מאת: ר' ישי חג'בי הי"ו
יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין, שראשיתה ארבעים ושתיים שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון (כפי שנביא בהמשך).
בקום המדינה, לאחר העלייה הגדולה לארץ ישראל, נחשפו העולים מתימן לחלוקה שבין הזרמים, הזרם "הספרדי" והזרם "האשכנזי", מבלי שתינתן להם הזכות לקבל מעמד של זרם שלישי, כיאה לקבוצה גדולה אשר לה מסורות ונוסחים ייחודיים משלה.
נראה שבעל כורחם הוכרחו העולים מתימן להשתייך לאחד הזרמים (הספרדי), אף על פי שלבני העדה התימנית יש ייחוד מובהק במסורת, בהגייה המדוקדקת ובמנהגים העתיקים שאין אצל אחיהם בני עדות אשכנז וספרד. [לפרדוקס זה נחשפו רבים מעולי תימן גם לפני קום המדינה, וגם לאחר קום המדינה, כאמור בעלייה הגדולה].
חשוב להדגיש כי צאצאי קהילות קודש יהדות תימן החיים בישראל הם קהילה בפני עצמה, ואינם משתייכים במנהגים, בהגייה ובנוסח התפילה לא לאחיהם הספרדים ולא לאחיהם האשכנזים, ולכן יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה שלישית בפני עצמה, השונה במבטא, בהגייה המדוקדקת, בנוסח התפילה, במנהגים במסורת ועוד.
בכל שנה במהלך הקינות לתשעה באב, הנקראות מתוך סידור 'התכלאל', מכריזים יהודי תימן על מניין השנים מאז חורבן הבית הראשון: "ולחרבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותנו אנו הגולים פה (כך וכך) שנה".
וכאן המקום להדגיש שכל עדות ישראל מונות בתשעה באב אך ורק מחורבן בית שני, ורק בני העדה התימנית מונים גם מחורבן בית ראשון וגם מחורבן בית שני, ועניין זה ייחודי אך ורק לבני העדה התימנית. וזו רק דוגמה אחת מני רבות לכך שצאצאי קהילות קודש יהדות תימן הם קהילה ייחודית בפני עצמה ובעלת מנהגים ייחודיים לה ולה בלבד.
להלן נביא מעט מידע על ראשית ההתיישבות היהודית בתימן: על פי מסורת זקני יהודי תימן ע"ה, עם הישמע נבואות החורבן של הנביא ירמיהו, ארבעים ושתיים שנים לפני חורבן הבית הראשון, קמו 75,000 מאצילי בני שבט יהודה ושבט לוי, וגלו מירושלים לארץ תימן. כל זה בעקבות דברי הנבואה של ירמיהו הנביא שהתנבא על החורבן העתיד לבוא.
וכך מופיע גם בניסוחו של השד"ר (יליד האימפריה הרוסית) בן המאה ה-19, ר' יעקב ספיר הלוי זצ"ל, שביקר בתימן והעלה על הכתב את רשמיו: "קבלה בידם שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שתים וארבעים שנה קודם חרבן בית ראשון. כשמעם נבואת ירמיה 'היוצא מעיר הזאת וחיה' נאספו ע"ה [ ע"ה = 75] אלף מבני החיל והגבורים משוֹעי יהודה אשר נגע יראת ה' בלבבם, וכהנים ולוים עם עבדיהם וכל קנינם ורכושם, ועליהם חמשה ועשרים שרי בתי אבות (אשר עוד יקראום בשמותם על פי א"ב), שכן אמרו: למה ניפול אנו, נשינו וטפנו בחרב? קמו ויצאו מירושלים עוד לפני חורבן בית המקדש הראשון.
יצאו מירושלם לתור להם ארץ מנוחה. ועברו הירדן ושמוּ אל המדבר פניהם. ממקום שבאו לא"י (לארץ ישראל), שם שבו ללכת. אחד עשר יום הלכו במדבר עד באו ארץ אדום ושעיר ולארץ הזאת. והמה ראו את הארץ טובה פריה וענפה, כגן ה' כארץ ישראל אין מחסור דבר (כאשר עד היום נקראת גן עדן שבתימן), גם אגודתו על א"י יסדה שמצאו בה כל הארבעה מינים שבלולב, ונחו שמה ויאחזו בה. וימליכו עליהם מלך מתוכם ושבו אל ה' בכל לבבם. גם בנו שם המבצר החזק על ההר נֻקֻם והיו שם לממלכה עצומה והצליחו בעושר ובגדולה". [מתוך: אבן ספיר (ספר מסע תימן), פרק כ"ט].
ההיסטוריה של יהדות תימן היא עתיקת יומין.
👈🏼 יהודי תימן מיוחסים במקור בעיקר לשבט יהודה ולשבט לוי.
👈🏼 כמו כן ב-1970 למניינם נתגלתה וצולמה על ידי ד"ר וולטר ו' מילר כתובת מימי בית שני על כ"ד משמרות הכהנים, במסגד של הכפר בית אל חאצ'ר (כ-15 ק"מ מזרחית לצנעא). הכתובת חרותה על צד אחד של עמוד מרובע, כאשר כותרתו של העמוד שוקעה ברצפת המסגד.
עניין זה מאשש את מסורת יהודי תימן על כך שבזמן בית המקדש הראשון והשני כבר חיו היהודים בתימן ובתוכם כהנים (מבני שבט לוי).
👈🏼 גם התייר הפרושי, שליח ירושלים, השד"ר הרב יעקב ספיר, שביקר בתימן באמצע המאה ה-19, כתב כי ראה בית קברות יהודי עתיק יומין בתימן ובו מצבות של יהודים מתחילת מניין השטרות…
👈🏼 וכן בעיר ט'פאר שבתימן נמצאה טבעת אבן שעליה נכתב שם בעליה, "יצחק בר חנינא", כשעליה מצויר ארון הברית כשמעליו שני הכרובים. החוקרים מתארכים ממצא זה בין השנים 330 לפנה"ס – 200 לספירה.
וישנן עוד דוגמאות הממחישות עד כמה קהילות יהודי תימן הן עתיקות.
• הקנאות בשמירת התורה והמצוות, הייתה ייחודית ליהודי תימן. ניתן לומר בבירור כי העדה היחידה שבה כל היהודים בכל הקהילות היו יהודים שומרי תורה ומצוות, לפני העלייה לארץ, היא העדה התימנית, וזה "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה", ואף על פי כן, נביא כאן ציטוט אחד מדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הראי"ה, כפי שכתב על העולים מתימן במכתבו לאביו שמחה על עליית יהודי תימן:
"פה במושבה נוסף ב"ה (ברוך ה') דבר לטובה, על ידי הד הקול של קיבוץ גלויות לאה"ק (לארץ הקודש) שבא מארץ תימן, באו רבים מאחב"י (מאחינו בית ישראל) היושבים שם… והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה' מאד… ומה טוב שאלה ימלאו את המקום… והתימנים הללו… מתפללים בכל יום ג' פעמים בציבור בכוונה… ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם… כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה". [אגרות הראי"ה סימן רי"ב].
כאן בארץ ישראל, על פי החלוקה המודרנית המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת "אשכנזים", ואת קהילות צפון אפריקה והמזרח התיכון, כ"ספרדים", לא ניתן ביטוי ומענה הולם מטעם המדינה ל"תימנים". בעוד שישנו רב ראשי "ספרדי" ורב ראשי "אשכנזי" [ולכך יש למדינה תקציבים], המדינה שכחה בצד את התימנים, ואין רב ראשי "תימני", האמור להיות אמון על המסורת המפוארת והייחודית של צאצאי קהילות קודש יהדות תימן.
ראוי היה לה למדינת ישראל למנות רב ראשי תימני כבר בקום המדינה, לצד הרב הראשי הספרדי והרב הראשי האשכנזי, ואין העדה התימנית רשאית למחול על כבודה. ואם עד כה לא נעשו הדברים כראוי, יש לתקן את המעוות, ויפה שעה אחת קודם.
עד כאן הבאתי בקצרה ובתמצות.
