לקט הלכות ומנהגים לתשעה באב שחל במוצאי שבת | מאת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א ראש בית הוראה 'נזר ההוראה' ומח"ס "אורן של חכמים", ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
שבת פרשת דברים, ערב תשעה באב
- אסור להראות בשבת זו שום סימני אבלות. ולומד בה תורה בכל שעות היום, במקום שלבו חפץ, [יעויין מאמ"ר המובא בביאור הלכה סימן תקנ"ג, ודבריו קילורין לעיניים]. בתפילת מנחה לאחר תפילת שמונה עשרה, ה'בלדי' אומרים צדקתך, אולם ה'שאמי' אינם אומרים.
- סעודה שלישית שהיא למעשה סעודה מפסקת, עושה אותה כרגיל עם בני ביתו כמנהגו בכל שבתות השנה, שאסור לנהוג אבלות בפרהסיא ביום השבת.
- מותר לאכול גם לאחר שסיים סעודה שלישית ובירך ברכת המזון אם עדיין לא שקעה החמה, אף אם לא עשה תנאי על כך, (עיין שער הציון סימן תקנ"ג סק"ז). ואם לא הספיק ליטול מים אחרונים וכבר שקעה החמה, יטול כעת בצמצום, כיוון שאינו מכוון לתענוג אלא לנטילה של מצוה.
- צריך להודיע לציבור על החיוב להפסיק מלאכול קודם שקיעת החמה, שלא ימשכו כמנהגם בכל שבתות השנה גם לאחריה, (משנה ברורה סימן תקנ"ב סקכ"ד).
- כיוון שאסור ללבוש בגדים מכובסים ביום תשעה באב, (כף החיים סימן תקנ"א סקצ"ו), יראה לזכור להכין לעצמו כפי הצריך לו כבר מערב שבת.
- כיוון שאסור להראות בשבת סימני אבילות, אזי רק לאחר יציאת השבת, יכול לפשוט את מלבושי השבת והנעליים, וללבוש בגדי חול תמורתם, ויאמר קודם לכן, 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'. וכן הוא לגבי ישיבה על הארץ.
- מאחרים את זמן תפילת ערבית במוצאי שבת, כדי שיספיקו הציבור להחליף בגדיהם קודם בואם לבית הכנסת.
הבדלה במוצאי שבת
- השנה מקיימים את מצוות הבדלה רק במוצאי התענית היינו יום ראשון בלילה, ורק על כוס של יין בלא נר ובשמים. [ואם יש פת על השלחן, צריך לכסותה קודם ההבדלה, שלחן ערוך סימן רצ"ט סעיף ט']. ובמוצאי שבת שהוא ליל התענית, רק מבדיל בתפילה ב'חונן הדעת'. ובשום אופן לא יעשה הבדלה ביום השבת מפלג המנחה, כיוון שנמצא על ידי כך מקבל על עצמו את תענית תשעה באב, וכיצד ישתה מן היין.
- ברכת 'מאורי האש' על הנר, מברך במוצאי שבת שהוא ליל התענית בביהכנ"ס עם הציבור, קודם קריאת מגילת איכה. וְיודיע לאנשי ביתו שיברכוה בבית לאחר שיאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' בלא שם ומלכות. ואם ישנו חשש שישכחו, עדיף שיברכנה הוא להם קודם שיצא מביתו. ותיעשה ברכה זו לכתחילה כאשר כולם ישובים על כסאותיהם. וכן יעשה אף הוא לכתחילה קודם צאתו לבית הכנסת, כאשר ישנו חשש סביר, שלא יוכל להיות ניאות לאור הנר בבית כנסת, (יעויין שולחן ערוך סימן רח"צ סעיף ד'), הן מפאת ריחוק מקומו ממקום הנר, הן מפאת ריבוי המתפללים. וכן משום שצריך הוא לראות את השלהבת בפועל (שם סעיף י"א), ובדרך כלל נמנע הוא מכך כאשר הוא יושב. ועל כן עדיף שיעשנה כאמור בביתו קודם לכתו לבית הכנסת, ויוציא אגב כך גם את אשתו ובני ביתו. [יעויין בכל זה בשו"ת אורן של חכמים חלק שלישי סימן כ"ה]
- אין מריחים בבשמים ואין מברכים עליהם בתשעה באב כלל, לא בהבדלה שבמוצאי שבת ולא במשך היום, [עיין שו"ת אורן של חכמים חלק ראשון סימן נ"א, ותרו"ץ]. ויש להודיע לכלל הציבור במוצאי הצום, שיעשו הבדלה בביתם על הכוס בלבד, היות שרבים שוכחים מלעשותה.
- חולה חייב לעשות הבדלה רק כאשר צריך לאכול, ולא ממוצאי שבת שעדיין הוא מעונה. ויעשנה על מיץ ענבים או חמר מדינה בלבד, ושותה מלא לוגמיו מן הכוס, ואם אינו יכול, שיתן לקטן לשתות. ויראה להוציא בהבדלה זו את האחרים ידי חובתם, ויותר אינם צריכים להבדיל במוצאי התענית. במה דברים אמורים שחולה חייב להבדיל, כאשר הוא נצרך לאכול ולשתות שאר משקין, אולם אם מספיק לו רק לשתות מים בכל התענית ואינו צריך לדבר אחר כגון חולה כליות, סכרת וכדומה, אינו צריך להבדיל, ודינו לגבי ההבדלה כשאר האדם. חולה שאכל פת אינו מזכיר 'רחם' בברכת המזון.
- מנהג העולם, שקטן אינו מבדיל במוצאי שבת, אף שאוכל כרגיל בתשעה באב, וזאת מטעם שמא יעשה כן גם כשיגדיל, על כן יעשה הבדלה עם הגדולים רק במוצאי התענית. והיא מצות חינוכו בהבדלה שבשנה זו, לעשות כן בכל שנה שחל תשעה באב להיות בשבת. ואמנם אם אינם עמו בשעה זו מחמת סיבה כל שהיא, לא יעשנה הקטן לעצמו, [יעויין בזה שו"ת אורן של חכמים חלק שלישי סימן כ"ו].
אלו קצות ההלכות המיוחדות לזו השנה, על כל אשר העווינו באַשְמַנָּה, תחת קינה לאבלי ציון חנינה, ישיב שבות ציון במהרה יחישנה.
