הדברה מפני המזיקים – האם היא חובה על השוכר או על המשכיר?
תשובה: איתא במתני' בבא מציעא (ק"א ע"ב) ובגמ' שם, עיקר גדול בישיבת הבתים, דבר שאינו מעשה אומן, השוכר עושהו. ובעינן תרתי טעמי כדי לחייב את המשכיר, מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבתים (ועיין רמב"ם הלכות שכירות פ"ו ה"ג, ושו"ע סימן שי"ד סעיף א'), והנה הלא הדברה מזוחלים או ממעופפים הרגילים שיש בכל בית, אין זה אלא נוחיות יתירה, ואע"פ שזוחלים בבית זה מפריע, אין בזה כדי לחייב את המשכיר. ועוד, שהרי הדברה, חשיב כסתם ניקיון ואחזקה שוטפת, ולא גרע משמירה על הבית, שחל על השוכר (וכמו שכתב במביט ח"ג סימן קנ"ד), וכשם שמזוזה חובת הדר, והוא על השוכר, לפי שהיא משמרתו (ועיין שו"ע יו"ד סימן רצ"א סעיף ב').
אמנם, מסתבר שאם התופעה של המזיקים והזוחלים היא יתר על המידה, כגון שמצוי בבית, קן של התיקנים או עש וכדו', וכן מערת חולדות ועכברים, או באופן שהצינורות רקובים וכדו', או אם נכנסו החרקים מחמת סדקים וחורים, ומסתובבים בבית ביתר שאת, בכהאי גוונא נראה לחייב את המשכיר, כי זה חשיב קלקול בגוף הבית, וזהו עיקר גדול בישיבת הבתים בפרט אצל הנשים, והוא גם מעשה אומן, שהרי לא מספיק בזה ריסוס מה שכל אחד יכול לרכוש בחנות, אלא צריך לזה חברת הדברה, עם מדביר ומכשיר, ובזה יש לחייב את המשכיר, אלא אם כן המנהג אחרת.