שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'.
נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com
כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
– – –
משפטי זכריה
הגאון רבי זכריה אביגד זצ"ל
ענף עץ אבות
הגאון הצדיק רבי זכריה אביגד שרעבי זצ"ל נודע כאיש חיל רב פעלים לתורה ולתעודה, מופלא ומופלג בתורה וביראה טהורה.
ערש לידתו בשנת תרס"א ביישוב צאירה שבמחוז שרעב, למשפחה חשובה ורמת ייחוס. כפי שהעיד דודו אחי אביו, הגאון רבי דוד שמעון שרעבי זצ"ל, היה רבי זכריה הדור העשרים ואחד לראש הגולה רבי יחזקאל בן יהודה שרעבי, הידוע ומפורסם כי הוא שגלה מירושלים לתימן והוא מיוחס לשבט יהודה.
כך גם העיד עליו הגאון רבי סעדיה חוזה זצ"ל בספרו "תולדות הרב שלום שבזי":
רב זה מלא וגדוש בנגלה ובנסתר, עמקן גדול בכל מכמני התורה. זכות אבותיו הגדולה מסייעתו. שלשלת יוחסין נמצאת אצלו עד עשרים ואחד דור לראש הגולה הר"ר יחזקאל בן יהודה שרעבי, הידוע ומפורסם ביהדות תימן אשר גלה מירושלים לתימן, והמיוחס לשבט יהודה.
כמו כן, לפי מסורת משפחתו, ייחוסם השתלשל גם אל הגאון הקדוש רבנו שלום שבזי זצ"ל, נעים זמירות ישראל.
על לימודו בימי צעירותו סיפר רבי זכריה זצ"ל, כאשר חפץ להוכיח בנועם בחורים צעירים מבני משפחתו על כך שאינם עוסקים מספיק בבקיאות, ואף על מה שלומדים אינם חוזרים מספיק. כדי להחכימם מוסר השכל היה מספר שבבחרותו, הוא וחבריו היו פורשים להרים שסביבות העיר צאירה, למשך כל ימי השבוע – משבת לשבת. שם היו שוקדים על תלמודם, ומשננים את כל לימודם בעל פה.
להמחשה, היה משמיע רבי זכריה באזני השומעים קטעים ארוכים מחיבורי הראשונים והאחרונים, ספרי אגדות ומוסר, זוהר וקבלה. מכל הספרים הללו מילא את כריסו בלימוד בעל פה באותם השנים.
עליית נשמה עבור יישוב קושיא
כדי להבין באיזו אווירה רוחנית מרוממת גדל רבי זכריה, נוכל ללמוד ממה שסיפר הוא עצמו על מאורע שהתרחש בילדותו. היה זה המקובל הקדוש רבי יחיא אברהם זצ"ל שהתגורר בעירו, מי שלימים נעשה חותנו, אשר יום אחד נכנס במפתיע אל מקום לימודם של הילדים, בעודם לומדים מפי מלמד הדרדקי.
פנה רבי יחיא אל המלמד, ושאלו: "מדוע הלילה עשית עליית נשמה"?
המלמד לא גילה רז זה לאיש, אך הוא לא הופתע, שהרי ידוע היה רבי יחיא בגדלותו ובקדושתו. פתח וסיפר לו שמזה ימים רבים התקשה בעניין מסוים בתורת הסוד, ולא מצא יישוב לקושייתו. לפיכך התענה שלושה ימים רצופים, ולעת ערב לבש תכריכים והעלה נשמתו בנתיב כמוס עמדו, ונפשו לשאול הגיעו.
השיבו לו מן השמים: "מה לך כאן? – לך לך אצל רבי יחיא בן עירך, והוא יפתור לך מה ששאלה נפשך"!
"והנה", סיים המלמד, "עתה אתה באת אליי, לפתור את שאלתי"!
נענה רבי יחיא ואמר: "אכן, אף לי הגד הוגד שיש את נפשך לשאול, ועל כן קידמתי את פניך ליישב את קושייתך".
נעלה לארצנו
עלייתו לארץ ישראל, יחד עם בני משפחתו, הייתה כרוכה בקשיים אין קץ שנערמו בדרכם.
את ניצני העלייה תיאר רבי זכריה בכתביו:
בעודי בן ארבע שנים, משהתחלתי להבין פשט המקרא, התחילו הכיסופין והאהבה לארץ הקודש. ומיום ליום הלכה וגברה תשוקתי עד ליקודת אש. בשנת תרע"ב, לאחר ביקור אליעזר בן יוסף בתימן, הגיעה איגרת מארץ ישראל שהשעה ראויה לעלות. ובקוראי את האיגרת שש לבי ויגל כבודי לאין שיעור, וימלא פי שירים והודאות לאל גואל ישראל.
ברם, כמה ימים קודם הנסיעה המתוכננת נשברה רגלה של דודת רבי זכריה, ולכך נדחתה הנסיעה. בינתיים הגיעה מארץ ישראל איגרת שנייה, שלא לעלות בינתיים, ועל כן התבטלה העלייה באותן שנים.
רבי זכריה נעצב אל ליבו מאוד, ובשל אהבת ארץ ישראל שפעמה בקרבו לא הפסיק לקוות ולכסוף לעלייה. כמה פעמים ניסה ליטול את כליו ולצאת לדרך לבדו, ללא צידה וללא תכנית, אבל לא עלתה בידו.
לבסוף, בחודש אלול תרפ"ד, הצליח רבי זכריה לשכנע את אביו לעלות ארצה. אבל בעקבות המאבקים בארץ ישראל עם הערבים, שרר איסור חמור מטעם האימאם לעלות לארץ. היה עליהם לברוח באישון לילה, שאלמלא כן – לא היו מניחים אותם הערבים לצאת!
גם לאחר יציאתם מיישובם לא נחה סאת תלאותיהם. הם הוצרכו לעבור מדבר גדול ונורא, עד עיר הנמל עדן, שם נאלצו לחכות עד שזכו לקבלת האישורים המתאימים. בעדן עלו על האניה והפליגו לארץ ישראל, וניסים ונפלאות רבים ראו בעיניהם בכל הדרך אשר הלכו. ארץ ישראל נקנית בייסורים, ואכן הם מסרו את נפשם מנגד עבור אהבת ארץ הקודש, עד שבחודש תמוז תרפ"ה זכו להגיע אל העיר יפו. וכה תיאר רבנו בכתב ידו את הגעתם:
כשהגענו לתחנת יפו, מיד כשירדתי הזדמן לפניי גדר אבנים. כרעתי עליו ובירכתי את ה' אלהי ישראל, שהחיינו וקיימנו והגיענו לדרוך על אדמת הקודש משאת נפשינו. וכמוני עשתה כל המשפחה, ברם הזרים השתאו למעשינו.
"איני רוצה ליהנות מדברי תורה"!
קבע רבי זכריה את דירתו בתל אביב, אף שליבו היה בעיה"ק ירושלים תובב"א, והיה משתדל שלא יעברו עליו שלושים יום בלא שיהיה בכותל המערבי – כשהייתה האפשרות לגשת אליו. הוא אף קנה דירה בירושלים, שבה איווה למושב לו, אלא שלא הניחוהו תלמידיו ומכיריו בתל אביב לעקור דירתו ממנה, באומרם אליו שאם יעקור לא יהא מי שיחזקם ויחזק את המקום. על כן נשאר רבי זכריה לגור בתל אביב עד סוף ימיו, וליבו בציון.
בתחילת ניסיונותיו להשיג עבודה כדי לפרנס את משפחתו, עם בואו ארצה, סידרו לו עבודה קלה, אלא שבמסגרתה התבקש לגזוז את פאות ראשו. אך למרות שאין בזה משום "לא תקיפו פאת ראשכם", לא הסכים רבי זכריה לשנות את דמותו היהודית! לאחר מכן דרשו שיישאר עד השעה שמונה בבוקר בשמירה, אך לא הסכים לוותר על התפילה בציבור.
לאחר מכן, בשנת תרח"ץ, הציע לו הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, לכהן כדיין בתל אביב. אך רבי זכריה השיב לו: "איני רוצה ליהנות מדברי תורה"! הוא העדיף לעבוד בקטיף בשקדים, במסיק זיתים, בענבים ובשאר עבודות כאלו, מאשר משרת רבנות!
במשך כל חייו עמדה לימינו נוות ביתו הרבנית ציפורה ע"ה, בתו של המקובל הגאון רבי יחיא אברהם זצ"ל. אחיו של רבי יחיא היה רבי יהודה אברהם זצ"ל, אביו של הגה"צ רבי מרדכי שרעבי זצ"ל. שני האחים נודעו כקדושי עליון, ושמם פקע בכל מחוז שרעב כי הם בבחינת צדיקים הגוזרים והקב"ה מקיים דבריהם.
הפצת תורה ושקידתה
שנים רבות עסק רבי זכריה בצרכי ציבור באמונה, ופעל למען חיזוק משמר היהדות בכל פינה. בתחילה כיהן כפקיד במשך כמה שעות בבוקר, ואחרי כן הקדיש את כל יומו לתורה ולגמילות חסדים.
בהמשך התמנה לכהן כרב יישובים באזור תל אביב, כשמצודתו פרוסה בכל המרכז. מתוקף תפקידו היה מסובב ונודד בין היישובים והמושבים ובודק את מצב שמירת הדת במקום, בוחן את השוחטים ועומד על מצב הכשרות, עוקב אחר תקינות העירוב ומתקן כל בדק.
עבור הפצת התורה ככל שידו מגעת, אותה ראה כחובת השעה, היה נוסע למרחקים, כך שפעמים רבות כמעט ולא שהה בביתו במשך היום, עד השעות המאוחרות של הלילה. אבל למרות הטרחה הגדולה הכרוכה בכך לא וויתר על מנהגו, ואכן זכה לראות פירות מבורכים שיצאו בזכות עמלו.
עם זאת, התמדתו בתורה הייתה בלא גבולות, כאשר כל רגע פנוי ניצל ללימוד ולכתיבה ללא הרף, בבקיאות ובחריפות. רבות עסק גם בחכמת הסוד, ובחיבוריו הגדולים שילב להפליא בין תורת הנגלה והנסתר.
את יומו היה פותח בתיקון חצות, בשעות הקטנות של הלילה, והולך ומוסיף לשקוד על דלתות התורה ולשמור מזוזות פתחיה. במשך שנים אף מסר שיעור קבוע בשעה ארבע לפנות בוקר, עד תחילת התפילה בשעה שש בבוקר.
התורה הייתה חרושה על לוח לבו, שהיה פתוח כאולם, ובכל מקום מצאה ידו: בתלמוד ובפוסקים, בשולחן ערוך עם נושאי כליו, בזוהר הקדוש, בכתבי האר"י ז"ל ובמדרשים. בכל אלו זכר את הדברים בדיוק נמרץ, ועל הרוב גם את הלשון שבה נכתבו, וכמעט ולא נצרך לעיין בגוף הספר.
על ידיעותיו בחכמת הקבלה יכולים אנו ללמוד גם ממכתב הסכמתו לספר "קודש הילולים" שחיבר הגאון רבי אברהם צנעאני זצ"ל, ובענוות חן כתב:
אודה ולא אבוש, כי על אף שריכזתי את כל חושי כדי להשוות את החיבור אל ספרי הקבלה, ועם כל זה לדאבוני הרב לא הגעתי לסוף דעתו מרוב עמקותו וקוצר לשונו, בבחינת עמוק עמוק מי ימצאנו.
אמנם סיבת הקיצור ידועה לי היטב, כי מקדמת דנא היו המקובלים יראים לנפשם יותר דאפילו בשיטת הלימוד היו נזהרים מללמד באריכות, ורק מסרו ראשי פרקים לתלמידיהם, גילו טפח וכיסו יותר מטפחיים. וטעמם הוא משום "כבוד אלהים הסתר דבר", ומכל שכן לכתוב באריכות, שאז היה נראה להם כסכנת נפשות. ורק בתקופה האחרונה התירו לבאר באריכות ובהסבר מלא, ופירשו בעניין אחר, "כבוד אלהים הסתר דבר" זה נאמר על מה שלמעלה מעולם האצילות, וחיזקו דבריהם ממסכת חגיגה דף יג ד"ה במופלא ממך וכו'.
רודף צדקה וחסד
עמוד החסד היה רבי זכריה, שמשמים זיכוהו בשני שולחנות. וכל איש צר ומצוק ואשר לו נושה פונה אליו, נכנס עצב ויוצא שמח – אם בממון ואם בעצה הוגנת. הוא ממש מסר את נפשו וממונו להיות לאחיעזר ואחיסמך לכל יהודי, באשר הוא שם, וכמה משפחות שמסיבות כל שהן לא מצאו קורת גג לראשם באו לגור אצלו, עד אשר ימצאו מרגוע, וזאת בנוסף ליתומים שגידל בביתו בדרך קבע.
במיוחד היה רבי זכריה משתדל מאוד למצוא אומנות הראויה לכל אב משפחה בישראל שהכיר, וכשהיה רואה מי שראוי להיות שוחט ובודק, או רב ומורה הוראות בישראל, היה טורח עמו ללמדו שחיטה ובדיקה או רבנות, וטורח למצוא לו מקום שבו יוכל להתפרנס בכבוד ובשפע גדול, כראוי לבני תורה.
כשלעצמו היה רבי זכריה מרבה בצומות ומתנזר מחיי העולם הזה, והיה בורח מן הכבוד והשררה כבורח מפני האש. כמעט לא יאומן כי יסופר למי שלא ראה בעיניו. הוא היה מתון מאוד בהליכותיו עם הבריות, סלחן ועובר על מידותיו, ובאותה מידה קנאי ולוחם במלחמתה של תורה – כשהמדובר הוא בדבר הנוגד את ההלכה או מנוגד לרוח היהדות.
כל דבריו בנחת, וכמעט לא מצאה מידת הכעס מקום אצלו. אנשים שחיו בביתו שנים רבות המה מעידים, שמעודם לא ראוהו כועס – אפילו לא על בני ביתו, ואף אם היו סיבות טובות לכעוס. הרוצה לראות את המחשת איגרת הרמב"ן בצורה חיה, היה די לו שיתבונן על הנהגותיו של רבי זכריה.
הנהגה מיוחדת סיפר בנו חביבו, ר' שמואל:
אבי מורי זצ"ל היה מקבל לעיתים קרובות מאות מכתבים לבקשת עזרה, ממוסדות תורה וחסד ומאנשים נזקקים. מאחר שנבצר ממנו להיענות לכל הבקשות, ומאידך לא יכול היה להתעלם מהן, עלה בליבו הנדיב רעיון: לערוך הגרלה בין כל המכתבים, וכל הבקשות שעלו בגורל יזכו במתת ידו. כך חינך אותנו שלא לדחות כלאחר יד אף אחד, כי כולם אהובים כולם ברורים!
את חיפה עברנו מזמן…
באחד הימים ביקש רבי זכריה זצ"ל לנסוע לחיפה. האוטובוס יצא מתחנת המוצא בתל אביב לכיוון קרית שמונה הצפונית, כשבדרכו עבר בחיפה ושם תכנן לרדת.
אלא שלאחר שעלה רבי זכריה על האוטובוס, התיישב לידו רב ממכיריו שגם הוא נסע לחיפה. באותם ימים עסק רבי זכריה בסוגיית עירובין וההיתרים השונים שנאמרו בסוגיה רחבה ועמוקה זו, ומשכך שמח לפרוס את הסוגיה בפני ידידו וללבן יחד את הדברים.
השניים שקעו בלימוד משותף, כשרבי זכריה מרצה בעוז את טיעוניו ומגן על סברותיו, ולא פסקו עד שקולו של הנהג הפסיק את הלימוד: "להיכן אתם רוצים להגיע", שאל?
"לחיפה", השיבו.
"אבל כבר הגענו לתחנה האחרונה, לקרית שמונה! את חיפה עברנו מזמן"… הגיב הנהג.
התברר, כי בשל אהבתם לתורה ושקיעותם הגדולה בלימוד לא שמו לב למתרחש סביבם, וכך עברו את תחנות העיר חיפה והמשיכו הלאה, עד שהגיע האוטובוס לסוף מסלולו…
תכינו את הבית!
היה זה יום שגרתי, כשרבי זכריה נח מעט מעמלו ולימודו. הוא התנמנם במשך זמן קצר, ולפתע קם ואמר: "תכינו את הבית! פרצה שריפה בכרם התימנים, והמשפחה שלנו שמתגוררת שם תיכף תגיע לכאן".
הנוכחים בבית התפלאו – מניין נודע לו דבר זה?!
אבל כך היה! אחרי שעה קלה הגיעו קרובי המשפחה, ולהפתעתם הבית כבר מוכן לבואם, והשוהים בו יודעים מה עבר עליהם. ויהי לפלא!
זכות התפילה
יהודי יקר, שבמשך זמן רב סבל מפצעים בידו, טרח והלך אצל כמה רופאים שנתנו לו מרשמים ומשחות שונות, אבל לא עלתה ארוכה למכתו. על כן הלך לתנות צרתו בפני חכם, והגיע לפני רבי זכריה.
אמר לו הרב: "בוא להתפלל עמנו, בבית הכנסת שלנו, בכל בוקר, ובשכר זאת אני מבטיח לך שתתרפא"!
לשמע הבטחה כה ברורה קיבל השומע, וכבר ביום הבא קבע את מקומו במחיצת רבי זכריה בבית הכנסת. והנה, לא עברו שלושה ימים וכל פצעיו נעלמו, ושבה ידו לאיתנה הראשון.
משפטי התורה
קולמוסו של רבי זכריה אביגד היה פורה במאוד, וכמה ספרים חשובים זכה להוציא בחייו.
· "יבא שילה" שני כרכים, דינים והלכות פסוקות לפי סדר שולחן ערוך אורח חיים, בשימת דגש על דינים אקטואליים לפי המציאות המתחדשת בזמנינו. אליהם נלוו שו"ת "תוכחת מגולה", וספר "ריח שדה" המבאר את סוד המצוות לפי הקבלה.
במקומות רבים מספרו אנו מוצאים שחקק על גבי הכתב את מנהגי קהילות שרעב והנציחם למשמרת עולם. מעניין לציין את הדגשתו בהלכות הימים הנוראים (סימן תקפא סעיף ב), לגבי התנאים הנדרשים למינוי שליח ציבור: "ובמחוז שרעב נהגו שהמקובלים יתפללו או גדולי התורה, על אף אנשי הכסף המציעים מחירים גבוהים עבור כל תפילה או תקיעות. אמנם כאן בארץ, בכמה בתי כנסיות, רצו לשנות את המנהג כדי להטות אל הבצע, בטענה שההוצאות של החזקת בית הכנסת אינן מספיקות. אז מחיתי בידם. וברוך ה', רובם ככולם חזרו אל המנהג שלא יתפלל אלא הראוי, ומבלי תמורה".
· בפרט עסק בהלכות עירובין, ועל כך כתב את חיבורו "נ"ר יהודה" בדיני היקף מחיצות לשבת ועירובי חצרות, מתוך רצון עז לדקדק בהלכה ולהציל את ישראל ממכשול.
· "משפטי אמת" – חידושים לפי סדר שולחן ערוך חושן משפט, ובו נסדרו ונערכו בארבעה כרכים גדולים שלושה מדורים: "משפט חרוץ" – פסקים ודינים מחידושי ראשונים ואחרונים מפרשי השולחן ערוך, עם תוספות חידושים וביאורים. וכלשון רבנו המחבר בשער הספר: "בלשון צח קל וברור, דבר דבור על אופניו, למען יהיה לנחלת רבים ללמוד וללמד ולהיזהר במצוות שבין אדם לחברו, כי זהו כלל גדול בתורה"; "משפט אמת" – כוונות, רמזים, טעמים וסודות של המצוות הנכללות בחלק חושן משפט, כפי שנאספו מספרי המקובלים ביתר ביאור, להשלים את חלקי פרד"ס התורה; "נאות ציון" – ציוני מקורות ופסקים קצרים.
כפי שהעיד המחבר בהקדמתו, ספר זה היה ברצונו להוציא עוד בימי נעוריו, וכאשר ביקש לקיים מצוה קבועה שתישאר מנת חלקו לדורות – ראה לנכון להנחיל בדרך זו את לימוד ההלכות שבין אדם לחברו החמורות ביותר. לימים סיפר והוסיף כי דחיפתו לחיבור הספר הייתה כיון שחלק חושן משפט מקיף את כל הדינים וההלכות הקשורים ליחסי האנוש בחיי היום יום, ומשכך, חש ממש מועקה שלא השתחרר ממנה עד לאחר כתיבת הספר.
· "קיצור אבן העזר" – כשמו כן הוא, הלכות וחידושים, הערות וביאורים לפי סדר שולחן ערוך אבן העזר. ובו הוספות רבות וחשובות, מנהגים ותיקונים, נוסחאות גיטין וכתובות ועוד.
אנשי אמונה אבדו
כחודשיים לפני פטירתו, פנה רבי זכריה לקרוב משפחתו ודחק בו, שייקח אותו לסיים עם רכישת חלקת קברו בהר המנוחות. אותו קרוב תהה, מדוע דחוף לו העניין, ואז רמז לו הרב שכבר הגיע זמנו להיפטר מן העולם.
ואכן ניצחו אראלים את המצוקים, ובמוצאי שבת קודש פרשת שמיני, כ"ז בניסן תש"ם, נתבקש הגאון הצדיק רבי זכריה אביגד שרעבי זצ"ל לחיי נצח.
אחרון המספידים בלווייתו היה הגאון רבי חיים אברהם שרעבי זצ"ל, רבו של מושב בקוע. במשפט קולע תמצת את דמותו של רבי זכריה, באמרו: "רבנו זכריה אביגד נחל שני עולמות בשתי הוויות – ההוויה שהייתה בתימן וכבר איננה, וההוויה השרירה וקיימת כאן, על אדמת ארץ ישראל".
על מצבתו שבהר המנוחות נחקקו לדורות מקצת משבחיו:
זכה וזיכה את הרבים,
כתר תורה וכתר שם טוב.
רבים השיב מעוון בדבריו הנעימים,
יומם ולילה עמל בתורה ומצוות.
הרבה נהנו מחכמתו, במילי דשמיא ובמילי דעלמא.
איש האשכולות שהכל בו חכמה ודעת
ביתו פתוח לרווחה לכל דכפין.
יושר והגינות היו אמות מדותיו,
גומל חסד לכל אדם בגופו ובממונו.
דורש טוב לעמו, ומשים שלום בין אדם לחברו.
מקורות והרחבה:
נכדו הג"ר ינון מלאכי, קורות חייו של הגאון הקדוש הרב זכריה אביגד זצוקללה"ה מעצם כתב יד קדשו (אלעד תשע"ה); מבוא לספר משפט אמת (בני ברק תשנ"ט); הג"ר סעדיה חוזה, תולדות הרב שלום שבזי זצ"ל (רמת גן תשפ"א) חלק א עמ' 390; הסכמת הג"ר דוד שמעון שרעבי, קיצור אבן העזר (ירושלים תשי"ט) עמ' ב; רצון הלוי, "המורשת הרוחנית של הרב זכריה אביגד שרעבי", אפיקים עד (שבט תשמ"א) עמ' 25; בנו הר"ר שמואל אביגד.
