השעה היתה מאוחרת, שעה וחצי אחרי חצות הלילה", מספר לנו הרב דחבש, "אני למדתי בסלון הבית עם הבן שלי, ופתאום דפיקות בדלת…
אליעזר (לייזר) רוט
מי שמכיר את הרב ישראל דחבש, מבין מה סוד ההצלחה המיוחד של ארגון 'אחינו'. הרב דחבש הוא דמות טיפוסית של פעיל קירוב ייחודי ויוצא דופן. בחביבות ובחן מיוחד שניתנו לו במתנה מהשמים, הוא יודע לדבר אל לבו של כל אדם באשר הוא, להוציא אותו מאשפתות ולהביאו לגבהים רוחניים עצומים.
אפילו בקרב פעילי 'אחינו' הוותיקים, הרב דחבש הוא סוג של אגדה. ה'עזות דקדושה' שלו יכולה לשמש חומר השראה לגדודים של פעילים אחרים, העוצמות שהוא משדר, הגישה הייחודית שלו לכל אדם, כל אלו מקנים לו מקום של כבוד בתולדותיה של פעילות הקירוב בארץ הקודש ובעולם כול.
בצעירותו החליט הרב דחבש שהוא אינו מוכן לעבור את מסע ההשפלה החצי שנתי שעברו כל האברכים בני התורה באותן השנים. היה אז צורך להתייצב בלשכת הגיוס אחת לחצי שנה, ולעבור מסע של 'ייבוש' והשפלה, עד שהיית מקבל את החותמת שתכיר בך כבן ישיבה למשך שישה חודשים נוספים.
יום אחד החליט הרב דחבש: לא עוד! אני לא מוכן. אם הם מאיימים עלי בגיוס לצבא, אני אאיים עליהם בגיוס לצבא. נראה אותם מתמודדים איתי…
הוא אכן הצהיר על כוונתו להתגייס על מנת להחזיר את כל חיילי צה"ל בתשובה שלמה. בצבא חשבו שהוא חומד להם לצון ופתחו בהליך גיוס. זמן קצר לאחר מכן כבר שילחו אותו לביתו, לא לפני שבילה לפחות שלוש תקופות מחבוש בבית הכלא הצבאי, בגין סירובי פקודה, ובגין פעילות דתית שאינה מורשית.
באותו בסיס אליו נשלח הרב דחבש, מספרים עד היום את הסיפור המדהים שמפקד הבסיס הציץ מהחלון וראה תור של למעלה מעשרים חיילים הממתינים שיגיע תורם להניח תפילין. בינתיים הם שרו ורקדו ועשו 'שמייח', מה שתרם לכך שעוד ועוד חיילים החליטו להצטרף להצלחה נעמדו גם הם בתור, והרב דחבש עמד שם כמו מלך בגדוד, מלמד כל אחד מהם איך להניח את התפילין כראוי, וגם מזכה אותו בריקוד של מצווה לכבוד הפעם הראשונה בה זכה להניח תפילין כדת וכדין…
מאז כבר עברו מחזורים רבים באותו בסיס. לא נשאר שם אפילו חייל אחד מאותם ימים, אבל האגדה עוד חיה וקיימת, השמועות עוברות מפה לאוזן אודות אותו רב תימני שהפך את הבסיס והחזיר את כולם בתשובה…
שלא להעיר את השכנים…
כיום נודד הרב דחבש ממדרשה למדרשה. הוא שומר על קשר בו זמנית עם כמה עשרות בני נוער במוקדים שונים. כל אחד נמצא בשלב אחר של התחזקות והתקרבות. האחד רק גילה בפעם הראשונה את מצוות השבת והתפילין, האחר כבר שומר מצוות זמן רב ועכשיו רוצה להיכנס לישיבה, יש לא מעט צעירים שגדלו בבתים שומרי מצוות ברמה נמוכה מאוד והחליטו להתחזק, הם מוצאים אצלו אוזן קשבת ובעיקר יד מכוונת שמסייעת להם להתקדם בקצב הרצוי ובדרך המתאימה להם.
ויש גם בחורים שכן קיבלו חינוך חרדי, שכן הלכו לישיבות, אבל מסיבות שונות הסתבכו עם המשגיחים והצוות החינוכי בישיבות, ולמרבה הצער הם מרגישים שאולי אין להם עוד מקום בעולם הישיבות.
הרב דחבש נרתם למערכה על נפשו של כל אחד ואחד מהם. הוא מדבר על לבם, מנסה למצוא יחד איתם את שורש הבעיה, לפתור אותה ולאפשר להם להישאר בישיבה, באווירה חרדית, בסביבה תורנית, מקום בו יוכלו לעסוק בתורה ולהימנע מהניסיונות הנוראיים הניצבים לפתחו של כל בחור היוצא מעולמה של תורה חלילה וחלילה.
מקרה כזה אירע בשבוע שעבר, כשהטלפון של הרב דחבש צלצל ועל הקו היה אבא מודאג לבחור ישיבה כבן 17, שמרגיש שכלתה אליו הרעה מאת הצוות החינוכי בישיבה, הוא סבור שהם מתנכלים אליו, ולכן החליט לעזוב את הישיבה לבלי שוב.
האב היה לחוץ עד מאוד, הוא פנה לרב דחבש שמיהר ליצור קשר עם הבחור, שוחח איתו, מצא מסילות ללבבו, וסיכם איתו שבינתיים הוא יישאר בישיבה, וכשיצא הביתה לשבת, הוא יחליט איך להמשיך מכאן הלאה.
הבחור חזר הביתה, כשהוא לוקח איתו את כל החפצים מהישיבה ואינו משאיר אחריו דבר. בלבו היתה החלטה די סופית שהוא לא חוזר עוד לישיבה.
אבל כל השבת הדהדו בלבו הדברים שאמר לו הרב דחבש באותה שיחה. הוא תיאר לו כיצד יראו חייו אם חלילה ינטוש את עולם התורה: "התדרדרות רוחנית מובטחת", הצהיר הרב דחבש באוזניו בנימה כמעט חגיגית, "אתה תבלה עם חברים, תלך ותתדרדר, ואיזה בית תקים? איך הבנים שלך יראו? איך ייראו הילדות שלך? באיזו שפה הם ידברו, מה יהיה הסלנג השגור על לשונם? לאיפה אתה לוקח את עצמך? איזה חיים אתה רוצה לחיות? אתה רוצה להיות ריק ומנוער מכל זיק של קדושה חלילה וחלילה???".
במוצאי השבת הוא החליט לחזור לישיבה, אבל בדרך לישיבה הוא סטה מהדרך ונכנס לבקר בביתו של הרב דחבש, שכמובן נתן לו את הכתובת ואת מספר הטלפון האישי שלו, למקרה שהוא ירגיש מצוקה כלשהי ויחוש בצורך עז לשוחח אתו בכל שעה שהיא…
"השעה היתה מאוחרת, שעה וחצי אחרי חצות הלילה", מספר לנו הרב דחבש, "אני למדתי בסלון הבית עם הבן שלי, ופתאום דפיקות בדלת… אני פותח והנה ניצב מולי הבחור הצדיק הזה, עם כל המזוודות.
"כמובן שהכנסתי אותו בשמחה, ואמרתי לו, אני אשמח לשמוע מה יש לך לספר אבל עכשיו אני לומד עם הבן שלי, אז יאללה, בוא תצטרף גם אתה… אחר כך נדבר, וכך בשעה 1:30 בלילה למדנו שלושתנו ביחד. חצי שעה אחר כך נשמעו שוב דפיקות, עוד בחור עמד בדלת, אבל זה כבר עוד סיפור, ארוך יותר… כמובן שגם הוא הצטרף ולמדנו ארבעתנו עד שהרגשתי שאני מתעייף.
"פתאום אמרתי לעצמי, הלו, ישראל, מה קרה לך, באו אליך שני אורחים ולא נתת להם לאכול? זה מוצאי שבת של פרשת וירא, איפה "ואל הבקר רץ ישראל???".
"בקר לא היה לי במקפיא, וגם לא היה לי איזה פר בחצר שאוכל לשחוט, אבל היה לחם קפוא וקצת שניצל תירס. עשינו טוסטים וכריכים, והם נטלו ידיים ואכלו לשובע נפשם, סעודת מלווה דמלכה…
"מה עושים בסעודת מלווה דמלכה? שרים ניגונים של מוצאי שבת.. התחלנו לשיר והוצאנו גיטרה, השעה כבר שלוש לפנות בוקר ואנחנו מתחילים לשיר ולרקוד… אשתי היתה צריכה להרגיע אותנו מדי פעם, שלא נעיר את כל השכונה, והכי חשוב, שלא נעיר את הילדים שלי שישנים בחדר הסמוך…
"בכלל, אשתי טענה שזה מדי מאוחר להם ושהם עלולים להפסיד חלילה זמן קריאת שמע. אמרתי לה, אדרבה, תגידי להם מוסר,אולי הדברים ייכנסו להם באוזניים ומחר יקומו מוקדם יותר בזכות זה…
"בשעה ארבע לפנות בוקר הלכנו לישון, בבוקר קמנו, התפללנו והספקנו בחסדי שמים זמן קריאת שמע הראשון עם טלית ותפילין כדת וכדין, הכנו להם ארוחת בוקר, ושילחתי אותם ללמוד כל אחד בישיבה שלו, כשהם יוצאים עם שמחה על הפנים, עם חשק ללמוד, עם רצון להצליח בסייעתא דשמיא, ובעיקר עם ידיעה שיש להם כאן חבר אמיתי שישתדל לסייע להם בכל הזדמנות, ולא רק יבוא להגיד להם: תישאר בישיבה תישאר בישיבה!!!".
עזות בכל לב יהודי
את ה'עזות דקדושה' הזאת מצליח הרב דחבש לטפח לא רק בלבו שלו, אלא גם בלב הצעירים המתמודדים: לא פעם פונה לארגון 'אחינו' נער שלומד בבית ספר חילוני, או אפילו דתי לאומי, הוא רוצה להקפיד יותר על שמירת עיניים, על לימוד תורה, על כשרות ברמה בוהה יותר, ומתמודד עם לעג של חברים, ולפעמים גם של בני המשפחה ואפילו ההורים.
"כך למשל פנה אלי נער כבן 14, שהחליט להימנע מאכילת פירוות וירקות של 'היתר מכירה'. ההורים שלו כועסים עליו מאוד. הוא אומר להם 'מה אכפת לכם? אני קונה מדמי הכיס שלי כמה מלפפונים ועגבניות, אני לא מבקש ממכם לשנות שום דבר בשביל זה", הם לא מסוגלים לבלוע את זה.
"אני צריך לייעץ לצעירים הללו, ללמד אותם איך מפתחים עמוד שדרה עצמאי, איך עומדים מול הלגלוג והלחץ, מול הניסיונות למזער אותך, לגרום לך להרגיש מסכן וחסר חשיבות אם אתה מהדר במצוות. כדי ללמד אותם לעמוד על שלהם, אתה חייב להיות חזק בעצמך.
"אם אתה לא מסוגל לעמוד בפני 100 אנשים שאינם שומרי מצוות, ולהכריז בקול שמי שרוצה להניח תפילין יכול לבוא אליך ואתה תניח לו את התפילין שלך, איך אתה רוצה להשפיע על נער בן 14 שישמור על העיניים שלו כשהוא לומד בבית ספר חילוני ויש שם 300 תלמידים שמסתכלים עליו כמו על משוגע???
"אבל האמת היא שה'עזות' הזאת נמצאת בלבו של כל יהודי. התנא אמר לנו "הוי עז כנמר", זה לא ציווי שהוא מחוץ להישג שלנו, כל אחד מאתנו יכול לקיים אותו, רק צריך למצוא את העזות בזאת בנפש שלנו, לטפח אותה ולפתח אותה, ולהקפיד מאוד להשתמש בה רק לענייני קדושה, כי חלילה וחס כולנו יודעים מה נאמר על עז פנים במקום שאינו לשם שמים. מה שאין כן, מי שעושה זאת לשם שמים, הרי הוא זוכה לקיים את מה שנאמר בסעיף הראשון של השולחן ערוך: "ואל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודה ה'…".
