היום, ראש חודש אלול, הוא יום השנה ה-80 לפטירתו (בשנת התש"ד) של מארי שלום אלשיך זצוק"ל – יליד צנעא, תימן, ששימש בקודש כראב"ד לעדת התימנים בירושלים. מנוחתו כבוד בהר הזיתים.
להלן יריעה שהתפרסמה לזכרו בעיתונות התקופה – המשקיף, יום שישי ג' באלול תש"ו, עמ' ו, למלאת שנתיים לפטירתו. ושוב נדפס בשינויים בדין וחשבון של הוועד הכללי לעדת התימנים, ירושלים תש"ז, עמ' 19–29 (הכותב הוא יהודה רצהבי, אך בחתימת הכתבה נכתב משום מה "י–ף. ר"):
לדמותו של הרה"ג שלום אלשיך ז"ל
בראש חודש אלול תש"ד נתבקש לבית עולמו בשיבה טובה בירושלים הרב הגאון המקובל כמוהר"ר שלום אלשיך ז"ל, רבה הראשי של עדת התימנים בירושלים במשך 37 שנים (תרס"ח–תש"ד) ואחד מראשוני עסקניה (תרנ"ג–תרס"ח).
משפחת אלשיך היא אחת המשפחות הקדומות והחשובות בצנעא, שהעמידה לגולת תימן במשך מאות שנים שלשלת ארוכה של מנהיגים, רבנים וגדולי רוח רבי פעלים. המפורסמים שבהם הם הרה"ג יחיא אלשיך הלוי, שבשנת תל"ט חזר בראש גולי מוזע לצנעא והיה להם לנשיא, כמפורט ב"אבן ספיר" (המנוח דור תשיעי לו). והמקובל הרה"ג אברהם אלשיך, שעל קדושתו וגדולתו בתורה מהלכות עד היום אגדות פלא רבות. המשפחה עצמה פיזרה הרבה מהונה בימי עשרה לטובת הקהילה, וגם בנתה בצנעא ובקרית אלקאבל בתי כנסת, בתי טבילה, חדרים לתלמוד תורה ואכסניות לאורחים.
רבי שלום אלשיך נולד בצנעא בשנת תרי"ט. בשחר ילדותו למד תורה מפי אביו ומפי גאוני תימן באותה תקופה שהרביצו תורה בישיבת צנעא: הרב חיים קרח והרב יחיא בדיחי אחי אמו. הוא הפליא את רבותיו בשקידתו ובחריפות שכלו. בגיל צעיר כבר היה בקי בש"ס ופוסקים, בספרי קבלה ומחקר, כאחד מגדולי התורה. בימי עלומיו נודע כאחד מחכמי העיר ושימש את הציבור כשוחט, מוהל ודרשן, ואף נתמנה למנהל ומגיד שיעורי תורה בבית הכנסת הגדול "אלשיך", שקהל מתפלליו עלה אז על ארבע מאות איש. אז בא במשא ומתן של תורה והלכה עם רבני טבריא. הרה"ג סלימאן אלקארה, אב"ד של קהילת צנעא, חבבהו וקרבהו אליו. את לחמו מצא ממלאכת אריגת חוטי משי וכסף על בגדי שרים ועשירים, שממנה התפרנס ברווח ויכול היה לעסוק בתורה בשלוה.
בשנת תרמ"ה נכספה נפשו לעלות לארץ ישראל, ובדרך מדבר מלאה חתחתים וסכנות הוא הגיע לחודידה. בנמל חודידה הוא נתקל במעצור חדש: איסור הממשלה על היהודים לעלות לארץ ישראל. רצוץ ומדוכה, שבור בגופו – אך לא ברוחו – הוא חוזר לצנעא. נפשו לא השלימה עם איסור הנסיעה של השלטונות המקומיים. בצנעא הוא שם נפשו בכפו ומסכן בעצמו, ושולח קובלנה לשלטון שבקושטא. רבים הזהירוהו שלא יתגרה במושל, אך הוא לא שעה לדבריהם ולאחר מאבק ממושך הוא פורץ את חומת הגזרה והדרך נפתחת שנית לפני עולי תימן. מעשהו זה עורר עליו את חמת המושל התורכי שבצנעא, שהזמין אותו לעמוד לפניו ובאורח נס ניצול מעונש וממאסר. יחד עם משפחתו הוא יוצא לארץ ישראל בשנייה, ובטבת תרנ"א הגיע לירושלים, ובשארית הכסף שהביא מתימן קנה את ביתו.
קשים היו חבלי ההסתגלות והפרנסה, ובשנים הראשונות לבואו הוא מתנסה בייסורים מרים. תחילה הוא מקדיש את כל זמנו לתורה ולומד בישיבות שונות: ב"בית אל", ב"חסד אל", בישיבת הבוכארים שנוסדה על ידי הרה"ג אברהם אמינוף ובחוגי המקובלים.
אחר כך הוא נרתם בהדרגה לעבודת העדה התימנית בירושלים, שעמדה אז בראשית התהוותה וסבלה נוראות. רבי שלום אלשיך, שלא יכול לשקוט לראותם בכך, מטה שכמו לסבל עדתו, ויחד עם ראשי העדה שהיו אז הם בונים צעד אחרי צעד עדה מאורגנת בעלת מוסדות. עם חברו הרב אברהם אלנדאף הם מייסדים באלול תרנ"ב את "קופת הקמח" לעזרת עניים חולים ויולדות, הקיימת עד היום בהפסקות ובשינויים. כנגד המגפה הממושכת שהייתה אז בין ילדי התימנים וקטפה אותם בעודם רכים, מתקין רבי שלום אלשיך יחד עם כמה עסקנים בסיון תרנ"ב את חברת "תהלה לדוד", שהייתה מורכבת מעשרה זקנים תשושים שהיו גומרים כל יום את ספר תהלים ליד כותל המערבי. בתמוז תרנ"ב נוסדה בהשתדלות רבי שלום אלשיך וחבריו ישיבת "תורת משה", ובשנה שלאחריה תלמוד תורה "תורה אור" לתינוקות. בכסליו תרנ"ג בוחרת העדה בו וברבי אברהם אלנדאף בין ראשי רבניה ומנהיגיה באישור בית דין צדק ספרדים. בטבת תרנ"ד נבחר הרב שלום אלשיך יחד עם ארבעה עסקנים אחרים כוועד להנהלת מוסדות העדה.
בימים ההם התפרסם הרב שלום אלשיך בחוגי המקובלים, ובשנת תרנ"ה נוטל הוא חלק ביסוד ישיבת המקובלים המכוונים "רחובות הנהר", שהתנהלה על ידי הרה"ג שאול דוויך, ראש המקובלים אז. מאז ועד יום מותו, במשך חמישים שנה, הוא נמנה על לומדיה ומתפלליה הוותיקים של ישיבה זו המתפללים על פי כוונת האר"י והרש"ש, ומכהן כאחד מהשליחי ציבור הראשיים הקבועים בה. בקיאותו הייתה גדולה בספרי הקבלה, ואותם לימד ליחידי סגולה שהשתוקקו לתורת הסוד. בסוף ימיו נמנה כבר על גדולי המקובלים בירושלים.
בשנים תרנ"ג–תרס"ח עיקר שקידתו הייתה על התורה – את מחסורו סיפקו עשירי בוכארה – אולם מאידך הוא מתנדב לעסקי הציבור ונוטל חלק פעיל בכל ענייני העדה הפנימיים והחיצוניים. בהשתדלותו והשתדלות רבי דוד כהן בונה חברת כי"ח בתרס"א בית כנסת גדול ויפה לעדה במרכז שכונת "נחלת צבי". העבודה הדתית־רוחנית אינה מסיחה את דעתו ממפעלי היישוב והבניין הציוניים, ובשנת תרס"ג משתתף הוא ביסוד חברה להקמת ישוב חקלאי תימני בסביבות ירושלים בשם חברת "שיבת ציון", שמכמה טעמים לא הצליחה. בשנת תרס"ד, כשהופצו שקלים לאספה הציונית בזכרון יעקב, ממלאים בני תימן שבירושלים את חובתם הלאומית והציונית, קונים שקלים ובוחרים ברבי שלום אלשיך וברבי אברהם אלנדאף לנסוע לזכרון יעקב ולייצגם בכנסיה, שמחוסר דרכים אז ארכה הנסיעה שלושה ימים בחמורים.
בניסן תרס"ז נבחר הרב שלום אלשיך לראב"ד לעדה התימנית – המינוי אושר על ידי הראשון לציון ובד"ץ ספרדים – ולנציגם של התימנים בוועד הרוחני של העדה הספרדית. כשפרץ בחורף תרס"ח הריב בין בני העדה התימנית והכולל הספרדי, מצליחים רבי שלום אלשיך והרב אברהם אלנדאף והרב שלום עראקי וכו', לאחר מלחמה עזה ומאסרים, לייסד כולל תימני בירושלים ברישיון מלכותי מקושטא על כל המוסדות התרבותיים והסוציאליים הקשורים בו: תלמוד תורה לילדים, ישיבות למבוגרים ולזקנים, בית דין צדק, בית עלמין, ועד פועל כללי וכו'. העבודה הייתה גדולה וכבדה, כי היה צריך להתחיל הכל מבראשית ולמצוא מקורות הכנסה למוסדות העדה. אז הונחו היסודות לחיי עדה עצמאית ומסודרת, והוכשרה הקרקע לעבודת השנים הבאות.
באותה שנה נבחר רבי שלום אלשיך לרב ראשי לעדה וראש הוועד הרוחני שלה – במשרה זו שימש עד ימיו האחרונים – ומאז הוא מקדיש את כל זמנו ומרצו לצרכי העדה. את עדתו שירת באמונה, בהתמסרות ובהקרבה, על כך תעדנה שתי עובדות אלה: שבשעת המחלוקת ליסוד כולל תימנים בתרס"ח, כנזכר לעיל, העמיד בסכנה את מקור פרנסתו שבאה לו מידי עשירי הבוכארים, שמתנגדי העדה התאמצו לקפחה בגלל עמדתו לצד בני עדתו. ובתר"ע נתן תעודת "חכמים" לאברכי הישיבה שהיו לומדים מחצית היום בישיבה, כדי לפוטרם מעבודת הצבא, ואף על פי שבמחציתו השנייה התפרנסו כסופרי סת"ם, והיה צפוי לעונש קשה אילו היה הדבר נודע למלכות.
מיישובי התימנים שביפו והמושבות פנו אז אליו בענייני רבנות ועסקי ציבור, ובמידה ידועה הכירו בו כרב ראשי גם להם. בתרע"א הוא נוסע בשליחות העדה לסוריה ומצרים. בתרע"ג הוזמן להיקבע בישיבת "בית אל" ולהיות אחד ממנהליה, אולם מסיבות שונות דחה את הבקשה.
בתרע"ד חלה במחלה קשה כתוצאה מתאונת נסיעה שאירעה לו, כי בבקרו את אחיו התימנים שבמושבות נהפכה עליו העגלה בדרך שבין ראשון לציון ופתח תקווה, וגרמה לזעזוע מוח חזק וחבלות בראשו, שהשכיבוהו על ערש דווי חדשים רבים. מחלה כבדה זו דלדלה את כוחותיו הרוחניים והפיזיים, וגם אחרי שהחלים ממנה לא חזרו אליו כוחותיו הקודמים. בעקב זאת פחתה עבודתו הציבורית והתרבותית, וההנהגה הראשית של העדה נמסרה להרב אברהם אלנדאף ולהמנוח אברהם צארום. זקנותו המופלגת אף היא הכבידה עליו את אכפה, ואת רוב עתותיו הוא מבלה באהלה של תורה.
הרב שלום אלשיך משך בעט סופרים והניח אחריו ברכה בכמה מקצועות:
א) ספר "דורש שלום", חידושים וטעמים על התורה על פי הפרד"ס (בחלקו הגדול מיוסד על אדני הסוד), ומקצת שו"ת ודרושים שונים.
ב) תולדות יהודי תימן, שנפסק במחצית חיבורו עקב טרדות העבודה הציבורית (חלק ממנו ראה אור ב"המזרח" על ידי יהודה רצהבי).
ג) פירוש על חלק מהשירה התימנית לפי הפשט והסוד (רק חלק קטן ממנו נשתמר).
ד) כמה פיוטים דתיים, ביניהם פיוט מעניין בן שישה עמודים שחיברו בתימן בעקבות "כתר מלכות" להרב שלמה בן גבירול, המלא השתפכות הנפש וגם כולל קטע של כיסופים וגעגועים לארץ ישראל, ומשמש הבעה להלך רוחם של גולי תימן בשנת תרמ"ב, כשהשאיפה לעלות לארץ ישראל הייתה כל ישעם וחפצם (כמה יחידים נהגו אז להתחנן בסליחה זו כדי לזכות לעלות לארץ ישראל).
רבי שלום אלשיך חשב ללקט חידושי דינים מן הפוסקים האחרונים על שולחן ערוך אורח חיים, אבל עשה רק התחלה עד הלכות ציצית. עקב מחלתו בתרע"ד לא נסתייע הדבר בידו, והלקט נשאר בגדר של התחלה.
אישיות ענפה ורבת צדדים: תלמיד חכם, מקובל, מחבר, עסקן, סיפא וספרא, הוד שבקומה ותפארת שבנשמה. אצילות וענוות רוח ליוו את כל הליכותיו. דמות טיפוסית של רב תימני המשמש את הציבור באמונה ובמסירות, מסתפק במועט, החי את חייו בקדושה וצניעות ואישיותו הקרינה חן ואהבה על כל סביבה. במותו נתקפלה מגילת חיים גדולה, רבת זוהר ועלילה של אחד מגדולי בניה־בוניה של יהדות תימן בארץ ישראל, זה שרעה אותה בראשית התכוננות צעדיה ושחלק גדול לו ביצירתה ובעיצוב דמותה.
*
כמו כן, היום אנו מציינים עשור לפטירתו בגיל 106 ובדעה צלולה של מארי זכריה חומרי זצוק"ל. 'מארי חומרי' כפי שכונה בפי כל, נולד בתימן בשנת התרס"ח לאביו רבי יפת ולאמו מרת חנה. עלה לישראל ולפרנסתו עסק בסלילת כבישים. היה בקי בעל פה במשנה ובגמרא, מדרשים וספרי חסידות.
לאחר שמילא כריסו בש"ס ופוסקים וסיים התלמוד הבבלי 21 פעמים, החל לעסוק בתורת הנסתר וינק הרבה מרבינו חיים סינואני זי"ע. מסופר שפעם אחת לא זכה להבין קטע מסוים בספר הזוהר הקדוש, ונסע למירון להתפלל – ואכן נגלה אליו רשב"י בחלום הלילה וביאר לו.
שמו נודע כפועל ישועות, כתב קמיעות שחוללו פלאים, ורבים נהרו אליו לעצה וברכה, ולקבלת תרופות צמחיות מסורתיות. כן מפורסם שזכה לגילוי אליהו ולראות נשמות נפטרים, ומדי שנה לאחר יום הושענא רבה היה צופה את העתיד להתרחש באותה שנה.
זכה להעמיד תלמידים חשובים ומפורסמים, ביניהם: הגאון רבי משה נחשוני שליט"א – מרבני העיר ראשון לציון, ומזכה הרבים הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל.
מארי זכריה זי"ע נלב"ע בשנת התשע"ד, ומנוחתו כבוד בראשון לציון, עיר מגוריו.
