הילולת הצדיקים: קווים לדמותו של מארי משולם ב"ר סעדיה הכהן זצ"ל | לרגל יומא דהילולא קווים שרשטט לדמותו נכדו חביבו
סבי מארי משולם, נולד בשנת ה'תרס"ד (1903/1904) בנפת די סופל שבמחוז איב – דרום תימן. למד תורה אצל חכמי האיזור. עסק לפרנסתו כאורג שטיחים, תפירת שמיכות ומזרונים. ומתוקף עבודתו היה מסתובב הרבה בין כפרי המקום, והיה חוזר לביתו בסופי שבוע.
סבי זצ"ל היה גם מארי בעיר ג'יבלה (כ- 10 קילומטר מדי סופל – ג'יבלה, והיא עיר שעל שמה נקראת הנפה), והיה מלמד תורה לתשב"ר (כשדיברתי עם זקני המושב עמקא, הקרוב לנהריה, הכירו אותו וזכרו אותו שהיה מלמד ילדים).
מארי משולם נישא עם סבתי חממה-יונה (גם היא הייתה כהנת), שגדלה בעיירה מודכר'יה (מודכר'יה זאת נפה במחוז עודיין הנקראת על שם העיירה מודכר'יה,) ולהם נולדו שישה ילדים. לתקופה קצרה היה נשוי לאישה שניה שהייתה מאיזור "אסבאח" (איזור שיש בו מספר קטן של כפרים, ובתוכם כפר אחד של יהודים).
דודי חיים כהן ז"ל מזכרון יעקב מספר, כי פעם אחת עבד אצל אחד המושלים באיזור, ואותו מושל, היה סובל מגנבים. אז סבי בזמן שעבד, שם את בנו (חיים) במפתן הדלת לשמור שלא יכנסו גנבים. כשראה גנבים, התחיל לזמר לסבי "למנצח על שלשה גנבים".
עוד מסופר גם, שסבי היה שופט בין ערבים ליהודים, והוא שפט לחיוב יהודי (שמשפחתי הכירה גם בארץ), על זה שלקח שטח מערבי. דודי חיים כהן ז"ל סיפר עוד, שבהיותו מארי לילדים בתימן, פעם אחת הגיע ללמד את הילדים, והנה אין אף אחד בכיתה. לאחר ששאל לפשר התעלומה "היכן הילדים?", אמרו לו "הגיע קוסם או מכשף והילדים הלכו אליו". הלך סבי למקום שבו המכשף עשה את קסמיו ומעלליו, אמר את הפסוק בישעיהו 7 פעמים ישר והפוך – "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל". ולא הצליח הקוסם במעלליו וקסמיו.
הקוסם הבין מיד מה קרה, ושאל בקול גדול אם מארי משולם נמצא כאן. אמרו לו "כן". הלך לסבי, והבטיח לו, שלא יעשה כך בפעם הבאה – סבי קיבל זאת וסלח לו.
ידע רב היה לו גם בשירת הדיואן, והוא היה משורר מתופף על הפח (תנכה) בשמחות, בעיקר של בני משפחתו, כי לא אהב להתבלט. (ככל הנראה יש סרטונים שלו בארכיון של זכרון יעקב שהוא שר ומזמר, וגם מלמד את הילדים. הנושא בבדיקה).
עלה לארץ בעלייה הגדולה, והוא בן 46. התיישב במושבה זכרון יעקב הנמצאת על הר הכרמל. בזכרון יעקב עסק לפרנסתו לצערינו כמו רבים מעולי תימן, ביניהם תלמידי חכמים ואנשי מעלה, כמטאטא רחובות ובגינון, במועצה המקומית.
בהיותו בזכרון יעקב עסק גם מידי פעם במסחר של עיזים, והיה גם מגיע לכפר פוריידיס (פרדיס) לצורך עיסוק זה.
כשראו הערבים כי מדובר ב"גברא רַבָּא" העריכו אותו מאוד, כי בנוסף, היה שולט גם בשפה שלהם. היו מגיעים אליו ושוטחים בפניו בעיות שהיו להם, כאלה או אחרות. אם זה אחד שאשתו ציערה אותו, אם זה אחד שלא היו לו ילדים וכדומה. ולכולם עזר ועשה כמה שהיה יכול.
רבה של זכרון יעקב, הרב יקותיאל עזריאלי (קושלבסקי) זצ"ל (שהיה רבה במשך 63 שנה), היה מתייעץ איתו רבות. הוא היה יוצא מבית הכנסת הגדול, והיה הולך לסבי בזמן שהיה מטאטא את הרחובות, ושואל אותו בענייני הלכה ותורה. אף הציע לו תפקיד של רב, אך סבי לא סבל שררה וכבוד.
סיפרו גם, שלא קיבלו את דודי למסגרת לימודים. כששמע על כך סבי, הלך וסיפר זאת לרב יקותיאל. הרב יקותיאל, לא התמהמה, לקח את דודי באוטובוס למסגרת הלימודים הזאת, ובעזרתו, קיבלו את דודי.
גם בארץ הוא היה מלמד תינוקות. מסופר על בנו, (שהוא אבא שלי) שהיה בערך בגיל שנה וחצי או שנתיים, שהיה על סף שערי מוות. התקבצו עשרה תלמידי חכמים לערוך תיקון מיוחד בלילה בבית הכנסת. שמו את אבי על התיבה, ועל השיש בבית הכנסת שמו בקבוק שמן. סבא אמר לשני בניו שהיו עימו בתיקון, שאם השמן ייעלם, תפילתם התקבלה בשמיים. אחרי שאמרו מה שאמרו, דודי סיפר לי שבתפילה אחרונה על החולה, בכה סבי ללא הפסקה, ופתאום השמן נעלם. לאחר מקרה זה, שינו את השם של אבי, ל-רפאל.
מספר אבי, שהיו הולכים איתו הרבה פעמים לבית הכנסת בלילה דרך ההר, וקרה מקרה פעם אחת שנחש התקרב אליהם, אמר סבי לנחש "חזור לאחוריך", והנחש התסובב והלך לו לדרכו.
בשבת לפני פטירתו, הובהל לבית חולים, ולאחר שהתייצב המצב, לקח דודי את סבי לטיול ברחבת בית חולים, והתחיל לשיר לסבי שהוא עוד מעט הולך לצאת מבית החולים. אמר לו סבי, שביום שני בלילה הוא הולך להשיב את נשמתו לבורא. וכך היה! יום שני בלילה, בשעה 22:00 יצאה נשמתו, והמנורות בחדר ובמסדרון, התנפצו!!!
מו"ר סבי השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה ביום המר והנמהר ח' תמוז ה'תשל"ה 1975, והוא בערך בן -70.
חשוב לציין, שאחרי שנפטר, המשפחה לא הודיעה לערבים בכפר פרדיס, שהיו באים תדיר לקבל מסבי ז"ל ברכה וישועה. הם שמעו על פטירתו בדרך מיוחדת, וכדלהלן:
סבי עזר לאחד התושבים בעניין ילדו שעמד לסור מדרך הישר. סבי דיבר עם האב וילדו, והילד אט אט חזר לדרך הטובה. האב בהכרת הטוב חזר לאחר זמן עם חמורים מלאים כל טוב. דא עקא, כאשר הגיע לבית סבי וראה את כולם אבלים וחפויי ראש הבין שסבי עלה לעולם שכולו טוב. יצא שהוא הביא את כל האוכל לשבעה והתקיים מאמר סבי – שחי בעניות גדולה – למשפחתו, שלא יחסר דבר בשבעה. ולאחר שערביי פרדיס שמעו על פטירתו, היו מגיעים גם לאחר השבעה לנחם את המשפחה, והיו באבל ובצער גדול מכך.
הייתה גם אישה מטירת הכרמל, ששנים לא היו לה ילדים, ולאחר שסבי ברך אותה וייעץ לה מה לעשות, נפקדה. היא הגיעה לזכרון יעקב כדי להודיע לסבי שיהיה הסנדק, ובעודה מגיע, והמשפחה יושבת שבעה. מרוב צער, התחילה לשרוט פניה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.
