשימות ביותר בתימן. 

בין היתר, נודע רבינו גם כחזן ובעל תפילה מובהק, אשר תפילותיו היו נאמרות בהשתפכות הנפש מתוך דמעות שליש כעבד המתחנן לפני קונו. אצל הגאון רבי אהרן הכהן זצוק"ל למד שירת קדש, ונודע כראש המשוררים בדור האחרון וכבעל תפילה צדיק וחסיד, אשר תפילותיו ונעימות כיסופיו היו מתוך רטט קדש, בכי והשתפכות נפש זכה.

לצד עבודת התפילה המיוחדת והמרוממת של רבי סעדיה, היה גם ראש המשוררים בקהילת צנעא. שירת הקודש של יהדות תימן היתה נתונה לחכמי הדור ולמשוררים דגולים ביראת ה', ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. בעת ששוררו בה בערגה והשתפכות הנפש היו המתקבצים במסיבות השונות חשים את השראת השכינה, בבחינת שמחת בית השואבה שמשם שואבים רוח הקודש.

ואכן, מאז נתמנה רבינו על ראשות הישיבה ומנהיג הקהילה הגדולה שבתימן, התפרסם רבינו כקדוש עליון ואף נודע רבות בגאונותו בכל חלקי התורה.

כפי הידוע בתימן, מסורת מיוחדת הייתה נהוגה בהיכל בית מדרשו של רבינו, כאשר היו מגיעים בימים נוראים במיוחד לשמוע ולהתברך בברכת הכהנים המיוחדת שהייתה בבית הכנסת, שכן רבים ממתפלליו היו ממשפחת הכהן עראקי. היה זה מחזה נורא הוד: עשרות עשרות כהנים שהיו מסודרים בסדר מופתי. המבוגרים היו בשורה הראשונה [הצמודה להיכל], ואחריה הצעירים יותר, ואחריה הילדים. והיה רבינו מקריא אותם בנעימה טהורה ברגש קודש, וכולם כאחד עונים בנעימה אחריו.

כאשר רבינו היה משתפך בשירה בערגת קודש, היו הכל מרגישים השראת שכינה, והיו יחד עמו בהתעלות ובדבקות קודש, בסדר נפלא מאין כמוהו, בנועם ובחן. וכך באין ספור שמחות וסעודות מצווה של חתונות, בריתות, ועוד, השתתף הרב כאשר הוא הפותח את הברכות ואת השירה, והוא האומר את דברי התורה. זכות גדולה נפלה בחלקו של מי שזכה לארח את רבינו בשמחתו.

בחכמתו הרבה ידע כיצד לנהוג בכל מסיבה, לפי ענינה. ביום בו נפטר מנהיגה של הקהילה, הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל, שררה תחושת האבלות בלב כל, והציבור היו שבורים ורצוצים. בין הספדנים היה רבי סעדיה, שפתח בלשון "נפלה עטרת ראשנו".

באותו ערב היה צריך להיכנס בברית הנישואין הגאון הצדיק רבי שלום טייבי זצ"ל, ומרוב צער התקשו לקיים השמחה כסדרה, ואף החתן לא הסכים ללבוש את בגדי החתן. אך רבינו לא הסכים, ואמר "עת ספוד ועת רקוד". בשעת ערב הגיעו הרבנים והציבור, ובראשם רבינו שהחל לשיר ולרקוד. עין במר בוכה בדמעות שליש – על הסתלקות גדול מישראל, ולב שר ושמח – על בניין הבית החדש בישראל. החתן לבש בגדי פאר והחתונה התקיימה כמתוכנן, וכך ידע רבי סעדיה זצ"ל לגרום לשמחה גדולה של מצוה במשך שעות ארוכות.

מעשה פלא אירע שנה אחת בראש השנה, בהיותו עובר לפני התיבה ביום הראשון של ראש השנה, בערבית בשחרית ובמוסף, כולל אמירת פזמונים ותקיעת שופר כהרגלו. אחרי שאמר קדיש תתקבל, נעשה קולו צרוד מאוד, ואף אמירת סדר פיטום הקטורת לא יכול היה להמשיך. דאגו הציבור, מה יהיה למחר?!

למחרת בא רבינו לבית הכנסת כשהציבור אמר תהלים, וקולו היה צרוד למאוד. כשהגיע זמן הפיוט "ה' יום לך אערוך תחינה" בקשו ממנו תלמידיו להתחיל בפיוט. בבתים הראשונים קולו עדיין היה צרוד, אולם אחרי כן הרים את קולו בקול עוז יותר מהיום הראשון, וכך המשיך בתפילות היום הקדוש בקול רם וצלול.

מיד כשגמר קדיש תתקבל אחרי מוסף, חזר קולו להיות צרוד ברגע, וראו הכל כי ה' אתו, ורוצה הוא בתפילותיו!

רבינו הגדול נפטר בביתו שבשכונת קטמון בירושלים בשבת קודש ביום המר והנמהר ב' בתמוז ה'תשי"ד, זאת מיד לאחר שסיים לומר קדושה של תפילת מוסף. בן שמונים וחמש היה רבינו בפטירתו. 

זכה רבינו להעמיד תלמידים רבים, ורבים מגדולי חכמי תימן בדור האחרון הם תלמידיו ומתלמידי תלמידיו, בחרדת קודש שמו נישא, בהערצה ואהבה מיוחדת זכרו מתהלך בפי כל. תלמידו המובהק הגאון הגדול רבי יוסף צובירי זצוק"ל רבם של יהודי תימן בת"א יפו, אשר הספידו תמרורים בין יתר גדולי ישראל, אמר בדבריו: "אשריך מורנו ורבנו סעדיה, שגופך קדוש ויצאה נשמתך בקדושה". בפטירתו נחתמה תקופת זוהר מיוחדת בתולדות יהודי תימן ורבניה.

(באדיבות ארגון יוצאי תימן, בעריכת מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן).