לפני שעות ספורות התבשרנו כולנו על הסתלקותו לשמי רום של מרן הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', בעל ה'ברכת מרדכי' על הש"ס ועל התורה ועוד, וזקן מועצת גדולי התורה.
מרן זצ"ל, היה ידוע בגאונותו העצומה ושקידתו הרבה בלימוד התורה והרבצתה, בקירוב קרובים ורחוקים, בשיעוריו העמוקים, שיחותיו המרתקות ונאומיו הפומביים שעוררו הדים נרחבים. מה שפחות מפורסם הוא, הקשר העמוק והחזק שהיה למרן זצ"ל עם בני עדת תימן המעטירה.
לשם כך תפסנו לשיחה קצרה את תלמידו ומקורבו של מרן זצ"ל, ידידנו העומד לימיננו בכל עת הרב אלנתן אלוני הי"ו, שזכה לשמש בקודש שנים ארוכות ולהיות שותף בסידור הכתבים ועריכת הספרים של מרן זצ"ל והרבנית ע"ה (ממש לאחרונה יצא לאור הספר 'אשירה' של הרבנית, בעריכת הנ"ל – ש.ש.), וביקשנו לשמוע ממנו על הקשר המפתיע של רבו עם התימנים.
קשה מאד לדבר על מרן זצ"ל, כשמיטתו עדיין מוטלת לפנינו, אך עומדת לנגד עיננו הוראת התורה הקדושה "ודבקת בו" – הידבק בתלמידי חכמים, ואנו רוצים ללמוד מהנהגתו ולהידבק בדרכיו של מרן זצ"ל. מה אתה יכול לספר לנו מהקודש פנימה, על הקשר עם בני תימן?
"הקשר הזה החל עוד מילדותו, כפי שמרן זצ"ל הכ"מ סיפר לי בעצמו בכמה הזדמנויות, מתוך סקרנות והערצה. כשהיה חוזר מהלימודים ב'חדר', בדרך לביתו, רגליו היו מוליכות אותו אל בית הכנסת של התימנים, שהיו אז עולים חדשים ואותנטיים, כדי לשמוע ולראות את הילדים גורסים עם ה'מארי' את פסוקי הפרשה, במנגינה העריבה עם הסלסולים המיוחדים.
"מרן תיאר בפניי בצבעים חיים ממש את מבנה בית הכנסת – אינני יודע כרגע את שמו וכתובתו – שהיה מתחת לפני הקרקע, רק חלונותיו היו מבצבצים וסמוכים לרצפת הרחוב, והוא היה מתכופף ועוקב דרך החלון אחר התלמידים, שהיו יושבים בגורן עגולה כשחלקם קוראים בשטף מן הספר שמונח לפניהם בצורה הפוכה. כולו היה אחוז התפעלות, גם אז וגם בכל פעם שהיה מספר זאת.
"אגב, מרן ציין בפניי כי פעמים שאביו הגה"צ רבי ישראל זצ"ל היה מלווה אותו בשובו לביתו מהלימודים, וכאשר אביו נעצר והתעכב כמה רגעים כדי לדבר עם מאן-דהוא שפגש בדרך, מיד היה הוא מנצל את הרגעים הללו וחומק אל בית הכנסת התימני – אביו כבר ידע היכן למצוא אותו…"
כיצד הקשר הזה התבטא בהמשך, כשהפך למרביץ תורה ומנהיג?
"היתה לו פינה חמה לכל מה שקשור לבני תימן, והיה משתתף ונואם באירועים שונים הקשורים למוסדות שלהם. הבחורים התימנים שלמדו בישיבה זכו ליחס מלבב, ולא רק בישיבה – כשהיו מגיעים לביתו קבוצות של ילדים או בחורים, היה מיד שם לב לילד או לנער התימני עם הפאות המסולסלות והיה קורא לו לגשת אליו, ואז היה מלטף בחיבה את הפאות ואומר לו: 'תשמור עליהן, כמה חן ויופי יש בהן!', כשהוא מתכוין בעיקר למסורת הנפלאה של עדת תימן שהן מייצגות.
"גם באופן אישי, אפשר לומר שהוא היה מוקף בתימנים, ולא נוכל כעת למנות את כולם בשמותיהם, שזכו להיות לו לעזר ואחיסמך בתחומים שונים – כגון הרב יצחק סיאני הי"ו שהיה אחראי על סידור וקיטלוג הספריה הענקית בביתו, הרב מאיר צדוק הי"ו ששימש כנהגו הצמוד שנים רבות, ועוד ועוד.
"אי אפשר שלא להזכיר, במילים ספורות, גם את הקשר של הרבנית ע"ה אל התימנים. בצעירותה, עזבה את משפחתה ונדדה במסירות נפש ללמד את הילדים במחנה העולים 'ראש העין'. בספרה האחרון 'אשירה' שיצא זה עתה לאור, היא כתבה בהרחבה על הפרק הזה בחייה, ומי יודע כמה נפשות טהורות ומשפחות תימניות ניצלו ממלתעות השמד בזכות הפעילות שלה ושל אחרים".
ידוע לך על קשר מיוחד שהיה למרן זצ"ל עם רבני עדת תימן?
"הוא היה מכבד אותם מאד, מתוך הערכה לעדה התימנית בכלל – על שימור המסורת, ולרבנים בפרט – שהם המנהיגים את קהילותיהם בדרך המסורה מדור דור. הוא הכיר אישית את מרן הגר"ש מחפוד שיבלחט"א ושמח לפוגשו באירועים שונים ולשוחח עמו בדברי תורה, הלכה ומסורת העדה.
"גם בשמחת נישואיי אירע 'מפגש פסגה' שכזה, והיה מרתק ומשובב נפש לראות את ההערכה ההדדית שרחשו זה לזה ולהאזין לשיחתן של תלמידי חכמים. ואם בעניני נישואין עסקינן, יש לציין שמרן אהב מאד את הפיוט 'אהוב מהר המור' שבני תימן נוהגים לשורר תחת החופה, וידע לשיר אותו עם כל הניואנסים…
אנו נאלצים לסיים את השיחה המרתקת עם הרב אלוני הי"ו, לא לפני שאנו מודים לו מקרב לב על הזמן שהקדיש לנו ממש ב"שעת חימום", מתוך תקוה לישועת הכלל והפרט, ובתפילה שנזכה בקרוב לתחיית המתים בביאת משיח צדקנו ובנין בית תפארתנו, אכי"ר.
צילומים: מארכיונו של הרב אלנתן אלוני.
