רבי עובדיה כורש זצ"ל
ט"ו בטבת תשכ"ו הוא יום פטירתו של הרב הגאון רבי עובדיה ב"ר זכריה כורש (קוריש) זצ"ל, מרבני מנקדה שבתימן ויהוד שבארץ ישראל.
אותיות מספרות ומעידות על גודל מעלתו, וכה נחקק על מצבתו: "נתבקש בישיבה של מעלה הרב הגאון הנכבד והנערץ, בננו בעלי אבינו אחינו וסבנו, עטרת ראשנו מאור עינינו וחמדת לבנו, כמו"ר מהר"ר עובדיה בן זכריה כורש זלה"ה. על ההרים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר קינה, על הלקח ממנו ארון ה', אשר הלך למנוחות ועזב אותנו לאנחות. יתומים היינו ואין אב, אמותינו כאלמנות. חשכו העינים במלאכת שמים, שוחט ובודק וירא שמים. שהקדיש ימיו בעבודת הקודש, שם לילות כימים בתורה ובגמילות חסדים. ראו נא זאת לזכרו לעולמים, בגן עדן חלקן בין הצדיקים, עם מלאכי החן והחסד והרחמים, תצררו את נשמתו בצרור החיים. נלקח מאתנו אור ליום שבת קודש, ט"ו בטבת תשכ"ו. תנצב"ה".
דמות דיוקנו מתוארת במאמר זיכרון, פרי עטו של יהודה כוכבי, שפורסם אחר פטירתו בביטאון "אפיקים" (גיליון י, ט' בניסן תשכ"ו, עמ' 10. יש לציין שתאריך פטירתו שם נכתב במקור כ"ב בטבת, ותוקן על פי נוסח המצבה וכן על פי דברי הזיכרון מבנו שנדפסו בספר טהרת השלחן עמ' צא):
הרב עובדיה בן זכריה קוריש זצ"ל
מלאו שלושים להיאספו של הרב עובדיה בן זכריה קוריש זצ"ל, ועדיין לא נוכל לתת ביטוי מלא לצערנו על אבדה זו.
רק לפני ימים אחדים עמד לפנינו אדם דגול, מלא אמונה ואהבת הבריות, בריא בגופו ונפשו, עתיר נכסי רוח ורב פעלים. אז התגאינו כי לא פסו אמונים, ועליו נאמר "צדיק יסוד עולם".
נסתלקה מאתנו דמות של רב בחכמה ונעים הליכות אשר נתפרנס מיגיע כפיו, הנחה את משפחתו בדרך הנבונה וסייע לכל אדם בעצה נבונה, בלבבו לב שומע בנועם דבריו. בר אוריין היה האיש, צנוע וענוותן. ישר היה ושמח בחלקו, ורוחו הטובה עליו לא משה ממנו עד רגעיו האחרונים.
הרב עובדיה כורש זצ"ל נולד בשנת תרע"א [לפי הנכתב במאמר בנו הנזכר, צריך להיות: תרע"ג] בעיירה מנקד'ה שבמחוז ד'מאר. בהגיעו לשנתו השלוש עשרה הוסמך להיות שוחט ובודק על ידי הרב שלום דוד כורש זצ"ל והרב משה שלמה דמארי (שליט"א, רבם של יישובי הפרוזדור).
יחד עם לימוד התורה למד המנוח את מקצוע הנגרות שממנו חי והתפרנס הוא ומשפחתו הענפה. יחד עם זאת עסק בהקניית תורה לבני עיירתו שלא על מנת לקבל פרס. עם קום המדינה עמד בראש בני העיירה ששמו פעמיהם לציון, ולאחר ציפייה של שבועיים במחנה "גאולה" (חאשד), עלו ארצה במבצע "על כנפי נשרים".
בארץ הוא עבר את כל גלגולי הקליטה, עד שהסתדר בעבודה בבית חרושת עץ לבוד שבפתח תקוה. ומאז התמסר בזמנו הפנוי ללימוד תורה, ולטיפול בבעיות המשפחה והעדה ביהוד. ולא הסתפק בידיעותיו העמוקות בתורה ובאסמכתאות שבידו, אלא עשה לילות כימים, ועבר את הבחינות להסמכת רבנים על ידי רבני ישראל בירושלים, ולאחר מכן כיהן כרב, שוחט ובודק ביהוד.
המנוח השיב נשמתו לבוראו ביום ו', ט"ו בטבת תשכ"ו. אלפים חלקו לו את הכבוד האחרון והילקחו הדהימם. המועצה המקומית הושיטה עזרתה ביד נדיבה.
בבית הכנסת "אור חיים" (שהמנוח היה ממייסדיו) הספידו את המנוח כבוד הרבנים המקומיים, והרב ישעיהו משורר, חבר בית הדין הרבני בפתח תקוה. ראש המועצה המקומית העלה על נס את אישיותו של המנוח כפי שהכירו בעבודתם המשותפת, והגדיל מרה הרב שלמה דמארי (מיישובי הפרוזדור).
בזוכרנו ביום השלושים את נפשו האצילה ותכונותיו הנעלות של הרב עובדיה כורש זצ"ל, הננו אומרים לבני משפחתו, המשיכו בדרך אביכם ומעשיו יהיו נר לרגליכם, וזה יהיה לכם ולמנוח לכבוד ולתפארת.
תנצב"ה.
שני מאמרים נוספים, בהם שורטטה דמותו הנעלה, נדפסו בסוף ספר "טהרת השלחן" מאת הגאון רבי שלמה טובים זצ"ל, רבה של יהוד. הראשון נרשם על ידי בנו של רבי עובדיה כורש, והשני על ידי רבי יעקב מזעקי. ואלו דבריהם:
החכם השלם אאמו"ר עובדיה כורש זצ"ל, נתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ו טבת תשכ"ו. בן ג"ן לחייו היה.
אם נבוא לספר בשבחיו, הזמן יכלה ושבחיו לא יכלו. דמותו הרוחנית כבר נתגלתה בו עוד בילדותו, במידותיו התרומיות וביראתו הקודמת לחכמתו, ועל ידי זה זכה להתעלות במעלות הסולם, וראשו מגיע השמימה בלימוד התורה הקדושה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכך נתפרסם לארי במסתרים, ואת צנועים חכמה, ותורת אמת היתה בפיהו, ועל ידי שקידתו והרחבת דעתו בתורה הקדושה, והצטינותו במיעוט שיחה ובמיעוט שינה, רכש לו ידיעות רחבות בחכמת התורה, תורת השחיטה ובדיקה בפרט. ולאחר שהוסמך לשוחט ובודק, שמו נערץ בקדושה ולתהילה, והיה לשר בית הזוהר.
סדר קבלת שבת קודש היתה אצלו על ידי התרגשות מיוחדת במינה. כשהיה מגיע חצות של יום הששי, היה פונה מכל עסקיו האישיים, ועוסק בכבוד שבת קודש. שירים ופזמונים ונעימות ליפפוהו, בפרט באמירת שיר השירים, עד שהיה כולו להבת אש. פניו היו מזהירים ומבהיקים בזוהר הרקיע, בקבלת פני הכלה שבת מלכתא, מתעטף בטלית של מצוה ויושב בבית הכנסת, במקומו הקבוע, בחרדת אל. אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.
עלה ארצה בשנת תש"ט, ונתיישב ביהוד ת"ו, עד יומו האחרון. מכיריו ומיודעיו ודאי יודעים לספר עליו, הגם שהיה נחבא אל הכלים בארבע אמותיו, ולא רצה להתוודע לרשות.
אאמו"ר זצ"ל קנה לו שם טוב אצל כל אנשי קהילתו בהערצה מתמדת, ובפרט לאחר שנבחר לשוחט ובודק, מתוך כמה מועמדים שאף הם היו נמנים כתלמידי חכמים. וכתר שם טוב עלה על גביהם, עלה ונתעלה, והיה לארי שבחבורה.
ומעתה נפרשה אצטליתו על כל אנשי קהילתו שבאו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, להשפיע להם מטובו והודו, אשרי יולדתו, שעמלו בתורה ועשה נחת רוח ליוצרו, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הוולדו, שביום הלידה אין הכל יודעים מה יהיה גורלו, ויום המוות הכל יודעים מה היה סופו, שעמד בנסיונות בכל עת ובכל תקופה, הן בתקופה של הפסד, והן בתקופה של רווח. הוא הלך למנוחות עולמים, ועזב אותנו נאנחים. וה' הטוב יכפר פשעים לעולמים, ויעלה לפניו זכרו לריח ניחוחים, והיה למזבח כפרה בעדנו ובעד כל קהל ישראל, ונזכה כולנו להושענא רבה בביאת גואל צדק שיגלה במהרה בימינו, ותמלא הארץ דעה, וידעו כל הגויים שה' אחד ושמו אחד ומלכותו בכל משלה, כן יהי רצון.
המאמר השני נושא בראשו את הכותרת: "דברים אלה נרשמו על ידי ידידי היקר ר' יעקב מזעקי יצ"ו, לעילוי נשמת הרה"ג ר' עובדיה כורש זצ"ל":
לזכרו של ידידי מו"ר עובדיה כורש זצ"ל
כלו בדמעות עיני בזכרי ימים עברו, ימי התהילה וההוד עת חיינו בחבורה אחת, בהם החל רבי עובדיה ז"ל לשגשג ולעלות במעלות התורה וההצלחה בחיים.
יום יום, בשעות הפנויות, ראיתי את רבי עובדיה ז"ל כשהוא שקוע בלימודי תורה, ובצריפו הצנוע הרביץ תורה ברבים לעצמו, לילדיו ולילדי אחרים. ומפינה יקרה זו זרח והדהד קול התורה, שמשך בעבותות אהבה כל אדם שבא לביתו. רבי עובדיה ז"ל רכש מיגיע כפו ספרי קודש לרוב, ורבים מספריו שהכפיל, כגון הש"ס וכו', וכל זה כדי שלא יחסר חלילה ספר לאחד הילדים. ובמסירות עמוקה ומתמדת אהב ללמד ולהחדיר בפי הילדים ולסגל בפיהם את מקוריות הטעמים של הפסוק, ובסגנון והנעימה המיוחדת לו. וגרסתו היתה כל יום יקר מחברו, וטוב יום קודם לכן, ללמוד ולשנן מה שהספיק ללמוד בעבר. אהב הדרש, הפלפול והאגדה, ומתוך זה זכה והגיע ופתח שבילים נוספים בהם הציץ באפיק אור הנסתר, אור הזוהר המזהיר אשר קסם לנפשו האצילה. ובאותה מידה שנמשך יותר לאור הגנוז, הלך והתעלה רבי עובדיה ז"ל בכל פעלו מן הקצה אל הקצה.
בלימודו ובעבודתו, עבודת הקודש שבה היה כמנצח ביום קרב, בעבודתו זו דבק בכל ישותו ובלט בבקיאותו וזריזותו וידיעתו העמוקה בהלכות שחיטה ובדיקה וכו', בענווה שבה רגיל היה למסור סכינו לאחרים שיבדקוה על מנת להוציא חשד מלבו. ורבים המעידים עליו, והמה יבדלו לחיים טובים וארוכים, כמו מהר"ן טורצין שליט"א וכן מו"ר הישיש אליעזר הלוי שליט"א, ועוד כהנה הי"ו, אשר ראו במו עיניהם כיצד רבי עובדיה ז"ל היה נרגש ונסער כשנתקל בשאלה הקשורה בהלכות טרפיות. וכדי לא לסמוך על הזיכרון, ולא על גירסא דינקותא, הזדרז ופתח מיד בספר מקור חיים וכו', ואפילו שהלכה שגורה וזכורה לו. בזה רכש כל הסובב אותו, בהערצה ואהבה מחודשת ושונה מזו שקדמה לה. וכל שכן לקרוביו ידידיו ומעריציו, שהיו לעתים קרובות סמוכים על שולחנו, ראו בו ברבי עובדיה ז"ל כשליח מאת ה' לעזור לרבים בעת מחסור, ובגמילות חסד לקרובים ולרחוקים. בחייו השתתף ועסק בבניין בית מקדש זעיר "אור חיים", ותמיד שאף וחלם להקים ליד בית הכנסת הנזכר גם בית טבילה, ובאמצע חייו נפסקה שירתו ונגוזו שאיפותיו וחלומותיו.
בערב שבת קודש, בעלות המנחה, ניצחו אראלים את המצוקים ונשמתו הזכה והטהורה עלתה למרומים. והוא בשלום הלך למנוחת עולמים, ומאחוריו נותרו האנחות ותלאות הימים.
ולאור החיים חיי הנצח ינוח ויעמוד לקץ הימין, וזכרו יהי ברוך עם נשמתו הצרורה בצרור החיים, אמן כן יהי רצון.
