דברים שנשא בכנס ההתייחדות עם זכרו של מאור הגולה רבנו יחיא יצחק הלוי זצוק"ל בי"ג סיון תשכ"ח בבית הכנסת עזרת אחים בתל אביב. מצוי בהדפסת מכונת כתיבה, בארכיונו של רבנו שלום יצחק הלוי זצוק"ל | דברים אלו נדפסו בספר 'מורשה' – כתב העת השנתי לעדת תימן – חלק שלישי לשנת תשפ"ג, ניתן להשיג אצל המערכת
ב"ה סיון תשכ"ח. קהל נכבד!
התייחדותנו הערב לזכרם של רבנינו גאונינו ומנהיגינו בארץ תימן ובארץ – זכר צדיקים וקדושים לברכה – היא לנו זכות וגם חובה, לזכרם ולעורר עלינו זכותם.
יהדות תימן היא חטיבה מיוחדת ובעלת אופי מיוחד וידוע, בתוך כל קהילות ישראל, הן אלה שבמזרח והן אלה שבמערב. היא מעוררת ענין, כבוד ויקר בסגולותיה המיוחדות, שהבולטות בהן ג', ואלו הן: נאמנותה במסורת ישראל, אהבתה הלוהטת לארץ ישראל, ודבקותה למה שנאמר בספר נעים זמירות ישראל[2] "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". וכמאמר התנא באבות[3] "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" וכו'.
זוהי שלימות מופלאה, המעוררת כבוד והערכה בקרב כל יודעיה ומכיריה.
במסגרת הדברים הקצרים בערב זה, ודאי לא אוכל להסביר אפילו בתמצית ובקיצור מהותה וייחודה אלו. ואולם אשתדל במשפטים אחדים לצייר תמונה קצרה על דמותה הרוחנית של יהדות מופלאה זו.
הנה אנו רואים, שמצד אחד היתה יהדות זו מבודדת ומנותקת מיתר קהילות ישראל. בייחוד אם נשים לב שגלות תימן היא אחת מן הגלויות העתיקות ביותר, עוד מימי בית ראשון, כידוע. ומן הצד השני היתה גולה זו אחת מן הגלויות המרות ביותר, נתונה בעוני, בין אויבים וצרים, שבקשו להטמיעה בתוכם.
ואף על פי כן צמחה בתנאים אלה יהדות רעננה, יהדות לתפארת.
אם נעמיק להתבונן נראה, שרועיה הרוחניים של יהדות זו, במשך אלפי שנות גלותה הם אשר האירו את נתיבותיה באור התורה והמצוה.
רבניהם של יהודי תימן חיו, כידוע, בעוני ובדוחק בל יתואר. וגם אלה שכיהנו בקודש ומילאו תפקידי רבנות ועסקנות מלאים – לא קבלו שכר מלא בעד פעלם. ועוד רובם ככולם חיו מיגיע כפיהם, או שבחרו לעצמם מקור פרנסה שהיה כרוך או קרוב לתורה.
רבים כאן בארץ – וביניהם גם מאנשי שם מבני קהלות אחרות, הנוטים לזלזל ברבניהם של יהודי תימן, בטענה שאין שם ישיבות גדולות במובן המקובל אצל עדות אחרות. מובן, שלדעה זו אין יסוד, לערער ידיעותיהם של הרבנים כל אחד במקצועו. ושתי שיטות היו בלימוד. אחת תלמודית פלפלנית ורק למבוגרים, ואחת מקצועית כבכל רב בישראל הממונה בעיר או בכפר כאשר יבא באורן לקמן. וכל אלו בלי כל תמיכה ממי שהוא. והמציאות הוכיחה שאין יהודי בתימן שאינו יודע ספר, וכולם שומרי תורה ומצוות. ודבר זה אומר הרבה.
אם נסתכל בסדר יומו של היהודי בתימן נבין מה הם היסודות הרוחניים האיתנים שעליהם נשענת יהדות זו.
א) דרך לימודם של יהודי תימן היה כפי שאמרו חכמנו זכרונם לברכה במסכת אבות[4]: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה וכו'. ולכן נשארה התקנה הראשונה הקבוע במסורת ישראל שכל איש העולה לתורה קורא בעצמו. הכלל: אלמלא דוחק הפרנסה שילדים רבים היו נאלצים לצאת לעבודה בעודם רכים, והצרות שתכפו על יהודי תימן בגלות המרה – היינו זוכים לעילויים רבים.
ב) היהודי בתימן לא התחיל את יומו עם אור הבוקר. הוא התחיל אותו מחצות הלילה ואילך. הוא קיים – הלכה למעשה – את מה שאמרו חז"ל:[5] אין רינה של התורה אלא בלילה. שעות ארוכות לפני עלות השחר וכבר הם ערים, וספריהם לפניהם, מי תלמוד, מי משנה, מי פוסקים, מי זוהר וספרי המקובלים, מי תקון חצות. לאור הנר הדל והקטן ישבו ועסקו בתורה. ובכלל לא פתח היהודי בתימן בעבודת יומו אלא לאחר שהגה בתורה ובתפלה הוא ובניו. זו היתה הצדה לדרכו הרוחנית לכל היום.
ג) היו כידוע תלמידי חכמים רבים, כמעט שתורתם אומנותם, שלאחר פת שחרית היו חוזרים לבתי הכנסת ללמוד וללמד בפלפול עצום בגמרא, ברמב"ם או בסוד עד שעות הצהרים. והיו גם בתי כנסת שבהן נקבעו ישיבות, כגון הישיבה הגדולה שמשכנה היה בבית הכנסת צאלח שבה התרכזו גדולי הרבנים וממנה יצאו תלמיד חכמים גדולים. בית כנסת זו התייחסה למהרי"ץ זצ"ל אחד המאורות הגדולים שעמדו ליהדות תימן בדורות אחרונים ובדורות אלו, המפורסם מתוך חיבוריו לגאון גדול, היודע גמ' ופוסקים כולל פרד"ס.
ד) היו גם רבים שלא פסקו מלעסוק בתורה אף בשעה שהיו שקועים במלאכתם. הידועים ביותר בהם היו יהודי שרעב שרובים עסקו במלאכת האריגה, ובשעה שידם עשתה במלאכה פיהם הגה בדברי תורה, בקבלה וכו'.
ה) עם ערוב היום, ולאחר תפילת מנחה וערבית שוב המו בתי הכנסת לומדים: עין יעקב, אגדה והלכה. ואם בחול כך – בשבתות ובימים טובים, שעליהם אמרו כידוע:[6] לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בתורה – על אחת כמה וכמה. רינה של תורה שבקע מכל בתי הכנסת היה מרנין כל לב. וכפי שאמרנו רועיהם הרוחניים הנאמנים של יהודי תימן הם שהלכו בראש המחנה לנחותם הדרך, דרך התורה והמצוה.
ואף נשותיהם נשות החיל, אף הן היו מתעוררות מוקדם לעשות את עבודות הבית, ולהכין את ילדיהן לבתי האולפנה, ובכך סייעו אף הן [ל]לימוד התורה.
כל אלה אימנו את יהודי תימן מפני השפעות זרות ויצרו חומה בצורה בפני בני ישמעאל, שונאיה ומנדייה של שה פזורה ישראל אשר בתימן, אשר עם זאת, כאמור, השתוקקו להטמיעם בתוכם.
ואף על פי שיהודי תימן היו בצד שכניהם הערבים – בכל זאת חומה בצורה הבדילה ביניהם לבין שכניהם, וכאילו שהללו אינם קיימים. ויהודי תימן חיו את חייהם בשביל מיוחד. ועל אף כל הגזירות והרדיפות לא נכפפה קומתם הרוחנית כמלוא נימה. יש גם שקדשו שם שמים ופשטו צוארם לטבח.
הנה כי כן, בתוך האוירה שכולה תורה ויראת שמים צמחו יהודי תימן ורבניה.
(ועוד דבר המייחד את לימודם בתורה של יהודי תימן. הרב בתימן לא נתן שיעור בתורה לצבור או לתלמידיו, כפי שאנו רגילים לראות כאן, אלא ישב ולמד תורה יחד עם הציבור. זרם השאלות והתשובות שטף במשך כל זמן הלימוד. הרב הנחה והאיר, ענה לשאלות והדריך – ועם זאת שיתף את הציבור והתלמידים במה שנלמד).
ו) יהודי תימן ידועים גם בגרסאותיהם הנכונות בדקדוק וליבון משמען של המלים – ולא בכדי. כי בזה השקיעו חלק רב מזמן הלימוד, ולא סיימו את המשנה או את המסכתא אלא לאחר שליבנו אותה יפה יפה גם מצד הדקדוק והדיוק במשמעותן של המלים – ובזה במיוחד ראויים להיות למופת גם לקהלות אחרות. כי באוצרם של יהודי תימן אנו מוצאים תמיד את הגרסאות והנוסחאות הנכונות, שמהן נפקא מינה גם לגבי מובנם ופירושם של הדברים. על זה עמד ד"ר ש. מורג והתחיל לברר וללבן הגרסאות שבפי יהודי תימן. וראה גם דברי הגאון ר' ישראל ליפשיץ ז"ל בעל המחבר תפא"י[7] במה שאמר התנא פ"ט דסוטה והגליל יחרב… ועל נקודה זו אחז"ל[8] לגרוס אינש והדר לסבר.
ז) סעיף מיוחד בפקוח הכשרות וההדרכה הרוחנית לכל גולת תימן למושבותיהם. אם נשים אל לב, ששטחה של תימן הוא פי שבעה גדול משטחה של ארץ ישראל, והיהודים בה היו פזורים על פני כאלף נקודות, ודרכים סלולות וכלי תחבורה אין בה, והמרחקים בין הכפרים והעיירות הוא רב, ובטחון לנפש ולרכוש אין בדרכים – נבין מה גדלו של חירוף הנפש שהיה דרוש ליהודי תימן כדי לשמור על יהדותם ועל אמונתם. בודדים בכל כפר ובכל עיירה. ראש הרבנים (הגדולים) במרכז היהודי הגדול שהיה בעיר הבירה צנעא, עיניו היו פקוחות, וידיו היו פרושות, לפקח על צאן מרעיתם, ותמיד נשלחו מורי הוראה ובודקי שוחטים לכל גלילות תימן. אדוני אבי המנוח רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל, שנאספנו הערב לכבד את זכרו, הקדיש זמן רב מאד ומאמצים כבירים, ויצר קשרים רבים עם כל תפוצות ישראל אשר בתימן, ולעזרתו באו טובי הרבנים של הערים והעיירות, איש איש במקומו. וכן שלוחים שנדדו בכל רחבי תימן וראש להם היה כידוע, הרב יחיא נחום זצ"ל, שהיה מכתת את רגליו ממקום למקום להקנות תורה ודעת להמוני בית ישראל בתימן. לפקח על שו"ב, להסמיך הראוי ולהעביר מי שאינו ראוי.
אהבת התורה, שבתוכה כלולה אהבת הארץ, יצרה אש קודש בלבותיהם של יהודי תימן לעליה לארץ. לפני שמונים ושש שנים בשבת תרמ"ב התחילה העליה הראשונה בהמוניהם מתימן לארץ ישראל. היא הקדימה את העליות הראשונות מיתר התפוצות. מטרתם של עולי תימן היתה לעלות לארץ – תרתי משמע, עלית הגוף ועילוי הנפש בתורה, באוירה המחכים של ארץ ישראל. אולם למרבה הצער הם נתקלו כאן בקשיים ובתלאות רבים ועצומים, שלא כאן המקום לעמוד עליהם.
הכלל: לא עלה בידם, לצערנו הרב, להגשים את מטרתם ואת מחשבתם בשטח הרוחני. והם נאבקו רבות וקשות על שמירת הקיים בתחום הרוחני, הן ביחס אליהם והן ביחס לחינוך בניהם. אם נוסיף לכך את האוירה הכללית בארץ, אוירה שלמרבה הצער אין בה כדי לסייע למסורת ישראל סבא – נבין מדוע לא באו על ספוקם המלא. ומה שמצער יותר מכל הוא: שרבניהם של יהודי תימן סבלו יותר מכולם. הם נדחקו לקרן זוית. הם לא קבלו את המגיע להם במוסדות ובמשרות הדתיות. מצב זה נמשך שנים רבות וזה השפיע, בהכרח, גם על מצבם הדתי והרוחני של יוצאי תימן כולם.
זכינו לראות את מרבית בניהם של יוצאי תימן הולכים בדרכי אבותיהם כפי שהיה בתימן. והרוחות הזרות המנשבות בחלקים ניכרים של הישוב דוחקות את רגלי המסורת.
אך הנה זכינו ובשנים האחרונות עלו כל יהודי תימן לארץ. ורבים מהם שלחו את בניהם ללמוד בישיבות ובבתי אולפנא בכל מרכזי התורה והלימוד. ואנו שמחים לראות בשנים האחרונות תלמידי ישיבות צעירים רבים מבין יוצאי תימן, ובתוכם עילויים ומצטיינים. תקותנו ואמונתנו היא, שהללו יחזירו את העטרה ליושנה, ועדת יהודי תימן תשוב להיות בזכותם לעדה שעליה תמיד אמרו[9] "ועמך כולם צדיקים".
ואני אומר חובה קדושה מוטלת על ראשי עם קדש המנהיגים הרוחניים יחד עם ההורים ואתם בחורי חמד תלמידי הישיבות להשפיע על גומרי בתי הספר להמשיך לימודיהם בישיבות המקנות להם דעת תורה ומוסר, יראה וענוה. כי הן הנה המחסנות את התלמיד להיות נאמן לה' ולמסורת והם המה המגן והצנה מול אויבינו בנפש.
זכות גדולה נפלה בחלקנו, וירושלים, חברון ויתר ערי ארצנו שוחררו מידי נוכרים והנם עתה בידינו. בעזרת השם יתברך שנתן כח ואומץ לצ'. ואת זה לא בנקל קבלנום חזרה מיד שכנינו הזדונים כי אם בדמים יקרים. דמים תרתי משמע: א) הון תועפות בנשק ובציוד. ב) דם, אנשים ונשים גדולים וקטנים ובמיוחד הצעירים בחורי חמד אשר הקריבו נפשותיהם לקרב למען עמם ואדמתם וברוח ה' ואומץ לבם הצילו את עם ישראל מכליה, והוכתרו בנזר הנצחון המפליא נגד כל העמים. תנצב"ה.
תפלתנו ותקותנו היא שהשי"ת יוסיף לגונן עלינו מכל אויבינו מסביב. ירים את קרן ישראל ובירושלים השלמה יזרח שבעתיים אורה של תורת ישראל, ולשלמותה של ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו תיווסף שלמות רוחנית. והיתה זאת השלמות המלאה והאמתית, ובזכות זאת נזכה לביאת גואל צדק וביאת משיח צדקנו – כן יאמר גואל ישראל – אמן.
[1] ראה איש ימיני ח"ד עמ' תעב–תעג.
[2] תהלים קכח, ב.
[3] ב, ב.
[4] פרק ה משנה כא.
[5] שמות רבה מז, ה. וראה איש ימיני ח"ב עמ' מב הערה 319.
[6] ירושלמי שבת טו, ג.
[7] תפארת ישראל.
[8] עבודה זרה דף יט ע"א.
[9] ישעיה ס, כא.
