בעוד כשבוע וחצי: הילולת פועל הישועות מעגור הגאון הקדוש רבינו יצחק גברא זיע"א | ההיערכות להילולא לשנת 2021
שעת אחר הצהרים ובמושב עגור הנמצא לצד העיר בית שמש, שורר שקט ושלווה, רק קול הציפורים נשמע. נוף מרהיב נשקף לנגד עינינו, אווירה פסטורלית מקדמת את פנינו, השמש מתחילה לשקוע לאטה, קרנים אחרונות נשקפות לעבר הנכנסים בשעריה של עגור.
במושב זה חי ופעל אחד מקדושי עליון בדורות הקודמים, הלא הוא המקובל האלוקי רבי יצחק גברא זצ"ל, מי שזכה לכינוי 'פועל הישועות מעגור'.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
אנו נכנסים בשערי המושב כשפנינו מועדות לעבר מקום מנוחתו של הצדיק, אליו נקשרו ניסים ומופתים רבים, חלקם מעל לדרך הטבע ממש. אנשים רבים קיבלו את ישועתם לאחר שהתפללו במקום, ובשנים האחרונות הפך הציון לאבן שואבת ליהודים רבים מהארץ ומחוצה לה.
מרגע שהחל להתפרסם קברו של הצדיק כפועל ישועות, החלו להגיע למושב יהודים מכל החוגים והעדות לפקוד את הציון הקדוש ולהתפלל לישועת הכלל והפרט. המקום נודע כמסוגל ביותר למעוכבי זיווג, אשר רבים מהם זכו לבנות את ביתם לאחר שהגיעו להתפלל בקבר הצדיק.
תושבי המושב כבר התרגלו לראות את האורחים הרבים המגיעים להשתטח במקום ואנו מפלסים את דרכנו בין שבילי המושב כדי להגיע לאוהל הציון, הממוקם בחצר בית בכניסה למושב. בית זה שימש משכן לצדיק ובו התגורר בערוב ימיו, ובצוואתו ביקש להטמן במקום זה.
אנו מגיעים לפתח האוהל ומוצאים קבוצת מתפללים, רובם צעירים, אחד מהם מספר כי בא להודות לאחר שתפילתו נענתה וזכה לישועה לה ציפה זמן רב. בסמוך אנחנו רואים בחור בגיל השידוכים מתייפח על מצבת האבן. אווירה של קדושה אופפת את המקום, זהו הצדיק הפלאי שסיפורי ישועה רבים כל כך נקשרו סביבו בחייו ואף לאחר פטירתו. להלן נשרטט מעט קווים לדמותו, באדיבות מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו זיע"א בראשות הגר"י יפת שליט"א רו"מ מאורות הרש"ש.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
בסביבות שנת ה'תרכ"ה זרחה שמשו של הצדיק בכפר הקטן "אסוואד", צפונית מערבית לצנעא בירת תימן. רבינו נולד לאביו רבי יצחק, אביו היה קדוש וירא שמים שהדריך את קהילתו בדרך התורה במסורת האבות בלי שום פקפוק. מושב המשפחה ב"אסוואד" היה ברציפות של יותר מאלף שנה, לפי עדות מהימנה של רבי דוד בנו של רבי יצחק, מסורת ההנהגה והרבנות וראשות בתי הדין בקהילה, עברה במשפחה שש עשרה דורות ברצף, ורבינו יצחק היה הדור הטו"ב.
בנעוריו החל רבינו ללמוד תורה אצל אביו וסבו שהיו גדולים בתורה, הן בנגלה והן בחכמת הנסתר, יחד עם רבינו למד אחיו הקדוש רבי אברהם אשר כונה "ראש המדברים". האחים הקדושים רבי יצחק ורבי אברהם התייתמו מאביהם בגיל צעיר והיו קשורים האחד עם רעהו. מנהג קבוע היה להם כל לילה, או אז היו עולים לעליית הגג ולומדים לאור הלבנה. שם גם היו צופים בגרמי השמים ועוסקים בעניינים שבכבשונו של עולם.
רבי אברהם נפטר בדמי ימיו בשנת ה'תש"ב ונטמן בתימן, לאחר פטירת האב והאח, נפל עול ההנהגה על רבינו יצחק, שמעל הכל ראה את תפקידו להרביץ תורה לרבים ולהנחילה לדורות הבאים, והיה מרביץ תורה ברבים, וכן מסמיך ומפקח על ענייני השחיטה. בנוסף, שימש רבנו גם כמוהל והכניס מאות בבריתו של אברהם אבינו, כשבשעת המצוה היה משתמש בכוונות וייחודים שיתנו לנימול כוח רוחני עליון להישמר בקדושה וטהרה.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
בצל החכמה
בקיאותו של רבינו נודעה בשערים, כוח שינונו וזכרונו היו להפליא – כאשר מסכתות רבות היו שגורות על לשונו, וכן בקי היה בששה סדרי משנה ובחיבור משנה תורה לרבינו הרמב"ם. רבינו גם היה מסיים את ספר התהלים בכל שבוע כ"ו פעמים מלבד סדר לימודו. היה נודע במידותיו הנשגבות ובענוותנותו הבולטת, ומלבד עזרתו לעניים היה אוהב וגומל חסדים טובים בגופו.
לפי עדות תלמידיו, רבינו היה בקיא בלחשים שונים ובענייני קבלה מעשית אשר קיבל במסורת מחכמי תימן הקדמונים. דבר פלא היה, כאשר הגיע אליו חולה – היה אומר לו על אתר מאיזה חולי הוא סובל.
על רוח הקדש שפיעמה בו, ספר בנו הגה"צ רבי דוד גברא זצוק"ל, כי לילה אחד, לאחר שעסקו בתורה ובתיקון חצות כהרגלם, פנה הוא לפתע להעיר את בנו ואמר לו: אנו צריכים ללכת כעת לאחד הכפרים. הבן, לא הבין על מה ולמה אביו מעירו באישון לילה, אך כיון שהבין הוא כי יש דברים בגו, לא היסס אחר דברי אביו, ומיד יצא בעקבותיו. לאחר הליכה ממושכת, הגיעו האב ובנו לאחד הכפרים. הבן רואה, כי אביו הולך למקום הידוע לו, ולאחר זמן קצר נגלתה לפניהם קבוצת יהודים מיואשת, המתגודדת סביב פר המיועד לשחיטה, ואינה מצליחה לשוחטו. כאשר ראו היהודים את הרב מגיע לעברם, פנו ובקשו את עזרתו. הרב הגיע ואמר לכולם ללכת לצדדים, ופנה היישר אל הפר. הרב ניגש אל הפר, ליטף אותו, והנה לפתע נרגע הפר, רבץ על הארץ והגיש את צווארו לשחיטה. היהודים פנו ומיד שחטו את הפר כדת וכדין, והודו לרבנו שהגיע בדיוק ברגע הנכון לעזרתם.
בשנת ה'תש"ט זכה רבינו לחון את עפרה של ארץ ישראל, ולאחר מסע נדודים ארוך נתיישב רבינו יחד עם בני קהילתו בכפר הערבי הנטוש – עג'ור. תנאי המקום היו קשים מאד באותם ימים, השטח היה שומם ומרחק מישובים שכנים, והעולים נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה גשמית ורוחנית שלא הורגלו בהם.
רבינו, יחד עם בניו רבי דוד (לימים רבה של יבנה) ורבי יחיא, חיזקו את רוח העולים בדברי אמונה וביטחון, והשתדלו ככל יכולתם לסייע ברוח ובגשם. הם דאגו לביצור חומות הדת והעמדת הדת על תילה. אחת המשימות הראשונות שלקח על עצמו רבי יצחק, הייתה הקמתו של מקווה הטהרה בישוב החדש, שקם לפי כל ההידורים. ותיקי העולים עוד זוכרים את דמותו של רבינו הישיש רכון על תלמודו בפתח ביתו, אשר היה צריף ישן, ופני רבינו מאירים בתלמודו כפני חמה.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
בדרכו האחרונה
זמן קצר מאד חי רבינו בארץ ישראל, וכבר החל להרגיש כי הגיע שעתו להיפטר מן העולם, ולעזוב את בני קהילתו. באחד הלילות בשבתות חודש תמוז, היה הרב קורא תהלים בביתו. כאשר הגיע למזמור כ"ו, "לדוד שפטני ה'", (המדבר בתוכו גם על אסיפת הנפש), וסיים אותו, לא המשיך לקרוא את הפרק הבא, אלא היה חוזר וקורא שוב את אותו פרק, וכך עשה כמה פעמים. בנו, שהבחין בדבר, שאל את אביו מדוע הוא חוזר שוב ושוב על פרק זה, אך אביו ענה לו: "זה כבר הסוף". כאשר אשתו פנתה אליו בתמיהה אמר לה רבינו: "ואת, שלושים יום אחרי"…
למחרת, במוצאי שבת, נקראו לבית הרב כמה ממקורביו. הרב גילה להם כי בימים הקרובים יסתלק לבית עולמו, ובקשתו מהם כי לא יטלטלו את גופו לשום מקום, אלא רצונו הוא להיקבר במושב זה, בסמוך לבתי הכפר. כמו כן הודיע להם הרב, כי למרות שהחודש שעמדו בו הוא חודש תמוז, בעת לווייתו ירדו גשמים.
מספר ימים אחר כך, ביום חמישי כ"א תמוז שנת ה'תש"י, נסתלק לבית עולמו רבינו הגדול. כל אנשי הישוב עגור ליווהו למנוחת עולמים, וביכו את מנהיגם הדגול שעזב אותם לאנחות. והנה, לפתע בעת ההלוויה התקדרו הגשמים וגשם עז ניתך ארצה, בדיוק כפי שחזה הרב מראש. אנשי הישוב קברו את הרב תחת עץ חרוב גדול, בסמוך לבתי הכפר, וסימנו את מקום מנוחתו במספר אבנים גדולות. לאחר שלושים יום בדיוק, הסתלקה אשתו הצדקת של הרב, ונטמנה לצדו. ליד בני הזוג הקדושים נקבר ינוקא שנפטר באותם ימים ושמו פלאי.זכה רבינו להיטמן ברגבי עפרה של ארץ הקודש בערב שבת לאחר חצות כמיתתן של צדיקים. סיפר בנו רבי דוד זצ"ל, שזכה אביו שהיו מכסים את הקבר יחד עם אמירת שיר השירים. כך עלתה ונסתלקה חוליית הזהב המקשרת בין דורות של חכמי תימן.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
פועל ישועות בקרב הארץ
מצבת קבורת הצדיק הייתה עלומה שנים רבות ותושבי המושב, עולים חדשים מכורדיסטן, לא ידעו מאום על הצדיק הגנוז הטמון בו ומגן עליהם. חלקת הקבר היתה מאחורי בתים וללא מצבה, רק שורת אבנים הקיפו סביב את הציון – עליו גדלו עשבים שהסתירו את קיומו.
על אותה תקופה ספרו פועלים מקק"ל שנקראו בעבודתם לחרש ולישר את האדמה באותה חלקה בה היה הציון הקדוש, והנה כאשר התקרב הטרקטור אל קבר הצדיק, שמע הנהג קול הקורא לו בשמו. הוא פנה אנה ואנה לראות מי הוא הקורא אך לא ראה איש. הלה נחרד ולא הסכים עוד לעבד, מחליפו בעבודה בקש להתעלם ולהמשיך כאלו לא ארע דבר, והנה שוב מופיע הקול הקורא לו בשמו, אף הוא נעצר וחפש ולא מצא איש והמשיך בחפירה, אז קרא אליו הקול ואמר "אלו הם ארבע אמות שלי. אל תקרב!" באותו הרגע התהפך הטרקטור והחל עולה בלהבות, אך הנהג הספיק לקפץ ולהמלט כל עוד רוחו בו, ויהי הדבר לפלא.
לאחר מעשה נורא זה, נודע הדבר כי יש שם דבר מה, ומאז חששו לחפר במקום. בנוסף, כמה תושבים טענו כי מאזור עץ החרוב נשמעים שוב ושוב קולות בכי ותפלות, ולפי עדותם בתשעה באב ובראש השנה ויום הכפורים היה נשמע קול המון רב, הדומה לבית כנסת גדול ומלא מתפללים. פחד אחז את אותם התושבים, ומספר משפחות שהתגוררו סמוך לעץ עזבו את בתיהם. אך עדין לא הגיע הזמן שיתגלה מקום הציון הקדוש.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
סיפור גלוי הציון היה על ידי חלום מפלא, בעקבותיו התגלה והתפרסם קברו של הצדיק, ומעשה שהיה כך היה: זקנה שהתגוררה בבית הקרוב לעץ החרוב היתה אשה תמימה ויראת השם, והנה באחת הלילות היא חולמת ורואה לפניה דמות הדורה של צדיק בעל צורה וכך אמר לה: "שמי רבי יצחק גברא ואני קבור תחת עץ החרוב הסמוך לביתך, לא תפחדי, אני מבקש ממך שתשארי להתגורר במקום ותשגיחי על קברי, וזה לך האות, אשה פלונית ממכרותייך שכבר עברו כמה שנים מנישואיה וטרם נפקדה – תפקד ותלד שלושה ילדים". עוד אמר לה "מדוע בני אינם באים אלי?"
הזקנה התעוררה נפעמת מן החלום ותכף סרה אל עץ החרוב והחלה בעבודת נכוש העשבים שתחתיו, עד שמצאה את הקבר שהיה מסמן בשורת אבנים גדולות. היא נקתה את המקום היטב, והגביהה את גל האבנים להיכר, לאחר מכן החלה להדליק נרות במקום והרבתה להתפלל בו, דבר פלא היה שם כאשר נר השמן שהדליקה היה דולק משבת לשבת ולא כבה.
כמה ימים חלפו והנה באה לבקרה אותה מכרה, תכף הקדימה הזקנה ותאמר לה "אני יודעת כי אכן נפקדת בדבר ישועה", האשה השתוממה ושאלה מנין את יודעת זאת, אז גלתה סודה עם ספור החלום.
מאז, החל להתפרסם מקום גניזת הצדיק ובאזור כלו עברה השמועה כי קברו של צדיק גדול נמצא בסמוך, עד שרבים החלו לפקד את הקבר ולהיוושע. על השנים ההם, טרם פרסום קדשת מקום גניזת הצדיק, מספרים כמה מעשים פלאיים. כטבעו של מושב כפרי היו שכיחים במקום בעלי חיים אשר היו שיכים לתושבים, קרה פעם וקשרו עזים תחת עץ החרוב והיה בדבר זלזול בקדשת המקום, והענש לא אחר מלבוא – חלק מהעזים חלו וחלקן מתו באפן פתאומי.
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
מאות ואלפי סיפורי ישועות רבים נקשרו סביב קבר הצדיק ודמותו הקדושה והנשגבה, בפרט ידועים סיפורי ישועות ומופתים בענייני זיווגים. מעוכבי שידוך רבים שחלקם כבר הגיעו לכדי יאוש עקב מצבם, זכו לישועה פלאית לאחר תפילה בציון הקדוש, ותקצר היריעה מהכיל, ובגיליון מיוחד עמדנו על דמותו בהרחבה יותר. דמותו תעמוד לנו לעד, ותהא למליץ יושר בעד כל בית ישראל אמן.
(בעריכת מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו זיע"א)
להעברת שמות לתפילה ולישועה – במעמד התפילה על ציונו ביום ההילולא | הקליקו כעת כאן >>
