מאמר נוקב: מהות חג הפסח היא החירות – האם אכן 3333 שנה אנחנו בני חורין?

ליל הסדר בארץ ישראל כמו בתימן | ארכיון המאורות

מאמר מרתק: מהות חג הפסח היא החירות – האם אכן 3333 שנה אנחנו בני חורין? | איך יהודי אשר נמצא בתאי הגזים בשואה האיומה, או בתוך גזירות רשעי האומות בגלותינו, יוכל לרקוד משמחה על גאולתנו ועל פדות נפשנו? | הרב משה יפת

ימי חג הפסח נקראים הם זמן חירותנו, וכפי שאנו מזכירים זאת בתפילות המועד, ואנו מצווים להראות חירות ולהתנהג בדרך חירות, על ידי מצוות היום בפרט בליל הסדר, הלילה הקדוש בו אנו מזכירים את ניסי יציאת מצרים, ואף מצווים לעסוק בהם יומם ולילה עד שבעל כורחנו שינה תחטפנו. מצוות ההסבה, וכן מצות שתיית ד' כוסות, הלא היא להראות כי הנה כעת אנו בני חורין גמורים, ועלינו להרגיש ממש מלכים ולא תלויים באף גורם אחר. וזהו מצוות היום והמועד לחוש ולהרגיש בעצמנו את החירות הגדולה ביציאתנו מארץ מצרים, לפני כ-3333 שנה, עד היום הזה. 

והנה, כל העמים שהיו משועבדים בזמן מן הזמנים לעם אחר ונגאלו מן השעבוד, אם רק עתה הם יושבים שלוים ושקטים, להם נאה ולהם יאה לחגוג את זמן חירותם, שהרי היו עבדים ועתה בני חורין. אבל עם ישראל, שהפרוץ בדברי ימיו מרובה על העומד – ימי הגלות והשעבוד מרובים וקשים הם מימי השלווה והעצמאות, וגם כשיצא מגלות אחת לא ארכו ימי שלוותו ונפל לגלות שניה, ומן השניה אל השלישית הארוכה מכל ימי שבתו על אדמתו. וממילא איך אנחנו, עם ישראל, יכולים לחגוג את חג חירותנו, וכמעט כל ימי חיינו הם בעבדות ושפלות גמורה…

וכפי שעמד בזה בטוב טעם ודעת הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו השיר והשבח על הגדה של פסח (מאמר חודש האביב), ואלו הם דבריו שם, איך נוכל לחוג את יום צאתנו מארץ מצרים בדור הזה ובהרבה דורות הדומים פחות או יותר לדור הזה, והלא טוב היה לנו מבחינה גופנית לעבוד את מצרים ממותנו במדבר – העמים באירופה "התרבותית", הלא במצרים נמכרנו רק לעבדים ולשפחות, ואילו בדור הזה נמכרנו להרוג ולאבד ולעשות עמנו כליה ח"ו. הרי מיליוני אחינו ואחיותנו שהיו כלואים לפני ההשמדה במחנות העבודה של היטלר ימ"ש, בודאי היו מקנאים במצב אבותינו במצרים.

המצרים אמנם עבדו בהם בפרך, אבל בדעת וחשבון שלא יתעייפו וימותו, שהרי נתנו להם יום מנוחה אחת לשבוע והיו חסים עליהם כמו שאדם חס על בהמתו המביאה לו תועלת בעבודתה, אבל הנאצים ימ"ש עבדו באחינו שבגולת אירופה, עבודה של כליה, שזו היתה עיקר מטרתם, והעבודה באה רק כדי לגרום לקרבנותיהם יסורים ודלדול הכוחות, כדי למצוץ את לשד חייהם ואת טיפת דמם האחרונה, בעוד שהנשמה בקרבם ומרגשת כאב וחרפה, ואחרי שאספו כוחותיהם היו ממיתים אותם בכל מיני מיתות אכזריות.

המצרים כשהיו שוחטים לפעמים ילדי ישראל או זורקים אותם ליאור, היו לפחות מתנצלים ומראים סיבות למעשיהם המוזרים הללו – כמו: המלך נצטרע ומצות הרופאים חזקה עליו לרחוץ בדם ילדים, או כי נולד משיחם של ישראל ובמים עתיד הוא ללקות, אך הנאצים הארורים הללו, הרגו באכזריות נוראה את כל ילדי ישראל שנמצאו באירופה הכבושה תחת ידיהם הטמאות, הם הרגו כמו פראים לעיני ההורים שיצאו לפעמים מדעתם ממראה עיניהם, ולטבח הזה קראו בלשון ציני: 'קינדער אקציאן', ומטרתו הייתה גלויה להשמיד את הנוער, עתיד העם, לבלתי השאיר לישראל שורש וענף ח"ו, והרשעים האלה הרגו מאחינו בששת שני המלחמה עשר פעמים כיוצאי מצרים ר"ל, את כל אוכלוסי ישראל במדינות אירופה המערבית והמרכזית, מנער ועד זקן טף ונשים הי"ד. והשרידים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שנמלטו בדרך נס מחרבו של היטלר, נמצאים גם עתה – אחרי מפלתם של קלגסיו, בכל רע, כי השנאה לישראל שהטיף לעמי הארצות שכבש, הכתה שרשים עמוקים בלבם, ואחרי מות רבם הם מוסיפים לפרוע פרעות באודים המוצלים, וחייהם תלויים להם מנגד.

*

כך גם בארץ תימן, רעות רבות סבלנו על שכמנו, גנובתי יום וגנובתי לילה, וכפי שמתואר רבות בספרי דברי הימים. וכפי שהגאון רבי יחיא קורח זצ"ל בפירושו 'משכיל שיר ידידות' (לשירי מהר"ש שבזי, שיר איומה וכו', אות כ"ב) כותב: "ואתה המעיין דע לך, שבזמן שעבר עד שנה שעברה, שנת תרל"ב לאלף השישי, היו ישראל שבארץ התימן ירודים לפני הגויים במדרגה שאין למטה ממנה. ובפרט ישראל שבמדינת 'צנעא' שאני מהם, וטעמתי את כוס קובעת חמתם, לא יאומן כי יסופר אופני הצרות הגדולות שעברו על ראשינו, עד שבכל יום נפשינו בכפינו, מאימת חרב ושבי וביזה. בורחים לכל פינה ופינה, ונבחר מוות מחיים. ועתה הוציאנו השי"ת ויתעלה בכל מיני ברכות מאפילה לאורה תחת מלכות וכו'. לכן כתבתי זאת למען ידעו דור אחרון". עכ"ד.

סיכום וסיקור מרעיד ומפליא על צרות ורדיפות שהיו מנת חלקם של יהודי תימן במשך כל שנות גלותם, ניתן לראות וללמוד בדברי מר בריה דרבינא, הגאון רבי עמרם קורח זצ"ל בספרו הנודע 'סערת תימן' (עמ' צ') שבדבריו שם הוא עושה משוואה איומה בין גלות ויציאת מצרים לבין הגלות והיציאה מתימן לישראל, וכך הוא כותב:

 "לך נא ראה, כמה גדל עינוי ולחץ גלות תימן ומכאוביה, לעומת סבלות גלות מצרים ואנחותיה. א'. במצרים העבידו אותם בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה, אבל לא מגואלה, ומלכי תימן העבידום בעבודות מטונפות, משא זבלים וצואות ונבלות, וכל מלאכת גועל נפש בבתי מחראות. ב'. בני חם האכילום והשקום חלף עבודתם, ועוד נתנו להם דגים קישואים ואבטיחים, בצלים ושומים וכל מיני חציר מתנת חינם. וזרע יקטן השביעום מרורים ברעב ובצמא, חינם העבידום על ידי מכות ופצעים, ועוד הוסיפו להשפילם בחירופים וגידופים. ג'. כל בן זכר הילוד, מבלי לענותו, השליכוהו היאורה מתוך עריסתו, ובגלות תימן אחד זכר ואחד נקבה, אחרי שגדל בין ברכי הוריו ועמד על דעתו ולמד מוסר ותורת אבותיו, במות יולדיו חוטפים אותו לאנחת ואנקת קרוביו, זקנו וזקנתו וכל בני משפחתו, לאנסו ולהוציאו מכלל בני אומתו ואמונתו, ולהעבירו לדתם, להיות נספח עם בני אומתם. באכזריות ורוע לב מלקים ומענים אותו עד שיודה לאמונתם בעל כרחו או עד שתצא נפשו. ד'. קושי שעבוד מצרים היה מאתים שנים ועשר, ועוצם שעבוד גולת תימן, אלפים ושלש מאות ועוד למעלה משבעים".

וכך לאחר שגלל לפנינו רבי עמרם זצ"ל את גודל השעבוד הקשה והנורא בגלות תימן, מגלות מצרים, ממשיך ומתאר לעומת זאת, את גודל הנס והפלא אשר אירע ביציאתם מתימן לישראל, וכלשונו 'כפלים מנפלאות גאולת מצרים", וכך הוא ממשיך ומתאר:

"עתה תראה כאשר נרצה עוונה, זרח אור פרקונה, ומה' היה גמולה, סבבוה בדרך גאולתה, ניסים ופלאי פלאות, כפלים מנפלאות גאולי מצרים. א'. גאולת מצרים בבהלה וחיפזון, וגאולת תימן בשובה ונחת. ב'. גאולי מצרים נתן ה' את חן העם בעיני מצרים וישאילום כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וגאולי תימן נתן ה' את חִנם בעיני מעניהם, ונתנו דמי בתיהם שדותיהם וכל כליהם, והניחום לשאת כספם וכל רכוש אשר עמהם ולהסיעו בטח אל ארץ חמדתם. ג'. גאולי מצרים הלכו במדבר, נעליהם ברגליהם משארותם צרורות בשמלותם על כתפיהם, ונשיהם וטפם על חמוריהם, וגאולי תימן בחורים וזקנים, נשים ועוללים, עברו דרך רחוקה, הרים ובקעות, מדברות וגאיות, נשואים על האוטומבילים, יושבים צפופים שמורים מעינויי דרכים, רגלם לא בצקה, שלמותיהם ונעליהם לא סרו מעליהם. ד'. גאולי מצרים עברו ביבשה בתוך הים, וגאולי תימן בטיסה על כנפי נשרים ממעל למי הים. ה'. גאולי מצרים המטיר להם ה' מן ושליו מן השמים, וגאולי תימן הוציאה ארץ נחלתם גלוסקאות לשובע נפשם, ומתוצרתה אהלים למחסה ומצעות למגן ושמלות למסתור, די סיפוקם וצרכם". עד כאן דבריו הנוגעים לעניינינו.

ועל אף הכל, על אף המצב הנורא אשר בו היה ונמצא עם ישראל בדורות האחרונים ושלפניו (שכאמור – גרוע פי כמה ממצב אבותינו במצרים), עלינו לחגוג את הפסח ככל משפטו וחוקתו, כיום צאתנו מארץ מצרים ממש, שהרי חז"ל הורו לנו בפירוש: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים קט"ז ע"ב). וכל שכן כי הננו מצווים על אכילת מצה ועל התנזרות גמורה מכל סרך וחשש חימוץ בפסח. וכמו כן, חובה עלינו לספר ביציאת מצרים בליל הגאולה, ולקרוא לחג הפסח אפילו בזמן הזה "זמן חרותנו", בה בשעה שנדמה לנו שלא נשאר כבר מהחירות ההיא אצלנו כלום.

וכל זה תמוה הפלא ופלא, מדוע זאת ועל מה זאת.

איך יהודי אשר נמצא בתאי הגזים בשואה האיומה, או בתוך גזירות רשעי האומות בגלותינו, יוכל לרקוד משמחה על גאולתנו ועל פדות נפשנו, שהרי על כל יהודי ויהודי חובה בימי הפסח להרגיש כאילו הוא "בן חורין" – והיכן היא החירות המדוברת כה רבות?

*

אמנם כבר יסדו הקדמונים, כי באמת עיקר גאולת מצרים, וממילא מצוות הפסח, הוא על גאולת הנפש ולא על גאולת הגוף. ונבאר ונרחיב הדברים בס"ד.

הנה גם בני ישראל ביציאתם ממצרים, לא באו לפדות וחירות הגוף כלל, שהרי אצל אומות העולם, לאחר רכישת החירות והדרור, אין לך ימים טובים מאלו, לא נשמע קול נוגש ושוד ושבר, העם בוחר מקרבו במלך ושרים הקוראים דרור בארץ לכל יושביה להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, והמגורשים שבים איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. ולעומת זאת, מה השיג היהודי ביציאת מצרים על ידי חירותו? אמנם יצא מבית עבדים ונשתחרר מעבודת פרך, אבל מאידך גיסא הלא במצרים היה לו בית לשבת ומקום להניח עליו את ראשו, וכן לחם לאכול ומים לשתות, אך לאחר שהשיג את חירותו הרי נאבדו לו כל אלה.

הרי שני מיליוני איש, בהם זקנים וחולים, נשים הרות וילדים, צריכים לקחת ביום בהיר אחד בידיהם מקל נדודים, וכך יוצאים אל ארץ לא זרועה, ארץ ציה וצלמות אשר לא עבר בה איש, אל המדבר הגדול והנורא נחש ושרף ועקרב וצמאון אשר אין מים בלא צידה לדרך, וכי אפשר לקנא במצבם, האם אפשר לומר עליהם שיצאו לחירות? הלא העם כולו היה בסכנה גדולה, הלא ידוע ידעו כי במדבר לא יהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש. גם כשכבר החלו ללכת, שוב אומר להם משה לשוב על עקבותיהם ולהסתובב בשנית ללוע הארי דרך ארץ מצרים. גם לאחר מכן בתוך נס ההצלה, היה מוטל עליהם להיכנס לתוך מי ים סוף עד צוואריהם, ואכן האמינו בה' ובמשה עבדו, ועשו הכל על מנת לעשות ולקיים את ציוויו על הצד היותר טוב.

וכל זאת, כי העם היוצא ממצרים האמין והפנים שהגאולה איננה גאולה פיזית וחירות חומרית גרידא, אלא כל הגאולה הזאת לא נועדה אלא לחיזוק וביצור תורת ישראל והאמונה בה' יתברך, וכפי שנאמר בפסוק "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה" – כי זה תכלית כל גאולת ישראל ממצרים.

וממילא עיקר עניין הגאולה בימי חג הפסח, היא אינה אלא גאולת הנפש, כלומר – בימים ההם בזמן הזה, נגאלנו מגילולי מצרים, ממ"ט שערי טומאה שהיינו באותו הזמן, מבחינת "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ובימים ההם ביציאת מצרים הפכנו להיות עם ה' בקבלת התורה ומצוות, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". והחירות האמיתית היא קבלת התורה והמצוות, וכמאמר רבותינו "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" – כי זה חירות לא רק הנפש אלא אף חירות הגוף! שאין לך עבד לעבדים כאותו האיש הכבול ליצרו ויצרו כובש אותו בכל פינה וזווית.

ואשר על כן, גם כיום בזמנינו, ציוונו חכמינו ורבותינו, כי חובה עלינו להראות החירות בימים אלו, ולהראות את עצמנו כאילו יצאנו ממש ממצרים.

ובאמת, המתבונן יראה שאדרבה, ובזכות יציאת מצרים והחירות שרכשנו בצאתנו ממצרים, ניתן לנו בעמקי הנפש כוחות נעלים ועצומים, לעמוד כצוק איתן בכל הגלויות והרדיפות הקשים שהיו מנת חלקנו במשך ימי שנות דור, "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"!

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

0 תגובות
משוב בתוך השורה
הצג את כל התגובות
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

עוד מאמרים

0
מה דעתך על הכתבה? x
()
x

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!