"אבי העזרי": הצצה מרתקת על דמות הפלאים של הגאון הקדוש רבינו יחיא בסיס זצוק"ל • במלאות 44 שנים לפטירתו

רבינו יחיא בסיס זצ"ל

אלה תולדות

רבינו יחיא נולד בחדש אלול שנת תרנ"ו לפ"ק, לאביו מארי יחיא (ב"ר יחיא) בסיס מחשובי רבני רדאע ולאמו מרת גאליה לבית זהראני.

בתחילה היו הוריו כמה שנים חשוכי בנים, מארי יחיא אביו ישב וחשב תחבולות איך יזכה בבנים והגיע לעצה שבהיות שיש לו בביתו ש"ס בבלי שלם החליט לחלקו לבתי המדרש בעיר כדי שיזכה לבנים. ואכן זיכה אותו ה' לבנים מאירים ובפרט רבינו שהיה כולו מאיר בש"ס כולו.

כשהיה בן י"א שנה נפטר עליו אביו, ולצערו הגדול של הנער יחיא שהפסיד את אביו ומורו שלימדו תורה, וגם שנפל עליו עול דאגת הפרנסה, כי לא היה מי שיפרנס את המשפחה אלא הוא, ומאז אנוס היה להסתובב בין הכפרים למכור מרכולתו ולגבות את החובות של משפחתו. מאוחר יותר בעקבות מעשה שקרה (יזכר להלן) עסק במכירת תבלינים בחנות שתחת ביתו.

רבו מובהק שממנו ינק רבנו רוב תורתו היה מארי סעיד אלצ'אהרי זיע"א (מצאצאי מהר"י אלצ'אהרי) אשר היה גם גר בסמיכות לבית רבנו ברדאע. מאוחר יותר כשרבנו עלה ונתעלה נהיה לתלמיד חבר שלו. כמו כן ניקשר אליו בקשרי נישואין כדלקמן.

אחות אבי רבנו, נעמה בסיס ע"ה היתה נשואה למארי יחיא סאלם עמיסי זיע"א [אבי היבי"ע] אשר היה א' ומיוחד מגדולי רבני רדאע, שימש כדיין בבי"ד עוד בתקופת האב"ד מארי צאלח סאלם חתוכה זיע"א, היה מכונה בדורו 'שמואל הקטן', כל זה לרוב ענוותנותו. נלב"ע ביום שבת קדש בתימן בשעת אמירת קדוש קדוש… בקדושת כתר במוסף. 

בנם היחיד היה מארי יחיא עמיסי זיע"א [היבי"ע] האב"ד האחרון דק"ק רדאע. בין חתניו של רבי יחיא סאלם עמיסי היה, מארי סעיד צאהרי רבו של רבנו, ויותר מאוחר גם תלמידו – רבנו.

קטע מתוך כתב יד קדשו של רבינו זצ"ל | ארכיון 'המאורות'

תורה מתוך הדחק

כאמור אחר הסתלקות אבי רבינו נפל עול דאגת הפרנסה עליו. אמנם יש לציין שפרנסת בית רבנו היתה יחסית בהרווחה ואף נחשבו כאמידים יחסית למושגי המקום והזמן, ולפיכך היה רבנו משלם למס הגזיה ד' ריאל לשנה כעשיר (בינונים שילמו ב' ריאל ועניים ריאל א'), אך מ"מ לא היה מי שיתעסק בכל ענייני הפרנסה, זולת רבנו. 

אך לא נער כיחיא בסיס שטרדת פרנסת משפחתו השלימה תפריעו מעסק תורה, למרות הקושי הגדול התאמץ ללמוד תורה אפילו בתוך ים טרדותיו, דבר שאפילו אנשים מבוגרים קשה להם לעמוד בו. העידו זקנים שהיה לוקח איתו שני חמורים בכל מקום הולכו, חמור אחד היה עמוס בספרי לימוד שהיה נוטלם תמיד בדרכיו, כל ספרי היסוד כגון ש"ס משניות, כל חלקי השו"ע כשכל חלק בכרך א' בלי נושאי כלים כלל וחלקם אפילו בלא הגהות רמ"א, עין יעקב שלם ועוד ספרים רבים שכולם היו בפורמט קטן, כדי שיוכל לשנן את משנתו במרוצת הפה בהילוכו בדרך, חלק מהספרים היו מושאלים מאנשים.  והחמור השני עמוס בצרכי סחורתו, וכך נהג כשנפלה עליו עול הפרנסה מגיל צעיר מאד, את לימודו לא הפסיק בשום פנים ואופן.

בשמים ראו את גודל צערו על לימוד התורה והחליטו לתת לו מתנה משמים. סיפור זה סיפר מארי יחיא בעצמו למשפחתו. בעודו נער סובב בשביל פרנסת משפחתו והוא מתאמץ להמשיך ללמוד, פרץ בבכי על שאינו יכול לשבת ללמוד כדבעי, והנה נגלה אליו שם זקן והגיש לו כוס מים לשתות, הזקן הבטיחו שישתה מהמים ואז יהיה לו סייעתא דשמיא ללמוד תורה אפילו במצבו הזה בלא רב, הנער יחיא שתה מן המים ומאז נפתחו לו מעיינות חכמה בהבנה וזיכרון.

כאמור למרות עול פרנסת משפחתו מסר מארי יחיא נפשו על לימוד התורה וזכה שנתקיימה בידו. כמו כן זכה ללמוד מפי גדולי הדור בעיר צנעא, יחד עם עוד בחורים גדולי תורה, שנהיו אחר כך לגדולי הדור. עם ידידיו הרבנים האלו עמד מארי יחיא בקשר מתמיד בהתכתבות תורנית. גם באיזורו היו לחבורה אחת כמה בני עליה, רבינו מארי יחיא בסיס, בן דודתו מארי יחיא עומיסי שלימים נהיה אב"ד רדאע, מארי סאלם עומייסי ואחיו מארי מוסא שמקורם מגובן, מארי עוואץ' נגר, מארי צאלח נגר, מארי מחפוץ' נגר שמקורם מן אלסוודיה, ועוד. לאחר פטירתו של רבינו ראו בין כתביו קבלות שקיבלו על עצמם החבורה הק' הזו בעודם צעירים בהסתר באין רואה. 

בנו, מרן הגר"ע בסיס זצ"ל עם נכדו יבדל לחיים הגאון רבי יחיאל שליט"א | ארכיון המאורות

רבינו ניצל מכבשן האש

מעשה מפורסם שסיפר לנו חתנו של רבינו, שקרה אחר נישואיו של רבינו, ומעשה זה מפורסם בכל נפות מחוז רדאע, ושמענוהו פעמים רבות מכמה וכמה אנשים. כפי המסופר כבר לעיל, עוד מצעירותו היה מארי יחיא לוקח עימו שני חמורים, חמור טעון בספרי לימודו, וחמור נוסף בשביל סחורתו. והנה בתימן היה ריבוי צאן מאד, ואחד מההכנסות של בעלי הצאן היה מכירת אפר גללי הבהמה, אשר היו שורפים אותם ואח"כ מוכרים אותם לזבל בהם את השדות. פעם אחת קרה שמארי יחיא הגיע בדרכו סמוך לכפר ערבי המרוחק מהלך יום צפונית לעיר מגוריו רדאע, ראשו ומוחו של רבנו היה שקוע בספר שבידו או לחליפין דיבר בלימוד עם בן לוויתו1 כשהוא מהלך רגלי סמוך לחמוריו. והנה החמור של הספרים עמד בסמוך למקום ששם היו שורפים את גללי הצאן. החמור נמשך אל המקום וסופו של דבר שהתגלגל פנימה לתוך הבערה של הגללים עם כל מטען הספרים. רבינו יחיא שהיה שקוע בלימודו לא שם לב לכך רק ברגע שהחמור כבר כמעט כולו היה שקוע בתוך שכבה העמוקה של גללי האש ואף החבל שקשור מתחת לבטנו של החמור נחרך כבר. בראותו שחמור זה הוא החמור של הספרים, לא חשב פעמיים ורץ במהירות להציל את ספריו הק'. הגויים הכפריים שגרו שמה צעקו לו שיזהר ולא יכנס לאש, אך הוא כבר היה בפנים משך את חבל הספרים ואף הוציא על ידי זה גם את החמור, כשהרפה קצת מאחיזתו והנה שוב החמור התגלגל פנימה לאש, ושוב קפץ מארי יחיא, צעקות הגויים מסביב שכבר התקרבו אליו צועקים לו שיזהר ויברח, ושוב הוציא מארי יחיא את החמור כשהוא נכנס לתוך האש במסי"נ, כשהוציא שנית את החמור, לא האמינו הגויים שמארי יחיא עדיין חי, ובאמת החמור נפח נפשו. ואילו רבינו עצמו לא ניזוק מן האש כמעט בכלל, בדרך של נס גמור, מאז הגויים הכירו בו כאיש קדוש, והתחילו לומר, 'היהודי הזה הוא אבן אללה' (בן של ה'). ומיד הביאו לו שמן לסוך בו וגם הביאו לו חמור חדש לסחוב את ספריו2.

רבינו זצ"ל עם בנו מרן הגאון רבי עזריה זצ"ל רבה של ראש העין | תמונה נדירה ביותר | באדיבות המשפחה

כשנודע מעשה זה לאימו של רבינו, והבינה עד כמה שקוע הוא בלימוד עד כדי שיכול לבוא לידי סכנה, אסרה עליו להסתובב לצורך פרנסה, אלא רק שישב בחנותם ויעסוק במכירת תבלינים, וכך הונח לרבינו יותר בענין לימודו שיכל יותר ללמוד במקומו במנוחה. 

מספר בנו הגאון רבי עזריה זצ"ל שאביו לא סיפר להם שום דבר מזה, ורק בהיותו בן 9 שנים ולמד ב"יסודי התורה" בראש העין, ופתאום  כשהתחיל מארי משולם, המלמד בכיתה ג'  (שבתימן מקורו מן אל-סדא, מחוז אחר לגמרי) להסביר בכיתה על נסיון כבשן האש של אברהם אבינו, הצביע בהפתעה על הרב עזריה ואמר אבא שלו גם עבר מעין זה… הרב עזריה לא ידע אל מה ירמזון דבריו. כשחזר הביתה שאל את אביו על דברי המלמד. רק אז סיפר לו מארי יחיא על המקרה הנ"ל.

כשגדל בנו הגאון רבי עזריה זצ"ל, למד בישיבת פוניבז' וזכה לשמוע שיעורים מהגאון הגדול הגר"ש רוזובסקי זצוק"ל. כשהיה מגיע הגר"ע לבית אביו, היה אומר לו "עזריה, סמעני מה קריית פי'ל ישיבה" (השמיעני מה שלמדת בישיבה), וכשהיה מארי עזריה מתחיל לחרוז בדברי הגמרא את פילפוליו של רבו ראש הישיבה, היה מארי יחיא מקשיב ונהנה אמנם הרבה פעמים היה מתקנו ושולח עם בנו הערות לראש הישיבה. קושיא זו אינה נכונה כי כתוב כך וכך, אפשר לתרץ כך וכך וכו'.

סיפר לנו בנו של רבינו, הגאון רבי עזריה זצ"ל פעם א' עסקו בישיבה במסכת גיטין בסוגית נוסח כתיבת הגט ובדברי הירושלמי שם, וא' הבחורים בשיעור הקשה קושיא חזקה בענין המילה 'דיתציבייין', והגר"ש רוזובסקי התעמק בענין ועיין בכמה ספרי האחרונים, ולבסוף העמיד יסוד שעל פיו יישב את הקושיא לפי דרכו. כל הענין הנ"ל ארך כמעט על פני כל זמן השיעור.

ממשיך הגר"ע בסיס – כאשר חזרתי הביתה ביום ששי שאלני אבא מארי כדרכו "מה קריית פי'ל ישיבה?" והחלתי לערוך בפניו את השיעור של ראש הישיבה. פניו של מארי יחיא התרצנו ומיד לקח דף ועט וכתב מכתב ארוך שתחילתו בכל המילים משורש תיבה זו, בכל ארבעה ועשרים, ואח"כ כתב שני מראה מקומות מירושלמי והרמב"ם שיסוד כל הדבר נסתר. וכך האריך בראיות ברורות מעוד ספרי הראשונים מה החילוק אם יש שלושה או ארבעה או חמישה יודין. וכה המשיך כיד ה' הטובה עליו. את המכתב נתן ביד בנו שיתנו לראש הישיבה.

מספר הגר"ע בסיס, כשהגעתי לראש הישיבה ומסרתי לו את המכתב הוא התיישב בעיון לקוראו, ולמראה הכתב (חצי מרובע) שאלו מי הוא הכותב וענהו הגר"ע שהוא אביו, הגר"ש שמח על מכתב זה והודיע ברבים שהוא חוזר בו מדבריו על פי מה שכתב לו רבינו.

המכתב הנ"ל נמצא עד היום באוצרות המשפחה. מאוחר יותר אף נפגש הגר"ש עם רבינו ושוחח עמו.

איש א-להים קדוש הוא

כתוב בספרים הקדושים שאנשים המיוחדים בגדולת קדושתם, שזכו להיות מושלמים בקדושה בדרגה מאד נעלית, אזי אפילו בזקנותם, פניהם נשארים חלקים כמו תינוקות קטנים. פלא זה ראו גם אצל רבינו יחיא שזיו פניו בזקנותו היה כשל תינוק ללא קמטים. וכן ראינו אצל הרבה מרבותינו כמארי צאלח נגר ומארי מחפוץ' נגר מארי יחיא מניה, ועוד רבים.

מארי יחיא עוד בצעירותו בתימן התפרסם כאיש קדוש כנזכר לעיל כשנכנס למקום אש להציל ספריו הק' לעיני הגוים שצעקו לבל יכנס, ויצא חי כשחמורו נפח נפשו, עד כדי שהאב"ד של רדאע מארי סלימאן חתוכה זצוק"ל, כשקרה דבר בעיר ממנו נפטרו גם יהודים וגם גויים. ביקש שמארי יחיא יקח את הענין לידו. מארי יחיא הצטנע באומרו שיש גדולים וטובים ממנו שיבררו על מה ולמה, אך מארי סלימאן בעיניו החודרות הבחין בגדלותו המוצנעת של האברך הגדול ולא ויתר לו אלא שהוא יקח את הענין לידו. אכן מארי יחיא עשה שאלה, וענוהו שיפסיקו לאכול מהפרות שהיו רגילים לשים משומנן להוסיף טעם בבישולים וינצלו. כשפורסמו דבריו והיהודים החלו להזהר בכך, אכן פסק המוות מהיהודים והמשיך רק אצל הגוים. עד מהרה הבחינו הגוים בשינוי ושאלו לפשרם של דברים ומשאף הם החלו להזהר מפרות אלו פסק גם אצלם המוות, ושמו של מארי יחיא התפרסם כאדם קדוש.

שמירת העיניים

מארי יחיא שמר עיניו הקדושות בטהרה, היה תמיד עטוף בטלית גדול על ראשו והולך ומבטו שחוח, ומקצר מאוד בדיבורו. העידו עליו שזכה יחד עם ריעו מארי מחפוץ' נגר זיע"א לגילוי אליהו בתימן. בנוגע לשמירת העינים  נעלה מעשה השייך לענייננו. מארי יחיא היה מגיע לבקר את בניו בישיבות בבני ברק, וכאשר ראה שיש פריצות באוטובוסים, קנה לו חמור עם עגלה, וכך היה נוסע לבני ברק לבקר את בניו בישיבות. הבחורים בישיבה היו תמהים לראות כזה מראה, זקן תימני מגיע על חמור ועגלה באמצע בני ברק. אך כשכמה בחורים נכנסו איתו פעם בשקלא וטריא ונוכחו בגדלותו, הביעו פעם בפניו את תמיהתם איך הוא זוכר כל דבר שהוא לומד? ענה להם מארי יחיא, אתם לא משגיחים כדבעי על שמירת עיניכם ובשביל כך אינכם זוכרים את הלימוד כמו שצריך.

כשנפטרה עליו אשתו הראשונה לא נשא את אשתו השניה שתבדל לחיים טובים, עד שקיבל על זה הסכמה משמים לאחר שהתענה ג' ימים.

רבים ממקורביו מספרים שפעמים שהיה אומר דברים קצרים בלא הסבר מה שיעשו, ואחר כך היו מצטערים לאחר זמן שלא שמעו בקולו שרק לאחר מכן הבינו כוונתו.

פותח ספרים

רבינו היה בקי גדול בתורת הח"ן אפילו דברים שאינם כתובים בספרים המודפסים היו נהירים לרבינו. ספר מיוחד כתיבת יד היה לרבינו שקיבלו ירושה מאביו שגם היה אדם גדול, (הנמצא כיום ברשות בנו הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל) ואפילו רבינו הקפיד לא לפותחו רק כשאין ברירה, לגודל קדושת הספר.

סיפור פלא קרה בענין ספר זה, ומעשה שהיה כך היה, אחות היתה לרבינו, מרת מרים שנישאה לר' עוואץ' נסים ז"ל בזיווג שני שלו. אך צרה גדולה היתה להם, כל אימת שהיתה יולדת, אחר חודש וחצי הולד היה נפטר. לאחר כמה פעמים שכך קרה הלכה לאחיה רבינו והפצירה בו שיעשה למענה ויפתח את הספר הק' הזה שקיבל מאביהם, ויראה מה תהיה תקנה בשבילה, וכל זה בעבור שהבינה שבסיבתה המניעה ולא מבעלה משום שכבר יש לו ילדים בריאים מזיווג ראשון. בתחילה לא רצה רבינו לפתוח ספר זה אבל לאחר שהפצירה בו פתח את הספר.

לאחר שעיין רבנו בספר, הציע לה שחודש לפני הלידה תלך ליהודי שלא נפטר לו אף אחד מילדיו וכולם בריאים ותמכור לו את הולד, ואם יוולד בן אזי הקונה יכניסו לבריתו של אברהם והוא יקרא לו שם ורק אחר כך תקנהו חזרה. וכן הווה שאחותו של רבינו מכרה את ולדה ליחיא צובארי, והוא בברית המילה קרה לו "יחיא" על שמו. כשגדל יחיא למד במדרש אצל הגה"ק מארי עוואץ' נגר זיע"א.

והנה, בהגיעו לגיל י"ד פנתה אמו לאחיה ובקשה לשדכו עם ביתו הגדולה. מארי יחיא אמר שעדיין הוא צעיר… אבל אחותו לא הרפתה ובסופו של דבר קם השידוך והתחתנו. לאחר חודש וחצי מהחתונה והחתן נפל במחלה נוראית עד שביום שישי באותו שבוע כבר היה גוסס… כבר חפרו קבר… הצעקות של אם החתן נשמעו בכל העיר "וואלדי עד הוא חתן" "אל חתן, אל חתן!" הוא נכנסה תוך כדי בכיות אלו לאחיה ובמפגיע דרשה ממנו שיפתח את הספר ויראה איך יציל את בנה. מארי אמר לה אחרי שפתח את הספר שביתו היא איננה המיועדת לו ואם הוא רוצה לחיות חייב לגרשה.

השעה היתה 11 לפנה"צ ביום ששי וללא שהות הזעיקו מיד את כל חברי הבי"ד, האב"ד מארי סלימאן חתוכה, והדיינים מארי יחיא עומיסי, ומארי יחיא מניה זצוק"ל,  וגם סופר בית הדין מארי סעיד חתוכה (אחיו של הראב"ד מאביו), כולם נכנסו לבית החולה, עוררו אותו כדי שיהיה בהכרה מלאה, ובפניהם מיד ערכו את הגט ובשארית כוחותיו מסר את הגט למי שהיתה אשתו במשך חודש וחצי. למרבית הפלא בשבת קודש כבר היה ניכר שיפור גדול עליו. וביום ראשון כבר יכול היה להתהלך על רגליו… החתן המשיך ללמוד עד שבבוא עתו נשא אשה אחרת והקים משפחה.

יהא רעוא מן שמיא שנשמתו הטהורה, תעמוד לנו למליץ יושר לישועה ורחמים על הכלל והפרט, אכי"ר.

[באדיבות גיליון 'פרי צדיק' היו"ל ע"י ארגון עץ חיים עטרת יחיא בראשות הרה"ג רבי חננאל שררה שליט"א]

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

0 תגובות
משוב בתוך השורה
הצג את כל התגובות
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

עוד מאמרים

0
מה דעתך על הכתבה? x
()
x

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!