"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים".
כתב מהרי"ץ בפירושו לאגדתא דפסחא, "גוים" – הם ששעבדו בישראל. "האומים" – שלא שעבדו בישראל. אמרו, ומה אלו ששעבדו בהם אמרו שירה, אנו על אחת כמה וכמה וכו'. וכל שכן אנן, שעל ידינו נתקדש שמו יתברך בעולם (עץ חיים דף כ"ח ע"א).
מספר הרה"ג רבי אלמוג שלמה אכלופי שליט"א (הובא באגדתא דפסחא 'אוצרות תימן' בהוצאת נוסח תימן), סיפור מרגש במיוחד אשר אירע והתרחש בכפר 'מהאצר' שבתימן:
"את הפסח הזה אני לא אשכח!! כזה פסח לא היה"!! כך פותח דו"ז רבי יהודה הלוי מנוס ז"ל מפרדס חנה, את סיפורו, על הנס שאירע בקהילת מְהַאצר [נוטריקון מקום התורה אשר צברו ראשונים. מפי זקיני הרה"ג אהרן הלוי ג'מיל זלה"ה מפרדס חנה] לפני כשמונים שנה.
באותו פסח תכננו הנשים כהרגלן, לרדת לשאוב את המְּשׁוּמָּר ("מים שלנו") בשביל המצה. אך בטרם בואן אל הבריכות, בא גוי אחד רשע, חוץ מכבודך וכבוד המקום, שמו של הַקבִּילִי , אַחְמַדּ עַבְּדוּ, וחתם וסתם את הכניסה בלבינים ואבנים (היה זה כנקמה על שלא אבו למכור לו דבר – מה). כשירדו הנשים בעַרְבּ אַלְעַרְבּ אַלְעִידּ (בערב ערב החג) לשאוב את המשומר ומצאו להפתעתן שהמקום נעול וחתום, לא ידעו את נפשן מרוב צער. הן נאלצו לחזור הביתה בידיים ריקניות וסיפרו לנו מה שהיה.
לא אמרנו נואש, את המצוה נקיים ויהי מה. לאחר שעה קלה יצאנו, כל הקהילה, בנערינו ובזקנינו עם הנשים , פרקנו ושברנו את הלבינים, פרצנו את השער בכח, ושאבנו מים בששון, מהבריכות שבבעלותינו, וכך יכולנו לאפות את המצות כדין, בערב החג, לנו ולאורחים שהצטרפו אלינו מן אלצְפִרַהּ הסמוכה.
מה אומר ומה אדבר, על אותו ליל סדר מרומם. איזו דבקות והתלהבות דקדושה. עם דמעות על לחיינו סיימנו את ההגדה וההלל.
ושכרנו לא איחר לבוא. מיד למחרת ירדו גשמי ברכה רבים, שמילאו את שתי בריכות המים הקרובות לעיר, שהיו שייכות ליהודים, וכן ירדו הגשמים על חלקות האדמה שהיו בבעלותינו. אבל הפלא הגדול היה, שעל בריכות הערבים ואדמותיהם, שהיו ממש סמוכות לשל היהודים, לא ירדה אף טיפה אחת!!! כמאמר הכתוב (עמוס ד', ז') "חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש", פשוטו כמשמעו. אילו לא ראינו בעינינו, לא האמנו. הערבים שנוכחו אף הם בנס גלוי זה, לא האמינו למראה עיניהם, שהרי כחוט השערה הפריד בין בריכות היהודים לשלהם. הם גם לא ידעו מה אירע לפני החג, עד שאחד מהם גילה, שפלוני סגר עליהם את הכניסה לבריכות, והיהודים במסירות נפש שברו ופרצו את הכניסה ושאבו מים. או אז הודו אף הם בהשגחת ה' על עמו ועל יראיו, ונתקדש שם שמים ברבים.
