כל מה שרציתם לדעת על הלכות תשעת הימים ותשעה באב

לקט הלכות ומנהגים לתשעת הימים וליל תשעה באב | מאת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א ראש בית הוראה 'נזר ההוראה' ומח"ס "אורן של חכמים", ומרבני בית ההוראה 'המאורות'

שבת – ראש חדש אב

שבת ראש חדש אב, דין התלמוד בגמרא מסכת מגילה ל"א עמוד ב' הוא להפטיר 'חזון ישעיה' כפי כל השנים בשבת שניה ד'תלת דפורענותא', למרות שהיא שבת ראש חדש. זאת משום שמזכירין בהפטרה זו ענין ראש חדש, 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לָטֹ֑רַח '. וכן הורה רבינו הרמב"ם פרק י"ג מהלכות תפילה הלכה ד', וכן נוהגים מתפללי נוסח ה'בלדי', (ומכאן ראיה חזקה שסימן תלת דפורענותא הוא דח"א). אולם קהילות הספרדים והשאמי מפטירין בשבת זו, הפטרת 'שמעו שמים', כמו בכל השנים בשבת שניה דתלת דפורענותא. אמנם יש מן השאמי שמוסיפים בתחילה וסוף ההפטרה, פסוק ראשון ואחרון מהפטרת 'השמים כסאי'.

משנכנס אב ממעטין בשמחה

שנינו במשנה, 'משנכנס אב ממעטים בשמחה' (תענית ד, ו). ועל מה שכתבו האחרונים, 'היינו שאין שמחים כלל', כתב לבאר מהרד"מ בספר שתילי זיתים (סימן תקנ"א סק"א), 'שאם לא כן היה לו לפרש שיעור המיעוט'. [עיין עריכת שלחן שם באורך]. ועל אף שזו הוראה כללית, מכל מקום נמנו בפוסקים מספר הוראות למעשה המושתתות על יסוד זה.

משא ומתן בתשעת הימים

הורו חכמים שמפני שיש למעט בשמחה בימים שבין ראש חדש אב ועד התענית, יש למעט במשא ומתן בימים אלו, אולם כתבו האחרונים שבזמנינו מותר לעסוק במסחר כרגיל, כיוון שהכל נחשב כדי פרנסה. אולם עכ"פ יש למעט במשא ומתן אם הוא של שמחה, ולכן צרכי חופה או שאר תכשיטים, לא ירכשם באלו הימים אלא לפניהם או לאחריהם. אלא אם כן החופה נערכת בסמוך לאלו הימים, ואין מספיק זמן כדי להיערך כיאות.

כמו כן אין לרכוש דברי נוי לבית, חידוש ריהוט או שאר כלים בימים אלו, וכן לא לרכוש רכב חדש, אם הצורך לרכישתם כעת אינו מפאת חסרונם אצלו, אלא הרצון להתחדש דווקא, ולא רק אסור לרכשן אלא אף להזמינם אצל הסוחר או בית חרושת והנגריה וכו' (משנ"ב סקנ"א), והיינו רק אם משלם עליהם. אולם מותר להזמינם קודם ראש חדש אב אף על פי שבעלי המלאכה יעסקו ביצורם והרכבתן בימים אלו. ולחילופין אף אם נגמרה הרכבתן קודם תשעה באב, אסור לקבלן לביתו עד אחר תשעה באב, ואם כבר הובל אל ביתו, יכוון שלא לזכות בו ולא ישתמש בו אלא רק לאחר תשעה באב.

במקום שישנו חשש שלא ימצא סחורה זו לאחר תשעה באב וצריך הוא להם, או שיעלה המחיר בשיעור ניכר וכדו', וכן במכירות סוף העונה שפער המחירים הוא גבוה לעומת שאר השנה, מותר לקנותם אף בתשעת הימים.

כל דבר שהוא לצורך הגוף מותר לקנותו, כגון משקפיים, מדרסים לנעליים וכדומה. וכן כלי בית שמצטרך להן כעת, כגון כלי אכילה, מכונת כביסה, וכל שכן מזגן בימים חמים אלו, מותר לקנותם ולהשתמש בהם.

בנין של שמחה או הרווחה

אסור לבנות כל בנין של שמחה או של הרווחה, היינו שאינו נצרך לו ביותר אלא נעשה להתחדשות ויופי, ולכן מלבד איסור הבניה ושיפוץ הבית שאין בהם צורך עצמי שאינו נצרך למגורים בלבד, נאסר גם לצבוע את הבית. וכן אף הדבקת דשא סינטטי, וריצוף החצר במקום שאין צורך בו ממשי, כגון לכלוך עפר מהאדמה שמבחוץ, וכדומה, נחשבים כבנין של הרווחה. אולם במקום שאינו למטרות הנזכרות, כגון שנתקלקל לו סיוד הבית מחמת נזילת מים, ועתיד להיעשות עובש, וכן כאשר יש פיח עשן שריפה וכיוב"ז, מותר לסייד כדי לתקן קלקולים אלו. ויש לידע שאף שהותר במקום צורך כאמור, מכל מקום צריך לעשות רק את השייך לכך, ולא מעבר.

לקנות או לשכור דירה, וכן להיכנס לדירה חדשה בקניה או בשכירות, אם נצרך לכך מצד ההכרח ולא לשם הרווחה בעלמא, מצד הדין אין איסור. אמנם הנוהַג כיום הוא להימנע מכך, משום שאין בדבר סימן טוב (ע"ד האמור בב"י בשם הר"ן לגבי נישואין). ועל דרך זו יש האומרים שאין כדאי לכתחילה להתעסק בחיפוש דירה בימים אלו, על אף שמצד הדין אין בדבר כל מניעה.

נטיעה של שמחה

כמו"כ נאסר לשתול עצי נוי או פרחים וכן דשא וכדומה בתשעת הימים משום 'מיעוט שמחה', אולם לנכש עשבים שוטים ושאר טיפולים בגינות נוי קיימות, מותר הוא הדבר. ואם עובד כגנן לצורך פרנסתו מותר לו בכל ענין.

במקום הפסד ממון לא אסרו חכמים

בכל האופנים שנאסרו, אם יגרם לו כל הפסד ממון בדבר, כגון שיצטרך לשלם לפועלים עבור אלו הימים שהתעכבה בהם העבודה, וכל שכן במקום שהצורך בבניה והנטיעה הכרחי שיהיה ברצף ימים מבחינת טיב העבודה, מותר לו להמשיך לעשות זאת, וראוי אם אפשר שיעשנה על ידי גוי.

אם סיכם עם גוי קבלן קודם תשעת הימים, שיעשה לו בנין או נטיעה בתשעת הימים, רשאי לעשות לו זאת, כיוון שקיבל עבודה זו בקבלנות והגוי על דעת עצמו הוא עושה, ומכל מקום כתבו הפוסקים שאם יכול לפייס את הקבלן בדבר מועט עד לאחר תשעה באב, תבוא עליו ברכה. ויש לידע שהיתר נעשה בקיבולת הוא רק כאשר נעשה שלא ברחוב היהודים, אולם אם נעשה במשכנותינו, הדבר אסור אפילו נעשה בקיבולת, משום חשד.

וכן הדבר בנטיעת עצי פרי, כיוון שאנו בפתחה של שנת השמיטה, וחייב לנטעם רק עד ט"ז באב ולא יותר, הנה אם לא ישיג בזמן קצר זה שלאחר התענית עצים או עובדים וכדומה, רשאי הוא לנטוע עצים אלו, וראוי על ידי גוי בתשעת הימים.

קניית מלבושים חדשים ולבישתם

הנה מהרד"מ בספרו שתילי זתים לא השמיט את הגהת הרמ"א סעיף ז', שכתב שאיסור קנית בגדים הינו רק מראש חדש ואילך, משמע שכן הוא מנהגינו, ושלא נאסרה קנייתם קודם לכן, ועל אף שבתימן לא קנו בגדים, שכל הנצרכים לכך היו קונים בד, והנשים בבית היו תופרות אותו, כך שאין לנו מנהג כלל בעניין קנית בגדים. מכל מקום ההוראה הנזכרת הינה מצד ההלכה, בין הנוהג במקום לקנות ובין שאין כזה נוהג. ונפקא מינה כיום שקונים בגדים, אין מקום לאסור מצד המנהג אלא מצד הדין בלבד והיינו מראש חדש ואילך.

ומצד ברכת שהחיינו שכתב מרן ש'טוב ליזהר' משבעה עשר בתמוז, כמבואר בשלחן ערוך סעיף י"ז, אין למנוע, היות שאין ברכה זו באה לידי ביטוי לענייננו, כיוון שהמנהג לברך ברכת שהחיינו בכל ימות השנה, הינו רק בשעת לבישה ולא בשעת קניה, ומנהגינו בלאו הכי למנוע מלבישת בגדים חדשים מי"ז בתמוז, כמבואר בשתילי זיתים סעיף קטן ג', אלא אם כן מדובר בשבתות שבבין המצרים, שכתב מהרד"מ סעיף קטן מ"ז להתיר לברך בהם ברכה זו. ויש מקום להקל בכך, כיוון שיש לפנינו ספק ספיקא במקום שכל האיסור הינו רק מצד 'טוב להזהר'. ועכ"פ הורו האחרונים להחמיר בשבת שבתשעת הימים שלא יברך שהחיינו. נמצאנו למדים שאסור ללבוש בגדים חדשים בכל שלשת השבועות, אולם מותר לקנותם מבלי ללבוש עד ראש חדש אב. והרוצה ללבשם בשבת ולברך שהחיינו, רשאי. [וראוי שלא יהא בשבת שלאחר ראש חדש].

איסור קניית בגדים שייך גם בבגדים פשוטים כגון גרביים, מגבות, מצעים ושאר בגדי זיעה וכדומה. והאיסור לקנות גם לילדים קטנים, (על פי המבואר במשנה ברורה סימן תקנ"א סקפ"א) 

מי שאין לו מה ללבוש פשוט שמותר לו לקנות לעצמו אף לאחר ראש חדש, וכן תינוק שנולד, שאין במה להלבישו. וכן במקום שיש מכירות סוף עונה במחירים מוזלים מאוד, מותרת הקניה וללבוש לאחר תשעה באב. ומותר לקנות נעלי גומי או בד לתשעה באב, ומצד הדין מותר גם לחדשן (כף החיים סקצ"ו).

אכילת בשר ושתיית יין

ידוע הדבר ומפורסם הענין שלא נהגו אבותינו להימנע מאכילת בשר בתשעת הימים, בין בשר בהמה בין בשר עוף, וכן לא נמנעו מלשתות יין, מלבד בסעודה מפסקת שאז מנהגינו להימנע אפילו מאכילת בשר עוף ודגים שלא נאסרו מן הדין. וכן הוא מנהגינו כיום הלכה למעשה, מבלי לחוש למה שכתב מרן בשלחן ערוך (סעיף ט'), 'כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש'. שכפי המדוקדק בדבריו, נאמרו הדברים רק במי שנהגו אבותיו לאסור אכילת בשר, ולא במי שנהגו אבותיו היתר, וביותר מבואר כן במקור הדין שבתשובת הרשב"א (חלק א' סימן ש"ו), יעויין. ואנא בשפלותן קאמינא, שהרוצה לאחוז במנהגי אבות ולהתיר את אכילת בשר בזכות ולא בחסד, שיהיה זה בשר שנעשה בו חליטה כדין, בו אבותינו הקפידו להחמיר לעשות קודם אכילה, כנגד שאר הקהילות שהקלו בו. על אף שהיד הדוחה נטויה לאמור שאין קשר בין הדינים, מכל מקום כדי להיות כנים עם עצמינו, שמצדיקים קבל כל עדה ועדה באחזנו בידינו את מנהג אבותינו לקולא ואוכלים בשר בתשעת הימים, מדוע נשיב אחור את ידינו, כאשר באותו בשר נאמר להכשירו  לחומרה.

שבוע שחל בו תשעה באב

השנה כיוון שחל תשעה באב ביום ראשון, אין דינים מיוחדים ל'שבוע שחל בו תשעה באב', ועל כל פנים יראה האדם לעצמו להמעיט כמה שניתן בכל הנאותיו בשבוע זה. וכבר מצינו כעין זה בבית יוסף שהביא בשם ספר הכל בו (סימן ס"ב כ"ה ע"ג), שכתב ש'אין איסור לספר אלא אותה שבת בלבד עד התענית, ולפני אותה שבת מותר. מכל מקום מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת, כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים, וגוערין מאד למי שיספר', ודון מינה ואוקי באתרין. ועל אף שישנו חילוק ברור בין תספורת במה שניכר עליו החידוש בעצם תשעה באב, לעומת שאר ההנהגות כרחיצה וכביסה, מכל מקום היסוד שווה, למעט בהנאות אף במקום שמצד הדין מותר.

הנהגת תחילת התענית – מוצאי שבת

שבת פרשת דברים, ערב תשעה באב

• אסור להראות בשבת זו שום סימני אבלות. ולומד בה תורה בכל שעות היום, במקום שלבו חפץ, [יעויין מאמ"ר המובא בביאור הלכה סימן תקנ"ג, ודבריו קילורין לעיניים]. בתפילת מנחה לאחר תפילת שמונה עשרה, ה'בלדי' אומרים צדקתך, אולם ה'שאמי' אינם אומרים.
• סעודה שלישית שהיא למעשה סעודה מפסקת, עושה אותה כרגיל עם בני ביתו כמנהגו בכל שבתות השנה, שאסור לנהוג אבלות בפרהסיא ביום השבת.
• מותר לאכול גם לאחר שסיים סעודה שלישית ובירך ברכת המזון אם עדיין לא שקעה החמה, אף אם לא עשה תנאי על כך, (עיין שער הציון סימן תקנ"ג סק"ז). ואם לא הספיק ליטול מים אחרונים וכבר שקעה החמה, יטול כעת בצמצום, כיוון שאינו מכוון לתענוג אלא לנטילה של מצוה.
• צריך להודיע לציבור על החיוב להפסיק מלאכול קודם שקיעת החמה, שלא ימשכו כמנהגם בכל שבתות השנה גם לאחריה, (משנה ברורה סימן תקנ"ב סקכ"ד).
• כיוון שאסור ללבוש בגדים מכובסים ביום תשעה באב, (כף החיים סימן תקנ"א סקצ"ו), יראה לזכור להכין לעצמו כפי הצריך לו כבר מערב שבת.
• כיוון שאסור להראות בשבת סימני אבילות, אזי רק לאחר יציאת השבת, יכול לפשוט את מלבושי השבת והנעליים, וללבוש בגדי חול תמורתם, ויאמר קודם לכן, 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'. וכן הוא לגבי ישיבה על הארץ.
• מאחרים את זמן תפילת ערבית במוצאי שבת, כדי שיספיקו הציבור להחליף בגדיהם קודם בואם לבית הכנסת.

הבדלה במוצאי שבת

• השנה מקיימים את מצוות הבדלה רק במוצאי התענית היינו יום ראשון בלילה, ורק על כוס של יין בלא נר ובשמים. [ואם יש פת על השלחן, צריך לכסותה קודם ההבדלה, שלחן ערוך סימן רצ"ט סעיף ט']. ובמוצאי שבת שהוא ליל התענית, רק מבדיל בתפילה ב'חונן הדעת'. ובשום אופן לא יעשה הבדלה ביום השבת מפלג המנחה, כיוון שנמצא על ידי כך מקבל על עצמו את תענית תשעה באב, וכיצד ישתה מן היין.
• ברכת 'מאורי האש' על הנר, מברך במוצאי שבת שהוא ליל התענית בביהכנ"ס עם הציבור, קודם קריאת מגילת איכה. וְיודיע לאנשי ביתו שיברכוה בבית לאחר שיאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' בלא שם ומלכות. ואם ישנו חשש שישכחו, עדיף שיברכנה הוא להם קודם שיצא מביתו. ותיעשה ברכה זו לכתחילה כאשר כולם ישובים על כסאותיהם. וכן יעשה אף הוא לכתחילה קודם צאתו לבית הכנסת, כאשר ישנו חשש סביר, שלא יוכל להיות ניאות לאור הנר בבית כנסת, (יעויין שולחן ערוך סימן רח"צ סעיף ד'), הן מפאת ריחוק מקומו ממקום הנר, הן מפאת ריבוי המתפללים. וכן משום שצריך הוא לראות את השלהבת בפועל (שם סעיף י"א), ובדרך כלל נמנע הוא מכך כאשר הוא יושב. ועל כן עדיף שיעשנה כאמור בביתו קודם לכתו לבית הכנסת, ויוציא אגב כך גם את אשתו ובני ביתו. [יעויין בכל זה בשו"ת אורן של חכמים חלק שלישי סימן כ"ה]
• אין מריחים בבשמים ואין מברכים עליהם בתשעה באב כלל, לא בהבדלה שבמוצאי שבת ולא במשך היום, [עיין שו"ת אורן של חכמים חלק ראשון סימן נ"א, ותרו"ץ]. ויש להודיע לכלל הציבור במוצאי הצום, שיעשו הבדלה בביתם על הכוס בלבד, היות שרבים שוכחים מלעשותה.
• חולה חייב לעשות הבדלה רק כאשר צריך לאכול, ולא ממוצאי שבת שעדיין הוא מעונה. ויעשנה על מיץ ענבים או חמר מדינה בלבד, ושותה מלא לוגמיו מן הכוס, ואם אינו יכול, שיתן לקטן לשתות. ויראה להוציא בהבדלה זו את האחרים ידי חובתם, ויותר אינם צריכים להבדיל במוצאי התענית. במה דברים אמורים שחולה חייב להבדיל, כאשר הוא נצרך לאכול ולשתות שאר משקין, אולם אם מספיק לו רק לשתות מים בכל התענית ואינו צריך לדבר אחר כגון חולה כליות, סכרת וכדומה, אינו צריך להבדיל, ודינו לגבי ההבדלה כשאר האדם. חולה שאכל פת אינו מזכיר 'רחם' בברכת המזון.
• מנהג העולם, שקטן אינו מבדיל במוצאי שבת, אף שאוכל כרגיל בתשעה באב, וזאת מטעם שמא יעשה כן גם כשיגדיל, על כן יעשה הבדלה עם הגדולים רק במוצאי התענית. והיא מצות חינוכו בהבדלה שבשנה זו, לעשות כן בכל שנה שחל תשעה באב להיות בשבת. ואמנם אם אינם עמו בשעה זו מחמת סיבה כל שהיא, לא יעשנה הקטן לעצמו, [יעויין בזה שו"ת אורן של חכמים חלק שלישי סימן כ"ו].

אלו קצות ההלכות המיוחדות לזו השנה, על כל אשר העווינו באַשְמַנָּה, תחת קינה לאבלי ציון חנינה, ישיב שבות ציון במהרה יחישנה.