פורום גבאי קהילות תימן מגיש את הפרק החמישי בסדרה: והפעם איך מתמודדים עם חלוקת הפרשיות חוקת – בלק הנהוגה ביהדות תימן | כל מה שרציתם לדעת בטור אקטואלי והלכתי במיוחד
אז כזכור, בפרקים הקודמים סקרנו בהרחבה את בתי הכנסת וחיי הקהילה בתימן, וכן הצענו בס"ד מעט מזעיר מכלי העזר לגבאי ופעילי הקהילות, מיזמים שונים ופרויקטים תועלתיים לטובת המתפללים וציבור בני הקהילה היקרים.
בפרק הרביעי ושלפניו, ניסינו להעלות דרכים שונות ויצירתיות כיצד הופכים את חיי בית הכנסת והקהילה לתוססים ומעניינים, שימשכו אחריהם את הלומדים והמתפללים היקרים, והרחבנו בדרכים שונות.
הפעם, נעסוק בנושא שעומד על סדר היום בעדת תימן – בשבועות הקרובים, חיבור או פירוד פרשיות חוקת – בלק בשבתות אלו. ומאחר והנושא הוא ארוך מעט ומרתק ביותר, נחלק את הדברים לשלושה פרקים.
ידוע שרבים מקהילות תימן, בעיקר אלו הנוהגים כנוסח ה'בלדי', לחבר את פרשיות חוקת – בלק לפרשה אחת, וקוראים את שתי הפרשות יחד בשבת זו. וממילא בשבת שלאחריה, קוראים את פרשת פנחס, ולאחר מכן מפרידים וקוראים את פרשת מטות לחוד, ופרשת מסעי לחוד. ושאר קהילות תימן, נוהגים כרוב קהילות ישראל לקרוא את פרשת חוקת – לבדה, ואת פרשת בלק – לבדה, וממילא מחברים את פרשיות מטות מסעי.
דא עקא, שבכל שנה ושנה מתעוררת השאלה מחדש, כיצד רצוי לנהוג בחלוקת הפרשיות וחיבורם. ותחילה נציג את הקשיים המתעוררים בעקבות כך, ולאחר מכן את הצעות הייעול והפתרונות ההלכתיים לכך.
פעמים רבות קורה, חלק מציבור המתפללים בבתי הכנסת הנוהגים לחלק את פרשיות חוקת – בלק לשתי פרשיות, לא תמיד זוכה להתפלל בבית הכנסת בשבת זו, ופעמים רבות יוצא שמפספס את זמן התפילה בבית הכנסת שרגיל בו, ובשבת זו הולך ומתפלל בקהילות אחרות, וממילא לא חיבר את פרשיות חוקת – בלק.
והשאלה מתעצמת בעיקר, לנוכח השאלה המתעוררת מפי בחורי הישיבות החוזרים לביתם ולקהילותיהם, בעוד שהם שמעו בשבת בישיבה רק את פרשת חוקת, ואילו כאשר הם מגיעים לבית הכנסת מעדתינו, הם מוצאים את הקהל בפרשת פנחס, ונמצא שהם חסרים את קריאת התורה של פרשת בלק, ולכן כדי להשלים להם את הפרשה שלא שמעו, הם נאלצים ללכת ולשמוע את קריאת התורה בבתי כנסיות של קהילות אחרות.
וממילא נוצר מצב עגום, שבכמה וכמה מבתי הכנסת מעדתינו, בשבתות אלו של פרשיות: חוקת, בלק, פנחס, מטות ומסעי, הציבור נחלק לשתיים. ישנם את הקבועים שאינם מפספסים דבר, וזוכים להשלים פרשיותיהם עם הציבור, ומאידך רבים מתוכם, פשוט נחלקים ואינם מגיעים לתפילות שחרית ומוסף לבתי הכנסת מעדתינו, אלא הולכים לרעות בשדות זרים, בשטיבלע'ך שונים, או בבתי כנסת מעדות אחרות בשעות שונות ומשונות.
והשאלה נחלקת לשתיים:
א. ראשית כל, מה באמת הפיתרון ההלכתי המוצק לדבר זה? איך מי שהחסיר את פרשת בלק משלים אותה עם הציבור שאוחז כבר בפרשת פנחס?
ב. מה באמת רצוי להנהיג בבתי הכנסת – האם אולי רצוי לשנות את המנהג ולהנהיג להפריד את חוקת ובלק, כפי שנוהגים בשאר קהילות ישראל, או שמא שומה עלינו להמשיך ולדבוק במסורת אבותינו הנאמנה, על אף שבעקבות כך רבים יחסרו את קריאת פרשת בלק, או שלא יבואו להתפלל בבית הכנסת, והקהילה הולכת ומידלדלת, ואיה כבוד התורה והמסורה?
יש כמובן עוד נקודות נכבדות שאפשר לעורר עליהם, התשובות לשאלות שהעלינו, על כך ועוד, נאריך אי"ה בכתבה הבאה. בינתיים נחכה לתגובות שלכם על זה שבוודאי מאד יחכימו אותנו הלאה והלאה.
לסדרת הכתבות המלאה על בתי הכנסת התימנים ועוד – לחצו כאן
