שבוע הספר התורני: יריעת סקירה מרתקת בה תמצאו כל מה שרציתם לדעת על הספרות התורנית ביהדות תימן • פרק שני בסדרה
הקדמה ותקציר קודם שניגש לפרק הבא:
שבוע הספר העברי, הוא אירוע המתקיים בישראל מדי שנה בתקופת הקיץ, במסגרתו מוקמים ירידי ספרים ברחובות הערים, ובהם מיוצגות מרבית הוצאות הספרים בישראל, המוכרות את ספריהן במחירים מוזלים. גם בחנויות הספרים נמכרים הספרים בהוזלה בתקופה זו, ויש בהן המאריכות את המכירה המוזלת על-פני כל החודש. בספרות התורנית, מוכר אירוע זה בשם 'שבוע הספר התורני'.
לרגל אירועי שבוע – חודש הספר התורני, יצאנו לתור אחר עולם הספרות התורנית ביהדות תימן, כיצד הוא התחיל, איך הוא פרח ושגשג, אלו ספרים היו מצויים ליהודי המצוי בתימן ואלו ספרים היו מצויים לחכם התימני, ואיך וכיצד התייחסו חכמי תימן לכתיבת חיבורים תורניים – חידושי הלכה וכדומה, במה בעיקר בלטה כתיבתם התורנית – אם בחידושי הלכה ומנהג, או דוקא יותר בחידושים על הש"ס או על התורה, או בגימטריאות ופרפראות. לאחר שבפרק הקודם הצגנו בטוב טעם ודעת בפני הקורא, את המבוא וההיסטוריה הספרותית התורנית שפרחה ושגשגה בתימן.
בפרק זה אנו מגישים בפני הקורא במה בעיקר בלטה כתיבתם התורנית? איך וכיצד התייחסו רבותינו לכתיבת חיבורים תורניים? ועוד אנקדוטות מעניינות במיוחד.
ספרי דברי הימים
אם נתייחס לכתיבת קורות דברי הימים וכן מתולדותיהם של החכמים לדורותיהם, הרי שדבר זה לא היה בנמצא כמעט בתימן. מטעם זה, גם על גדולי החכמים ומהמפורסמים ביותר במשך מאות שנות דור, כמעט ולא נמצא מתולדותיהם או שביבי הוד מהנהגותיהם, כפי שהיה דבר זה מצוי יותר בארצות אחרות. מה גם, שמידת האמת הייתה נר לרגלם, ולא "שפצו" או "שכללו" סיפורים, ובודאי שלא המציאו סיפורי אותות ומופתים, כפי שלצערינו מצוי במחוזות אחרים, וראה בקריינא דאיגרתא חלק ב' סימן י"ג.
אשר על כן, אין ללמוד עליהם אלא מן הדברים המעטים שנמצאו מקרוב או מרחוק, פעמים בהקדמותיהם ופעמים בדברי חכמים אחרים שהזכירום והפליגו בשבחם או תיארו את מעשיהם ותולדותיהם, כאשר על דרך כלל, הדברים מובאים בקיצור נמרץ, כדרכם של רבותינו.
לכניסה לחודש הספר הדיגיטלי של 'המאורות' – הקליקו כאן >>
סיבת הדבר ככל הנראה היא, כי אף חרף דחקם ולחצם באפלת גלותם ועיסוקם בטרדות הפרט, לא פסקו מלהגות בתורה הקדושה, היא שעמדה להם והייתה נחמתם בעניים. לפיכך השקיעו מאורי הדורות את מירב המאמצים למען הדורות הבאים, למען ישמרו גם הם את ערכי הרוח העתיקים והמסורת הקדומה. הם לא השקיעו בהתרפקות על העבר, על ידי כתיבת שבחי הצדיקים ותולדותיהם, אלא ביכרו תמורת זאת לנצל את זמנם לעצם לימוד התורה.
כיוצא בזה יש ללמוד כי כך הייתה משנתם של רבותינו חכמי תימן, כי כן כתב הגאון רבי פנחס הכהן זצ"ל אודות ספר דופי הזמן (נדפסו דבריו בספונות א' עמ' ר"ל), כי עם היות שלא כתב הרב המחבר כי אם ראשי פרקים, די בכך והותר, כי מה תועלת יש בסיפור דברים שכבר עברו, אינו אלא איבוד זמן ויגיעה לריק וכו'. (ראה עוד במבוא לספר קורא הדורות עמ' מ"א).
לכניסה לחודש הספר הדיגיטלי של 'המאורות' – הקליקו כאן >>
ספרי הקיצורים
יש הטועים לחשוב כי חכמי תימן היו מלקטים בחיבוריהם ליקוטי בתר ליקוטי מהחכמים שקדמו להם בארצות שונות, ואמנם בודאי שהיו גם מספרי הליקוטים מצויים בתימן, אך גדולי החכמים שכתבו ופרסמו את חיבוריהם, בודאי שלא הייתה מגמתם לכתוב מן הידוע וללקט מן המלקטים, שהרי איזו תועלת יש בהוצאת ספר זה ופרסומו, על כל ההשקעה הכרוכה בזה, בפרט בזמנם שהחיבורים כולם היו בכתבי יד למעט בדור האחרון קודם העליה ארצה.
שורש הטעות שגרמה לכך, כדבר המצוי רבות בספרי רבותינו אשר הודות לענוותנותם כי רבה, כותבים בשער הספר או בהקדמותיהם, כי אין הספר אלא ליקוט וקיצור מתוך דברי רבותינו, וכן על זה הדרך. וממילא בדבר זה טועים ועלולים לטעות במה שיחשבו כי אכן כפי מידת ענוותנותם כן היא מידת גדלותם.
הגאון רבינו יצחק ונה זיע"א כותב בפתיחת ספרו רכב אלהים, ואלו הם דבריו: "ספר רכב אלהים אשר העתקתי מן הספרים שהגיעו לידי וכו'. נשענתי בצור העולמים, וליקטתי לעצמי מרגליות מעטים" וכו', עד כאן מדבריו שם. המעיין הפשוט, יחשוב שיש לפניו ילקוט רגיל, ובכך ירד ערך הספר וחשיבותו בעיניו. אך פשוט כי לא כן הדבר, והמתבונן מעט בספרו זה, יראה כי מכיל הרבה ביאורים וחידושים חשובים משל הרב המחבר עצמו, ואף העניינים שהעתיק מספרים אחרים, הרי בדרך כלל ערכם מחדש בלשון קלה ובסדר נכון ויפה, כפי שיראה המעיין הנבון. (ועמדו על כך במבוא לספר זה, והבאנו מדבריהם).
לכניסה לחודש הספר הדיגיטלי של 'המאורות' – הקליקו כאן >>
דוגמא נוספת שחובה לציינה (והובא בהקדמת הספר הנזכר שם), היא ספר שאלות ותשובות מאת רבינו חוטר בן שלמה ז"ל העוסק בביאורי עניינים ומאמרי חז"ל על פי דרכו ומשנתו של רבינו הרמב"ם ז"ל. כמעט כולו ביאורים מקוריים משל המחבר, ומפני שביאוריו בנויים על יסודות וכללים שכתבו הרמב"ם ושאר חכמי ישראל שקדמוהו, כתב מחברו בפתיחת הספר בלשון זה: "הנה כבר נרצה בשנת אתשל"ד לשטרות, איסוף שבעים שאלות ותשובותיהן מדברי החכמים ז"ל, ומדברי הפילוסופים האמיתיים שבהם, ובפרט מדברי הגאון העצום וכו' רבי משה הזמן ב"ר מימון זצ"ל וכו', ואין לי בזה אלא הלחץ והעייפות באיסופו, והכל לחכמים ז"ל והפילוסופים, עד כאן מלשונו בהקדמתו שם.
לשון זה הטעה רבים מן העוסקים בחקר חיבורי קדמונינו, לחשוב שאין בספר זה אלא ליקוטים מתורתן של אחרים, עד שמצאנו לחכם אחד שכתב, שאין לספר זה כמעט שום ערך ותועלת, מפני שאין בו ולא כלום מתורת המחבר. אך באמת הדבר בהיפך הגמור, כי רוב רובו של הספר הוא מביאוריו ורעיונותיו של המחבר, אלא שהם בנויים על יסודות שכתבו חכמים שקדמוהו, כי כך היא דרך החכמים השלימים לכתוב בלשונות אלו דרך ענווה להמעיט בערך פעולותיהם. וכן מצאנו כיוצא בזה בהקדמת ספר חיי שלום מאת הגאון רבי יחיא הכהן זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, ובהקדמת ספר צידה לדרך מאת הגאון רבי יחיא צאהרי זצ"ל, ועוד ספרים כיוצא בזה.
לכניסה לחודש הספר הדיגיטלי של 'המאורות' – הקליקו כאן >>
מי לנו גדול מרבינו הרמב"ם ז"ל, אשר האיר פני תבל בחיבוריו הנפלאים, ועם כל זאת מצאנו לו שכתב בהקדמתו למסכת אבות הנקראת שמונה פרקים, וכה הם דבריו ככתבם וכלשונם: "ודע, כי הדברים שאומר בפרקים הללו, ובמה שיבא מן הפירוש, אינם עניינים שחידשתים אני מלבי, ולא פירושים שאני המצאתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי חכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, וגם מדברי הפילוסופים הראשונים והאחרונים, ומחיבורי הרבה מבני אדם, וקבל האמת ממי שאמרו. ואפשר שאביא לפעמים עניין שלם, שהוא לשון איזה ספר מפורסם, אין בכל זה רוע, ואיני טוען לעצמי מה שאמרוהו מי שקדמוני" וכו', עד כאן לשונו.
והרי פשוט וברור, כי אין כוונת הרמב"ם לומר שכל דבריו מועתקים מספרים אחרים, אלא שרובם דברים אשר חידש מעצמו לרוב בינתו, אלא שמפני שדבריו בנויים על יסוד מה שכתבו החכמים שקדמוהו, ולכן כתב כן דרך ענוה.
לכניסה לחודש הספר הדיגיטלי של 'המאורות' – הקליקו כאן >>
הרי למדנו בדברים דלעיל, מעט מזעיר על אוצר הספר התורני אשר פרח ולבלב מאות רבות בשנים עוד מימי התלמוד, ומי יתן ונלך בדרכם ולאורם של רבותינו גדולי הדורות.
