שבור אני וליבי שבור: זקן חברי מועצת חכמי התורה מרן הגאון רבי שמעון בעדני מבכה מרה את לכתם של 45 קדושי מירון באסון הכבד | הפרטים המלאים
מה זאת עשה ה' לנו, על מה חטאה הארץ. ארץ קדושה וטהורה, ארץ מקודשת בסילודין במשך אלפי שנים, מקום שהתפילות שם עולות ומתקבלות, בדיוק שם נפלו אותם צדיקים וטהורים.
שבור אני, לבי שבור, ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. הצער הגדול הזה, שהוא צער של כלל ישראל, אופף אותי ביום ובלילה, לא נותן לי מנוחה. כל היום אני מתהלך במחשבה, מה זאת עשה ה' לנו. מה הוא רצה לומר לנו, מה ביקש להעביר ולהודיע לנו באסון הזה.
יש כאן ילדים קטנים שנשארו יתומים, מה אומרים להם? יש כאן אלמנות, יש כאן הורים שכולים שלא זכו לחתן את הילדים האלה, מה אומרים להם, מה רצה הקדוש ברוך הוא לומר להם.
וזה הצער גדול יותר, שאיננו יודעים מה נאמר לנו כאן. אין איתנו נביא וחוזה, אין איתנו איש אלוקים שיאמר כך דיבר אליי ה', ועל כזאת וכזאת רגשה הארץ.
זה אסון משונה שלא היה כמותו. משונה בזמן, משונה במקום הקדוש שבו התרחש, משונה בסיבה שהובילה למה שקרה, במספר הגדול של האנשים, ומשונה בכך שכל הנפטרים היו צדיקים. הסתר פנים אנו רואים, הסתר פנים שבו הקדוש ברוך הוא מכה ואין אנו יודעים למה מכה.
ובזמנים כאלה, זמנים שאיננו יודעים מה התבקשנו, אין לנו אלא להחזיק במה שהורו לנו רבותינו, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. אם לא תדעי לך, אם אינך יודעת מה לעשות, תסתכלי היכן צעדו עקבי הצאן, שם תרעי את הגדיים. על משכנות הרועים הקדמונים.
וזאת אשר תמיד לימדו אותנו רבותינו, כי אין כמו עסק התורה להגן ולהציל. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. התורה שומרת ומצילה בין בעידן דעסיק בה ובין בעידן דלא עסיק בה, ואם לקח הקדוש ברוך הוא ארבעים וחמשה נפשות צדיקים וטהורים שסיפרו עליהם גדולות ונצורות, אות הוא כי אין הקדוש ברוך הוא מרוצה מלימוד התורה שלנו.
אנחנו לומדים ויש הרבה בני ישיבות ואברכים ושיעורי תורה לבעלי בתים, אבל אנחנו לומדים עם הפסקות ועם דיבורים באמצע ולא מרוכזים, ולא חושבים על התורה בימים ובלילות.
אדם צריך ללמוד תורה עד כדי שרק שם המחשבות שלו. הוא מתעורר בבוקר עם מחשבות על מה שלומד, הולך בדרך והמחשבות מעצמן סובבות על מה שעוסק בתלמודו, כי הוא עסוק באמת ובתמים בתורה. אבל כשהראש עסוק וטרוד בעוד דברים מיותרים, זה חיסרון בעסק התורה.
ומה נאמר על הנשים, כי תמיד במאורעות כאלה הורו רבותינו שנושא הצניעות הידרדר, הוא לא טוב כמו שהיה צריך להיות. אישה לא צריכה לבלוט, שלא ירגישו בה בצאתה ובבואה. רק מה שמוכרחים, אז עושים בצניעות בלי שירגישו. אבל אנחנו לא נמצאים שם לצערנו הגדול, והשכינה כואבת על המצב.
אני שוב אומר שאיננו יודעים חשבונות שמים. לא אומר כי בגלל זה וזה קרה האסון, עדיין אני חושב ומהרהר רבות, אבל אם באים ושואלים מה להתחזק, הדבר ברור שאלו שני הדברים הראשונים. שם יש עלינו תביעה ראשונה, ובכל הדורות כך הורו חכמי וגדולי התורה.
עד שהקדוש ברוך יערה עלינו רוח טהרה ונדע יותר בברור מה ביקש מאיתנו הבורא, נעשה מה שתמיד הצטווינו, ביתר שאת, ביתר חשק ורצון, לעבדו בלבב שלם ולקבל עלינו דין שמים באהבה.
(הדרך)
