בס"ד
הדלקת נרות חנוכה במקום תפילה בחצרות הבתים
לכבוד כבוד שם תפארתו הרה"ג רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ועוד.
בדבר שאלתו החשובה, בדבר מה שנהגו בעת האחרונה להתפלל בחצרות הבתים כדי למנוע התקהלות והדבקה בנגיף הקורונה ה"י, ושאלתו שאלת חכם, האם בימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, יצטרכו להדליק נרות חנוכה במקום התאספות מניני תפילה אלה, כדין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, או שמא אין עליהם חיוב הדלקה. וגם אם נצריכם להדליק עלינו לברר עוד, האם יהא מוטל עליהם חיוב ברכה.
תשובה: המנהג להדליק נרות בבית הכנסת מקורו קדוש, ומופיע כבר בדברי הראשונים, כגון בעל העיטור {ח"ב הל' חנוכה דף קי"ד}, ספר המנהיג {הל' חנוכה סי' קמ"ח}, שבלי הלקט {סימן קפ"ה}, הריטב"א {שבת כ"ג ע"א סוד"ה הרואה}, ארחות חיים {הל' חנוכה אות י"ז}, שו"ת מהר"ם מרוטנבורג {דפוס פראג סי' ס"ו} תניא רבתי {סי' ל"ה}, שו"ת מן השמים {סי' כ"ה}, שו"ת הריב"ש {סי' קי"א} ועוד.
גם השו"ע {או"ח תרע"א ס"ז} פסק: "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום, ומדליקין ומברכין משום פרסומי ניסא" ע"כ.
וכמה טעמים מובאים בראשונים ובפוסקים, לתקנת מצוה זו של הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, ואלו הם:
א. יש אומרים שטעם התקנה הוא, מפני שיד האומות היתה תקיפה על ישראל בזמנם, ולא היו יכולים לקיים המצוה בפרסומי ניסא, ולכן הנהיגו אז להדליק בבית הכנסת שמצויים שם רבים משום פרסומי ניסא. ואע"פ שבטלה הסכנה, תקנה ראשונה לא זזה ממקומה.
וז"ל הריב"ש: "המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו', וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא" עכ"ל.
ב. ויש אומרים שטעם התקנה הוא, כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי ואינו יודע להדליק הנרות בביתו, או להוציא ידי חובה את האורחים שאין להם בית ללון בו. ותיקנו להדליק הנרות בבית הכנסת דווקא, מפני שהוא מקום שהרבים מצויים שם.
וכ"כ האורחות חיים וז"ל: "ונהגו להדליק בבית הכנסת, להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז במצוה" עכ"ל.
ג. ויש אומרים שטעם התקנה הוא, לפי שבית הכנסת נקרא מקום מקדש מעט, והדלקת נרות החנוכה בו, היא זכר לנס המנורה שאירע בבית המקדש.
וכ"כ המנהיג וז"ל: "אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס, לפי שכולם מתקבצים שם" עכ"ל.
מעתה יש לדון, האם במנייני החצרות מתקיימים הטעמים הנזכרים, שמסיבתם נתקנה ההדלקה בבית הכנסת.
וזה פשוט שהטעם הראשון והטעם השני שייכים אף במנייני חצרות, כיון שמנינים אלו בעת הזו הם העת של התאספות הרבים, וא"כ שייך בזה גם פרסומי ניסא וגם הוצאת האינו בקי הנמצא בתוך הרבים.
אמנם הטעם השלישי, שהדלקת הנרות בבית הכנסת היא זכר לנס הנרות במקדש לכאורה לא שייך הכא, דלא נאמר אלא בבית הכנסת שהוא דומיא דהמקדש דקדושתו גדולה, ולא בחצר דמתאספים שם עשרה להתפלל, דאין קדושת בית הכנסת על מקומם.
ומאחר שלא כל הטעמים שייכי במניינים אלו, נראה לי להכריע כי במנייני חצרות אלו ידליקו הנרות בין מנחה לערבית, אך בלא ברכה, מאחר שספק ברכות להקל, ושמא ההלכה כטעם השלישי כי טעם ההדלקה הוא זכר לנס המקדש.
ומ"מ אליבא דהשו"ע והב"י נראה דאין לחוש לטעם זה, שכן הב"י בסימן תרע"א, כאשר דיבר על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הזכיר רק את הטעם של הכלבו שזה משום האורחים, ואת דברי הכלבו והריב"ש שזה משום פרסומי ניסא, משמע דלא חש לטעם זה שההדלקה בבית הכנסת היתה זכר למקדש. ואם בכל זאת פסק בשו"ע דמדליקין בבית הכנסת ומברכין, א"כ נראה כי לפי שיטתו, כל שהתקיימו הטעמים של אורחים ופרסומי ניסא במנייני החצרות, נראה דיכול המדליק אף לברך על ההדלקה במניינים אלו.
אלא שעכ"פ לענין הלכה נראה לומר ספק ברכות להקל אף כנגד דעת השו"ע. ועוד שבמניינים אלו לא מתאסף עם רב כמו שרגילים להתאסף בבתי הכנסת, אלא הם מניינים מצומצמים, אחת הנה ואחת הנה, וא"כ גם לא הוי כ"כ פרסומי ניסא. וכמו שהסכימו פוסקי הדור האחרונים כי במקומות התאספות הרבים כגון באירועים וכדו', ידליקו ללא ברכה.
אלא שנראה לי להוסיף כי בתי כנסת המקיימים מניינים כהרגלם, רק עורכים את המניינים בחצרות בית הכנסת, יוכלו הם להדליק כדרכם בברכה, כיון דהשתא מתקיימים כל הטעמים לחיוב ההדלקה בביהכ"נ מדינא, גם איכא התאספות רבים ופרסומי ניסא, וגם המקום עצמו הרי שייך לבית הכנסת, והמקום קבוע לתפילות הרבים בכל ימות השנה, כגון כאשר דחוק בבית הכנסת ויוצאים לערוך מנין שני וכדו', וא"כ הוי נמי זכר למקדש.
העולה מן האמור:
ראוי להדליק נרות חנוכה אף במנייני חצרות, אלא שידליקו בלא ברכה.
העורכים את כל התפילות בחצר בית הכנסת, יוכלו להדליק שם בברכה.
