בפוסט מיוחד מגולל אביה טובי את סיפורו של מרנא ורבנא רבינו שלום קלזאן זצוק"ל, מגדולי חכמי תימן בדורות האחרונים. וכך הוא כותב:
לא זכיתי להכיר אישית את סבא רבא שלי, מארי שלום קלזאן זצ"ל, אבל הרבה סיפורים שמעתי עליו (בעיקר מסבא זצ"ל) שאיכשהו כל סיפור מתקשר לירושלים.
ייחודו של סבא שלום, בנוסף לכך שהיה תלמיד חכם וראש ישיבה, שהוא היה אחד החזנים והמשוררים הגדולים בצנעא ובארץ שהיו מדייקים את הניגונים של שירי רבי שלום שבזי וקטעי התפילה והקריאה של יהודי תימן. סיפרו לי שמדי חג שבועות, היו באים מכל רחבי ירושלים לבית כנסת שלו בקטמון ג' כדי לשמוע את קולו מנגן את הפיוט 'אצולה לפנים' ואת 'האזהרות'. היו אומרים שהוא היחידי ששימר ודייק את הניגונים המיוחדים של יהודי צנעא לפיוטים אלה. בנוסף להיותו חזן דגול, כיהן כראש ישיבת 'סוכת שלום' בנחלת אחים ועבד במשרד הדתות כמגיה ספרי תורה (תורה ועבודה).
אחרי תלאות וסכנות הדרך, הגיעו סבא שלום ומשפחתו לארץ ושוכנו במעברת ראש העין. סבא שלום הבין שהוא לא הגיע לירושלים וניגש למנהל המחלקה (שהכיר אותו עוד בצנעא) ודרש ממנו שהוא רוצה לעבור עם משפחתו לירושלים. אותו מנהל אמר לו שיחכו עוד שנה. סבא שלום התעקש ועמד על עמדתו ובכך הצליח לעבור עם משפחתו למעברת תלפיות בתנאים יותר גרועים שהיו להם מהמחנה הקודם, אבל לפחות הם בירושלים, לה ציפו להגיע אליה מגלות תימן.
כמעט בכל פינה בירושלים סבא שלום השאיר חותם: ממעברת תלפיות עבר לשכונת קטמון. שימש כרב בית הכנסת תפארת ישראל וירושלים בקטמונים וכחזן בבית כנסת הגורל בשכונת משכנות. היה ראש ישיבת סוכת השלום בנחלת אחים וערך את הקניות שלו בשוק מחנה יהודה כל שבוע. עבד בהיכל שלמה כמגיה ספרי תורה. והיה בין העולים הראשונים לכותל אחרי מלחמת ששת הימים. מאז הגעתו לירושלים, סרב סבא שלום לכל משרה רבנית שנמצאת מחוץ לירושלים וחי לאורך כל חייו בצניעות ובפשטות. סבא שלום נפטר בל' בתשרי תש"מ ונקבר בהר המנוחות.
'וכך היה רבנו שלום קלזאן ז"ל. דרכיו שלמים. אמיתיים. כשמו כן הוא. שלם הוא ושלמה משנתו. שלם הוא ושלמים דרכיו, לא ימצאו עוד אנשים שיש להם ידיעה ובקיאות בכמה מקצועות וענינים במיוחד בנגינות ובשירה וזמרה כמוהו. ואם ימצאו יחידים לא יגיעו לבקיאותו…' (הרב יחיא אלשיך זצ"ל).
'המנוח ז"ל בהרביצו תורה, בקביעתו עיתים לתורה. לא רק בבית הכנסת 'תפארת ישראל' בירושלים, אלא אף בכיתות רגליו יום יום, גם בזמן שהיה חולה ואף במזג אויר קשה לישיבה בנחלת אחים, כדי ללמד בני אדם תורה, קיום מצוות, 'ואהבת לרעך כמוך'. (הרב יוסף קאפח זצ"ל).
שנזכה ללמוד ולהעריך את המציאות בה אנחנו חיים כיום מאבות אבותינו שציפו לה אלפיים שנות גולה ולשמוח על הזכות.
