מאת: הגאון רבי ארז רמתי שליט"א, מרבני בית ההוראה המאורות, ומרבני העיר ראש העין.
יום ח"י בתמוז התשפא לסדר זה הדבר אשר צוה יי'
אל מעלת השה"ט יעקב ישראל בידני הי"ו השלום והברכה
א. האם מותר לכתחילה גם היום להתפלל ערבית בשקיעה (למי שנהגו כך אבותיו בחו"ל)?
תשובה: כתב רבינו הרמב"ם (פ"א מהלכות קרית שמע ה"ט) אי זהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים. וכתב השו"ע (סימן רלה סעיף א) שהוא משיצאו שלשה כוכבים קטנים. וביאר המ"א (סק"א), דמדינא הוה סגי בשלשה כוכבים בינונים, אלא שאין אנו בקיאין בין בינוניים לגדולים לכן ימתין עד שיראה שלשה כוכבים קטנים.
עוד כתב רבינו הרמב"ם (פ"ג ה"ז): ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש, וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא קרית שמע בעונתה אחר צאת הכוכבים ע"כ. נראה דמחלק בין תפילת ערבית – היינו שמונה עשרה, שאותה יכול להתפלל מבעוד יום, לבין קרית שמע שצריך לאחרה עד אחר צאת הכוכבים. וכ"כ בהגמ"י (אות ח) שכן פסק הרי"ף, וכן כתב ר"ח בשם רבותינו הגאונים, וכן משמע מתוך דברי רש"י בריש מכילתא, שאין אדם יוצא ידי קרית שמע של ערבית אלא אחר יציאת הכוכבים, וכן משמע מתניתין דפ"ק דאתיא כחכמים דברייתא, וכן תניא בירושלמי להדיא הקורא קודם יציאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו, וכן כתב הרב רבי אלעזר ב"ר יב"ק ששמע על ריב"א שהיה קורא קרית שמע עם הצבור כשמתפללין ביום ומתפלל עמהן תפילת ערבית, לפי שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור, וביציאת הכוכבים היה חוזר וקורא קרית שמע בברכותיה על מטתו. אבל ה"ר אלעזר גופיה כתב וז"ל: אבל עיקר המצוה להתפלל קרית שמע עם ברכותיה ולסמוך גאולה לתפילה לאחר יציאת הכוכבים ע"כ. וכ"כ הר"ס עדני בביאורו בשם רבי אברהם בן הרמב"ם. וכ"כ מו"ר הגאון מארי חיים כסאר (שם) בביאור דעת הרמב"ם ע"כ.
ובב"י (שם) הביא לתשובת רב האיי גאון, בדין ציבור שמקדימין לקרות ולהתפלל קודם צאת הכוכבים איזה עדיף, לצלויי בהדייהו ולהניח קרית שמע עד צאת הכוכבים, או להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כדי שיסמוך גאולה לתפילה. וז"ל התשובה: בארץ ישראל עושין כן ומתפללין של ערבית ואח"כ קורין קריאת שמע בזמנה ולא איכפת להו למיסמך גאולה לתפילה של ערבית, וחזינן דקריאת שמע בעונתה דהיינו בצאת הכוכבים עדיף ממיסמך גאולה לתפילה היכא דלא אפשר לצלויי. ואי צלי ראשונה דבהדי ציבור רשות ושניה חובה שפיר דמי ע"כ. וכתב רבינו יונה, שדעת רבינו האיי שמתפלל עם הציבור בבית הכנסת ויקרא קריאת שמע כמו שקורא פסוקים כדי להתפלל מתוך דברי תורה, כמו שאמרו בירושלמי (פ"א ה"א). ולא יקרא הברכות, וגם לא יענה אמן בכוונה לצאת ידי חובה, אלא אם ירצה לאמרם עם הקהל בלא חתימה ובלא פ תיחה הרשות בידו, ולאחר יציאת הכוכבים קורא קריאת שמע עם ברכותיה לצאת ידי חובתו. וכ"כ הראב"ד (תשובה סימן קצד).
וסיים שם בב"י: ולענין הלכה נקטינן שצריך לקרותה אחר צאת הכוכבים וכו'. על כן נראה דאפילו במקום שנהגו הציבור לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יש לכל אדם לעשות בענין שיקרא קריאת שמע בעונתה, דכיון דלדעת כמה גדולים לא יצא ידי חובתו בקריאת בית הכנסת לא מיחזי כיוהרא.
אמנם בשו"ע כתב: ואם הצבור מקדימים לקרות קרית שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות. וכתב המשנ"ב (סק"ח), שהיו עושין כן מפני הדחק שכמה פעמים אלו היו ממתינין בתפלת ערבית עד צה"כ היה כל אחד הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור שטורח להם להתאסף עוד. וגם איכא עמי הארץ טובא דאי לא יתפללו בצבור לא היו מתפללין כלל. וע"כ סומכין עצמן על דעת ר' יהודה שס"ל דמפלג המנחה ולמעלה נחשב ערבית להתפלל תפלת ערבית, וכדאיתא לעיל סימן רלג דשרי לעשות כן בשעת הדחק. וכיון שנחשב לענין תפלה ללילה, היה מנהגם שהיו קורין אז ג"כ קרית שמע, אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים. עוד כתב המשנ"ב (ס"ק יב) שמנהג ותיקין באיזה מקומות ששותקין עד שמגיע שליח ציבור לשמונה עשרה ומתפללין עם הציבור, ובצאת הכוכבים קורין קרית שמע בברכותיה. ועיי"ע שם בביה"ל (ד"ה ואם) שכתב, דבמעשה רב כתב, דמוטב להתפלל ערבית בזמנה ביחיד, אם א"א לו לאסוף עשרה בזמן קרית שמע.
וכשנדקדק אחר מנהג אבותינו נמצא שמנהגם מאז ועד עתה להתפלל מנחה בסמוך ממש לשקיעת החמה [אלא שהכל נקבע אצלם על פי ראות העין, ואף בארץ לא היו רגילים לקבוע זמן מדוייק על פי השעון], באופן שסיימו מנחה והמזמורים בצאת הכוכבים. הרי שהתפללו תפילת ערבית בזמנה. אלא שבערבי שבתות היה המנהג פשוט להתפלל תפילת ערבית בבית הכנסת מבעוד יום, וכן במוצאי התעניות התפללו בשקיעת החמה, והיו כולם קוראים קרית שמע בברכותיה בבית הכנסת. ולכאורה מכאן יש ללמוד שפסקו כמ"ש בשו"ע. אלא שבעוד ומפורש בשו"ע לחזור ולקראה בזמנה בלא ברכות מנהגם היה שלא היו חוזרים לקרות בצאת הכוכבים כלל וכבר ביאר השת"ז (סק"ג-ד) דגם כוונת השו"ע היא כמ"ש הט"ז דיוצאין בקרית שמע שבבית הכנסת, ורק לרווחא דמילתא יש לקראה שנית עיי"ש.
אמנם מהרי"ץ בסדר תפילת ערבית במוצאי שבת (ע"ח דף קמז.) כתב ז"ל: ומיהו ימתין מלקרות קרית שמע עד צאת הכוכבים, אע"פ שאינו סומך גאולה לתפילה (מ"א סימן רצג בשם הטור והרמב"ם שם). עוד כתב (שם דף פח:), שלא יקרא קרית שמע [עם הציבור] לשם חובה רק כקורא בתורה וכו'. ואם השלים מנחה והציבור מתחילין בקרית שמע מבעוד יום, נראה לי דאינו יכול אז לומר הברכות, כיון שגמרו הציבור שתי ברכות ראשונות דערבית אין זה נקרא עם הציבור כיון שלא התחיל עמהם בשווה, אך יקרא קרית שמע עמהם כקורא בתורה וכו'. מבואר בדבריו דפסק להלכה כפי המבואר בדעת הרמב"ם שהמתפלל עם הציבור מבעוד יום אין לו לקרות עמהם קרית שמע לשם חובה אלא כקורא בתורה, וגם הברכות לא יאמר אז אלא רק בצאת הכוכבים יחזור ויקראנה בברכותיה, ואף שמפסיד בזה סמיכות גאולה לתפילה. ואף שלכאורה לפ"ז גם הציבור צריכים לעשות כן, נראה שכיון שראה מהרי"ץ שמנהג העולם כמו שכתב השו"ע לא רצה לשנות מנהגם, ולא היתה הוראתו זו אלא ליחיד המדקדק.
ומצאתי מציאה למו"ר הגאון מארי אברהם נדאף (כ"כ ענ"ח, פסקי הלכות עמ' ל) שכתב: מצוה להתפלל בערב שבת מבעוד יום כדי שתקבל שבת להוסיף מחול על הקודש. וכן קרית שמע וברכותיה שדינם לאחר צאת הכוכבים, מ"מ יניחו לציבור להתפלל מבעוד יום, והטעם שאם יהיו שוהים עד הלילה יהיו אוכלין קודם ושוכחים להתפלל אח"כ. ויראי שמים קורים לאחר צאת הכוכבים ברכותיהן (פירוש שחוזרין וקורין קרית שמע וברכותיה אחר צאת הכוכבים) כ"כ בספר חסידים סימן רסט עיי"ש. והוא סיוע גדול לדברינו הנ"ל שאף שלגבי הציבור ודאי שהמנהג להקדים ולהתפלל בזמנים מסויימים וקוראים קרית שמע בברכותיה אף קודם צאת הכוכבים, מ"מ היחיד כשלעצמו עדיף שיקרא קרית שמע עמהם בלא ברכותיה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה ויתפלל עמהם, ובצאת הכוכבים יחזור ויקרא קרית שמע בברכותיה.
נמצאנו למדים, כי אף שכהוראה לציבור אין לשנות מנהגם, ובפרט בימי התענית שישנם שהתענית קשה להם מאד וביותר לקראת סופה, מ"מ היחידים ראוי שינהגו כנ"ל בצנעה. ולפי המבואר דאין לעשות כן אלא בשעת הדוחק, הרי שמי שיש לפניו שני מניינים האחד בשקיעת החמה ואחד בצאת הכוכבים אין לו להתפלל במניין הראשון בשום אופן אא"כ הוא דחוק לילך לדרכו וכיו"ב.
ב. השאלה השנית: מי שהתפלל ערבית מוקדמת כגון בערב שבת, האם צריך להקפיד לא להתחיל סעודה סמוך לשקיעה? לא ידוע על אבותינו שדקדקו בדבר.
תשובה: נראית כוונתך בשאלה זו מצד איסור אכילה קודם שיתפלל ערבית, וכמבואר ברמב"ם ובשו"ע. ואדלעיל קאי, דכיון שקרא קרית שמע והתפלל עם הציבור, האם עדיין יש עליו איסור אכילה עד שיחזור ויקראנה בזמנה בצאת הכוכבים.
במשנה (ברכות ב.) מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. וכתב רש"י ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא. אמנם רבינו יונה (על הרי"ף מסכת ברכות דף א.) לא סבירא ליה הכי וז"ל: וכיון שקרית שמע של בית הכנסת אינו לצאת ידי חובה, ואח"כ צריך לקרותה בבית לצאת ידי חיוב של תורה, צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה, ושלא יסמוך על הקריאה שקורא על מטתו, מפני כמה דברים. האחד, מפני שאותה שעל מטתו קורא אותה אחר אכילה ושתיה, וקרית שמע של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה לכתחלה, כדכתיבנא לעיל וכו' עיי"ש.
והנה המ"א (סק"ב) אף שהביא תחילה לדברי רבינו יונה – לבאר למה אין כדאי לסמוך על קרית שמע שעל מטתו, כתב לבסוף, אבל כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הקריאת שמע, ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה. ובקיץ יזהר לקרותה אחר צאת הכוכבים, ואע"פ שאוכל קודם יצא, כמו שכתב רש"י ע"כ. והיינו דרש"י בודאי לא סבירא ליה כרבינו יונה דאסור לאכול תחילה עד שיקרא קרית שמע, שכ"כ שסומך על מה שיקרא על מטתו – שהוא הרבה אחר צאת הכוכבים, ובודאי בינתיים סעד סעודתו.
וכ"כ הט"ז (סק"ג) דדין זה [דאיסור אכילה], אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר קרית שמע במה שקורא לחיוב לצאת, דהיינו שקורא עם ברכותיה. אבל מה שקורא לרוחא דמילתא דהיינו מ"ש בסמוך (סעיף א) – וכשיגיע זמן קורא קרית שמע בלא ברכות, בזה אין איסור לאכול, דהא אמרו בזה כדי שלא יהא עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ובזה ודאי אינו עובר על דברי חכמים דהא כבר קרא והתפלל עם הצבור, וח"ו שיהיה חשש לומר על הצבור שחייבים מיתה במה שהם עושים בכל יום לכתחלה, אלא שזה בא לחוש ביותר (אח"כ ראיתי סימן רסז סעיף ב). אלא דמ"מ בהגיע צאת הכוכבים יוכל לעשות כן לרוחא דמלתא, ואז לא יאכל תחלה. ולפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בקרית שמע שעל המטה ולכוון לצאת לרוחא דמלתא, זה יותר נכון אעפ"י שאוכל ושותה תחלה, כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה שאז רגיל כל אדם לקרות. ועל כרחך לומר כן דאל"כ תקשה לך לרש"י דיוצא בקרית שמע שעל המטה תיפוק ליה דהא אוכל תחלה, והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה אלא כדפרישית. וכן המשנ"ב (ס"ק יב) לא הביא לטעם זה של רבינו יונה, וכתב בשה"צ (ס"ק יב): השמטתי טעם ראשון שהביא המגן אברהם דצריך לקרות קריאת שמע של חובה קודם אכילה, דרש"י פליג על זה, כמו שהביא המגן אברהם בעצמו בסוף דבריו, וגם הט"ז בסק"ג חולק על זה, עיין שם. וכ"כ בכה"ח (ס"ק יג) אלא שכתב שטוב ליזהר.
והב"י (סימן רסז) כתב בשם הגאון מהר"י אבוהב ז"ל, וז"ל: וזאת הקבלה יראה שיכול לקבל שבת ולאכול מיד כך נראה בפסקים וכו'. ואם תאמר אף על גב שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת מכל מקום איכא למיסר לאכול קודם שיקרא קריאת שמע וכו'. ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע, אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך, מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע כנ"ל. וכ"פ השו"ע (סעיף ב) מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד.
נמצאנו למדים, דאף דלפי הנראה מדברי השו"ע כאן שלא יצא בקרית שמע שקודם צאת הכוכבים, א"כ יהיה אסור באכילה עד שיקרא קרית שמע בזמנה, מ"מ מבואר בדבריו בסימן רסז היפך זה, דלענין אכילה מהני מה שקרא קרית שמע מתחילה. וכמ"ש המ"א, וכדעת רש"י. וכן הסכים הט"ז שם, והמשנ"ב, וכ"פ השת"ז (סימן רסז סק"ג). ומנהגנו כמ"ש השו"ע שמתפללים בערב שבת מבעוד יום ומתחילים הסעודה מיד (עיין מהרי"ץ דף קיא.), ואין חוזרין לקרות קרית שמע אלא בקריאתה על המטה. ואף שהיו רגילים לקרותה בכל יום בזמנה בצאת הכוכבים, לא הקפידו בערב שבת להמתין מלאכול עד שיקראו קרית שמע בזמנה.
המב"ה יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות
כ"ד קל וצעיר ארז בר"י רמתי
