בירכתי תימן: שיחה עם ראש הרבנים האחרון בתימן | מאמר זה נדפס על ידי הרב שלמה זלמן מוזס, מזכיר מועצת גדולי התורה ומזכיר אגודת ישראל, בספר היובל ה־25 של סמינר "בית יעקב" בתל אביב | וכעת נדפס בקובץ 'מורשה – כתב העת השנתי לעדת תימן חלק ג' | לפניכם השיחה במלואה
רבות כבר דובר ונכתב על יהודי תימן, מנהגיהם, ספריהם, חכמיהם והליכות חייהם בארץ תימן ובארצנו הקדושה. יהדות תימן נפגשה על ידינו, היהודים החרדים האשכנזים, תמיד באהדה רבה, בהיות גולת תימן מסורה בלב ונפש לשמירת התורה ומצוותיה. יהדות תימן גילתה מסירות נפש מרובה עוד בתימן לקיום התורה בתנאים קשים ומרים, תחת שלטון האימאם הערבי בארץ ציה וצלמוות, תוך מצוקה, עוני ודלות, מוקפים סביבה ערבית עוינת ופראית.[1] בתימן לא היה אפילו בית דפוס, וכל הספרים נכתבו בכתב יד או הוזמנו מארצות אחרות. הייתה זו גולה נידחה בקצה אי ערב, שכמעט לא היו לה קשרים תקינים עם שאר ארצות הגולה, וכמעט לא ידעו שם מהמתרחש בעולם היהודי הגדול. רק הדים קלושים היו מגיעים לשם,[2] כי הארץ הייתה סגורה ומסוגרת על שבעה מנעולים, וכל גישה אליה כרוכה הייתה בסכנות גדולות.
אין ברצוני להתעכב כאן על מנהגי יהודי תימן והליכותיהם בחול, בשבת ובמועד ועל ספריהם. הללו כבר ידועים וגלויים למדי, כי הרי בתי מדרשות של יהודי תימן פתוחים לפנינו, כי חיים הם אתנו, היהודי התימני בצד היהודי האשכנזי, והשכונה התימנית בצד השכונה האשכנזית. למשל, אני גר במאה שערים בבתי כולל גליציה, וממולי שכונת "נחלת צבי" של התימנים בירושלים, מהשכונות הראשונות והוותיקות של יהודי תימן בארץ ישראל בכלל, שבה נמצאו חכמים גדולים ומקובלים, כגון הרב שלום הלוי אלשיך זצ"ל, ראש רבני תימן בארץ ישראל, והרב יהודה חבשוש זצ"ל, ראש ישיבת התימנים בירושלים, והבית דין צדק לעדת התימנים בירושלים, שבראשו חכמים מופלגים וידועים לשם.[3]
כשאתה נכנס לשכונה זו נדמה לך שאתה נמצא בתימן, כי כל האוירה וכל הסביבה תימנית היא. כאן בבתי הכנסת שבשכונה, יהודי תימן יושבים על ספסלים נמוכים ומצעות נאות והוגים בתורה יומם ולילה כמו בצנעא, בירת תימן בשעתה. ילדים תימנים עם פאות נאות ומסולסלות יושבים על הקרקע ולומדים את ה"תאג", החומש של יהודי תימן, עם תרגומו של רב סעדיה גאון בלשון ערבי, בדיוק כבארץ תימן. היהודים התימנים ממשיכים את חייהם המסורתיים ושומרים על כל הקוצין והתגין של מסורת יהודי תימן כימי קדם. אם כי אין להכחיש, שיש רבים מבין הנוער שעזבו ארחות חיים ונפלו טרף לזרועות החפשים.
בעת העלייה הגדולה של יהודי תימן לארץ, בתשרי תש"י, שכמעט יהדות תימן כולה עלתה לארץ – אנשים, נשים וטף במבצע "מרבד הקסמים", עלה גם מנהיגה הרוחני, ראש הרבנים האחרון בתימן, הרב הגאון המפורסם רבי עמרם ב"ר יחיא קורח זצ"ל, שהגיע לירושלים עיר הקודש יחד עם בני ביתו בערב יום הכיפורים תש"י. בשכונת "שערי רחמים" שבמערב ירושלים ביקרתי אותם בשבת קודש פרשת בהעלותך, ח"י סיון תש"י. בימים ההם מלאו לו שמונים שנה. זקנו הלבן ירד לו על פי מדותיו, ופאותיו הארוכות והמסולסלות השתלשלו על כתפיו.[4] הוא ישב על המטה בין ברכיו ולמד תורה. הרב קיבלני בסבר פנים יפות. השיחה התנהלה בלשון הקודש במבטא תימני עז וקשה.[5]
השיחה החלה על גולת תימן. שאלתיו: כמה יהודים עוד נשארו בתימן? – והשיב, כי לפי הידיעות שבידו כולם עלו לארץ הקודש, ובתימן כולה נשארו רק מעטים בודדים.[6] למשל, בעיר הבירה צנעא, ששם היה מרכז היישוב היהודי, כשבעת אלפים נפש, נשארו רק כשבעה יהודים. כאשר שמעו יהודי תימן כי ישנה אפשרות לעלות לארץ ישראל, מכרו כולם את רכושם ומטלטליהם ועלו לארץ ישראל.[7] אין לשער גודל תשוקת יהודי תימן לארץ ישראל בכל הזמנים ובכל התקופות. הוא סיפר על הנסים שנעשו להם, שהאימאם הערבי נתן להם רשות לעזוב את ארצו ולעלות לארץ הקודש, וכי הוא זכה לעת זקנתו, לשמונים שנה, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בעיר הקודש ירושלים ת"ו. הוא שימש כרב הכולל בתימן, וכל דבר קשה בהוראה מכל ערי תימן הביאו אליו, ועליו היה להשיב לכל מקום בענייני הלכה, מנהג ודין.
עליו היה לייצג יחד עם ה"נגיד", ה"שייך" של היהודים, את יהדות תימן כלפי המלך הערבי, "האימאם", שיחסו ליהודי ארצו בדרך כלל היה יחס טוב. הוא חשב את היהודים לנרדפים על ידי ההמון ועמד לימינם.[8]
לכל חג ה"קרבן" שלחתי לו מכתב ברכה, אמר הרב, והוא השיב לי בכבוד. במשך עשרים שנה קיבלתי ממנו עשרים תשובות.[9] נוסחות הברכה והתשובה היו קצרות. אני כתבתי לו בערך בנוסח כזה: "בשם ה' הרחמן והרחום, אתנפל ואתחנן לפני ה' יתהדר ויתרומם, שיחזק רוממות אדוננו, שר אשרנו ומלכנו הנעלה, אדון המאמינים, הבוטח בה' אדון העולמים, שיזכה כבוד רוממותו ומעלת בניו סייף אלאסלם לשנה הבאה כחג הזה המאושר לנצח הגלגלים במהלכם והשנים בתקופתן בטובה ואושר, שהוא שומע ועונה אמן. עבדכם עמרם יחיא קרח".
והמלך היה משיב לו בערך בנוסח כזה: "נודה לכם על ברכה נפלאה זו. תקותנו מה' ישתבח שיקבלנה, ישפות ה' לכם שלום, ונשאל מלפניו שישים את החג הזה בא על הכלל בכל מיני המשאלות והטוב, והחנינה והאושר, שלום".
המלך לא הרבה להתערב בענייניהם הפנימיים של יהודי תימן, והרשות הייתה ביד בית דין להעניש את העבריינים ולהלקות את כל עוברי הדת.[10] נוסח התפילה הרשמי היה נוסח הרמב"ם ז"ל, אולם היו כאלה שרצו להנהיג נוסח ספרד של מרן הבית יוסף ז"ל והדבר גרם למריבות.[11]
אחר כך עבר לדבר על המצב הרוחני ואמר, כי הוא שרוי בדאגה רבה וחושש להתבוללות הנוער התימני בסביבה החפשית.[12]
"בימים האחרונים" – סיפר לי – "ביקרה אצלי משלחת מעולי תימן, ודיברו בהתמרמרות על המצב הרוחני והחינוך. ואם כי מצידי ניחמתי וחיזקתי אותם, אבל המצב מדאיג אותי מאוד, ואדיר חפצי לעשות הכל לתיקון הדברים".[13]
על שאלתי, אם הצליחו להוציא כתבי יד וחיבורים מחכמי תימן השיב, כי הוציאו מעט מאד, משום שרובם ככולם נאבדו באורך הזמן והגירושים.[14] שאלתיו, אם שמעו בתימן מאגודת ישראל, והשיב: "כן, וידעו שאגודת ישראל הם החרדים שומרים תורה". ואמר לי לדרוש בשלומם. ואמר, כי הוא כבר בן שמונים שנה, ובירכתיו באריכות ימים ושנים. בירכתיו שיזכה לראות בביאת המשיח, ובזה נסתיימה השיחה עם ראש הרבנים האחרון של יהדות תימן.
הגאון רבי עמרם ב"ר יחיא קורח זצ"ל, היה הגדול שבחכמי תימן בתקופתנו, גדול בתורה ובחסידות, לא פסיק פומא מגירסא. הוא המשיך באישיותו את המסורת המפוארה של חכמי תימן מדור דור. נפטר בשיבה טובה בערב סוכות תשי"ג, וכבוד גדול עשו לו במותו. הוא הגדיל לעשות לטובת עדתו בגולת תימן הנידחה כרועה נאמן במשך עשרים שנה, ומסר נפשו על צאן מרעיתו.
שמו יזהיר בקרב יהדות התורה לנצח.
[1] כנים הדברים לגבי עיר הבירה צנעא, אבל מפיהם ומפי כתבם של זקני הקהילה וחוקריה עולה כי בדורות האחרונים ברוב המקומות המצב היה טוב ואף יותר מכך. אמנם כשהתחילו ראשי השלטון בארץ ישראל להתגרות באומות העולם הדבר השפיע עד לעדן ותימן, ויעוין במה שצייננו בנחלת אבות גיליון ה' עמ' תמ"ג ובספר דמאר עמ' 257.
[2] ואף על פי כן רגש הערבות היהודית לא פג, והתפילות והצומות שערכו יהודי הקהילה ורבניה, ובראשם הגאון ציס"ע רבי סעיד עוזירי זלה"ה, בעת השואה באירופה בקעו רקיעים, ואף חיברו תפילות מיוחדות לזה, והתפילות היו כמו בתשעה באב כמ"ש בס"ד בהלכה ומסורה גיליון כ"ב עמ' שכ"ב שכ"ג, ובספר מבחר סיפורי יהו"ת לר' שלמה כוכבי עמ' 45.
[3] בראש בית הדין עמד שנים רבות גאון הדור ענוותן כהלל רבי יחיא עבאהל זלה"ה. לאחרונה שמעתי מחתני היקר הרב יוסף שלום יצחק הלוי שליט"א, שהרה"ג משה פתייחי שליט"א סיפר שפעם אחת שאל את מרן הגרש"ז אוירבאך זלה"ה, האם כת"ר הכיר את הגאון רבי יחיא עבאהל, הוא הרי היה המשיב בישיבת עץ חיים, והגרש"ז השיב עם חיוך רחב: "הוא היה הרֶבֶּה שלי"!!
[4] ייתכן ומרחק השנים השכיח מהכותב קמעא את הוד פני רבינו, שהרי פאותיו המסולסלות לא השתלשלו עד כתפיו.
[5] ר"ל כבד. וליתר דיוק זוהי צחות לשון הקודש כנתינתה מסיני, כמו שביאר רבינו בסערת תימן עמ' קס"ב, ושם במבוא עמ' 21.
[6] ראה ארחות תימן עמ' 252.
[7] במחיר פעוט ביותר, וכמו שכתב רבינו בסערת תימן עמ' פ"ח שמכרו בתיהם ושדותיהם וכל כליהם בפחות מחצי או רבע דמיהם וכו', עכ"ל. כך היה המצב בצנעא, כמו שכתב גם בנטע פאר עמ' 572, 574, אבל פעמים רבות אף פחות מכן, כמ"ש בשערי שלמה עמ' תי"ח בשם דו"ז ר' שלמה סלמי אכלופי זלה"ה, ובספר דמאר עמ' 164, ובספר יהודי צעדה עמ' 127. ומיתוס ההצלה היה כושל מבחינות רבות כמו שהאריכו רבים, עיין לדוגמה מבחינה גשמית בתימא י"ב, ומבחינה רוחנית בספר נר יום טוב להגר"י רצאבי שליט"א עמ' י"ט. ולכן מה שכתב בסערת תימן שם עמ' צ' שהגויים מעניהם נתנו דמי בתיהם שדותיהם וכל כליהם וכו', צריכים עיון רב. גם מה שכתב שם שהיו ניסים כפליים מיציאת מצרים, הרי אלפי העדיות בכתב ובעל פה שנתגלו לאחר זמן ושטרם נתגלו מוכיחים שהמצב היה לצערנו הרב כדברי רבי יעקב גיאת בספר מתהלך בתומו צדיק עמ' 127, ממש יציאת מצרים הפוכה וינצלו את שכניהם היהודים, עכ"ד. והראוני שגם נכדו הגאון רבי שלמה קורח זלה"ה כתב בספר יחידי סגולה עמ' 74, שאביו וזקנו רבינו זלה"ה התלהבו מהקמת המדינה, וראו בזה מקבילות ליוצאי מצרים, בלי שידעו מה שנודע לי במשך השנים בקוראי תולדות מייסדיה ומגמותיהם בהקמתה. לאחרונה גם שמענו מהגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א שבבעלות אביו ומשפחתו במַסְיַבּ היו בתים, שדות ובקר רבים, ובעלייה ארצה מכרו רק את הבית בגרושים, אבל את השדות אפילו לא מכרו מאין קונה. עוד הוסיף וסיפר על יהודי ממסיב שהיה בקי בכמה מסכתות הש"ס בעל פה (ובהזדמנות אחרת העיד על תלמיד חכם משרעב שהיה בקי בכל הזוהר הקדוש בעל פה, ותלמיד חכם נוסף ממנאכה שהיה בקי בכל סוגיא מהש"ס שדיברו אתו בעל פה, ובפרט הגאון רבי אברהם צובארה זלה"ה שהיה בקי בכל התורה, ש"ס משניות, עין יעקב, ובכמה מספרי הרמב"ם לרבות הלכות קידוש החודש בעל פה). וכשנשאל הרב שליט"א, אם כן מדוע עלו ארצה, השיב במשפט קצר וקולע, היא גזרת השם!
[8] לימים, מסיבה זו נרצח האימאם על ידי שונאי ישראל ונחשב כנהרג על קדושת השם (סערת תימן עמ' ע"ט).
[9] כל הברכות והתשובות פורסמו בספרו סערת תימן שם, ובנספחות קטע ה'.
[10] לא ידוע על עונש מלקות בצנעא, אבל מאסרים לעבריינים הבודדים היו מקובלים בעת הצורך, כמו שכתב באיש ימיני בכמה מקומות. אבל בעדן נראה שהיה מקובל להלקות עבריינים, כמו שהלקו אחד שגזז את פאת אחיו (אהלי תימן עמ' 104, ותימן ומח"ג עמ' 49).
[11] דברים אלו הם מים שאין להם סוף, ומלבד היקף גדול זקוקים גם למנה גדושה של אורח אמת ויושר וריחוק הנגיעה על ידי לימוד מוסר יום יום כמנהג אבותינו הקדושים, כדי להגיע למסקנות נכונות. על כל פנים, אם בדעת הגר"ע קורח עסיקינן, משלושה מקומות בספרו סערת תימן (עמ' י"ז, צ"ו וצ"ט) עולה שנוסח הבלדי הוא על פי הגאונים ולא על פי הרמב"ם [ועוד משמע מדבריו בעמ' כ"ד שסברת הנגיד הגר"א אלשיך זלה"ה שקדיש דעתיד אינו לדעת הרמב"ם, היא ידועה למעיין ומוסכמת. ומה שהקשה על כך בבארות יצחק חלק א' והובאו דבריו בשערי שלמה עמ' תי"ג, י"ל דסבירא להו להגר"א והגר"ע דלדעת הרמב"ם רק כשעוסקים בתלמוד תורה בעיון, יש לומר קדיש זה ולא בלימוד בגירסא. ועל דרך זה כתב גם הגר"י צובירי זלה"ה בויצבור יוסף בר חלק ג' פרק י"ג סימן ט'. ויש להוסיף שגם נוסח ההושענות דידן הוא באמצעות סידור רס"ג, כמו שכתבו הגר"י צובירי בסידור כנסת הגדולה חלק ב' סימן ע', והגר"י רצאבי בבארות יצחק חלק ד' עמ' רפ"ד, והגר"א יצחק הלוי במבוא לסדר ההושענות המבואר עמ' כ"ו. ולמעלה בקודש, כן כתבו בכת"י קדשם מהר"ש שבזי ומהרי"ץ זיע"א (וצ"ע מה שכתב רבינו בשו"ת המאור הגדול סימן מ'). ויש עוד מה לדון בדברי הגר"ע, אבל אכ"מ אלא לציין למה שכתב הרשי"ה זלה"ה בשערי שלמה עמ' שצ"ט ובארחות אבות עמ' רנ"ט אות ל"ו]. אמנם מה שכתב שהדבר גרם למריבות, כנים דבריו כמפורש בסערת תימן עמ' י"ז ובקונטריס דברים כהוויתן. ודע שמה שכתב בפתח דבר לסערת תימן עמ' 27 ששמע מרבינו שלמחלוקת זו הצטרפו עסקי שררה רבנות ושחיטה, אדרבה בענייני שחיטה מפורש שגאון עוזנו מהרי"ץ התנה שבנו מהר"א ילך לשחוט בבית המטבחיים, יחד עם רבי יוסף בן גאון הדור מהר"י עראקי זכר כולם לחיי העולם הבא, כמו שהביא ידידי הרה"ג יוסף עראקי הכהן שליט"א (תהו' 35). וכן דרך החכמים לכבד זה את זה, כמו שהבאנו בשערי שלמה עמ' ת"ט. וצ"ל שהתחלף לשומע בין מחלוקת על נוסח התפילה למחלוקת שלפני כמאה ועשר שנים, וכמו ששמעתי בין השיחים של שני הישישים רבי אברהם חייבי ורבי יחיא חבשוש ז"ל מנכבדי בית הכנסת בית אלשיך, ששחו לפי תומם שכל המחלוקת לפני כמאה ועשר שנים לא הייתה אלא בגין שכר השחיטה. וכך עולה גם מדברי רבינו בעמ' ס' וע"ג. ואמנם בספרו התימנים עמ' 275 הערה 19 הגיע גם הכותב הנ"ל למסקנה זו.
[12] עיין מכתב הגרי"א הרצוג זלה"ה לרבינו שצייננו בנחלת אבות גיליון ב' עמ' ער"ה.
[13] על אחת האספות האלה, שמעתי מהגר"ע יעבץ זלה"ה שבה הזהיר אותם מהסכנות הרוחניות האורבות לפתחם, עיין בספר המאור הגדול עמ' קל"ב.
[14] רבים גם גנזו כתבי יד רבים בעת העלייה מחוסר אמצעים להעלותם ארצה, כמו ששמעתי מהגר"ע יעבץ זלה"ה ומהרה"ג שלום מהאצרי זלה"ה (פרי צדיק גיליון ע"ח עמ' ל"ו). וכן כתוב בספר על יהודי דמת עמ' 16. ואף על פי כן בסייעתא דשמיא נשמרו ונשארו לפליטה אלפים רבים של כתבי יד חדשים גם ישנים, ובחלקם זכו לעלות על מזבח הדפוס (והגדיל לעשות ידידנו הנשגב ר' שגיב מחפוד הי"ו שגאל ופרסם חיבורים רבים מרבותינו על התורה הש"ס והלכה), ומפיצים אור יקרות בעולם התורה. אגב, באחת הפעמים ששחתי באזני הגאון רבי שלמה קורח זלה"ה, שצריך להשקיע יותר בהוצאת חידושי תורה והלכה מתורת קדמונינו, יותר מספרי תאג ותכלאל, הסכים עמי בפה מלא והפנה אותי לעיין מה שכבר כתב בזה בעריכת שלחן סימן פ"ט, וסיים בצחות לשונו, "ומי שיעיין בסימן פַט יותר לא יְפַטְפַט"!
