היסטוריה

"אינני יכול לסעוד את סעודת הפורים עם בני משפחתי" וגם: ג'עלה המוני בליל שבת קודש פרשת זכור

הרב שלמה קורח בפורים | צילום: ארכיון המאורות
הרב שלמה קורח בפורים | צילום: ארכיון המאורות

ההיסטוריה: עונג שבת – ג'עלה המוני בליל שבת קודש פרשת זכור בראשות גדולי רבני תימן // וגם חרבונה זל"ט – כסף!!! // העולם צריכים לי – אינני יכול לסעוד את סעודת הפורים עם בני משפחתי… | פורים וימי חודש אדר במחיצתו של מרן הגר"ש קורח זצ"ל

"ואם שלש אלה לא יעשה לה, ויצאה חינם אין כסף" (שמות כ"א, י"א).

הרב משה יפת

בספר קרית ארבע להגאון רבי רחמים חורי זצ"ל מביא רמז נאה על נס פורים מפסוק זה, וכה הם דבריו: "ואם שלש אלה" – רמז הכתוב לשלשת ימי הצום שצמו היהודים בהוראת אסתר המלכה, אשר מכוחם – "לא יעשה לה" – הגזירה התבטלה. ולא זו בלבד, אלא – "ויצאה חינם אין כסף", אפילו תשלום של שוחד כל שהוא לא הוטל על היהודים. עוד מביא הגאון זצ"ל לרמוז בפסוק זה, "ואם שלש אלה" – סופי תיבות 'משה', "ויצאה חינם אין" – סופי תיבות 'המן'. ובכך רמז כי ישועת פורים הייתה בזכות משה רבינו!

הרי למדנו מפרשתנו, גם את נס חג הפורים עצמו, וגם סיבת ישועת עם ישראל בימים ההם בזמן הזה. ובשורות הבאות נעלה לפני הקורא תיאור מרתק ומרטיט ממחיצתו של מרן הגר"ש קורח בחודש אדר וחג הפורים.

ילד בפורים מנשק את ידו של מרן זצ"ל | באדיבות ידידנו ר' יניב בלאס

*

בבואי לשרטט ולעלות זיכרונות מחוויית ורגשות ההוד של ימי חודש אדר וחג הפורים בשנים קדמוניות, במחיצתו של הגדול שבענקים, רבה של העיר בני ברק, רבינו מרן הגאון הרב שלמה קורח זצ"ל, התרגשות גדולה אוחזת בקרבי, בד בבד עם רגשות געגועים עזים לימים שהיו ואינם, ימים שאך לא מכבר הפכו להיות כחלק מההיסטוריה היהודית.

ננסה בשורות אלו לשרטט ולשתף את הקורא מעט מהחוויות שזכיתי יחד עם עוד רבים, לחוות לשמוח ולהתרגש בשמחה של מצוה, ימי הפורים הנעלים והקדושים.

באים להתברך לאחר קריאת המגילה | צילום: ארכיון המאורות

*

תחילתם של ימים אלו במחיצתו של רבינו, החלו כבר מהשבת שקדמה לחג הפורים – פרשת זכור. כבר מערב שבת פרשת זכור, החלו רבים מכל קצוות העיר בני ברק, העיר בה שימש רבינו כמרא דאתרא קרוב ליובל שנים, לבוא ולהתארח בקרבת בית מדרשו הגדול בעיר, על מנת לזכות ולשהות במחיצתו.

אי אפשר לשכוח את המחזה המפעים, הודות להשתדלותם של כמה וכמה מתלמידי רבינו, וידידים שהיה חשוב להם לרומם ולפאר את קרן עדתינו המעטירה, כאשר קהל רב היה מתאסף לאחר סעודת ליל שבת קודש – פרשת זכור, להיכל בית מדרשו של רבינו, יחד עם עוד כמה מגדולי רבני תימן, לשמחת 'עונג שבת' – 'ג'עלה'.

מה נעים היה לראות מאות בני תורה מצטופפים יחד, בני ישיבות עם אברכי הכוללים, לצד עמך בית ישראל, זקנים גם צעירים, המטים אוזנם כאפרכסת לשמוע דברי אלוקים חיים – משא קודשם של גדולי הרבנים ובראשם מרן רבינו זצ"ל. וכמובן, את ניגוני נעימות שירתו של האלוקי רבינו אבא שלם שבזי זיע"א, כאשר הקהל עונה ומשתתף כפי המנהג המקובל.

גם בבוקרו של יום השבת, היה מעורר רבינו ומחדד את ההלכה, כי לפי מנהג קהילותינו מדורות עולם, אמנם חשוב מאד להקפיד לשמוע קריאת פרשת זכור, אך אין זה אלא כמו יתר קריאות התורה שמחויבים הציבור בשמיעתם, ולא נהגו לדקדק ולהחשיב קריאה זו כמצוה מן התורה.

חיבה יתירה לילדי ישראל ביום הפורים | ארכיון המאורות – כל הזכויות שמורות

*

בליל התקדש חג הפורים, קודם קריאת המגילה, היו נאספים הקהל בבית מדרשו של רבינו, ותוך כדי שהרבים גודשים את בית המדרש, ועד שאחרון הנכנסים היה מתיישב ומוצא את מקומו, היה רבינו מקדים לקריאת המגילה דברי פתיחה מתובלים בשבח והלל להשי"ת, בחשיבות ורוממות נס פורים, ופעמים היה מדבר במעלת פסוקי 'חסדי ה' אזכיר' וכו', שנהגו בקהילות תימן להקדימם לקריאת המגילה, טעמם ומקורם.

לאחר שניתנה האות מהגבאים שניתן להתחיל בקריאתה, היה רבינו מיד מתחיל בקריאתה ללא שהות, והיה משתדל למהר בקריאת המגילה ככל שניתן, על מנת שלא לעכב ולענות את הציבור השרוי עוד בתעניתו.

גם המליצה הפורימית לא נפקדה, ולאחר קריאת המגילה היה מתמיד רבינו לסיימה: "וגם חרבונה זל"ט". 'זל"ט' בלשון ערב תרגומו 'כסף'… אולי לרמז על יום פורים כיום שכולו נתינה ועזרה לזולת. ואולי כוונתו לרמוז כי אם אין קמח אין תורה, כפי שהיה אף זה שגור על לשונו תדיר. אך יתכן ביותר, כי בא לרמוז שהסיבה שאנחנו זוכרים את חרבונה היא בגלל ה'זל"ט'…

*

בבוקרו של יום הפורים, היה נותן לאחד הרבנים לקרוא את המגילה, או למי מן הקהל המתמחה בקריאתה. בסיום תפילת שחרית, היה נוהג לחלק מעות פורים לילדי המתפללים שהיו נאספים סביב מקומו מאושרים ונרגשים, ולאחר מכן היה פוטרם, כמובן, עם ברכה המלווה בחיוך רחב ונעים, ששנים רבות נחרט בלבבות מאות ואלפי ילדי ישראל שזכו לכך בעיצומו של יום הפורים.

לאחר מכן היה רבינו שב לביתו למצוות היום, כאשר לאחר שעה קלה כבר החלו המונים לצבוא על פתח ביתו של רבינו, מי לברכת היום, מי למצוות היום, וכמובן – גם מקומם של התתי"ם השונים, שליחי עולם הישיבות הבאים להתרים למען החזקת ישיבתם, לא נפקד, וכמדומה שרוב עולם הישיבות ידעו את כתובתו של רבינו, אשר היה מקבלם בסבר פנים יפות, וכשהעומס בביתו היה קל יחסית, זכו אף לשמוע ווארט או מסר מאלף ליום הפורים, יחד עם חלוקת משתה היין כיד המלך. ולאחר קבלת המחאה מכובדת, היו יוצאים ששים ושמחים לעשות רצון שולחיהם.

כך היה יושב רבינו מבוקרו של יום הפורים ומקבל את ההמונים ששיחרו לפתחו מכל רחבי הארץ, לצד שיחות הטלפון הרבות מתלמידים ומקורבים מרחבי העולם, כאשר אנו התלמידים היינו זוכים לקרבה מיוחדת, ומשתדלים לבוא בשעה יעודה, וכמובן לאחר מתת יד הגונה לכל תלמיד, אברך או בחור, רבינו היה מקפיד שכולם ישתו מעט יין, והיה נהנה לראות את המבוסמים ביינם מדברים כטוב לבם, רק מפחד השיכורים היה מבקש שלא יכנסו לביתו…

לפנות ערב, רק שעות ספורות ממש קודם שקיעת החמה, היה נפנה רבינו לקיים את סעודת הפורים עם רעייתו הרבנית תיבדל לחיים ארוכים. אפילו סעודת פורים גדולה ורחבה עם כל צאצאיו, לא הרשה לעצמו לקיים, שהרי הציבור צריכים לי, וזה היום בו כולי למען הציבור… היה אומר לאחר מכן בבת צחוק, אחרי יום כל כך מפרך, אני זקוק לשבוע מנוחה…

אשרי עין ראתה כל אלה!


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!