מה יעשו הנוסעים בשבת חנוכה כיצד ינהגו בהדלקת נר חנוכה, ובדין קטנים בהדלקת נרות חנוכה

בדין הנוסעים בשבת חנוכה כיצד ינהגו בהדלקת נר חנוכה, ובדין קטנים בהדלקת נרות חנוכה

מאת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א

רב ומו"ץ בעיר ראש העין

א. מה ההנהגה הראויה באלו הנוסעים לשבות מחוץ לביתם בעיר אחרת, לגבי הדלקת נר חנוכה, האם עליהם להשתתף בפרוטה עם בעל הבית שמתארחים אצלו, והאם צריכים גם להדליק בביתם שלהם ע"י שליח. וכיצד יעשו במוצאי שבת ששבים לביתם, ופעמים רבות יוצא שחוזרים לביתם מאוחר לאחר שכלה רגל מן השוק – האם ישתתפו בפרוטה עם בעה"ב במקום שמתארחים אף במוצ"ש או שידליקו לבדם בביתם עם ברכה.

ב. לאחר שהדליק בעל הבית את הנר הראשון החיוב של אותו היום, האם ראוי להביא לילדים להדליק את נרות החנוכה כדי לחנכם במצוות, או שיש בזה משום מצוה בו יותר מבשלוחו.

תשובות: השלום והברכה ממעונים. בדבר השאלה כיצד ראוי לנהוג בהדלקת נר חנוכה למתארחים אצל אחרים – בערב שבת ובמוצאי שבת.

זאת אשיב: כי אם על הראוי אנו מדברים, ודאי שהראוי הוא ש"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" ומצוה חביבה היא. אלא שההכרח לא יגונה, אם מפאת כבוד ההורים או שמחה משפחתית שהוא בגדר המחוייב לילך מביתו, שאז יש מקום לשאול כיצד לנהוג.

ובכן, כיון שחיוב ההדלקה הוא נר איש וביתו – היינו החיוב על ביתו באותו יום, ממילא אם עקר הוא מביתו אין עליו חיוב להדליק שם, אלא אדרבה דוקא במקום שהולך לשהות שם בשבת. וישתתף בפריטי או שבעה"ב יקנה לו חלק בשמן ויצא כדין אכסנאי (זכורני שבשנה הראשונה לנישואי כשבאתי לבית מו"ח הגאון הרב בסיס זצוק"ל ורציתי ליתן לו מטבע להשתתף בשמן גער בי ולא הסכים לקבל, ואמר אתה מבני הבית, אוכל שותה וישן כאן ואינך צריך ליתן פרוטה). אמנם במוצאי שבת, מצד אחד כיון שאינו יכול להגיע אל ביתו אלא אחר שיעבור זמן ההדלקה, א"כ לכאורה נחשב הדבר שהוא שייך בחיובו למקום בו שבת. ומצד שני כיון שמגוריו ביום הבא הם לא כאן – במקום שהתארח בשבת, אלא בביתו הרי חיובו על ביתו. וכן עיקר. וכן נהג מו"ח הגאון זצוק"ל הרבה פעמים שהוכרח להיות חוץ לביתו בשבת חנוכה, שהדליק בברכה כשהגיע לביתו, או שעשה שליח שידליק עבורו (כפי שהעיד בפנינו אחד מתלמידיו שמינהו שליח באחת השנים). ומ"מ נראה שכיון שעיקר החיוב הוא בחצי שעה שאחר צאת הכוכבים, ראוי שיעשה שליח שידליק בביתו מיד בסמוך לצאת השבת, שאם ימתין עד שיחזור לביתו שהוא מופלג מתחילת הזמן נכנס למחלוקת הפוסקים אם יכול לברך. ואמנם המנהג הרווח הוא כהשו"ע שמדליקין ומברכין כל הלילה, מ"מ כיון שדעת רבינו הרמב"ם דהוא בגדר ברכה לבטלה, ולדעת השו"ע הוא בדיעבד, בודאי שעדיף שימנה שליח שידליק עבורו הנרות בתחילת הזמן. 

ובדבר השאלה השנית: נראה כי לדעת רבינו הרמב"ם קטן אינו בכלל חיוב הדלקת הנר. והטעם, שכיון שכל עניין ההדלקה הוא "פרסומי ניסא" ופרסום תלוי בדעת, קטן לאו בר דעת הוא, ולפיכך אינו שייך המצוה זו עד שיגדל, וממילא גם אין בו דין חינוך למצוה זו. וגם השו"ע (סימן תרע"ה סעיף ג) פסק שאינו מוציא אחרים ידי חובתם. לפיכך גם בנרות ההידור אין ליתן לקטן להדליקם, דבודאי חלק מהמצוה הם. וכן המנהג שהאב מדליק כל הנרות. וא"כ אין זה עניין למצוה בו יותר מבשלוחו, דזה מיירי כששלוחו בר חיוב מותו משא"כ הכא. ועיי,ע בחזו"ע (חנוכה עמ' נא) שאין לקטן להדליק הנרות בבית הכנסת וכל שכן הכא. בברכת התורה ארז בר"י רמתי.

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

כתיבת תגובה

להרשמה לרשימת התפוצה של קו המאורות

.

עוד מאמרים

שאל את הרב