הילולות הצדיקים

צדיקי עדת תימן שהלכו לעולמם ביום ט' באייר: הגאונים רבי מעוצ'ה חאצ'רי, רבי זכריה הכהן ורבי אפרים יצחק שמעון

הגאון רבי מעוצ'ה חאצ'רי זצ"ל

שמו של הגאון רבי מעוצ'ה (מעודד) חאצ'רי זצ"ל, מחכמי ורבני צנעא, נודע בעיקר משמועות שונות בשמו שהובאו בכתביהם של רבני הדורות שאחריו, כגון הגאון רבי דוד אלגמל (ספר התעודה מחשיפת גנזי תימן עמ' שיז), הגאון רבי שלמה גזפאן (חמדה גנוזה ג עמ' מח) והגאון רבי שלום מנצורה זצ"ל (שו"ת חכמה ותבונה סימן ב, נדפס בעלי ספר כו–כז, סיון תשע"ז, עמ' 289).

בעיקר מוכרת הצטרפותו לתשובה בעניין זמן ספירת העומר בליל שבת, שעליה חתם יחד עם ראב"ד צנעא הגאון רבי יוסף אלקארה זצ"ל, ועם רבני העיר הגאונים רבי אהרן ב"ר יוסף הכהן עראקי, רבי יחיא הכהן, רבי אברהם ערשי ורבי אברהם אלשיך זצ"ל (תשובה זו נדפסה בתכלאל עץ חיים מהדורת הרש"צ חלק ב דף קלט ע"א. וראה סידור כנסת הגדולה חלק א עמ' תשו).

אף נפשו נחה בספירת העומר, בתאריך ט' באייר תקצ"ז, כפי שכתב הגאון רבי דוד אלגמל בהספד עליו, "זה העניין נדרש על פטירת איש אלהים קדוש הוא, חי כמהר"ר מעודד אלחאצ'רי תנצב"ה, בשנת ב'קמ"ח [לשטרות, תקצ"ז ליצירה], ט' אייר, חבור אחרי מות קדושים" (חמדה גנוזה שם הערה קט).

***

הגאון רבי זכריה הכהן זצ"ל

הגאון רבי זכריה ב"ר שלום הכהן זצ"ל היה רב מושב נהלל. על מצבתו תואר כתלמיד חכם, שוחט ובודק ומוהל, איש התורה והעבודה, אוהב הארץ ומחונני אדמתה. נולד בסדה שבתימן בכ"ה בכסלו תרנ"ח, ונתבקש לבית עולמו בט' באייר תשכ"ז. למד אצל חכמי סדה, האחים הגאונים רבי חיים ורבי יעיש מנצור, והוסמך על ידיהם לרבנות, וכן על ידי הגאונים רבי יחיא גרידי רב העיר דמאר ורבי יחיא יצחק הלוי רבה של צנעא.

בשנת תר"ף החל את עלייתו ארצה. בדרכו לעדן שימש מטעם בית הדין בה כרב העיר הסמוכה שייך עותמאן. לאחר שהגיע ארצה התיישב בנס ציונה ועבד בפרדסים. לאחר זמן קצר, והוא בן כעשרים וחמש שנים בלבד, הוצע לכהן כשוחט ובודק במושב נהלל, ומאז החלו להתקיים חיי יהדות במושב ובכל הסביבה (על פי אנציקלופדיה לחכמי תימן חלק א עמ' 252–253 על פי לוח קרן הלוי, והובא גם באיש ימיני חלק ד עמ' יט. לסקירה נרחבת על המושב ורבו ראה במוסף שבת קודש פרשת שופטים תשע"ח עמ' 28–32. ושם נכתב שבשנת ת"ש שיכל את בנו משה שהתנדב בחיל התובלה הבריטי בצפון לוב).

עסק רבות בצרכי ציבור ובקירוב רחוקים והיה מאיר פנים ונעים הליכות. סייע בקליטת העולים בעלייה הגדולה בשנת תש"ט, והיה חבר באיגוד רבני יהודי תימן בארץ ישראל (ראה תהודה 38 עמ' 79 ויחידי סגולה עמ' 342). במסגרת פעילותו היה קשור עם ראשי השלטון, ואף היה אחד מחמישים הרבנים שאליהם פנה ראש הממשלה הראשון בשאלת מיהו יהודי.

עיתונאי שביקר בביתו תיאר זאת לאחר שנים בדברים הבאים:

הרבה שנים היה הרב זכריה כהן הרב היחיד בין חיפה לעפולה. הוא היה הרב, השוחט והמוהל של ילדי העמק. נהוג היה לומר עליו, שקל יותר למנות את אלה שלא השיא, או את הילדים שמל מישהו אחר. עד 1960 השיא למעלה מ-2.000 זוגות.

כל מה שעשה היה מדווח אצלו בעשרות תיקים וקלסרים. איך אני יודע? ראיתי זאת במו עיניי בביקורי בביתו בשנת 1960. באתי אליו כדי להכין כתבה, יחד עם הצלם אלכס גל לעיתון "במחנה נח"ל" והפגישה נמשכה כשש שעות. בצוהריים הוזמנו על ידי הרב והרבנית לסעוד איתם ואחרי הארוחה אמר לנו הרב: "עכשיו תצאו לסיור של חצי שעה במושב ואני בינתיים אעזור לרבנית לסדר את הבית ולשטוף כלים". עובדה שכך היה אפשר לראות בתמונה בהמשך.

לא אחת השיא הרב הכהן זוגות שבאו מרחוק. כך היה במקרה של ד"ר חיים ארלוזורוב וגם אברהם קריניצי, יו"ר שכונה קטנה ממזרח לתל אביב בשם רמת-גן, נישא לבת זוגו בחצר צריפו של הרב בנהלל. לרב זכריה כהן יוחס ביטולו של המנהג שהכלה צריכה לסובב את החתן שבע פעמים בעת החופה, בנימוק: "הם כבר הסתובבו מספיק לפני החתונה"… בביקורנו שאלנו אותו על כך והוא הכחיש את הדבר, אך מיהר להוסיף: "אני לא עומד על כך משום שדין זה אינו קיים כלל ולמעשה זהו מנהג חסידי מאוחר".

הרב זכריה כהן היה במשך שנים ארוכות דמות ידועה ונערצת בנהלל, בעמק יזרעאל, וגם הרחק מן העמק. רבים הגיעו אליו והוא נענה לכל הזמנה לבקר ולהרצות בכל יישוב שאליו הוזמן.

בספר מכמני עוזיאל (חלק ד עמ' תרסז) מתאר הגרב"צ עוזיאל את ביקורו במושב נהלל שבו קיבלו את פניו זקני המושב וחברי הוועד "בבית השו"ב רבי זכריה, בשולחן ערוך ומלא ברכת ה' בפירות וממתקים. רבי זכריה השו"ב קידם פנינו בנאום ברכה מתובל בדברי אגדה".

במוסף שבת קודש (פרשת ויגש תשס"ז עמ' 2, וכן בגיליון חג הסוכות תשס"ט עמ' 56) צוטט מכתב ששלח בתמימות אל ח"נ ביאליק, וכתב:

באתי בזה לחלות ולבקש ממעלתך, שבטובך והכשרתך הנעימה והיקרה תשתדל להשפיע בדרך היהדות על החברים בכל דבר הנוגע לשמירת שבת. היות ולצערי הרב הילדים גדלים ללא תורה ודרך ארץ, חילול השבת אצל הנוער תופס מקום בייחוד בפרהסיה. החינוך בבית הספר איננו נותן כל מושג לתלמיד על רכוש היהדות וחוקיה. אינם מבינים כלום מחוסר הכשרה ולימוד. ואני בטוח שבידך העוז והיכולת לפעול, ואשריך שנאמר עליך אשרי המדבר על אוזן שומעת.

נביא כאן שני מאמרים שנכתבו עליו בגיליונות "אפיקים" באותה תקופה:

לדמותו של הרב זכריה כהן זצ"ל / יוסף עוזירי

הרב זכריה איננו, הלב ממאן להשלים עם הגורל. קשה להאמין ששוב לא נראה בתוכנו את הדמות היהודית האצילה של תלמיד חכם, נעים הליכות, רודף שלום, שהשרה מרוחו הטובה על סביבותיו.

היה לי הכבוד וזכיתי להכיר מקרוב את הרב זכריה כהן ז"ל במשך שמונה עשרה שנה, מאז התחלתה של העלייה הגדולה מתימן מיד אחרי קום המדינה. ראיתי אותו בעבודתו בתנועת המושבים, ותקופה מסוימת עבדתי במחיצתו. הוא היה יהודי ירא שמים, בעל מידות ואיש המוסר. תמיד שיחתו שפעה דברי נועם, מלומדה, מתובלת בפסוקים ובמאמרי חז"ל. שכן היה מלא וגדוש תורה, תלמיד חכם. לעיתים היה גם משמיע דברי מוסר ותוכחה, אך לעולם לא נשמעה בדבריו נימה קנאית. בנחת ובנועם היה מסביר ומשכנע. לא ראיתי את הרב זכריה כועס, תמיד היה מקבל כל אדם במאור ובסבר פנים יפות. ואכן בשל תכונות אלה ידע לקרב רחוקים לאהבת השם ומצוותיו, לפייס נעלבים ולהשלים בין ניצים. הוא העריך את האדם, ומשום כך מצא תמיד שפה משותפת עם כל אדם, בין שהוא דתי ובין שאינו דתי. דאגתו תמיד לעזור לחבר. הוא היה ידיד ורע, אח לצרה ולשמחה, ובראותו שמחת חיים וחדוות המעשה והיצירה אצל הזולת, הביא לו הדבר שמחה בליבו.

הרב זכריה ניחן בסגולות רבות ועל כולן אהבת הבריות. חכמינו ז"ל מנו הרבה מידות טובות בעסקני ציבור, והרבה ממידות אלו נמצאו באישיותו של המנוח. חייו היו שרשרת של מעשי צדקה וחסד ותמיד חש לעזרת הזולת. מעולם לא חס על כוחותיו וזמנו כשהיה צורך לעזור לאדם, למשפחה, או ליישוב. הוא גם לא בז לקטנות, שכן המעשים הקטנים מצטרפים לחשבון גדול.

אחת ממידותיו התרומיות הייתה רדיפת שלום. בהשכנת שלום בין איש לרעהו ראה מצוה גדולה. לרוע המזל, רצה הגורל שהתאונה הטרגית, בה קיפח את חייו, אירעה בנסיעה כדי להשכין שלום בין איש ואשתו. יום אחד לפני האסון נכנס לוועדת החברה בתנועה, על מנת לעזור למתיישב שזעק על מצבו הקשה. בדברי שידולים הרגיע את הזועק ושכנע את עובד המחלקה לעשות לפנים משורת הדין ולספק את דרישת המתיישב, וכדרכו לא עזב את המתפרץ עד שהרגיעו והניח את דעתו. כתלמיד חכם אמיתי, עניו היה הרב, צנוע ופשוט הליכות, שהחמיר כלפי עצמו והקל כלפי אחרים.

להדגשה מיוחדת ראויה גישתו ליהודים שאינם אדוקים בדת. הוא עצמו היה מקפיד בשמירת כל המצוות, קלות כבחמורות, אך היה ארך אפים לגבי יהודים שאינם שומרי מצוות, כי קודם כל ראה בכל אדם מבני עמנו את היהודי, ובפרט את העובד המתפרנס מיגיע כפיו, וליבו שפע אהבת ישראל. ובשביל זה העריכוהו גם חילוניים. הוא האמין במיזוג גלויות ועם אחד, ולא מחיצות של עדות.

הוא הרבה לבקר במושבים ודאג לסיפוק צרכיהם הדתיים: תשמישי קדושה, ספריות תורניות, בניין בתי כנסת ושיפוצם, מקוואות וכו'. בכל המושבים הדתיים ארגן ועדים לענייני דת. עמד בשער שלא יקופח שכרם של הרבנים במושבים, שהיה זעום מאוד, והשיג הטבות מה. דאג לשיעורי תורה לגדולים ולקטנים למען הקניית ערכי הרוח של עם ישראל.

בבוא הרב המנוח למושב, לא הסתפק בטיפול בענייני דת, אלא היה מקדיש מזמנו לשיחה עם המתיישבים והתעניין בכל בעיה שהעיקה עליהם בענייני חברה, משק וכלכלה. הרב המנוח היה מבין ראשוני מתיישבי נהלל. הוא בחר בחיי כפר משום שראה בהתיישבות העובדת יעוד לאומי, מסד תחיית עם ישראל ובניין הארץ. לא קלים היו לו חיי הכפר ובייחוד בשנים הראשונות, עברו עליו משברים ולבטים קשים עד שהשתרש בעמק יזרעאל, ומשהשתרש היה כאילן ששרשיו עמוקים, ששום רוח בעולם אינה מזעזעת אותו. ולא רק הוא התערה בעמק, אלא כל משפחתו הענפה.

בנהלל שימש כרב ושליח ציבור של בית הכנסת, סיגל לעצמו את המנגינה של יוצאי מזרח אירופה, ושימש גם כרב של כל הסביבה. הרביץ תורה בשבתות ובחגים, לימד את ילדי נהלל והסביבה פרק לבר מצוה. ולא רק בנהלל, בכל העמק הכירו היטב את הרב זכריה כהן, והיה אורח רצוי ומקובל במושביו ובקיבוציו. למאות זוגות בני ההתיישבות בעמק היה מסדר הקידושין, ובתנועת המושבים עמד כל השנים בראש המחלקה לענייני דת והיה אב ופטרון לכל המושבים הדתיים של התנועה.

בנו בכורו, משה ז"ל, התנדב בעת מלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי ונפל בקרב במדבר המערבי. הרב השאיר אשה, שלושה בנים ושתי בנות. על כגון דא נאמר: חבל על דאבדין ולא משתכחין. יבוא שלום, ינוח על משכבו. יהי זכרו ברוך.

שנה לפטירת הרב זכריה הכהן ז"ל / פנחס קפרא

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי, גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי ואמרו, כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב. סלקא אמתיה דרבי לאיגרא ואמרה, תחתונים מבקשים את רבי, ועליונים מבקשים את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.

בהלכות הספד יש זמן וגבול, כמה זמן מותר להספיד עד שנים עשר חודש. אם כי ישנם שני עניינים בהספד, האחד לספר בשבחו של נפטר, ולזה יש זמן וגבול, והשני שנרגיש בהעדרו של תלמיד חכם, ולזה אין שיעור וגבול.

ברטט של יראת הכבוד, אני בא להעלות כמה קווים לדמותו של הרב זכריה כהן זצ"ל – האם באמת נוכל להעלות קווים לדמותו, להערכת אישיותו, האם בכלל אפשר לבטא במילים, אדם עולם שלם של מעשים, מחשבות, רגשות, חוויות, אהבה ומסירות. ואילו מותר ונחזור אחרי נעים זמירות ישראל, "לך דומיה תהילה". המנוח גלוי לב וגלוי פנים היה, ותוכו כוונות טהורות, ובמגעו היום יומי עם אנשים היה נאמן למידה התרומית. טוב יותר לגלות את הכמוס בלב, מאשר להסתירו לחייך.

ודוגמא נוספת, הרב כהן מטבעו היה עדין נפש, נעים הליכות, וחבר טוב לכל אדם. ולא בכדי שתהיה דעת הבריות נוחה הימנו, כי האיש היה פשוט בהליכותיו, באורח חייו, בשיחו ושיגו, פשטות המחשבה, ישרת הדרך, ותמימות הלב ושלמות המידות. נוסף לזה, הרב כהן היה בר אבהאן ובר אוריין ותלמיד חכם שנון, ואפשר לאמר עליו שהיה אחד מל"ו צדיקים שבדור, ואחד מאלה שחמדו את הישועה ערב, בוקר וצהריים, והצטערו עם הקדוש ברוך הוא על ביתו החרב והיכלו השומם. וכך חי בתוכנו, מאושר באמונתו, תמים באהבתו, ופועל טוב לאדם ולחברה. חבל על האיי שופרא דבלי בארעא.

זאת ועוד, היו בו תכונות המציינות כל חסיד אמיתי. גם בחברותו היה חסיד, וידע להוכיח. כן ידע לנחם, ולעודד, בלב מבין ורגיש בהרבה שטובתך הוא מבקש. לכן נתקבלו דבריו על הלב, הם נתקבלו באהבה, ולכן כה רבים אהבוהו והעריכו אותו. זו הייתה אישיות אצילה, מוסרית ומחנכת, ובלכתו לצערנו נתייתמנו.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ה הלכה יא) כותב, אם דקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עם הבריות, ומקבלם בסבר פנים יפות, נעלב ואינו עולבם, מכבד להם ואפילו למקילין לו, נושא ונותן באמונה, עד שיימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

והרב כהן כל ימי חייו היה בבחינת חיכו ממתקים וכולו מחמדים. כי תמיד היה אומר שבחו של המקום, הן בתורתו, הן במעשיו, והן במשאו עם הבריות. וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

וכל אלה שהייתה להם הזכות הגדולה לעבוד במחיצתו, לצקת מים על ידיו ולהתחמם באור שבקע מתוכן, כל אלה ישאו את זכרו בליבם ימים רבים, ליקר ולתפארת.

יהי זכרו ברוך, ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, ובארץ החיים. אמן.

***

הגאון רבי אפרים יצחק שמעון זצ"ל

ט' באייר תשל"ו הוא יום פטירתו של הגאון רבי אפרים ב"ר יצחק שמעון זצ"ל, מרבני שרעב ובארץ ישראל רבו של מושב בטחה שבנגב. רבי אפרים נולד בדרום תימן בתאריך ג' באב תרנ"ו, וגדל ביישוב צ'ויחה כבנו חורגו של הגאון רבי ישראל אלחדה זצ"ל, אשר נשא את אימו ממרבעה שעל יד חוגריה.

לימים התמנה כרבה של צ'ויחה ובה שימש כמוהל, מקדש ומגרש, שוחט ובודק, והכל ללא תמורה ושלא על מנת לקבל פרס. חתום על תשובת בית דין שרעב עם הגאונים רבי רצון עמרם מנגמי, רבי עמראן חסן ורבי ישראל אלחדה (גנוזות ותשובות חלק ג עמ' קמט–קנג). לצד זאת התפרנס ממסחר והיו ברשותו כמה חנויות. ביתו היה פתוח לרבים, ורעיתו ע"ה הייתה גם מייצרת ערק שאותו היו קונים כל אנשי המחוז, ואף ערבים היו באים ורוכשים ממנה בסתר כדי לקחת לביתם או לשתות מיד. תקופה מסוימת התגורר בצ'ויחה המקובל הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ומקום משכנו היה בבית שנתן לו רבי אפרים, והוא זה שאף ערך את חופתו של רבי מרדכי.

כשהגיעה עת העלייה מכר רבי אפרים את הסחורות וחלק מהחנויות שהיו בבעלותו, אך את שדותיו לא עלה בידו למכור שכן הערבים ידעו שהן יגיעו לידם חינם אין כסף לאחר עליית היהודים. בני המשפחה נסעו למחנה חאשד שבעדן, ומשם עלו לארץ והובאו למחנה עין שמר. בהמשך עברו בני הקהילה למושב בטחה שבדרום, שם נאלץ הרב לעסוק בעמל כפיו בשדה כדי לכלכל את ביתו. בתחילה כיהן כרב המושב הגאון רבי מנחם שוכר זצ"ל, ואחריו נתמנה רבי אפרים למרא דאתרא. פעל למען הקמת בית כנסת סמוך לביתו, בית מקדש מעט שישמש כולל ומקום תפילה.

כאשר ביקש הג"ר סעדיה חוזה זצ"ל לקבוע תאריך ליום פטירתו של הגאון הקדוש רבנו שלום שבזי זצ"ל, שלח לו רבי אפרים מכתב כדלהלן:

ב"ה.
לכבוד הרב סעדיה חוזה,
שלום רב.

בתשובה למכתבך, אזכרה לגאונינו הרב אבא שלום שבזי זיע"א, יישר כוח על חקירותיו לגלות פטירת מורנו גאונינו שזה היה בתשיעי בשבט ת"ע. מסכימים לעדויות אלה שבחוזר ששלחת.

בכבוד רב
הרב אפרים יצחק שמעֹן
בטחה, דואר נע הנגב

אחר פטירתו של רבי אפרים בשנת תשל"ו מילא את מקומו בנו רבי יחיאל, וכיום מכהן ברבנות המושב הנכד רבי ניסים יצחק.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!