בעריכת מכון המאורות
אבל כבד ירד על עולם התורה בכלל, ויהדות תימן והעיר ראש העין בפרט, עם קבלת הידיעה המרה על הסתלקותו לישיבה של מעלה, של אחד מחשובי וגדולי הרבנים בישראל, אשר עמד על משמר התורה וחומות השבת עשרות בשנים ורבים השיב מעוון, הגאון הגדול רבי עזריה בסיס זצ"ל רבה של העיר ראש העין, שהשיב נשמתו ליוצרה לאחר חדשים של ייסורים ומכאובים והוא בשנת הע"ד לחייו.
הגאון זצ"ל נולד בעיר רדאע שבתימן בחודש תמוז שנת ה'תש"ד, לאביו הגדול הגאון רבי יחיא זצוק"ל, שהיה מרבני ודייני העיר, ולאמו מרת סלמה ע"ה. בהיותו כבן חמש שנים עלתה משפחתו לארץ ישראל בעליה ההמונית של עדת תימן המפוארה, והתיישבו במעברת העולים ראש העין שבסמוך לפתח תקווה.
את משנת חינוכו קיבל רבי עזריה זצ"ל במוסדות החינוך החרדיים שהוקמו ע"י ה'פעילים' בשיתוף רבני העדה במעברת העולים ובת"ת 'נחלת ראובן' שבעיר פתח תקווה, כשהוא מיטלטל בדרכים מידי יום בגשם זלעפות, או בימי קיץ לוהטים לבית תלמודו. בעוד חבריו היו עוסקים בענייני שובבות ומשחק הקטנים, היה הילד עזריה צמוד למורו ורבו אביו הגאון הצדיק מארי יחיא בסיס זצוק"ל, דבק בדרכיו ולמד מארחותיו. וכך קודם לכתו לבית הספר היה משנן עם אביו את פרקי התנ"ך ואחר כך פרק במשנה. לאחר מכן היה צריך ללמוד בעל פה את סדרי התפילה ועוד. לשאלת המלמד, על מה האיחור. השיב, כי כבר למד מהבוקר אצל אביו. הדבר כמובן לא מצא חן בעיני מנהל בית הספר, והוא ביקש מאביו מארי יחיא זצ"ל שהדבר לא ישנה. אבל מארי יחיא השיבו, כי מצות תלמוד תורה מוטלת עליו, ולכן תחילה ילמד בנו אצלו ואחר כך מה שיוסיף בית הספר טוב הוא. כך עלה רבינו ונתעלה בשקידה מופלאה בתורה מיום ליום ומשנה לשנה.
לאחר מכן למד רבי עזריה זצ"ל בישיבת פוניבז' לצעירים אצל מרנן הגראי"ל שטיינמן והגרמ"י לפקוביץ זצוק"ל, ובהמשך נכנס לכבשונה של תורה בהיכל הישיבה הגדולה פוניבז', שם התבלט בהתמדתו העצומה וכשרונותיו הברוכים, לצד מידותיו הנאצלות כשיראתו קודמת לחכמתו.
בהגיעו לישיבת פוניבז' היה מבחירי תלמידיה, שוקד על תלמודו בסדרים ובהפסקות ולא נתן לנפשו מנוחה, עד שהיה יודע מסכתות שלימות בעל פה. נוסף על כך, התחיל ללמוד הלכה טור ושולחן ערוך כדי להבחן ולקבל תעודת רבנות. בשקידתו הנפלאה והעצומה הצליח בתוך שנה וחצי (!) לקבל תעודת רב עיר, והוא כבן תשע עשרה שנה בלבד. אבל לא רק תעודה בלבד קיבל, אלא ידיעה בעל פה של השולחן ערוך ומפרשיו כמעט מילה במילה. ואכן, כל ימיו של רבינו היו חוט שזור בלימוד ועמל התורה. יומו היה מתחיל זמן רב עוד לפני עלות השחר ללימוד הסדרים הקבועים או לעיין בדברי הפוסקים עבור שאלה שנשאל.
מאז אותן שנים, זכה לקרבתו הגדולה של מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל שאף קרבו וחיבבו, כשלאורך כל התקופות המשיך רבי עזריה זצ"ל להיות ממקורביו של הרב זצ"ל, כשהוא נועץ עמו בדרכי הנהגת הרבנות ומאבקיו למען התורה. וכאמור זכה גם ליצוק מים ע"י ראשי הישיבה דאז, מרנן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל, הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ועוד מגדולי הדור.
היה עמל בתורה ללא לאות, עוד מזמן לימודיו בישיבת פוניבז' נודע כעילוי גדול ובעל מעלה, ורבים היו שוטחים לפניו את ספיקותיהם בסוגיות הש"ס ובהלכה ומנהג. כבר אז שלט בכל חלקי הש"ס, וארבעת חלקי השולחן ערוך. וכך סיפר חתנו הרה"ג רבי ארז רמתי שליט"א בהספדו במשא ההלויה, בימי חוליו לשאלת אחד מבני משפחתו, שח כלאחר יד כי ש"ס משניות למד כשלש מאות פעם. כבר בבחרותו בישיבות הקדושות סיים את הש"ס בבלי בעיון והעמקה.
בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו הרבנית מרת רומיה תליט"א, כשהם מתגוררים בעיר ראש העין, ולצד המשך לימודיו בהתמדה ויגיעה עצומה, פעל רבות במסירת שיעורי תורה לשומעי לקחו והרבה פעלים למען החינוך התורני.
לאחר נישואיו למד הגאון זצ"ל בכולל אברכים בעיר ראש העין בראשותו של יבדל לחיים, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, כאשר שם עמל בתורה עד כלות הכוחות ללא הפסקה. ידידו מאותה תקופה, הגאון רבי אריה שכטר שליט"א, סיפר בהתרגשות עצומה בהספד בלווייתו, כי שקידתו צדקותו וענוותנותו לא ידעה כל גבול ומידה. היה הוא סמל ומופת לכל האברכים בעמלו ובצניעותו.
אחרי מספר שנים כאברך צעיר, מונה כרב שכונה בראש העין, כשהוא מרחיב אט אט את תחומי השפעתו על צעירים ומבוגרים כאחד, שקבלו אותו כרב ומורה דרך רוחני. בשנת ה'תשמ"ח מונה כרב היישוב בית דגן למשך מספר שנים, ולאחר פטירת הגאון רבי דוד חג'בי זצ"ל עלה לכהן פאר כרבה של העיר ראש העין, בה הנהיג את רבנותו בעוז והדר קרוב לחצי יובל שנים. כן שימש תקופה ארוכה כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, והקרין מהודו על ישיבותיה.
בתוקף תפקידו כרבה של העיר, לחם את מלחמתה של תורה במסירות נפש אך בנעימות מיוחדת שאינה ניתנת לתיאור, כשהוא עומד על משמר קדושת השבת והצניעות, בפרט בשנים האחרונות עם התרחבותה של העיר ראש העין. כשתוצאה מכך חל שינוי בצביונה הרוחני, שהיה לסמל ומופת כעיר בה נשמרה השבת בפרהסיא הציבורית.
תושבי העיר כיבדוהו הוקירוהו והעריצוהו באופן מיוחד, ואהבתו אליהם הייתה כשל אב רחום, וכמים הפנים לפנים כן אהבוהו בכל לבם ונפשם. ובפטירתו נגדע ונלקח מעמם אביהם הרוחני והגשמי כאחת.
הגאון זצ"ל היה תל פיות שהכל פונים אליו, רבים רבים מכל רחבי תבל, היו משגרים לפניו את ספיקותיהם בהלכה ובהנהגה בכתב ובעל פה, וכך היה משיב לשואליו דבר ה' זו הלכה, דבר דבור על אפניו, בנעימות מיוחדת ובשפה ברורה ובנעימה.
בכל מקום שהיה נשאל היה משיב על אתר בדברים נכוחים ומדוקדקים, ואף היה מצטט את לשונות הפוסקים ראשונים עם אחרונים, ופעמים כשהיה צורך אף היה מבארם בטוב טעם ודעת כמי שכעת למד את הסוגיא ממש. כמו כן, פעמים רבות היו מזמינים את הרב לדבר במקומות שונים ללא הודעה מוקדמת מראש, הרב היה שואל, באיזה נושא אתם חפצים שאדבר? כאשר היו נוקטים את הסוגיא או את הנושא שעליו היו חפצים לשמוע דברים. היה מיד פותח בדברים נפלאים בהיקף עצום של כל רובדי הסוגיא עם מפרשיה, כאשר הכל היו עומדים נפעמים מגדלותו בכל מכמני התורה, כמאן דמונח בקופסא.
הגאון הגדול רבי שלמה קורח זצוק"ל זקן רבני תימן ורבה של בני ברק, שאף הוא נסתלק מעמנו לאחרונה ממש, סיפר בהזדמנות אחת, מספר פעמים שהייתי נצרך לדעת מקור מסוים מש"ס ופוסקים, צלצלתי לידידי הגאון רבי עזריה, וכלאחר יד היה מביא לי את המקורות ללא שהייה. ואכן מעולם לא היה ניתן לראותו יושב בטל, כל ימיו הגה בתוה"ק בצניעות מיוחדת ובענווה יתירה, היה מתבטל הרבה לקטנים ממנו. לא הראה גינוני כבוד והיה בורח מן הכבוד ומן הפרסום בתכלית הריחוק.
מלבד היותו בקי גדול בכל מקצועות התורה, בנגלה שבה, היה בקי גדול בתורת הח"ן, ומעשי מופת רבים נעשו על ידו בהשקט ובצינעא, כדרכו בקודש. כבוד גדול רחש לתלמידי חכמים, היה מבטל עצמו כאין וכאפס לעומתם בצורה מפליאה כל רואה.
ענוותנותו המיוחדת הפליאה כל רואה, ומעשה אחד מיני רבים שח אחד מרבני העיר שליט"א, זכורני שלפני כשנתיים אני רואה את הרב זצ"ל עומד בתחנת האוטובוס ומחכה לאוטובוס כדי שיוכל להגיע לביתו. מיהרתי והצעתי לו לעלות לרכבי ואקח אותו לביתו, מאחר ואין זה מכובד שהרב יחכה בתחנת האוטובוס כאחד העם, ובפרט שחבל על כל דקה של הרב. אך הרב לא היה מוכן בשום אופן לעלות לרכבי, וברוב ענוותנותו הוא אומר לי, שהוא אינו חפץ להשתמש בתלמידי חכמים. לאחר הפצרות מרובות חוזרות ונשנות, הצלחתי 'לשכנע' אותו שגם כך אני נוסע לאיזור, ואין זו טרחה בשבילי, רק לאחר שהיה בטוח בכך שאכן הוא אינו מטריחני, הסכים הרב לעלות לרב כאשר כל הדרך הוא מודה ומתנצל על הטרחה.
כמו כן, מלבד שהיה מנהיג את קהל עדתו בעירו, היה מכתת רגליו למקומות רבים ללמד דעת חכמה ודרכי התורה, ובנועם לשונו היה מגדולי רבני עדת תימן בדור האחרון, ומגדולי מעתיקי השמועה ומוסרי מסורת מנהגי והליכות ק"ק תימן. אולם במשך השנים הצטרפו לשומעי לקחו גם מבני כלל העדות והחוגים, כשרבים היו משתתפים בשיעורי ההלכה שלו, ורבים היו פונים אליו בשאלות בהלכה ובשאר הליכותיהם.
בדרשותיו לציבור בכל הזדמנות היה מעורר ראשית על שליחת הבנים לחינוך תורני, והיה מעודד את בני הישיבות תושבי העיר, מרבה לכבדם ובפרט את אלו שהמשיכו לשקוד על תלמודם בהיכלי הכוללים, אותם רומם עד מאד והיה תומך בהם בכל מיני דרכים. כמו כן, היה מעורר לחיזוק בכל ענייני קיום התורה והמצוות, שבת וטהרת ישראל והייחוס.
את תשובותיו בהלכה אותן השיב לשואליו הרבים כינסו והוציאו לאור בשנים האחרונות ממש צוות מתלמידיו ושומעי לקחו, בראשותו של בנו ממשיך דרכו הרה"ג רבי יחיאל ברוך שליט"א, בסדרת הספרים שו"ת 'בית העזרי', אשר התקבלו בברכה אצל כל שוחרי התורה וההלכה, כאשר גדולי ישראל הרבו בשבחיו ובמעלותיו המיוחדות. זאת מלבד תשובות חידושים ודרשות רבות אותם השאיר ברכה בכתב ידו, שיש בזה להיות כסדרת ספרים נוספת.
יש לציין כי הגאון זצ"ל נמנע מלערוך את כתביו הרבים ולהעלותם על גבי מכבש הדפוס, הגם שכאמור בידו היו תשובות בהלכה חידושים ודרושים רבים שהעלה על גבי הכתב במשך השנים, וזאת לרוב ענוותנותו והצניעות שדגל בה כל ימיו.
בשלהי הקיץ דאשתקד החל הרב זצ"ל לחוש בכאבים שונים, ובערב יום הכיפורים התברר כי מחלה קשה מקננת בגופו. את ייסוריו ומכאוביו קיבל באהבה והצדיק עליו את דין שמים. רופאיו ואנשי הסיעוד שטיפלו בחדשים האחרונים, הביעו את התפעלותם מדרך קבלת ייסורו, ומידותיו הנאצלות כשהוא אינו מפסיק מלהודות לכל מי שטיפל בו וסייע לו בחדשי חייו האחרונים. בני ביתו והמקורבים אליו מספרים כיצד בימי חליו לא ידעו כמעט ממכאוביו הקשים, מחמת כך שהיה משתדל שלא להראות כאב בכדי שלא להכביד על קרוביו שטיפלו בו במסירות.
בשבוע האחרון אושפז בבית החולים ושלשום בלילה לקראת חצות הלילה, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה כשהיא מזוככת בייסורים, כשבני משפחתו וצאצאיו סובבים את מיטתו וקוראים את פסוקי הייחוד ואמירת שמע ישראל, כאשר לפי דברי בנו ממשיך דרכו הגר"י שליט"א, יצתה נשמתו של הרב זצ"ל מיד עם אמירת 'אחד'.
הבשורה הקשה על פטירתו בשיא פריחתו, התקבלה בכאב ויגון רב אצל כלל בני עדת תימן ותושבי העיר ראש העין, המבכים מרה את הסתלקותו ומספרים על גדולתו בתורה ורוב פעליו להרבות קדושה וטהרה בישראל.
הותיר אחריו את בניו וחתניו הרבנים הגאונים שליט"א, ובראשם בנו ממשיך דרכו הגאון רבי יחיאל ברוך שליט"א ראש כולל אהל מועד, שאף הוכתר במעמד ההלוייה על ידי הגאון זצוק"ל ולהבדל לחיים מרנן ורבנן שליט"א, לממשיך דרכו בהנהגת העיר.
