שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'.
נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com
כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
– – –
חכמת שלמה
הגאון רבי שלמה טובים זצ"ל
הנה בן נולד
הגאון הצדיק רבי שלמה ב"ר שלום טובים זצ"ל נולד בהיאגם שבשרעב ביום ראשון של ראש השנה תרח"ץ, בעת התקיעות.
כמקובל אצל רבים מיהודי תימן, לכתוב את תאריכי לידת הבנים בספרי הקודש כדי שיישמרו לשעת הצורך – כגון לקידושין וגיטין, ייבום וחליצה, העלה אביו רבי שלום זצ"ל על הכתב את תאריך לידתו, בזו הלשון:
נולד הילד הטוב הדומה לעץ הטוב, גם ה' יתן לו הטוב, סולימאן סאלם, ביום ראשון לחודש תשרי שנת תרצ"ח ליצירה. יזכהו הב"ה להגות הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות, דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה', אמן כן יהי רצון. שעת לבנה פי מנזלת אל עוא [–במעלת אל עוא, תקופה מסוימת בשנה], ליל ראשון ביום שני לשבת.
שושלת היוחסין שלו היא רבי שלמה ב"ר שלום ב"ר טובים ב"ר דוד ב"ר אברהם ב"ר בורה ב"ר סעיד ב"ר יוסף. זקנו, רבי דאוד ברהים תעיזי, היה אחיו של אב"ד שרעב, הגאון רבי חסן ברהים (יפת אברהם) תעיזי, אשר נכדו הנודע היה הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל. בנו רבי טובים ב"ר דאוד היה אב"ד היאגם שחיבר גם שירות, והמשפחה הייתה מיוחסת עד לרבנו אבא שלום שבזי זצ"ל.
בית אבא
אביו של רבי שלמה, רבי שלום בן רבי טובים זצ"ל, היה חסיד ועניו, צדיק וירא ה'. למרות שנפטר בשנות ילדותו של רבי שלמה, דמותו השפיעה עליו עמוקות.
בדברי זיכרון שחקק רבי שלמה זצ"ל לזכרו בסוף ספרו טהרת השולחן, תיאר כי בכל תהלוכותיו בקודש, הן בדברים שבינו למקום, והן בדברים שבינו לבני אדם, היה אהוב למעלה ונחמד למטה בכל העניינים. הן בענייני פרישות, שהיה מקדש את עצמו במותר לו באכילה ובשתייה, והן בענייני משא ומתן, שהיה בתמימות על צד היותר טוב. אפילו עם הערלים היה מקדש את ה' בעיניהם, כאשר ראו כל תמימותו בעסקו עמהם. כל מכריו או מי שהיה עמו באיזה עסק – הכל ידעו לספר משבחיו, מתמימותו, מפרישותו ומענוותנותו הגדולה.
הנהגה מיוחדת ומופלאה הייתה קשורה למקום ישיבתו של רבי שלום זצ"ל בבית הכנסת. שם קבע את מקומו סמוך לפתח בדרך כלל, וטעמו ונימוקו היה שאם חס ושלום תהיה איזו מחלוקת בין המתפללים – יהיה קל לו לברוח ולצאת מיד, כדי שלא יתערב בהם.
אף כשהגיע תורו לעבור לפני התיבה, היה מסרב יותר מן הצורך, ואחר כך מסתכל לעבר כל המתפללים. אם ראה חשש כל שהוא, פן יש אי מי שרוצה להתפלל בעצמו לפני התיבה, מיד היה שותק ויושב במקומו, ואף על פי שהתור היה שייך לו. לפעמים היו אפילו פוגעים בו, כדי לנסותו, אבל הוא היה שומע חרפתו ואינו משיב.
במידה זו, כמעביר על מידותיו, הצטיין מאוד עוד מקטנותו, וכדברי בנו רבי שלמה זצ"ל – כנראה גם רבי שלום קיבל מידה זו מאביו זצ"ל. יש לציין כי כאשר העלה זאת הבן־הנכד רבי שלמה על הכתב, הוסיף בענווה: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי".
שגור ומורגל בפיו של רבי שלום זצ"ל, "גם זה לטוב", על כל דבר שהיה מנוגד לדעתו ורצונו, בכל שטחי החיים עד יומו האחרון. ייסורים מצד זה, ודקדוקי עניות מצד אחר, את הכל קיבל באהבה וחיבה, ומוסיף: "גם זה לטוב".
ומה נאים הם דברי בנו רבי שלמה זצ"ל בהקדמתו לספרו שו"ת דובר שלום:
על כן אנא זעיר מן חבריא שלמה באאמו"ר שלום זללה"ה, אמרתי טוב להיות דובר שלום לכל אדם, לכן קראתי למחברתי זו דובר שלום שעולה בגימטריא רבי שלום, על שם אדוני אבי שהיה דובר שלום לכל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק. ואנא חלא בר חמרא, עיני נשואות למרום תפילה לאל עליון, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי שהיו בעלי שם טוב, ויום המוות מיום הוולדו, נהנה מיגיע כפו, ונפטר מחוץ לביתו.
שבוע לפני שהתבקש לגנזי מרומים, אמר: "בשבוע הבא, ביום רביעי, נגיע הביתה"… וכך היה, שביום רביעי נצחו אראלים, ונתבקש למתיבתא עילאה בגנזי מרומים. ועוד מסופר עליו, שבשנת תרפ"ח אמר: "בעוד עשרים שנה נהיה בארץ ישראל". וכך היה, שכן באותה שנה החלה העלייה הגדולה לארץ.
למעשה, בני משפחתו – ובכללם רבי שלמה זצ"ל – עלו לארץ ישראל בשנת תש"י, כעשרים ושלוש שנים לאחר אותו מאורע.
ויוותר הוא לבדו לאימו
עוד בהיותו ילד רך בשנים נתייתם רבי שלמה מאביו רבי שלום זצ"ל, ביום ח' בתשרי תש"ב. אימו, מרת שמעה (שושנה) ע"ה בת רבי כלאב אהרן זצ"ל, נאלצה לנדוד עם כל המשפחה ממקום למקום, במסירות נפש, מחמת פחד השלטונות וגזרותיהם הידועות שסיכנו את חייהם הרוחניים. לא פעם נאלצו ללון ברפתות, בכפיפה אחת עם בעלי החיים, ובלבד לשמרם מכל משמר מזרם תעתועים ורוח זרה, על מנת להקנות לילדים הרכים את החינוך הטהור ברוח ישראל סבא.
לשון המשנה "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" היה שגור על פי האב, רבי שלום זצ"ל, וגם נוות ביתו הייתה אומרת פסקה זו תדיר לבנה, רבי שלמה.
כל ההתחלות קשות
כאמור בהיותו נער כבן שלוש עשרה, בשנת תש"י, עלה רבי שלמה זצ"ל עם משפחתו לארץ ישראל. לאחר תלאות לא מעטות התיישבו בעיר ראש העין. חמלת ההשגחה העליונה שמרה אותו, ולאחר ימים מועטים נסע ללמוד בישיבת "אור יצחק" ביהוד, מיסודו של מרן החזון איש זצ"ל, ובראשותו של הגאון הצדיק רבי ניסן טורצ'ין זצ"ל.
בצעירותו, בתחילת דרכו בישיבות הקדושות, למרות התמדתו העצומה והשקעתו הגדולה היה ליבו סתום וחתום בלימוד התורה הקדושה, ולא זכה לראות ברכה בעמלו ולהבין כדבעי את תלמודו. רבי שלמה נצטער על כך צער גדול ורב, והיה משים דמעותיו כמים ומעתיר בתפילה לפני השי"ת, שיפתח ליבו בלימוד התורה הקדושה. כך היה מתבודד עם עצמו על יד עץ מיוחד, אשר ייחד לשם כך בסביבות הישיבה בה למד, ושם שפך את צקון לחשו לאבינו שבשמים, שיזכהו להבין ולהשכיל בתורה הקדושה, ולירד לעמקי צפונותיה וסודותיה.
תפילותיו הזכות היוצאות ועולות מלב טהור לשמי מרום נתקבלו. לאחר תקופה ארוכה וקשה של סבל וייסורים האיר ה' את עיניו, ואורו עיניו ורעיוניו במאור התורה הקדושה.
שוב ראה סייעתא דשמיא וברכה מיוחדת בתלמודו, עד שזכה לחדש חידושים גדולים ועצומים בתורה הקדושה, כאשר היה רב גובריה ורב חיליה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכפי שניתן להיווכח ולראות מעט מזעיר בתשובותיו הרבות, בחיבורו "דובר שלום" על שלושת חלקיו, ובשאר חיבוריו המאירים. כן היה משיב לרבים שהיו משחרים לפתחו השכם והערב, בשאלות שונות בכל חלקי התורה, והיה משיב בקיצור נמרץ דבר ה' זו הלכה, על פי דברי רבותינו מצוקי ארץ גדולי הדורות.
הוראתו המפעימה של החזון איש
מעשה מופלא מסופר אודות התבטאות נדירה מפי מרן החזון איש זצ"ל, בהקשר לרבי שלמה זצ"ל. כאשר למד בישיבת אור יצחק אצל הגר"נ טורצ'ין זצ"ל, אירע שנקלעה הישיבה לקשיים, וראש הישיבה עלה עם כלל התלמידים למעונו של מרן זצ"ל.
רבי שלמה תיאר את הביקור בצורה מפליאה, באמרו כי בחדר לא הייתה תאורה, אבל למעשה הוא היה מואר בזכות מרן החזון איש! באיגרת אחרת שכתב רבי שלמה הזכיר את ביקורו אצל החזון איש, והתבטא כי "בזמן שהייתי אצלו, רעדתי מאימתו ולא יכולתי לעמוד על רגלי"!
ראש הישיבה שוחח עם מרן זצ"ל, גולל בפניו את מצבה של הישיבה, ולסיום אמר לו שברצונו לסגור את הישיבה.
תשובת מרן החזון איש הייתה מפעימה, כאשר הוא מצביע על הבחור הצעיר שנוכח בחדר: "כל עוד הוא – רבי שלמה – בישיבה שלך, תמשיך להחזיק אותה בכל אופן"!
ואכן, הגר"נ טורצ'ין קיבל כמובן את הוראתו. בהמשך, כאשר עבר רבי שלמה זצ"ל לישיבת מקור חיים – לא עברה מחצית השנה וישיבת אור יצחק ביהוד נסגרה!
יש לציין כי את המעשה בשלמותו סיפר ראש הישיבה הגר"נ טורצ'ין זצ"ל לתלמידו הגר"ש טובים בשמחת נישואיו, וכאן מופיע כפי שנמסר מפי הרה"ג רבי יעקב דרחי. אמנם ישנה גרסה נוספת לסיפור זה, ולפיה כבר בימי בחרותו בישיבה הקדושה היה רבי שלמה זצ"ל קנאי גדול לה' ולתורתו. ומעשה שאירע, כאשר באחד הימים קינא לדבר שלפי רום ערכו ומעלתו היה זר בעיניו מאוד. רבני הישיבה דאז חששו שמא קנאותו הגדולה תגרום היזק לשאר בני הישיבה, אשר אינם בדרגות אלו, ועל כן הלכו עמו ונמלכו בדעת תורה של מרן החזון איש זצ"ל כיצד לנהוג עמו. כאשר נכנס רבי שלמה לפני החזון איש, ראהו גדול הדור ואמר: "כדאי הוא יסוד כל הישיבה שנוסדה בעבור תלמיד זה, ועוד עתיד הוא להאיר את העולם כולו בתורתו וקדושתו"!
דרכי עלייה
כבר בצעירותו ניכר היה בשקדנותו המופלאה, ועמלו הרב בתורה היה לשם דבר. לאחר לימודו בישיבת "אור יצחק" ביהוד עבר ללמוד בישיבת "מקור חיים" בירושלים, שם עלה ונתעלה בעמל התורה וקנייני הנפש הרוחנית ביראת שמים, תוך כדי פרישות מופלגת מכל ענייני עולם הזה, עד שהיה מרעיב עצמו ברעב ממש הרבה פחות מכדי קיומו, בעבור עוז חפצו ותשוקתו הרבה להגדיל חיותו בתורה הקדושה ומוסר ה'. בפי בני הישיבה היה מכונה כבר אז: "איש האלקים".
בהיותו בחור בישיבת "מקור חיים" היה רבי שלמה מקורב מאוד לרב מבריסק, מרן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל, והיה דולה ומשקה מתורתו ומתייעץ עמו רבות. כן היה מקורב רבות לצדיק הירושלמי הרה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל, הסתופף בצילו וחיזק את נפשו ביראת ה'.
האיש מקדש
כאשר הגיע לפרקו, מיד רבו הקופצים והתחילו להדבק על דלתה של אימו ע"ה, כדי לזכות בבנה שאמנם היה רך בשנים אבל כבר אב בחכמה, ושמו הולך לפניו. בכל הצעה היה מתייעץ עם גדול הדור, הרב מבריסק זצ"ל, והוא היה מכריע בכל ספקותיו. עד שבאופן פלאי הגיעה אליו ההצעה של הרבנית על ידי הרב שמואל פישהוף ז"ל, שאצלו למדה הרבנית בהיותה בבית יעקב בפתח תקווה, והוא זכר כי היא הצטיינה בהליכותיה, בצניעותה ובלימודיה.
לימים סיפרה הרבנית שכשהם נפגשו, רק שאלה אחת הייתה לרב: "האם את מוכנה שאני כל הזמן אשב ואלמד, ואת תיקחי על עצמך את עול הבית והפרנסה"? וכיון שענתה בחיוב באו בברית הנישואין ביום שלישי שנכפל בו פעמיים כי טוב, ט' באדר א' תשי"ט, וקבעו את משכנם בשכונת נווה אחיעזר בבני ברק.
לאחר נישואיו למד בכולל וולאז'ין בראשות הגה"צ רבי שמעון לנגבורט זצ"ל. אף שם הוסיף שקידה על שקידתו המופלגת, יחד עם רעיו האברכים המופלגים, מהם נודעו לימים רבנים ותלמידי חכמים.
הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל, מתלמידי החזון איש, היה מטריח עצמו לבוא ולשחוט אצל רבי שלמה, אחר שהכירו והריחו ביראת שמים טהורה. כהכרת הטוב היה מביא לרבי שלמה שלוש מצות חבורה שלו, קודם חג הפסח.
שקידה עצומה
גם בזמן שהיה משמש כראש הכולל וכרבה של העיר יהוד, ושאר עסקי מנהיגות הציבור אשר מטבע הדברים גוזלים זמן יקר, לא איבד רבי שלמה זצ"ל את זמנו. רוב ימות השבוע היה נמצא בכולל האברכים שבראשותו, שם היה יושב והוגה בתורה הקדושה יותר מכל אברך מן המניין. שעות על גבי שעות ראוהו רכון על תלמודו, ללא שהסיר את עינו מן הספר – אף לא להרף עין.
כך גם בימים שהיה חולה וכאוב, וכן בשנותיו האחרונות בהן סבל הרבה ממיחושים שונים ומשונים, היה בא לכולל מדי יום ביומו (מלבד הזמנים שבהם היה מנהיג את ענייניה הרוחניים של העיר בלשכת הרבנות), ושם ישב והגה בתורה ללא הפוגות שעות רבות.
תמונה מיוחדת צולמה על ידי מקורביו באחד מן הימים, כאשר הייתה לו דלקת אזניים חריפה וקשה, וניתן היה לראותו יושב ורכון על הסטנדר שעות רבות, כשבידו האחת הוא אוחז את אזנו הכואבת, ובידו השנייה תופס בדפי הגמרא ושאר הספרים שעיין בהם באותה שעה. מה נהדר היה מראה נורא הוד זה, שבו נתגלה מעט מזעיר על גדולתו הרבה והעצומה שתמיד הוסתרה בענוותנותו הגדולה.
אף בשמחות צאצאיו ובני ביתו הקרובים אליו, מיעט להשתתף חרף קרבתם אליו ולא הגיע אלא לזמן מועט, מאחר וכל חייו היו מוקדשים ללימוד התורה הקדושה, להרבות כבוד שמים ולזכות את הרבים. הייתה זו פליאה גדולה בעת שמחת אחד מנכדיו, כאשר ראוהו שוהה בשמחה למעלה משעה.
תורתו מגן לנו
גדלותו ואצילותו הייתה כלפיד אש בוער המאיר באור יקרת קודש, עד שנעשה לתל פיות לכל הסובבים אותו. כבר בעודו בן ישיבה בישיבת "מקור חיים" למד ועסק גם בתורת השחיטה, עד שהוסמך לשוחט ובודק ומורה צדק על ידי ראש השוחטים בירושלים דאז.
וכך בשנת תשל"ג זכה לחבר את ספרו הבהיר "טהרת השולחן", המקיף באורך וברוחב את כל ענייני טהרת השולחן היהודי, על כל פרטיו ודקדוקיו, וכלל בתוכו אף את כל מנהגי קהילות הקודש: תימנים, אשכנזים וספרדים. כבר אז היללו רבים מגדולי וזקני הדור זיע"א, מכל העדות והחוגים, את הספר הזה שהיה מיוחד במינו בדרכו הברורה והבהירה.
כן זכה לחבר ספר שאלות ותשובות "דובר שלום" שלושה חלקים, המלאים וגדושים מזן אל זן בענייני הלכה ומנהג, ואת הספרים "מנוחת שלום" ו"עושה שלום" שני חלקים.
רבות מהנהגותיו היו על פי הסוד והקבלה, לעוצם קדושתו ופרישותו, וכן מאחר שמן השמים זיכוהו, מלבד בקיאותו וחריפותו בתורת הנגלה, שהיו ידיו רב לו בתורת הנסתר. חידושי חכמי הסוד ותורתם היו נהירים לו, ועל כולן תורת רבנו האר"י ז"ל, וזאת כדרך חכמי וגאוני מחוז שרעב, העיר תעיז ואגפיה הקדמונים, שכידוע היה מקום זה מלא וגדוש במקובלים גדולים ועצומים.
בכתביו הרבים מוצאים אנו לעיתים תכופות, כיצד הוא עוסק במשנתם של גאוני וחכמי תימן זצ"ל, וכן פעמים שהוא אף טורח ליישב את המנהג עם שורת הדין וההלכה באריכות רבה, כיד ה' הטובה עליו. בתשובותיו הטעים רבי שלמה את החיוב להיות בקי במנהגי קהילות ישראל, וכך כתב:
ולאוקמא גירסא, צריך סייעתא דשמיא, כמו שאמרו ז"ל (מגילה דף ו ע"ב) שצריך יגיעה רבה לזה, עיין שם. ובפרט בלימוד הלכה למעשה, להורות לצאן קדושים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. וחובה רביע עליה, לדעת מנהגי עדות ישראל לפזוריהם, ויקבץ על יד מנהג ודין כל עדה, כי אף על פי שאינם נביאים בני נביאים הם, ושה פזורה בכל פינה בארץ ישראל ת"ו.
כפי שהעידו תלמידיו, ייבדלו לחיים, היה שגור בפיו שדרך פסיקת ההלכה אצל חכמי שרעב קרובה היא לדרך פסיקות הגאון רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בעל "כף החיים". רבי שלמה עצמו היה מרבה להגות בספרי הגאון מבגדאד רבי יוסף חיים זצ"ל, בעל "בן איש חי" ושאר ספרים. ויצוין עוד לדבריו באחת מתשובותיו, כי: "ידוע שבמחוזנו נהגו בנוסחאות התפילה כהגאון חיד"א (סידור תפילת החודש)".
מלבד כל זאת היה גאון המוסר, וקצות דרכיו בזה ניכרו בכל הליכותיו והנהגתו, הן בדיבורו והן בהילוכו המתון והשקול. ובפרט, במעט מתוך כתביו הרבים אשר יצאו לאור עולם, המלאים מוסר ויראת ה', ונדפסו בספריו "מנוחת שלום", "עושה שלום", "טהרת השולחן" בסופו, שו"ת דובר שלום (וראוי לעיין בפרט בדבריו החוצבים להבות אש שבהקדמתו לחלק השני) ועוד. גם בין בתרי התשובות עצמן, העוסקות בענייני הלכה עמוקים, ניכרים לעיתים קרובות לקחי מוסר ויראת ה', לצד ברכות חמות ומליצות לשון.
רועה נאמן
בשנת תשכ"ח, בהיותו כבן שלושים שנה בלבד, נתקבל לשוחט ובודק ומורה צדק בעיר יהוד, ועסק בזה במשך שבע שנים. בשנת תשל"ד, בהיותו כבן שלושים ושבע שנים, הוסמך והוכתר לרבה הראשי של העיר יהוד. בתפקיד זה כיהן ברמה במשך כיובל שנים, עד יומו האחרון, וכן שימש כרב בית הכנסת "בית אל". כל גדולי ישראל שהכירוהו התפעלו מגאונותו וקדושתו המיוחדת ליחידי הדור, כאשר בד בבד ידע לקרב לדרך התורה את המון העם, מקטן ועד גדול.
כרבה של העיר יהוד, הנהיג רבי שלמה את צאן מרעיתו כאב רחום, ועם זאת עמד בעוז ותעצומות על משמרת הקודש והחינוך. יראתו הייתה קודמת לחכמתו, וכל דיבורו בדרכי נועם. נהג עם הזולת כאבא רחום המרפא לשבורי לבב, וקיבל את כולם במאור פנים כשווה אל שווים. כאשר היו באים אליו אנשים שבורים ורצוצים ממחלות וייסורי גוף ונפש שונים ומשונים רחמנא ליצלן, היה מתענה ימים שלמים, וכן עושה עבורם כופר נפש מכספו שלו. רבים נושעו על ידו אף מעבר למדינת הים. העמיד תלמידים הרבה ורבים השיב מעוון, בעודו משרה עליהם את רוחו הטהורה, רוח דעת ויראת ה'.
ביתו היה פתוח לרווחה עשרים וארבע שעות, לכל פונה ומבקש. לתושבים אשר לא היה ביכולתם להשיא את ילדיהם, היה רבי שלמה דואג לכל אחד ואחד, והכל בשקט ובסתר.
כאשר היו סוחרים שפתחו את חנויותיהם בשבת קודש, היה רבי שלמה מזמינם אל ביתו ומדבר עמם בנועם, תוך שהוא מבקש מהם בנעימות רבה שיסגרו את החנות בשבת וישמרו על קדושתה.
"ושמחתי מאוד שהוסמכתי מן השמים"
בנותן טעם להעתיק את דבריו הנוראים של רבי שלמה עצמו, באחת מתשובותיו:
ותמיד חלתי מלפני המקום ברוך הוא שיורני בדרך התורה, והנה הקרא בלט, "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך", "יכהן בצדק, שלמה שלום טובים דוד". ידעתי וגם נדרתי, בטרם אוכשר לרבה של יהוד יע"א, ואולם הייתי בתחילה שוחט ובודק דיהוד יע"א, וגם זו תקרא יכהן בצדק, ולא הבנתי מהי הכהונה. אחר כך בלט הקרא "איש אשר רוח בו", ואז ידעתי שמוסב על "רב שלמה שלום טובים דוד". ושמחתי מאוד שהוסמכתי מן השמים לכהן ביהוד יע"א, בתור רב יכהן בצדק, ומאז ועד עתה שלוחא דרחמנא אנא, ולא חת מפני יצורי אנוש המפריעים בשליחותי זו.
לימים ספד לו הגאון רבי ששון כהן, וסיפר כי נפגש עמו לראשונה בהיותו בחור ישיבה, כאשר שניהם היו בדרך להתייצב בלשכת הגיוס. שם, כששוחח עמו, תוך כדי הדברים אמר לו רבי שלמה: "אני לומד ולומד בשביל להיות בסופו של דבר אדם גדול, בכדי שלאחר מכן אזכה לשמש כרב ומורה צדק".
כפי שהעיד הגר"ש כהן, מתחילה תמה על דברים אלו, שלכאורה הרי זהו לימוד שלא לשמה. אולם לאחר זמן, כאשר למד בספר נפש החיים לרבנו חיים מוולאז'ין זצ"ל, ראה כי הוא כותב שם שלא שייך ללמוד בתחילת הלימוד רק לשמה, וכל אדם חייב להתחיל בלימוד שלא לשמה, בכדי שבסופו של דבר יבוא לידי לימוד לשמה. וכך, בדרך זו, עלה רבי שלמה ונתעלה לדרגותיו הנשגבות.
וסיים הגר"ש כהן:
מאז שהכרתיו ידעתיו למתמיד גדול ועצום בתורה הקדושה. עוד מבחרותו, כל שאיפתו ורצונו היו לעלות ולגדול בתורה וביראת ה' טהורה. ואכן, הוא באמת זכה להאיר את עיני ישראל, בתורתו וביראתו הקודמת לחכמתו.
"אינם יכולים להשתלט על יצרם"…
כל חייו עלי אדמות חי בקדושה ובטהרה, בהנהגות עילאיות שאינן שייכות לדורנו כלל. מעולם לא הרים את עיניו מעבר לארבע אמותיו שלא לצורך. מעשים רבים ומופלאים התהלכו בין הסובבים את רבי שלמה זצ"ל, אשר תקצר היריעה מלהכיל אפילו מקצתם.
השקפתו ניכרת במכתב שכתב בצעירותו והתפרסם בגיליון יד לאחים, בדבר ההצלה מן המים הזדונים:
אשר בעוונותינו הרבים נתגלה סרחון אנשים מישראל בשווקים וברחובות, המפתים את צעירי ישראל ומכבים את שלהבת התורה והיהדות. אומר אני, לא מפני שרוצים לפתות חס ושלום, אלא מפני שיצרם גובר עליהם ואינם יכולים להשתלט עליו מחמת חסרון האמונה.
ודברי פי חכם חן!
שמו מפארים
גדולי ישראל שיבחו ופיארו את שמו ופעלו, ולשונותיהם בהסכמותיהם לספרו – עוד בצעירותו, הן הן אשר יעידו על חשיבותו ורום ערכו בעיניהם.
עוד בשנת תשכ"א כינהו הגאון רבי פנחס עפשטיין זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בתארים "האברך היקר והמופלג, הרה"ג ירא ושלם". והוסיף: "ושלמה שמו ושלמה משנתו", "וראוי והגון ספרו לעלות על שולחנם של תלמידי חכמים יראי השם וחושבי שמו".
גם הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, בעל "אז נדברו", הדגיש בהסכמתו לספרו כי "עדיין לא הגעתי למידה זו להיות שר המסכים, ורצוני בזה בעיקר להכיר אותו במקום שאין מכירין אותו, כי היות שאני מכירו עוד מלפני הרבה שנים, כשלמד בישיבה, ולאחר חתונתו עלה ונתעלה והוסיף שקידה על שקידתו בתורה יראת שמים טהורה".
וראש רבני תימן בארץ ישראל, הגאון רבי שלום יצחק הלוי זצ"ל, העיד על רבי שלמה כי "בהופעתו אלי הביתה ונדברנו פנים בפנים, מאוד השתעשעתי ונהניתי מידיעותיו הרחבות בש"ס ובפוסקים ובבינתו הרחבה ושכלו הבהיר, גם בתשומת לבו להערותי בינותי בו כי יראת חטא קודמת לחכמתו, וכי רבה מאד ענוותו".
ואלו רק מקצת מלשונותיהם של גדולי התורה והיראה, בדברים שכתבו בהיותו אברך צעיר לימים, ובכל זאת נקטו בהתבטאויות מפליגות. ואכן קשרים הדוקים היו לו עם גדולי ומאורי הדור, מכל קהילות ישראל, ובין בתרי חיבוריו העלה הוראות בהלכה כפי ששמע מפיהם.
ישועות בקבר דוד המלך
תלמידיו של רבי שלמה זצ"ל מספרים מעשה מופלא, על זוג שהיו נשואים במשך שבע עשרה שנה, ולא זכו לזרע של קיימא. באחת משמחות צאצאיו, באו בני הזוג להתברך מפי קדשו. השיבם רבי שלמה ואמר: "נלך יחדיו לקבר דוד המלך ע"ה ליום תפילה ותחנונים, ובעזרת ה' תראו ישועות גדולות".
ברוך אומר ועושה, רבי שלמה הקדיש מזמנו היקר ומסדר יומו העמוס כיום שלם לתפילות, עבור אותם בני הזוג שכלל לא הכירם. צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ולאחר עשרה חודשים מאותו יום חבקו בן זכר בשעה טובה ומוצלחת!
כמובן שהזמינו את רבי שלמה זצ"ל לברית, והאשה היולדת הביעה את רצונה בפני רבי שלמה, שהוא יהיה הסנדק בברית של הרך הנולד. אמנם כשהגיע לברית, שם אל ליבו שהדברים לא תואמו כראוי, ואבי הבן כבר אמר לאביו – סב הרך הנימול, שהוא יהיה הסנדק.
מיד ביקש רבי שלמה לדבר עם היולדת ביחידות, וכך אמר לה: "כעת בברית זו, הסבא יהיה הסנדק, ובברית הבאה שתתקיים בקרוב אני אהיה הסנדק". וכך היה. לאחר כשנה שוב נפקדו בבן נוסף, ואז כובד הרב בסנדקאות ברוב פאר והדר.
מעשה נוסף כיוצא בו, היה במי שבמשך ארבע עשרה שנים לא זכה לזרע של קיימא. שדרש ברופאים וברפואות ולא עלתה בידו, ואז פנה לבקש את ברכתו של רבי שלמה. הרב הורה לו ללכת עם נוות ביתו ולהתפלל על ציון דוד המלך, כאשר כל אחד מהם יסיים את ספר התהלים, ויעתיר בתפילה להיוושע. ואכן, לא חלפה שנה והזוג זכו לילד!
צניעות וענווה
כל חייו הסתיר רבי שלמה זצ"ל את דרכו במאוד מאוד. כל ימיו ברח מן הפרסום כבורח מפני האש ממש, ולא אבה להתפרסם בשום אופן ובכל דרך שהיא. כמעט שלא יצא לאירועים וכינוסים גדולים מחוץ לגבולות העיר יהוד, הן של רבני קהילות וערים והן שאר הכינוסים של כל קהילות הקודש, תימנים, אשכנזים וספרדים. ענוותנותו הייתה גדולה, עד כדי כך שאפילו מבני ביתו הקרובים הצליח להסתיר את דרכו וגדלותו.
שתקן גדול היה – הגם שידע לדבר, ואף הִרבה בכך כשנצרך – ודמותו היא זו שהייתה מדברת ללא אומר וללא דברים. במבטו החודר והחד ידע לרדת לעמקי נפש האדם, והיה צופה ומביט את קורותיו ברוח ה' אשר נוססה בקרבו כמלאך ה' צבאות.
אפילו הגוי שהיה מסייע לו בשנותיו האחרונות הכיר בגדלותו, והיה אומר, "אביכם הוא איש אלהים, הוא רואה רחוק". פעמים שהיה אותו גוי מצלם את הרב בהתרגשות גדולה, באומרו "איש אלהים". גם גויים ועמי הארץ ראו, ידעו והכירו ברום דרגתו ומעלתו כי רבה.
כאשר היו באים להתייעץ עם רבי שלמה זצ"ל, היה ממעט בדיבור ומרבה במחשבה תחילה. וכשהיה בא לידי הוראה למעשה, הן בהנהגה והן בהלכה, היה מסתפק במילים ספורות ומדודות. בני משפחתו סיפרו שהיו מבינים אותו לא בדיבוריו אלא במבטיו, ובכך היו יורדים לעומק כוונתו הטהורה.
"אבי אמר לי בחלום שהיום יבוא רב מארץ ישראל"
כל חייו עלי אדמות חי בקדושה ובטהרה, בהנהגות עילאיות שאינן שייכות לדורנו כלל. מעולם לא הרים את עיניו מעבר לארבע אמותיו שלא לצורך, ומעשים רבים ומופלאים התהלכו בין הסובבים אותו.
כך למשל סיפר בנו, הרה"ג רבי אליעזר:
פעם אחת, כשחזרנו מסדר א' בכולל לבית אבי זצ"ל, לארוחת צהרים ולמנוחה קלה, קרא לי אבא זצ"ל וצווה עלי לגלול את ספר התורה שבביתנו לפרשת פקודי. באותו שבוע היה הספר עומד בפרשת לך לך, לפי סדר פרשיות השבוע, והיה הדבר לפלא גדול בעיני. כשתמהתי בפני אבא, צווה עלי להזדרז באמרו: "הלוא זמנך קצר, אין מקום לשאלות כעת".
עשיתי כמצוותו, וגללתי לפרשת פקודי. כאשר הגעתי לפסוק מסוים שם, עצר אותי אבא זצ"ל ואמר לי: "אתה רואה"? והנה, נראה לפנינו דיבוק אותיות בפסוק שבפרשת פקודי! הלך אבא, הביא סכין, הפריד את האותיות כדין ואמר לי לגלול את ספר התורה חזרה לכמות שהיה. ויהי לפלא.
באחד ממסעותיו של רבי שלמה זצ"ל לארצות הגולה, נצרך לנסוע לרוסיה. תוך כדי ההתארגנות למסע נטל עמו כתובה, והיה הדבר לפלא, לשם מה נצרך הוא לכתובה?!
לאחר זמן, בהגיעו לרוסיה, פוגש הוא ביהודי האומר לו: "אני מתחתן היום. אבי ז"ל נגלה אלי בחלום הלילה ואמר לי, שהיום יבוא רב מארץ ישראל ויסדר לך חופה וקידושין כדת משה וישראל"!
כמובן, הרב עמד מיד וסידר לו חופה וקידושין כדת של תורה. ולאחר זמן נשלח אליו – על ידי בני משפחתו של החתן – צילום מהחופה שנערכה על ידו באורח פלא.
שלוש שנים נוספות
שלוש שנים לפני פטירתו, כאשר היה רבי שלמה זצ"ל מאושפז בבית החולים, התבטא באזני נוות ביתו הרבנית כי השנה הוא מסיים את תפקידו בעולם הזה. לאחר שהחלים מחליו, וחי שלוש שנים נוספות, אמר רבי שלמה כי שלוש השנים הללו הן מתנת שמים, ואינן מן החשבון…
בליל שבת קודש לסדר "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה, כ"ד באייר תשע"ז, התפלל רבי שלמה זצ"ל כהרגלו בבית הכנסת, ולאחר מכן שב אל ביתו. באמצע הלילה לקה בליבו, ועלה בסערה השמימה כשהוא משיב את נשמתו הטהורה לבוראה.
מסע הלוויה יצא ביום ראשון מביתו שביהוד, דרך בית הכנסת "בית אל" בראשו עמד, ומשם הובאה מיטתו להר המנוחות בעיה"ק ירושלים תובב"א, שבאדמתה זכה להיטמן.
מקורות והרחבה:
מאסף תורני נחלת אבות גיליון ו (תשע"ח) עמ' שכה–תט; "יד לאחים" גיליון מה (אייר–סיון תשי"ט) עמ' 10; גיליון מז (מנחם אב תשי"ט) עמ' 9.
2 תגובות
דוד שלי אח של אמא שלי לא ידעתי עד כמה היה צדיק ועם איזה רבנים הוא למד אמאלה אני בהלם לקרוא את הכתבה. כשהיינו מבקרים את הדוד הוא לא היה מדבר הרבה שואל לשלומנו וממשיך לעסוק בתורה, אשרי יולדתך דוד יקר
וואו לא ידעתי בכלל שהדוד אח של אימי היה ברמה כזו של צידקות לא פגשתי אותי הרבה פעמים מכיון שאני לא מתגורר בישראל אבל הפעמים שפגשתי אותו הוא לא דיבר כל כך הרבה היה אומר שלום מה שלום המשפחה וחוזר ללימודיו לא ידעתי בכלל שהוא היה קשור לכל הצדיקים הללו שהוזכרו כאן וכמו כן לא ידעתי שהוא כתב כלכך הרבה ספרים אני ממש המום ומופתע שהיה לי דוד כזה זו ממש זכות להיות בן אחותו , בע״ה שזכותו תגן על כל המשפחה כולל ילדיו וכל צאצאיו וכל ילדי אחותו סעידה ושיתפלל בעדינו לחיים טובים …….בועז אהרון בן אחותו סעידה