פרשת ויגש
בעניין עמידה לכבוד אביו או רבו וחמיו כשקורא בתורה
"ויסע ישראל וכל אשר לו, ויבוא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" (בראשית מ"ו, א').
איתא במדרש (רבה פרשה צ"ד, ה', והובא ברש"י), אמר רב הונא, כד אתא רבי יהושע בן לוי לטבריא שאליה ליה לרבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו, לפיכך תלה הכתוב והקדים את אביו יצחק ולא את זקינו אברהם. (עפ"י רש"י). ואגב כך, שבפרשיות האחרונות למדנו רבות על ענייני כיבוד אב ואם והמסתעף, נראה גם לעסוק בכמה הלכות ומנהגים הקשורים לעניינים אלו וטעונים בירור וליבון. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.
בדין כבוד זקינו וחמיו
א. כתב הרמ"א ביו"ד סימן ר"מ סעיף כ"ד, יש אומרים שאין חייב בכבוד אבי אביו. ואינו נראה לי, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. ע"כ. וקצת יש לתמוה, מדוע לא נזכר דבר זה בדברי הבית יוסף שם, שכאמור מקורו טהור במדרש. ועכ"פ יש שלמדו שחיוב זה לכבד את זקינו נובע מחיובו לכבד את אביו החייב בכבוד זקינו. ויש שלמדו שחיובו הוא מצד עצמו, ואינו שייך בדוקא לזה. ונ"מ רבתא איכא בהא, אם כל דיני כיבוד אב ואם נוהגים גם בזקינו. ויש להאריך בזה עוד.
ויש לדון אם חתן חייב בכבוד חמיו, ומהו חומר חיובו בזה. כתב בשולחן ערוך (סימן ר"מ סעיף כ"ד), חייב אדם לכבד חמיו. ע"כ. וכתב ע"ז הש"ך (ס"ק כ"ב) בשם הב"ח, שחיוב כבוד חמיו הוא אינו אלא כמו שאר זקנים חשובים. כלומר, שאין חיוב לכבד חמיו כמו כבוד אביו כהלכותיו ודקדוקיו, אלא חיוב כבוד חמיו הוא כזקן חשוב ולא יותר מזה.
אמנם כבר נחלקו האחרונים בהא מילתא, אם חתן חייב בכבוד חמיו ככבוד אביו ממש, או רק לכבדו בדברים או בקימה בפניו וכדומה ולא זולת זה. ואולם דעת רוב האחרונים כדעת הב"ח והש"ך הנז"ל, שאין חיוב כבוד חמיו אלא כשאר זקנים ואינו ככבוד אביו ואמו. ועיקר ראייתם לזה, הוא מקידושין ל' ע"ב שדרשו משם, שאיש בידו לכבד את אביו, אבל אשה אין בידה לכבד את אביה ואמה מפני שרשות בעלה עליה. וכן פסק בשולחן ערוך יו"ד סימן ר"מ סעיף י"ז. ואם שלא כדברי הש"ך הללו, הרי גם בעלה חייב בכבוד חמיו ככבוד אביו, ומדוע אמרו שאשה אין בידה לכבד את אביה שרשות בעלה עליה, והרי אף בעלה חייב בכבודם בדיוק כמותה. ואלא ודאי שאין חיובו כחיוב כבוד אביו ואמו. וכן פסק בחיי אדם כלל ס"ז סעיף כ"ד, ובאחרונים רבים, כפי שתראה בשו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן כ"א.
בעניין קימה לכבוד אביו ורבו כשקורא בתורה
ב. בשתילי זיתים (סימן קמ"ו ס"ק ט') כתב, אם הוא בבית הכנסת בציבור, וקראו את רבו לקרות בתורה, אינו צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד, דצריך אדם שיהא אימת ציבור עליו, וכל שכן במקום גדולים וזקנים. (שבלי הלקט הלכות תפילה סימן מ"ג). ובמקומות אלו נהגו לעמוד כל זמן שאביו קורא, או אחיו הגדול ממנו, או אבי אביו, או אחי אביו או אחי אמו. עכ"ל.
וכיוצא בזה כן כתב מהרי"ץ בעץ חיים (דף ס"ד ע"א) בהאי לישנא, כתוב בספר תניא (הקדמון, עניין ספר תורה אות ל"ט) וז"ל: מצאתי לגאון ז"ל, שאין בני הכנסת עומדים מפני החשוב כשעומד לקרות עד שיגמור קריאתו. ואפילו היה רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו, אינו צריך לעמוד על רגליו כל זמן שרבו קורא, מפני אימת צבור. וראיתי להרב חביבי ז"ל כשהיה קורא בתורה בציבור, לא היה מניח לעמוד אפילו תלמידיו. ומנהגינו לעמוד מפני אביו ומפני רבו, אפילו שאינו מובהק. עכ"ל. וזה סייעתא למנהגינו, שעומד הבן לאביו עד שישלים קריאתו, ואח קטן לאח גדול, וכן עומד מפני דודו אחי אביו, או זקנו אבי אביו או אבי אמו, וכן עומד לאחי אמו. ואמנם, בזמן שאחד מאלו קורא בקללות שבתורת כהנים או שבמשנה תורה, אינו עומד לו כלל. והטעם כדאמרו במדרש, בני מתקללין ואני מתברך. כמו כן בכאן, ראוי שלא להרבות בכבודו בעת כזה. עכ"ל. ושם בהערה י"ח צוין כי בשו"ת הרמב"ם סימן רס"ג נזכר באגב בדברי השואל שהיה מנהג בבבל לעמוד לראש הישיבה כשקורא בתורה.
העולה למעשה מדברי מהרי"ץ ושתילי זיתים הנז"ל, כי נהגו לעמוד כשאביו עולה לקרוא בתורה או אחיו הגדול או דודו או זקינו, אך מאידך לכאורה מתבאר כי לא נהגו לעמוד בשעה שרבו מובהק עולה לקרוא בתורה. וכן הוא מנהג צנעא ידוע, וכן העלה בעריכת שולחן (סימן קמ"ו סעיף ב'). וכן כתב הגר"פ קורח שליט"א (הובאו דבריו בזית רענן שם). ומאידך בק"ק עדן נהגו שתלמיד עומד לרבו כל משך הקריאה והברכות, כמובא בספר נחלת יוסף חלק ב' דף ג' ע"א. והגאון מהר"ע בסיס זצ"ל כתב (הובא בפירוש זית רענן שם), המנהג עתה כשהרב עולה לקרוא בתורה, שכל הציבור עומדים לכבודו בשעת הברכות בלבד. וברבו מובהק, נהגו לעמוד אף כל משך זמן הקריאה. וכן נהגו בק"ק רדאע. ע"כ.
וראה עוד בשולחן ערוך המקוצר (סימן כ"ב סעיף כ"ח) כתב, מנהגינו שהבנים עומדים לכבוד אביהם במשך כל זמן קריאתו, ובכלל זה ברכה ראשונה ואחרונה. ואח קטן עומד לאח גדול. וכן עומד מפני דודו אחי אביו, או זקינו אבי אביו או אבי אמו, וכן עומד לאחי אמו. וכן יש נוהגים בזמן שקורא חמיו. ויש נוהגים לעמוד גם כשהרב קורא בתורה, ובפרט בברכה הראשונה (והאחרונה). עכ"ל. ודו"ק לפי האמור.
בדין כבוד חמיו – תשובת הגר"ע בסיס זצ"ל
ג. ובאמת יש לעמוד על כך, מדוע נהגו לעמוד בפני אביו או דודו או זקינו וכו', אך בפני רבו או חמיו לא נהגו לעמוד כשקורא בתורה, ויש לדקדק טובא בלשונות הראשונים והאחרונים הנזכרים עתה. אך קודם לזה, הואיל וקא עסקינן בכבוד חמיו, אעלה כאן מתשובת הגאון מהר"ע בסיס זצוק"ל למורי חמי הגאון רבי מרדכי נחשון שליט"א. וזו לשון התשובה.
מחסי בה', תשרי תש"ע. שלום רב, יופיע ויקרב, אל מעלת השה"ט כבוד הר' מרדכי נחשון שליט"א. יקרת איגרתך המעולפת ספירים הגיעתני, והאותיות שאלוני אודות מי שמתארח בבית חמיו בליל פסח, ויש להם מנהגים שונים, כגון שהוא שאמי וחמיו בלדי, האם יעשה כמנהגו או כמנהג חמיו. זאת אשיב, בדברים כלליים ובולטים, יעשה כמנהג חמיו, כגון עריכת השולחן וסדר הבציעה. שהרי בדרך כלל חמיו עורך את הסדר, ולא נכון שהחתן יעשה סדר בפני עצמו, בפרט אם הדבר יעורר ויכוח או מחלוקת חס ושלום.
אמנם בדברים שאינם בולטים ויכול לעשותם בלי שירגישו בו, יכול לעשות כמנהגו, כגון שלא יברך על נטילת הידים לכרפס שהרי כל אחד נוטל לעצמו, וכן לאכול מן הכרפס פחות מכזית. וכן לעניין טיבול הכרפס במי מלח או בחומץ יין, אם יכול לעשות כך בלי הרגש, יעשה כך. ואם לא, יכול לטבלו בחרוסת כמנהג חמיו. וכן לעניין ארבעה כוסות, יכול לעשות כמנהגו לשתות כוס שני וכוס רביעי בלא ברכה. ויכול לשמוע את הברכה ולענות אמן, ויצא אליבא דכולי עלמא, ואין בכך הפסד.
ואם חמיו מסכים ואינו מקפיד שתהיה לפני חתנו קערה כמנהגו, אזי אפילו יבצע על שתי מצות ומחצה כמנהגו. וכל שכן שיעשה גם את שאר הדברים כמנהגו, שהרי השינוי בהם אינו מורגש כל כך. ואם החתן תלמיד חכם גדול יותר מחמיו, והוא עורך את הסדר, יסביר לבני הבית שכל אחד יעשה כמנהגו, כגון אלו יברכו על נטילת הידים לכרפס ויקחו כזית כרפס ויטבלו בחרוסת, ואלו לא יברכו על הנטילה ויקחו פחות מכזית ויטבלו במי מלח, וכן בכל העניינים, כי אלו ואלו דברי אלהים חיים. ובכן ואתה שלום וכאל"ש. הצב"י עזריה בן א"א יחיא בסיס ס"ט. עד כאן לשון התשובה.
בביאור המנהג אם לעמוד בפני אביו או רבו כשקורא בתורה
ד. ניהדר אנפין לנדון דידן, מהו הטעם שחילקו המנהג לעמוד מפני אביו או דודו או זקינו כשעלו לקרוא בתורה, אך מפני רבו או חמיו יש שלא נהגו לעמוד להם, ומאידך יש שנהגו לעמוד אף לרבו או חמיו כשעלו לקרוא בתורה. ובדברים הבאים נראה לעמוד בשרשם של דברים בס"ד.
והנה לקושטא דמילתא נראה שמנהג העמידה לכבוד אביו וכו' כשקורא בתורה, אינו אלא מנהג חדש ומחודש ולא נתייסד אלא מקרוב במאות שנים האחרונות בלבד, וקודם לזה לא נהגו לעמוד בכל זה, בפרט מפני קדושת בית הכנסת שאין עומדים וחולקים כבוד בבית הכנסת, כדלהלן.
מצאתי להגאון החיד"א בברכי יוסף (יורה דעה סימן רמ"ד ס"ק א') הביא מתשובה בכת"י לאחד קדוש זלה"ה שכתב כהאי לישנא, בשעת תפילה אין לקום מפני תלמידי חכמים, לפי שאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב (היינו, במקום השכינה, בית הכנסת), ולכן מהקרבנות עד עלינו לשבח אין לעמוד כלל מפני תלמידי חכמים כשעוברים או שנכנסים לבית הכנסת. עכ"ד. ובברכי יוסף שם השיג על דבריו באריכות רבה, וכתב להוכיח במישור שאין הדברים נכונים להלכה, ומה שכתב שאין להניח כבוד המקום מפני כבוד החכם, הלא גם לעמוד בפני החכמים מצות עשה היא וכבוד המקום מתרבה לשמור מצוותיו, כי הוא אמר ויהי הוא צווה ויעמוד לפני תלמידי חכמים ומפני שיבה, ופני זקנים ל"ו נהדרו.
ולאחר אריכות דברים כתב הגאון החיד"א שם, בהאי לישנא, ועלה מן האר"ש ארשת שפתינו איתנו, דמנהגן של ישראל לכבד תלמידי חכמים באמצע הפרק, שפיר נאה ויאה, ופוק חזי להרבנים קדישי עליונין וכו'. ושוב הביא לתשובת הגאון שהובאה בשבלי הלקט ועוד, ולהלן נביא את דבריו במלואם. ושוב הביא לזה ראיה מגמ' בהוריות דף י"ג ע"ב שאמרו שכשהנשיא נכנס לבית המדרש עומדים לכבודו וכו'. וכן כתב הראב"ן (דף קל"ד ע"ד), שנהגו לעמוד הבן מפני אביו בבית הכנסת עד שיושב אביו. ומשמע בכל עת שנכנס, אף באמצע התפילה. וכן כתב הרדב"ז בתשובת כת"י. עכתו"ד החיד"א שם. והניף ידו שנית בשיורי ברכה שם, והביא כן משו"ת הרשב"א חלק ה' סימן י"ד.
הרי למדנו מכלל הדברים האמורים עד כה, שאף עצם העמידה בבית הכנסת לאביו או רבו באמצע התפילה וקריאת התורה (כפי שהזכיר זאת החיד"א בהביאו לדברי שבלי הלקט הנז"ל), לא פשיטא וברירא כולי האי, ששמא אין מפסיקין באמצע התפילה בעמידה אף לכבוד אביו או רבו, בעיקר מפני כבוד וקדושת התפילה וקריאת התורה. וכל זאת הגם שדין העמידה מפני אביו או רבו הוא פשוט וברור בפוסקים, ועל זאת כתב החיד"א להוכיח שהעיקר להלכה ולמעשה לעמוד בכניסתם של אביו או רבו, כדין התלמוד והפוסקים, לא שנא בסתם ולא שנא באמצע התפילה וקריאת התורה. אך לעמוד מפניהם כשעולים לקרוא בתורה, לאחר שכבר עמדנו לכבודם בכניסתם לבית הכנסת ולבית המדרש, זה לא מצאנו מקור קדום שכך נהגו או שיש לנהוג כך משום כבוד אב או רב.
ובאמת המקור הקדום למנהג זה, לעמוד בפני רבו כשעלה לקרוא בתורה, נזכר בשם תשובת גאון זצ"ל, ומקורו הוא בשבלי הלקט (סימן מ"ג) שכתב וז"ל, יש מקומות שנהגו כשאדם חשוב עומד לקרות בתורה, שעומדין בני הכנסת על רגליהן. אי נמי, תלמיד לרב, עד שישלים לקרות. ועל דבר זה נשאל גאון זצ"ל, והשיב, ששאלתם על מי שעומד מפני רבו, אם צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד. תדע, שצריך אדם לעמוד מפני תלמיד חכם בתוך ארבע אמות, וכיון שעבר ד' אמות ישב. ואם הוא רבו המובהק שרוב חכמתו ממנו, עומד מפניו כמלוא עיניו. וכל זמן שרבו עומד או מהלך או רוכב, צריך לעמוד על רגליו עד שיתכסה ממנו. כדהוה עביר רבי אלעזר דהוה גחין וקאי עד דהוה מיכסי מיניה רבי יוחנן רביה. ואם הוא בבית הכנסת בציבור, וקראו רבו לקרות בתורה, אינו צריך לעמוד על רגליו כל זמן שהוא עומד, דצריך לאדם שיהא אימת ציבור עליה, וכל שכן במקום גדולים וזקנים. עד כאן לשונו.
גם בספר תניא (הקדמון, עניין ספר תורה אות ל"ט, כפי שהובא לעיל בדברי מהרי"ץ בעץ חיים שם) כתב וז"ל: מצאתי לגאון ז"ל, שאין בני הכנסת עומדים מפני החשוב כשעומד לקרות עד שיגמור קריאתו. ואפילו היה רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו, אינו צריך לעמוד על רגליו כל זמן שרבו קורא, מפני אימת צבור. וראיתי להרב חביבי ז"ל כשהיה קורא בתורה בציבור, לא היה מניח לעמוד אפילו תלמידיו. ומנהגינו לעמוד מפני אביו ומפני רבו, אפילו שאינו מובהק. עכ"ל. וכן העתיקו דבריו בתשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק אב"ד (סימן ס"ט), ובאוצר הגאונים (קידושין דף ל"ג, סימן רט"ז).
העולה מדבריהם מבואר, שאין לתלמיד בפני רבו לעמוד כשרבו עולה לקרות בתורה, ואף בפני רבו מובהק ובכל גווני, ועיקר הטעם הוא מפני כבוד ואימת ציבור. וכן פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ב סעיף י"ח), אם קראו לרבו לקרות בתורה בציבור, אינו צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד. עכ"ל. והנה בפשוטו היה מקום לדקדק מדברי הראשונים הנז"ל, וכן מדקדוק לשון השולחן ערוך הנזכר, שאגב ככל הנראה הוא המקור היחיד בעניין העמידה לכבוד כשעלו לקרוא בתורה, שאין דבריהם אמורים אלא במקום שרבו שלו עולה לקרוא בתורה, שבזה אין לתלמיד לעמוד מפניו, מאחר ואין זה כבוד ציבור שאחד עומד וכולם יושבים, וכדקדוק לשונם, מפני אימת ציבור.
אמנם לפי האמור לעיל, נראה שיתכן שבעמידה לכבוד אביו או רבו שלא במקום צורך, אף יש בזה חשש וסרך איסור מפני כבוד המקום וקדושת התפילה. ואמנם בראשונים שהובאו לעיל, לא נזכר טעם זה אלא מפני כבוד ואימת ציבור. אך מכל מקום נראה מלשונם, ובפרט כפי שהובאו הדברים בספר התניא הנזכר, שבכל גווני אין לעמוד לכבוד רבו אף ברב מובהק של דור או לכבוד המרא דאתרא וכדומה, ואם לא כן היה להם לחלק באיזה רב יש לעמוד ובאיזה רב אין לעמוד.
ולאור הדברים האמורים, כפי שהבאנו בתחילת דברינו, למדו רבותינו השתילי זיתים ומהרי"ץ, שיש לעמוד מפני אביו או דודו או זקינו כשעלו לקרוא בתורה, וזה על פי דברי התניא הקדמון שכתב שכך הוא המנהג, הגם שבדברי האי גאון מבואר שיש בזה סרך איסור מפני כבוד ואימת הציבור, כי כך נהגו.
אלא שלכאורה בדברי מהרי"ץ בפרט יש לתמוה מאד, כיצד כתב שמדברי התניא נלמד סייעתא למנהגינו שנוהגים לעמוד בפני אביו כשקורא בתורה וכו', והלא אם נלמד מן המנהג הנזכר בדברי התניא, היה לנו גם לעמוד מפני רבו ולא רק מפני אביו. אלא אם כן נימא, שלדעת רבינו המהרי"ץ אה"נ ויש לעמוד גם מפני רבו, והמנהג שלא כדבריו. ואף גם צ"ב שלא הזכיר זאת בין אלו שנהגו לעמוד להם.
ועכ"פ נראה לענ"ד בטעם המנהג, שנהגו לעמוד דוקא מפני אביו או אחיו או דודו וכדומה ולא מפני רבו או חמיו, מפני שאינו דומה חיוב כבוד חמיו או רבו לכבוד אביו או אחיו או זקינו, שחיוב כבודם נובע ממש מהלכות כיבוד אב ואם ומריבוי פרשת כיבוד אב, משא"כ דין כבוד רבו או חמיו, דינים אחרים לו וכבודם קל יותר ביחס להלכות כיבוד אב. ודו"ק בזה.
ולתמצית העניין והמנהג, מה טוב ומה נעים להעתיק את דברי הגאון בעל כף החיים (או"ח סימן קמ"א ס"ק ל"ה) שהביא את כל המנהגים בדבר זה, ואף מדבריו למדנו שכלל דברים אלו אינם אלא ממנהגא ולא מדינא, ואלו הם דבריו ככתם וכלשונם: אם קראו לרבו לקרות בתורה בציבור, אין צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד. (שו"ע יו"ד סימן רמ"ב סעיף י"ח). רק בשעה שעובר לפניו לעלות לספר תורה, צריך לעמוד. (אמת ליעקב בדין עליית קריאת ספר תורה אות ל"ד, לדוד אמת סימן ה' אות ל"ד). ויש מקומות שנוהגין כשהרב עולה וכן האב כל זמן שקורא בתורה, התלמיד או הבן עומד על עומדו במקומו, ובמקומות שנהגו כך נעשה הדבר חובה על התלמיד או על הבן, שאם לא יעמוד נראה כמזלזל, ובכל כבוד שנהגו אם אינו עושה, דומה לביזוי כמ"ש ז"ל. (לדוד אמת שם). ויש מקומות שנהגו לעמוד גם כן כשעולה אחיו הגדול וחמיו וכדומה, ובזה גם כן אם אינו עושה במקום שנהגו דומה לביזוי כנ"ל. ועיין לעיל סימן קל"ו אות ד'. עכ"ל.
