ליום ההילולא: על הצדיק הגאון רבי חיים יעקובי זצ"ל • 7 שנים להסתלקותו

הרב חיים יעקובי זצ"ל – צילום: ארכיון מכון המאורות

הגאון הצדיק רבינו חיים יעקובי זצ"ל

כ"ט כסליו ה'תשע"ד

הרב משה יפת

הגאון הצדיק רבי חיים בן מארי סאלם יעקובי זצ"ל נולד בשנת ה'תרצ"ב, ועלה בסערה השמימה בעיצומם של ימי החנוכה, כ"ט כסליו ה'תשע"ד, בהיותו כבן פ"ג שנים לאחר מחלה קשה שפקדה אותו בשנותיו האחרונות.

אביו מארי סאלם זצ"ל עלה לארץ הקודש לפני כמאה שנה, היה נודע כתלמיד חכם גדול, ויסד את תלמוד התורה הראשון בשכונת שעריה בעיר פתח תקוה.

המנוח רבי חיים זצ"ל זכה למעלה מחמישים שנה של הרבצת תורה בעיר לונדון ובאמריקה, קבע שיעורים מידי יום ביומו, ומדי שבת בשבתו בבתי הכנסת.

עם מרן הגר"ש קורח זצ"ל

קירב לבבות לאביהם שבשמים, הקים חוגי בית לקרב את אחינו בני ישראל לאביהם שבשמים, החזיק תלמידי חכמים, מכספו פיזר סכומים גדולים בנתינה שיש בה ממש, להגדיל תורה ולהאדירה, היה מכתת רגליו למען תינוקות של בית רבן ולמוסדות תורה ברחבי העולם.

כל חייו היו מוקדשים אך ורק לעזרה לזולת ולהפצת תורה בין אחינו בני ישראל, וכשהיה מגיע לארץ הקודש היה הולך לחזק ולעודד בערי השדה, במסירת דרשות מוסר ושיעורים בטוב טעם ודעת, דברים היוצאים מן הלב ונכנסים את לבבות אחינו התועים.

בלילות היה ישן מעט והקדיש את לילותיו ללימוד התורה הקדושה. יראת ה' היתה על פניו, כיראתם של זקני תימן זיע"א שהיתה נסוכה על פניהם. כל ימיו הסתפק במועט, אף על פי שהיו בידו האמצעים הנדרשים.

לא החזיק טיבותא לנפשיה, כפי שסיפרה הרבנית שתחי' שמעולם לא ניאות להחליף את דירתו שהיתה פשוטה מאד, והיה מרגלא בפומיה שזהו תיקון לחטאיו, וכשהיה מתארח בארץ ישראל היה כבן בית אצל מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל רבה של בני ברק. ואף סייע רבות להדפסת ספריו הרבים בכל חלקי התורה, ואכן זכות מיוחדת נפלה בחלקו, שכל סדרת הספרים בהלכה של הגר"ש זצ"ל נקראת ומונצחת על שמו: "עריכת שולחן – ילקוט חיים" לזכר רבי חיים יעקובי זצ"ל. וכך כל חייו היתה פעילות של חסד, אהוב על הבריות, שייף עייל שייף נפיק.

מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל ספד לו תמרורים: מארי חיים היה איש שכל כולו חי ובער אמונה בהשי"ת. כשהיה מברך ברכת "שהכל נהיה בדברו", היה זה נפלא לראותו איך שחי וממחיש לעצמו תוכן הברכה, מילה במילה, היה הוא מפסק ומטעים זאת איך שבאמת הכל נהיה בדברו של השי"ת. הרגשנו באותם רגעים איך האמונה היתה טבועה בוורידים שלו, ובעוצמות אדירות.

עם מרן הגר"ש קורח זצ"ל בחנוכת ביתו בחשמונאים

גם כשהיה מתפלל, התפילה שלו היתה תענוג עילאי, כשהוא ממלמל פסוקי התפילה בפיו, היו רואים איך הוא נהנה להתפלל, מתענג בתפילה, נדמה היה כאילו הוא לועס משהו טעים בפה. רק מי שראה אותו יכול להבין מה אני מתכוון.

היה הוא דמות כל כך נאצלת, עד כדי כך שכשהיה מוסר שיעורי תורה לאחים טועים, לא היה צריך להחזיר בתשובה, אלא הקסם שבו היה שובה לב כל מי שראה ודיבר איתו, עד שלא יכול היה שלא לחזור בתשובה.

כאשר הייתי הולך איתו, והיינו עוברים ליד מקום שהיה בו חוסר צניעות, הוא לא צעק, לא אמר אף מילה, אלא הרגשתי איך שלבו מתהפך בקרבו, ראיתי איך כל כך הביע סלידה מכך. חוסר הצניעות של דורינו היה מהדברים שכאב ביותר למארי חיים, היה הוא מתאבל מאד על עניין זה. כמו כן, על מה שיש שנוהגים להסתובב לאחר האירוסין יתר על המדה, היה כואב ומיצר על כך. גם הוא לא הצליח לתפוס איך יתכן שהאשה עובדת מחוץ לבית והיא המפרנסת.

כל הנהגתו היתה בתמימות ובאמונה מופלגת, כשהיה מתארח אצלי בארץ, לפני שבת כל דבר ודבר שהיה עושה עבור שבת היה אומר קודם – "לכבוד שבת קודש". היה פורס את המפה בחדרו, היה אומר לכבוד שבת קודש וכו'. וכך בכל מהלך השבוע, כל דבר ודבר שהיה עושה לכבוד שבת, היה אומר לכבוד שבת קודש. הכל היה סביב השבת.

מארי חיים היה בעל חסד מופלא, ומצד שני היה תלמיד חכם מופלג, כשהיה מתארח אצלי היה בא עם סכום כסף נכבד, ולא נח ולא שקט עד שהיה מחלק עד הפרוטה האחרונה. בימים היה מסתובב בארץ והיה מוסר דרשות ושיעורים, ועל אף שהיה אדם נכבד מאד היה בעצמו גם אוסף כספים למטרות צדקה. ומאידך לילותיו היו מוקדשים ללימוד תורה, עד כדי כך שבימים היה יושן שעה ובלילות שעתים (בערך), וכך בשעות הלילה היה מתמיד בתורה. ואת הכוחות הללו להתמדת התורה הוא שאב מהחשק הגדול שהיה לו, כי כאשר יש חשק ועניין בלימוד התורה, ממילא לומדים אף בשעות שאינם שעות.

הגמרא אומרת (שבת קנ"ו ע"ב) וצדקה תציל ממוות. ממוות, ממש. ואצל מארי חיים ראינו איך שבזכות הצדקה חי למעלה מן הטבע. לפני כשלש עשרה שנה הלבלב שלו נאכל, והיה זקוק להשתלת לבלב. והרבה נפטרים מזה ואפילו מבית הכנסת פה ל"ע נפטרו מזה. והוא עשה ניתוח להשתלת לבלב ונהיה יותר בריא ממה שהיה לפני כן. לאחר עשר שנים רצופות הוא שוב החליף אותו, וחי עוד שלוש שנים רצופות. ואז אירע פטירתו כדוד המלך ע"ה, על ידי נפילתו במדרגות.

כשהוא עבר הניתוח להשתלת לבלב היה זה מסוכן עד מאוד. בשעה שעדיין הוא שכב על מיטתו צלצלתי אליו לדרוש בשלומו. ואז הוא אמר לי, ראיתי מלאכים במים. כשהוא אמר לי כך, עבר בי רעד. אמרתי לו: מארי חיים זה לא דמיון וזה לא הזיה אלא זה כתוב, והקראתי לו מספר רזיאל המלאך (דף נ"ב) שכך כותב: קבלה מאבותינו שאדם הראשון ישב וחקק דמות אותם מלאכים שנטרדו מהעולם העליון, והמלאכים שנבראו מרטיבות המים (כמובן כל זאת סודות הם) נבראו בהם המלאכים, והיו מאירים על המים. ואמרתי לו, לא ראית דמיונות שווא, זכית לראות דבר שלא כל אחד זוכה לראות.

עליו היה ניתן לומר את מאמר חז"ל "איזהו חסיד שאבלו בלבו וצהלתו על פניו", אע"פ שהיה לו דאגות וצרות, תמיד בבת שחוק היתה נסוכה על פניו. זכה וצאצאיו הולכים בדרכו, דרך ישראל סבא, ומדקדקים במצוות קלה כבחמורה, כשאיפתו הטהורה, שריד לדור דעה, נולד בשם טוב, ונפטר מן העולם בשם טוב, חבל על דאבדין ולא משתכחין. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!