עיוני הלכה ומנהג | פרשת משפטים ה'תשפ"א | בגדר מוקצה מחמת חסרון כיס לדעת השתילי זיתים

בגדים ואוכלים העומדים לסחורה אם נחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס באופנים שונים

הרב משה יפת

"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות" (שמות י"ב, כ"ג).

יש לעיין כיצד הדין נוטה באופנים דלהלן: א. כיצד הדין באופן שבשבת נקלע למצב בו הוא נצרך למאכלים ומצרכי המזון הנמצאים רק בחנות, כלומר אוכלים העומדים לסחורה. ואמנם אין דין מוקצה מחמת ח"כ באוכלים העומדים לסחורה – כמפורש בשו"ע סימן ש"י סעיף ב', אך יש לומר, דכל זה דוקא באופן שאכן אינו מקצה אותם מדעתו, מחמת שיכול בקל להגיע אליהם ולקחת מהחנות מצרכים אלו. מה שאינו כן ברשתות השיווק והמזון הגדולות הקיימות כיום בארץ, שכמובן הבעלות אינה ביד כל איש ואיש, ואף בד"כ בעל הרשת אינו מתגורר באותה העיר, האם באופן שכן הזדמן אצלו בעל הרשת, האם מותר לו להשתמש באוכלים ומצרכי מזון מרשתות שיווק או שיש בזה משום מוקצה מח"כ. כלומר, יסוד השאלה היא, האם הדבר תלוי בהקפדתו ובמקרה שנדע בוודאות שהוא מקפיד על מאכל מסוים שלא להוציאו מרשותו וכדומה, יהיה אסור.

כיוצא בזה יש להסתפק, באופן שישנם בגדי הלבשה העומדים לסחורה בחנויות הבגדים, ונצרך בשבת לבגד ללבישה, האם דינו כדין כלים העומדים לסחורה והוי כמוקצה מחמת חסרון כיס או לא. דהנה ברמ"א בסימן ש"ח סעיף ב' העלה שבכלים העומדים לסחורה 'ומקפיד' עליהם, הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ובמג"א שם יצא לחלק בין דמיו יקרים לאין דמיו יקרים, דבאין דמיו יקרים רק אם נתנם 'לאוצר' אז הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, כיעו"ש ובמחצית השקל שם. וכן נקט השתילי זיתים שם ס"ק ז'. [וביאור הדבר נראה, שבדבר שדמיו יקרים מאליו הוא מקפיד, משא"כ בדבר שאין דמיו יקרים רק בנתנם לאוצר שגילה בדעתו בהדיא שמקפיד עליהם, הרי הוא מקפיד והוי כמוקצה מח"כ]. ולפי זה, יש להסתפק בבגדי הלבשה שאינם יקרים כ"כ ועומדים לסחורה, כיצד יהיה הדין באופן שהם עומדים לסחורה בבית, וכגון שפתחו חנות בגדים בתוך הבית (כמצוי היום לרוב) – האם נחשב הדבר כעומד לסחורה ומקפיד. או דילמא דבעינן דוקא חנות מחוץ לבית, שאז הוי כנתנם לאוצר שאין לו גישה ישירה אל הסחורה. ושמא נצטרך בכדי להגדיר הדבר כנתינה לאוצר, רק באופן שהבגדים נתונים במחסן לאחסון למשך זמן מה, ואינם מצויים לו אפילו בחנות, דאז הוי מקפיד בבגדים שאין דמיהם יקרים והוי מוקצה מח"כ. ולכן הלכה למעשה, לא ידעתי באיזה אופן יהיה מותר לקחת בגדי הלבשה וכדומה, מבגדים העומדים לסחורה ובאיזה אופן יהיה אסור.

ובעיקר הדבר יש להעיר וצ"ב טובא, מה נחשב לדמיו יקרים ומה לא, הלא כבר בלשון רבינו הרמב"ם פכ"ה ה"ט מבורר דבעינן שיהיו דמיהם יקרים ביותר, כיעו"ש. ומאידך גיסא מצאנו שכתבו הפוסקים שנייר כתיבה אפילו בודד, הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וקשה להבין שנייר בודד אף בזמנם (ועד הדור האחרון) היה כל כך יקר המציאות והערך. ואף אם נאמר, שאכן כן והיה יקר המציאות, מכל מקום הלא אף כמה מגדולי פוסקי זמנינו זצ"ל כתבו שדפדפת שלימה בודאי נחשבת מוקצה מח"כ. ואף בזה הלא אין דמיה יקרים.

*

בירורים בדעת השתילי זיתים בדין ביטל הקצאתו באמצע שבת

ושמעתי שיש הטוענים להקל באופנים דלעיל, הגם שכעיקרון נחשב הדבר למוקצה מחמת חסרון כיס, מחמת שהדבר עומד לסחורה וכדומה, אך הואיל ובאופן זה הרי כשרצונו כעת להשתמש בדברים אלו וליהנות מהם הרי הוא מבטל הקצאתו, ממילא שוב אין בזה יותר משום מוקצה כלל, כי ביטל הקצאתו ומעתה שב הדבר להיות כאוכלים וכלים שאין בהם משום מוקצה כלל ועיקר. אלא שדבר זה אינו פשוט כלל ועיקר, מחמת והסכמת רוב האחרונים להחמיר בדבר זה, ועיקר טעמם דמיגו דאיתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולי יומא.

והנה כתב השתילי זיתים שם ס"ק ז' וז"ל, כלי המוקצה מחמת חסרון כיס, שהוצרך לו, אף על פי שמקפיד עליו, מותר לטלטלו. (הרב המגיד פכ"ו הי"ד, ובית יוסף). עכ"ל. ומפשטות לשונו נראה, שאפילו שלפני השבת עדיין הקפיד עליו והיה בגדר מוקצה מח"כ, מכל מקום הואיל ועתה אינו מקפיד עליו 'שהוצרך לו' – כלשונו, ומשמע שעתה (באמצע השבת) הוצרך לו, מותר לטלטלו. דהיינו, שאין בזה משום מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. ומה שכתב 'אע"פ שמקפיד עליו' – כוונתו שעל אף שבד"כ מקפיד עליו, אך הואיל ועתה אינו מקפיד עליו תו לא הוי מוקצה מח"כ. (וראה עוד בזית רענן שם).

והאמת שבשתילי זיתים לעיל שם ס"ק ו' כתב בהדיא שיש היתר לטלטל מדוכה – שלדעתו היא מוקצה מח"כ, על ידי שיתן בה משקה או שישתמש בה למלאכת היתר, וציין לדבריו בס"ק י"ט. ושם בס"ק י"ט הסכים מהרד"ם לפסק השו"ע בסעיף ה', שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ולדבריו אף מוקצה מחמת חסרון כיס, על ידי כיכר או תינוק וכ"ש אגב אוכלין בכלי שזה דרכו בכך.

אך נתקשיתי טובא בהבנת ד"ק, שהרי איהו גופיה לקמן שם ס"ק כ"ג, כתב בהאי לישנא, אבל כלים המוקצים מחמת חסרון כיס, אף דהשברים אינם מוקצים, אסור אפילו לצורך גופו ומקומו. והוא הדין כלי שמלאכתו לאיסור והשברים מלאכתן להיתר, אין לטלטלן רק לצורך גופו או מקומו. (אליה זוטא ס"ק ה', ועיין ס"ק כ"ז, ועיין סעיף י"ח), עכ"ל. הרי שמוקצה מחמת חסרון כיס שבאמצע השבת הופך להיות לא מוקצה, אסור לטלטלו כלל, ולא פקע ממנו שם המוקצה. וכן הדין בכלי שמלאכתו לאיסור שנשבר והשברים מלאכתן להיתר. וזה נסתר לדבריו דלעיל.

אמנם נראה שיש לחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור למוקצה מחמת חסרון כיס, דבמוקצה מחמת חסרון כיס יש לומר שההקצאה תלויה בדעתו ובהקפדתו על המוקצה, וכל שאינו מקפיד שוב לא הוי מוקצה ולא שייך בזה מיגו דאיתקצאי. אך בכלי שמלאכתו לאיסור, הרי הדבר נתון ועומד שאסור לטלטלו, ואין זה תלוי בדעתו – ולכן יש בזה משום מיגו דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולי יומא. (כן שמעתי לחלק). אך עכ"פ בדין מוקצה מחמת חסרון כיס מצאנו סתירה בדעת השת"ז, וכנ"ל.

עוד קשה לענ"ד, ממה שכתב עוד רבינו השת"ז לקמן ס"ק כ"ח, שהעתיק להלכה ולמעשה את דברי המג"א הנז"ל (שם ס"ק י"ט) וז"ל, ומזה יש ללמוד, דהוא הדין כלים המוקצים כשנשברו בשבת, אף על גב דעכשיו אין מוקצים, אסורים. עיין סעיף א', וסימן ש"י סעיף ג', ועיין ס"ק כ"ג. עכ"ל. הרי כנזכר לעיל, דהואיל ובכניסת השבת היה הכלי מוקצה מח"כ, שוב אין לו היתר בשבת כלל אף באופן שכעת אינו מוקצה ואינו מקפיד עליו. וציין לעיין בסימן ש"י סעיף ג', שם פסק מרן השו"ע דדבר שהוקצה בין השמשות אסור כל היום כולו, כיעו"ש. וצע"ג.

ולכן נראה ברור, דמה שכתב השתילי זיתים בסימן ש"ח ס"ק ז', כלי המוקצה מחמת חסרון כיס, שהוצרך לו, אף על פי שמקפיד עליו, מותר לטלטלו. (הרב המגיד פכ"ו הי"ד, ובית יוסף). עכ"ל. הוא טעות סופר, וצ"ל "אף על פי שאינו מקפיד עליו", דאז שפיר מותר לטלטלו, דאיירי שמערב שבת כבר אינו מקפיד עליו ולכן מותר לטלטלו. וממילא אתי שפיר דעתו, שבאמת אין שום היתר לבטל ההקצאה דמע"ש, דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא.

והלום ראיתי למהר"ח כסאר זצ"ל בשם טוב פכ"ה ה"ט כתב וז"ל, ודע, דיש מי שמיקל בזה [לטלטל מוקצה מחמת חסרון כיס], כשנצרך לו בשבת יבטל הקפדתו בעת שהוא צריך לו, בכדי שיותר לו להשתמש בשבת. וזו ערמה היא, ואסור לעשות כן, דבטלה דעתו אצל כל אדם, דאיך מקצת היום אסורה ומקצת היום מותרת. אלא אם הוא רוצה להשתמש בה, ייחד אותה מערב שבת לכך בכדי שיותר לו להשתמש בה כל השבת, עכ"ל. הרי שלא הסכים לכך, להתיר את הדבר המוקצה מתחילת השבת אפילו שכרגע כבר ביטל את הקפדתו. אלא שצ"ב קצת לשונו בזה. וראה בזית רענן שם, וצ"ב. 

ולמעשה בתהילה לדוד שם ס"ק ז' העלה לאיסור, ואין להקל בשום עניין גם אם ביטל את הקפדתו, הן במוקצה מחמת חסרון כיס והן בכלי שמלאכתו להיתר. וכן משמעות הפרי מגדים אשל אברהם שם ס"ק י"ט, ובשולחן ערוך הגר"ז סעיף כ"ז. וראה חזו"א סימן מ"ב ס"ק ט"ז ובסימן מ"ג ס"ק כ"א, שכן נקט להחמיר בזה. וראה בשו"ת שבט הלוי חלק ג' סימן ל"ד. ובשמירת שבת כהלכתה (הערה פ"ג) שיצא להקל באופנים מסוימים, וראה בשו"ת אבני נזר או"ח סימן ת"ב. שוב ראיתי בחזון עובדיה שבת ח"ג עמ' צ"ה שכתב להחמיר בדבר זה, וכדעת המג"א הנז"ל.

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

0 תגובות
משוב בתוך השורה
הצג את כל התגובות
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

עוד מאמרים

0
מה דעתך על הכתבה? x
()
x

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!