בדין העומד בתפילה ושמע ברכת כהנים, אם יפסיק או לא
לתגובות: n0583265244@gmail.com
א. הנה יש לדון, אם העומד באמצע תפילת שמונה עשרה, ותוך כדי תפילתו שומע ברכת כהנים, האם מפסיק בתפילתו בשתיקה לשמוע ברכת כהנים, או שיש בזה חשש הפסק ואסור להפסיק. ויש לעיין אם דבר זה תלוי בפלוגתת הראשונים לגבי קדיש או קדושה אם מפסיק או לא, והאם בזה יש טעם לכולי עלמא לחייבו להפסיק מתפילתו ולשמוע ברכת כהנים.
ולפום ריהטא היה נראה פשוט, שאין מניעה מלהפסיק בשתיקה ולשמוע ברכת כהנים, הגם כשעומד באמצע שמונה עשרה, שהרי לגבי קדיש או קדושה יש חובה על הציבור לענות, וצריכים לצאת ידי חובתם על ידי ענייתם, ולכן שפיר התם דעת כמה מן הראשונים שאין להפסיק אף בשתיקה, משום דשומע כעונה והוי הפסק, משא"כ לגבי ברכת כהנים שהלא אינו מפסיק אלא כדי להתברך ותו לא מידי. עוד נראה, דאמנם קיימא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה, מכל מקום נראה דהכא שעומד בתפילתו וכווונתו להודות ולהלל אך גם לבקש בקשותיו הפרטיות ביני וביני, ועז רצונו וחפצו להתברך מפי עליון, אם כן אין לך ברכה חשובה מזאת, שנאמר עליה "ואני אברכם".
והנה עניין זה לא נתפרש היטב בדברי הראשונים, ונראה דהיינו טעמא מכיון שעד הדור האחרון בודאי שהיו מסיימים תפילתם זמן רב קודם ברכת כהנים (שהיא גמר חזרת הש"ץ), וממילא לא היה בזה נפק"מ כלל ועיקר. ומכל מקום גדולי הפוסקים בדורינו יצאו לדון בנדון זה, שהוא דבר החדש, אך בדורינו מצוי טובא.
ב. ידוע הנדון אם יש מצות נשיאת כפים היא רק על הכהנים, או אף על הישראלים יש מצוה להתברך מפי הכהנים. וכבר הביאו מהראב"ד בפירושו למסכת תמיד (שלהי פרק ו') שכתב שיש חובה ומצוה אף על הישראלים להתברך. וכן הוא בספר חרדים (פרק ד' סימן י"ח), ובהפלאה בכתובות (דף כ"ד ע"ב). וכן הובא בביאור הלכה (ריש סימן קכ"ח), ולשיטתייהו אם הישראל מכוונים הם בכלל המצוה ואם לאו, מבטלים מצות עשה. ואולם בחידושי הריטב"א בסוכה ל"א ע"ב מתבאר לא כן. וראה עוד בשו"ת לבושי מרדכי להגרמ"מ אפשטיין זצ"ל (סימן א' אות ד') מה שכתב להוכיח מתוס' בראש השנה דף ט"ז ע"ב ד"ה ותוקעים, ויש להאריך בדיוק והבנת דברי התוס' שם. וצ"ב.
ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קס"ז) כתב שכדעת הריטב"א שאין המצוה אלא על הכהנים, כן היא דעת רוב הראשונים. וכן הובא משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל בספרו הערות למסכת סוטה (דבריו יובאו להלן בשלימות), דלא קיימא לן הכי.
ג. על פי זה, יש לעיין אם לשיטת הסוברים דהוי מצות עשה אף על הישראל להתברך מפי הכהנים, דאם כן הוי כחובה ממש, ויש לדון לשיטתייהו אם יש לתלות נדון דידן אם להפסיק באמצע התפילה לברכת כהנים, בדעות הראשונים לגבי הפסקה לקדיש וקדושה, ולדעת הרמב"ם ודעימיה אין להפסיק, מאחר דהוי הפסק. אמנם נראה שאין לתלות הדברים כלל ועיקר, מאחר שאין חובת הישראל לצאת ידי חובה בברכתם כפי שיוצאים ידי חובה על ידי ישראל המברך אחת מברכות הנהנין או ברכות המצוות להוציאו ידי חובתו, לפי שאין החובה בברכת כהנים אלא להתברך מפיהם ולא זולת זה. ואם כן אינו יוצא ידי חובתו מדין שומע כעונה, שאין צריך שיענה על מנת לצאת יד"ח, אלא לשמוע ולהתברך ותו לא מידי. וממילא אין בזה חשש הפסק. (והוי כקדיש וקדושה, דלא אמרינן בהו עוסק במצוה פטור מן המצוה, וחייב להפסיק ולשמוע).
אלא שלפי סתימת דברי הראשונים ופשטותם הסוברים שאין חובת ברכת כהנים אלא על הכהנים, כפשוטם של דברים וכמילולם, שוב נראה לכאורה שאין חובה להפסיק מתפילתו ולהקשיב לברכתם. אלא שמכל מקום נראה כדבר האמור לעיל, כי הרוצה להתברך מברכתם, ולזכות לכלל הברכות וההבטחות האמורות על ברכת הכהנים, שפיר דמי ועדיף טפי. וכיוצא בזה העלה בשו"ת יביע אומר חלק ז' או"ח סימן י"ב.
ד. גם בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה' סימן כ' אות כ"ג) כתב, מילתא דפשיטא שהעומד בתפילתו ושומע ברכת כהנים, שיש לו להפסיק ולשמוע ברכת כהנים, ואין בזה שום חשש הפסק, ואפילו לפי דעת הפוסקים הסוברים לגבי קדיש או קדושה שאין להפסיק בשתיקה, דכיון דשומע כעונה הוי הפסקה, אעפ"כ בברכת כהנים אין חשש של הפסק ויפסיק, שהרי אינו צריך לענות כלום אלא רק לשמוע ולהתברך. ולא זו בלבד שיש להפסיק על מנת להקשיב לברכה, אלא אם המתפלל נמצא מאחורי הכהן, מותר לו להפסיק באמצע התפילה וללכת להיות לפני החזן, כדי שיהיה כלול בברכה, וכדאיתא בראש השנה (ל"ה ע"א), שהנמצאים מאחורי הכהנים אינם כלולים בברכה. וכן הוא בשו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן כ"א.
ומאידך ראה בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה פרק י' אות ג') שכתב, יחיד העומד בשמונה עשרה, והגיע הש"ץ לברכת כהנים, ישתוק ויכוון לברכתם, ואפילו אם עומד אחר הכהנים. [אם כי בדבריו פליג על דברי האג"מ הנז"ל, וסבירא ליה שאין ללכת באמצע התפילה לפני הכהנים, ושהמתפלל מתברך גם אם הוא נמצא מאחורי הכהנים, וזאת מאחר שהמתפלל אנוס, הוא כלול בברכה למרות שהוא עומד אחרי הכהנים, וכמו העם שבשדות שכלול בברכה. ולפי האמור לעיל בדברינו, הרי שכן העיקר לדינא, מאחר ואין זה אלא זכות ולא חובה].
עוד כתב שם, שאם שומע ברכת כהנים ובאמצע שומע קדיש או קדושה, אין לענות לקדיש וקדושה כלל. ושם נתבאר הטעם, מאחר שהקב"ה עומד עם הכהנים ומברך, הוי כאילו המלך עצמו עומד עמהם ומברך, וממילא אין ראוי להפסיק עתה לכלום. ואף שהעומד באמצע שמונה עשרה מפסיק לקדיש או קדושה, דהתם שאני שהרי הוא עובד בעבודת המלך, משא"כ הכא דהוי כאילו המלך מדבר עמו. ולענ"ד צ"ב, שהרי אף עמידה לשמונה עשרה, אינה עבודה גרידא כשאר מצוות, אלא בתפילתו האדם ממש עומד ומדבר עם ובפני המלך, ולכן הדינים הם מיוחדים לעומד בפני המלך. ושוב צ"ב בהאי חילוקא.
ה. ובשו"ת בתשובות והנהגות (חלק א' סימן ע"ז) יצא לאסור להפסיק באמצע תפילתו לצורך שמיעת ברכת כהנים, הואיל והמתפלל עוסק במצוות התפילה, ממילא הוא פטור ממצווה אחרת, ואף אסור לו להפסיק מחמתה. ודוקא לקדיש או קדושה וכדומה מפסיק מתפילתו, מאחר ועוסק בשבחי המקום שפיר מפסיק לצורך שבחי המקום, משא"כ לקבל ברכה על עצמו מן הכהנים, לא שייך כשעומד בתפילה שלא במקומה. ועוד, דהוי כאנוסים שאין יכולים לשמוע ברכת כהנים, שמתברכים בכל אופן, כמבואר בסוטה ל"ח ע"ב. והביא שהחזו"א היה מורה כפי דעתו של השואל, כיעוין שם עוד.
כיוצא בזה דעתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות על מסכת סוטה שלהי דף ל"ח ע"ב) שהואיל שמשמעות כל הראשונים וסתימת דבריהם נראית דלא סבירא ליה כדעת החרדים הנז"ל, וליכא מצוה על הישראלים להתברך, וממילא נראה שאין להפסיק בשתיקה באמצע שמונה עשרה, והוי כאנוסים וחל עליהם הברכה.
