פוסק הדור: על הרבנות העיר בני ברק | מה אמר הקנאי הגדול הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל? | פרק שני בסדרת הכתבות על מרן הגר"ש קורח זצ"ל, פסקיו ודרכי הנהגתו
כאמור בפרק הראשון, יצאנו למסע מיוחד של סדרת כתבות מרתקות ומועילות במיוחד, אודות בעל 'עריכת שולחן' זקן וראש רבני תימן בדור האחרון, מרן רבינו שלמה קורח זצוק"ל, אשר כיהן מזה קרוב ליובל שנים כרבה הראשי של עיר התורה בני ברק. כפי שכבר הקדמנו בפרק הראשון, בסדרת כתבות אלו נעלה ונביא לפני הקוראים היקרים הצצה מרתקת לדמותו, ארחות חייו, דרכי כתיבת ספריו בהלכה ובמנהג, ובפרט סדרת ספריו 'עריכת שולחן' אשר בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם.
בפרק הקודם סקרנו, אמנם בקצרה ממש, על תולדותיו ועמלו הרב בתורה של מרן זצ"ל. אך בפרק שלפניכם נסקור בעיקר על אודות רבנותו בעיר בני ברק, דרכי הנהגתו בעיר התורה, ובכלל – על עצם מינויו כרב העיר בני ברק, ודעתם של גדולי ישראל ודחיפתם הרבה לקידומו כרבה של העיר בני ברק – אותה זכה להנהיג ברמה קרוב ליובל שנים.
*
שבע מאות שנה עוברת הרבנות במשפחת קורח, דור אחר דור, ומעולם לא פסקה ישיבה, עד עצם היום הזה. עוד בתשובות הראשונים נמצאות תשובות המופנות לגאוני המשפחה שישבו על מדין בגלילות צנעא.
על נסיבות מינויו של הגר"ש קורח זצ"ל לרבה של בני ברק, סיפרו בני ביתו ל'הדרך' באותה הזדמנות סיפור מפעים:
מארי יוסף צובירי צעד בראש, ואחריו תשעה מתלמידיו. בידו שופר ארוך ומסולסל ומצחו הגבוה משווה לו הדר מלכותי. בא הנה לתבוע את כבוד התורה. אם ילך במישרין, מוטב. ואם לאו, ישנן דרכים אחרות.
הפמליה ניצבה בחדרו של אחד מהפקידים הבכירים של ממסד הרבנות. יהודי תלמיד חכם בעל שיעור קומה שלא הספיק להכיר את העדה התימנית. שמע שמבקשים למנות כרבה של בני ברק את הגאון רבי שלמה קורח, וסירב. לא שמע עד עכשיו על האברך התימני הזה, והוא סבור שעיר מלאה חכמים וסופרים כמו בני ברק לא צריכה את המינוי הזה.
השיחה מגיעה למבוי סתום, מארי יוסף צובירי, המנהיג עם העיניים הצופיות, יודע שתלמידו העילוי, מלבד שליטתו המלאה בד' חלקי השולחן ערוך, מחזיק גם בכוחות סגוליים וביכולתו לגשר על כל הקהילות והחצרות בעיר. הוא היחידי שיוכל לשמור על ההטרוגניות של העיר. ואם האחראי ההוא לא שמע עליו עד עכשיו? לא שמענו אינה ראיה.
ומכיוון שהגיעה השיחה לאותו מבוי סתום, הוציא מארי יוסף צובירי את שופרו, תקע בו מה שתקע, כיוון מה שכיוון, והניח את השופר על השולחן.
"שמע נא, ידידי הטוב. יודע אני בך שכוונתך לשמיים, ויודע אני בעצמי שכוונתי לשמיים, ואחד משנינו צודק. אני סבור שרבי שלמה קורח צריך למלוך בעיר בני ברק, וכבודו סבור שאין בני ברק צריכה רב. שמע ואגיד את אשר יקרה באחרית הימים, כאן במעמד עשרה מישראל.
"בימים הקרובים תלמידי רבי שלמה יתמנה לשפוט את עם הקודש, ומן השמים ירימו כסאו כל כך, עד שכבודו יצטרך את האישור של רבי שלמה לכל תכנית שירצה לבצע". המארי סיים את דבריו הנוקבים, מותיר את דברי הנבואה תלויים בחדר, ויצא עם תלמידיו.
אמרו, לא עברו אלא שבועות ספורים, והאברך האלמוני עלה והתמנה לרבה של בני ברק רבתי, והיה האחראי ההוא נוקש בדלתו עם צרור מסמכים, לקבל עליהם את חתימת אישורו… (מתוך תיאור המובא בעיתון הדרך, כפי ששמעו מפי מרן זצ"ל בעצמו).
*
בשנת ה'תשכ"ה נבחר לרבה של הקהילה התימנית בבני ברק, ובהמשך נבחר לכהן כרב העיר הספרדי של בני ברק. היה הרב הראשון של בני ברק מטעם המועצה הדתית והוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל.
גם לאחר שנתמנה במינוי זה, כל משך ימי חייו, היה רבינו זצ"ל עמל בתורה עד כלות הכוחות ממש, וסיפורים רבים מתהלכים סביב דמותו רבת האנפין, ענוותנותו המיוחדת, חריפותו גאונותו ושליטתו בכל חלקי התורה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, בנגלה ובנסתר.
היה נסתר מאד בדרכיו הנעלות, והגם שהיה מפורסם עוד בצעירותו לרבה של בני ברק ומגדולי חשובי רבני תימן, רבים רבים לא הכירוהו במעלותיו הנשגבות והמיוחדות, זאת מאחר שכל ימיו ברח מן הכבוד ומן הפרסום, ומעולם לא סיפר ברבים שבחיו ומעלותיו. הרחיק מאד את החיצוניות ובכל שיעוריו שיחותיו ודרשותיו היה מעורר על כך שעל האדם להתמקד בפנימיותו ולא ברעש או בעקימת שפתים ללא לב או בהזעפת פנים נבובה.
וכך אמר רבינו זצ"ל לשאלת אחד מתלמידיו: בשעתו, כשנתמניתי לרבה של בני ברק, מרן הרב מפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל הוא זה שתמך בי ועודד והמריץ אותי מאד לבחור בתפקיד זה (אלא שהורה לי להמתין כשנתיים לאחר פתיחת הרבנות בעיר). ואף הוא שלח שיעזרו לי בתפקידי, וחלקם היו לימים מגדולי ראשי הישיבות, כמו הגרד"צ קרלינשטיין זצ"ל, הגר"צ דרבקין שליט"א ועוד. אמנם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל לא התערב כלל בנושא זה, אולם לאחר כמה שנים אף הוא שלח אלי שליחים לטיפול בענייני הדת וכו', בהם ר' יהושע פולק, ועוד.
ואכן, כן כתב הגאון רבי עזריה בסיס שליט"א רבה של ראש העין, במכתב ניחומים שכתב ממיטת חליו: אזכרה ימים מקדם, בזמן שנבחר לכהן פאר בעיה"ק בני ברק ת"ו, שמרן ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל תמך בו, ואמר שרק הוא יבחר כרב העיר בני ברק. ע"כ.
אף הגאון אשר היה מקנא קנאת ה' בעוז ותעצומות, רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, היה בקשרי ידידות גדולים מאד עם רבינו זצ"ל, ובידינו נשתמרו מכתבים ששלח לו ברוב חיבה והערכה. (חלקם נתפרסמו בקובץ שפתי מלך גליון ג' דף קי"ח). פעם אחת שמע כי מאן דהוא העז לדבר סרה ברבינו, ומיד קם ומחה בו קשות.
מלבד זאת, נודעו קשרי ידידות עמוקים עם גדולי רבני ספרד, ביניהם מרנן ורבנן רועי יהדות ספרד, מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל – שאגב נציין, כי היה נעמד בכל פעם כשהיה רבינו בא למעונו או לשמחת אי מי מקרוביו, ומקורביו מציינים בהתפעלות כי רבינו היה מן הבודדים שהגרב"צ היה נעמד בכל פעם לפניו, מכבוד התורה. מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שנהג תמיד לשלוח את ספריו אל רבינו עם הקדשות מכתב ידו. ועוד רבים רבים מגדולי יהדות ספרד, אשר העריכו רבות את גדולתו וחין ערכו של רבינו הגדול. יכלה הזמן והמה לא יכלו למנותם ולסופרם.
מלבד כל זאת, ידוע כי בד"ץ שארית ישראל בראשות ובנשיאות מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, הגר"ח קניבסקי זצ"ל והגר"ש אויערבך זצ"ל – שלחו את שלוחיהם רבני הבד"ץ, יבדלו לחיים ארוכים: הגאונים הגר"א דינר, הגר"צ פרידמן והגר"צ ובר שליט"א – לחתום הסכם וחוזה מיוחד עם רבה של העיר רבינו הגרש"ק זצ"ל, אשר יחד ישרתו בנאמנות את ציבור בני התורה בארץ הקודש בכל ענייני הדת והקדושה.
על הסכם זה, חתם והיה אחראי ראש מערך הכשרות של בד"ץ שארית ישראל, הגאון הגדול רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל, בן אחיו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל, אשר במשך רבות בשנים עמד בקשרי ידידות גדולים ועמוקים מאד עם רבינו, ובכל שמחה משפחתית של רבינו, היה מטריח עצמו להשתתף ואף היה נושא דברים במעמד בשבחו של מרן זצ"ל.
עד כאן בעיקר הקדמנו לעסוק אודות גדלותו התורנית של מרן זצ"ל, וכן אודות רבנותו בעיר בני ברק קרוב ליובל שנים. בפרק הבא נעסוק בעיקר אודות דרכי פסיקתו בספריו הרבים, ויחסו הרחב על מנהגי תימן וחכמיה. על כך ועוד, בפרקים הבאים אי"ה.
לסדרת הכתבות 'פוסק הדור' על מרן בעל 'עריכת שולחן' – הקליקו כאן >>>
