מרתק: גילוי חכם תימני בלתי נודע – רבי צדוק תיימענער (התימני) הירושלמי | כל הפרטים בפרסום ראשון

עריכה: הרב משה יפת. יישר כח למסייעים במלאכת הקודש, הרב אביחי שרעבי, הרב חננאל נהרי.

מפעם לפעם אנו נחשפים לחכם תימני נוסף בלתי נודע, שלצערינו מסיבות שונות ומשונות לא זכינו להכירו ולדעת פרטים אודותיו, אלא שלפעמים אנו נחשפים לפרטים מעניינים השופכים אלומת אור על דמויות הוד שכביכול 'נשכחו' ח"ו, וברוך ה' כי לא השבית גואל, ואנו זוכים לעלות כאן באתר 'המאורות' בחשיפה ראשונה פרטים אודותיהם.

לפניכם נגולל יריעה מרתקת אודות הצדיק רבי צדוק התימני – מבני ירושלים של מעלה, אשר היה מכונה בפי הירושלמיים האשכנזים 'רבי צדוק תיימנער' (רבי צדוק התימני). וכפי שנציג מעט ביריעה שלפניכם.

מעשה מדהים על רבי צדוק התימני – אנו מוצאים ברשימותיו של רבי שמחה קרקובסקי על האדמו"ר בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זצ"ל, וכך הוא כותב:

התבטאות נפלאה שזכיתי להיות לה עד במחיצתו של מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר ה'ברכת משה' מלעלוב זיע"א: פעם, באחד משולחנותיו הטהורים, ישב רבינו ה'ברכת משה' ודיבר בקדשו על תקופת מלחמת העולם הראשונה. לאורך שנות המלחמה שרר בירושלים רעב כבד מאוד, שהלך והתעצם משנה לשנה והפיל אלפי חללים ל"ע, ביניהם רבים וטובים מגדולי היישוב הישן.

אחד ממלאכי החסד שהפציעו אז בירושלים, היה יהודי מעדת התימנים שמכונה היה בפי אנשי ירושלים 'רבי צדוק תימענער' שהחיה יהודים רבים בסעודות שהכין לכל דכפין, במסירות עצומה. 

ה'ברכת משה' זי"ע דיבר על רבי צדוק בהערכה עצומה, הפליג בשבחו אין קץ. בתוך כך פנה אל הרבי אחד היושבים בשולחנו והוסיף כי "להווי ידוע שרבי צדוק היה גם מקובל גדול, הוא למד חברותא עם אחד מגדולי המקובלים בירושלים של מעלה, ואף ניסה לחפש ולתור אחר עשרת השבטים". 

האדמו"ר הביט באותו יהודי, והפטיר: "נו נו, מ'רעדט דאך יעצט פון א איד וואס האט געגעב'ן ייד'ן צו עסי'ן – הרי אנחנו מדברים כעת מיהודי שנתן ליהודים לאכול"… כמי שאומר: "אנו מדברים על יהודי שזכה למעלה העצומה ביותר, הוא זכה לתת ליהודים לאכול! ואתה בא ואומר שהיו לו עוד מעלות קטנות מזה?!"…

עד כאן מעדותו ורשימותיו של רבי שמחה קרקובסקי.

תיעוד נוסף אנו מוצאים על רבי צדוק התימני, בספר 'ירושלים של מעלה' מאת מנחם גרליץ (גץ) עמ' 86, וכך הוא כותב ומקדיש פרק שלם לזכרו של אותו צדיק. והנה הם דבריו בשלימותם:

"לא נוסדה "מאה שערים" אלא להמשיך ולהרחיב בנין ירושלים וקדושתה; ומה שאתה מוצא בין חומותיה של ירושלים אתה מוצא אף בתושביה של "מאה שערים". הצד השווה שבהם ש"חומה" מסתירה על למדנותם, על צדקתם על מעשיהם הטובים, ורוחב ידיעתם בתורה- מאהבת הבורא, ולא על מנת להתפאר.

דמות אחת מדמויות אלה היתה דמותו של רבי צדוק התימני. הוא היה אחד משמונת התלמידים הראשונים, שנתקבלו על ידי מרן הגאון מבריסק, רבי יהושע ליב, למוסד בית היתומים דיסקין אשר יסד.

בעודו ילד קטן נמשך לעלות לירושלים מצנעה שבתימן כדי לינוק משפע קדושתה, ועל אף גילו הצעיר נע ונד במדבריות ובדרכים מעיר לעיר וממדינה למדינה, עד הגיעו למחוז חפצו ירושלימה.

לאחר שיגע כמה שנים בתורה, למד להיות טכנאי מכונות תפירה כדי שיוכל ליהנות מגייע כפיו, ואת ביתו הקים ב"מאה שערים", שם העידו בו שכניו, שלא החסיר לילה אחד מלערוך בו "תיקון חצות" מתוך בכיות ורגש, ערגה וכיסופים.

יהודי ירושלים יודעים לספר הרבה על הליכותיו בקודש, על סדריו ועל שיעוריו של רבי צדוק, עליהם לא ויתר גם אם בא לידי הפסד גדול. תקופה קצרה עבד רבי צדוק במפעלו של עשיר נוצרי. ויהי היום, ועבודה דחופה עבור השלטונות נדרשה ממפעל זה. רבי צדוק שקד על מלאכתו בנאמנות, אך כשהגיע זמן המנחה, עזב רבי צדוק את הכל ורץ לבית הכנסת.

הנוצרי לחץ עליו שיסיים את העבודה, אך בשום פנים ואופן לא הצליח לשכנעו, שלא יפסיק ממלאכתו  ואמנם רבי צדוק הלך לו. הנוצרי פיטרו מעבודתו, ובמקומו קיבל יהודי אחר קל ראש. והנה אחרי ימים ספורים בלבד חזר הנוצרי אל רבי צדוק והתחנן אליו, כי ישוב אליו וייטיב עמו בכל מה שירצה יתר על הימים הקודמים.

"הפועל החדש" – סיפר לו הנוצרי – "אינו מוצא חן בעיני, הוא אינו ירא את אלוקיו ואינו ראוי גם לעבודתו".

בעקבות עשרת השבטים

הצדיק הירושלמי רבי שמואל הומינר היה מספר, כי בילדותו נקרא פעם רבי צדוק לביתם כדי לתקן מכונת תפירה שנתקלקלה. תוך כדי עבודתו התפתח שיח למדני מופלג בין אביו הגה"צ רבי מרדכי – שנמנה עם חכמי ירושלים – לבין רבי צדוק, וכל בני הבית נדהמו לראות את רבי צדוק מתקן המכונות לוחם במלחמתה של תורה.

בעת שהתעוררה בירושלים הכמיהה בין המקובלים לחפש אחר שרידי "עשרת השבטים" ונבחרה משלחת לצאת למסע נועז ומסוכן זה לעבר אסיה הרחוקה, נמנה עם חבורה זו גם רבי צדוק. הם הגיעו עד למדינת "טיבט", אולם השלטונות במדינה זו אסרו עליהם את הכניסה וחזרו כלעומת שבאו.

גם כשהופיעה בירושלים לפני שמונים שנה ועדת חוקרים מצרפת כדי לחקור את המערות הסמוכות לכותל המערבי, נבחר שוב רבי צדוק לתפקיד שימושם כמבין הדברים, ובמשך כמה שבועות בכל יום קשרוהו בחבלים מתחת לזרועותיו והורידוהו לתוך השוחות העמוקות כדי להעלות ממצאים שונים, ותדיר היה מספר על המחזה המרהיב, שראו עיניו במערות אלה: עמודים מפוארים ושווקים רחבי מידות ועוד.

בשנותיו האחרונות כאשר נתרבו העולים מתימן לארץ ישראל, חשש רבי צדוק לגורלם של ילדי עדה קדושה זו מתוך חסרון של מלמדי דרדקי בנוסחם המיוחד של יהודי תימן, ולכן, בעידודם של גדולי ירושלים, עזב את מקצועו כמכונאי, ונעשה למלמד דרדקי לילדי עדתו.

וישאר שמו של רבי צדוק בקרב יהודי ירושלים לברכה עד היום הזה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.