תשובת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א, רב הישוב נחליאל וחבר ביה"ד לממונות מטה בנימין, ומרבני בית ההוראה 'המאורות'.
שאלה:
האם מותר לשלם על עליה לתורה בבית הכנסת מכספי מעשר?
תשובה:
לכבוד השואל היקר ממכון המאורת הי"ו
עתה ראיתי את השאלה והנני כבר להשיב כד"ת.
תשובה: הרמ"א במפורש כתב בהלכות צדקה (סימן רמט סעיף א) וז"ל, ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים. (מהרי"ל הלכות ראש השנה). אולם הש"ך (שם ס"ק ג) הביא בשם המהרש"ל והדרישה שכתבו בשם תשובת מהר"מ דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכה"ג וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה, יכול לקנות מן המעשר עיי"ש.
גם הט"ז (שם ס"ק א) כתב בזה"ל, ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר, נראה לי דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה שרי דהא המעות לצדקה אזיל, ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לס"ת, אין זה איסור שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים, מה שאין כן אם בשעת קניית המצות לא נתכוון ליתן ממעשר ואח"כ רוצה לפרוע ממעשר ה"ל כפורע חובו ממעשר כנ"ל בזה. וכתב בדרישה בשם תשו' מהר"ר מנחם שמותר ליתן מן המעשר להיות בעל ברית או להכניס חתן לחופה או לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה המצוה עכ"ל ונראה לי דכשקונה בעדו ספר צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר למען ידעו בניו דבר זה ולא יחזיקוהו להם. ועיין בבאר הגולה (שם אות ה) שחילק בין מצוה שהוא מחוייב בה שאז אינו רשאי לפטור ממנה מהמעשר, לבין מצוה שרוצה לעשות ואינו מחוייב בו, שאז רשאי לעשותה ממעשר הכספים, עיי"ש.
וא"כ לכאורה אית לה פלוגתא דרבוותא שדעת הרמ"א בשם המהרי"ל שאין לעשות דבר מצוה ממעשר שלו, רק יתננו לעניים. ואילו לדעת תשובת מהר"מ שהביא הש"ך בשם המהרש"ל והדרישה וכן הט"ז, שמותר לעשות מצוה ממעשר הכספים שלו. אך בפתחי תשובה (שם ס"ק ב) כתב שאין כאן מחלוקת דמהרי"ל ורמ"א מיירי שהנהיג שלוש פעמים להפריש מעשר מריוח שלו ולתתו לעניים ושוב כל מה שיפריש הוי ממילא לעניים ולאו כל כמיניה לקנות ממנו נר לבהכ"נ אפילו אינו מחוייב בהם, אבל אם מיד בתחלת התנהגות להפריש מעשר כספים התנה שיכול לעשות ממנו דבר מצוה, מודה מהרי"ל למהר"ם.
אמנם ראיתי למרן החיד"א בספרו ברכי יוסף (סימן רמט אות טו"ב) שהביא בשם הרב שבות יעקב (חלק ב סימן פה) שכתב בזה"ל, לכל הדברות אין נראה להקל, שאם הוא צריך למשרתת יוסיף בערך שכירותה ממעות מעשר, בטענה דלפי רוב השכירות ימצא משרתת כרצונו, ואותה משרתת זהירה טפי באפרושי מאיסורא, הא ודאי לא, והם דברים פשוטים, עכ"ל.
והמעיין בשו"ת שבות יעקב (שם) יראה שכל כוונתו הוא על דעת השואל אם לקחת ממעשר כספים עבור משרת או משרתת, מהטעם שיש בזה צד מצוה שנזהרים מאיסור, וע"ז דחה דברי השואל שאין בדבריו טעם כעיקר להקל בענין זה, חדא, משום שהוא רגיל להפריש מעשר כספים, אם כן ודאי כוונתו שיהא לו דין מעשר עני גמור. ואידך, דגם דין נדר לדבר מצוה נגע בו להיות לו דין מעשר עני ואסור לפרע ממנו חובותיו. ועכ"פ מסיק בסוף תשובתו וז"ל, וכן כל המצוה שאינו לעניים ממש כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה פסקו האחרונים הט"ז והש"ך דאין לשלם ממעות מעשר וכן לקנות ספרים, אם לא שאין יכולת בידם ולא היה עושה אותן המצות, וכן מסיק שם בתשובת באר שבע (סימן מא) ולענין קנית מצות בבה"כ כתב שם בתשובת פני יהושוע דמותר לפרוע מהן, עיין בט"ז (סימן רמט ס"ק א) שמחלק בדבר, אבל להקל כולי האי ולשלם שכירות פועלו ומשרתו או משרתת כולי האי ואולי יבא מידי אפרושא מאיסורא לא נראה לי, עיי"ש באורך.
לסיכום ההלכה:
מותר לקנות עליה לתורה או מפטיר מכספי מעשר, בתנאי שאין לו מעצמו אפשרות כספית כדי לזכות במצוה אלא אם כן יקנה אותה ממעשר הכספים, וכן שבשעת קניית המצוה היה בדעתו שישלם מכספי המעשר. אבל אם לא היה בדעתו בשעת קניית המצוה לקחת מכספי מעשר הכספים, ורק אח"כ רוצה לפרוע חובו ממעשר אסור משום פורע חובו משל עניים.
בברכה,
אוריאל חוברה
