מרגש ועוצמתי!

בין הזמנים: מהו בן ישיבה – מהותו ותפקידו? | מרן הגר"ש קורח מסביר

הרב שלמה קורח בכינוס לבני ישיבות בחצר ביתו | צילום: ארכיון המאורות
הרב שלמה קורח בכינוס לבני ישיבות בחצר ביתו | צילום: ארכיון המאורות

בן ישיבה: מהו בן ישיבה – מהותו ותפקידו? | מרן הגר"ש קורח זצ"ל מסביר

על דפים מצהיבים מיושנם נשתמר גליון 'המסילה' מלפני למעלה מיובל שנים, והבחור דאז [רבינו] שלמה קורח ממצוייני ישיבת פוניבז', כתב את המאמר דלהלן:

תלמיד הישיבה ההופך לילות לימים הוגה בתורת אל חי, מה תפקידו? מה מאווייו? מהי השקפתו על העבר ההווה העתיד? כיצד הוא עונה לכל הבעיות המנסרות בחלל עולמינו?

דומה שרק תקופתנו שיקפה דמותו הנדירה ומיצתה אישיותו בשתי המלים: בן ישיבה לא תלמיד ישיבה, אלא בנה! הורתו יולדתו היא. ביומו הראשון הרי הוא בבחינת נולד, ממנה יונק חיותו, שם הושקה מהמעיין הלא אכזב, מופח בקפדנות, צץ ופרח נגמל ויהי לבן.

תואר זה תעודת כבוד הוא לחובש בית המדרש. מאידך תעודת עניות לתקופתנו הסוערת גלים המקפיצים אותה לדרך לא דרך, ורב החובל הקברניט בן הישיבה מצילה מלעלות על שרטון להיטבע חלילה בזעף סערת היצרים.

אם חז"ל המשילו את ישראל כשה בין שבעים זאבים כל זאב רוצה ללחלח חכו מדמה, הרי בן הישיבה בפרט, עומד בין שבעים ואחד זאבים והזאב האחד תוקפני ורב עצמה המצריך שמירה עצמית מעולה, בריחה מעולם הברק שכל כולו סנוור עיניים שלהוב לתאוות על כל שעל. תוף האוזן נתקל בצלילים עמומים בכל צעד. היום נפתח בסגידה לתאוות ולמותרות, נמשך בדאגות שווא, שאיפות ושאפתנות בעולם זה שכל כולו קרירות רוחנית עד כדי קיפאון, חדלון המחשבה, התעלמות מהחיים האמתיים, מהאמת עצמה. ובתוך אטמוספירה זו נאבק בן הישיבה בכוחותיו להשתחרר מהמערבולת ההורסת, להתרומם ולהיות בעולם אחר, עולם שקדמה בריאתו לעולמנו.

הבה נאזין לצלילים אלה. בן הישיבה רכון גחון על שולחנו, גווילי אש פתוחים לפניו, גופו המתמתח עיניו העצומות ממחישים את המאמץ הרוחני ועומק המחשבה, נבחן בקול ניגון הגמרא: מאי קאמר. אפשר לנחש הנה הוא שואל השאלה הנדושה ברחוב מאי קאמר פריץ מדינת תובל? אך לא, ההמשך בפעם השניה: מאי קאמר רבא, ואנחת רווחה וצהלת התבהרות הבינה, מרמיסה את הגוף. חברו לספסל הלימוד באותו מצב. אמנם הניגון המשמיע: 'נקנית בכסף' שוב ניתן לחשוב שכל דאגותיו לכסף, ושוב עומדים על המעות, ההמשך בא: 'בכסף בשטר וחזקה' ואותה רווחה וצהלה מסתורית נראית גם בו.

אצל בן הישיבה לא קיים המושג עבר עתיד, אינו חושב בדאגה על הזמן, לגבו אין הזמן עושה את שלו אלא הוא עושה את הזמן, מעצבו, קובע דמותו ומצבו, הזמן בידו כחומר ביד היוצר. כל עולם החולין מנהו והלאה ועם זאת בזכותו חי וניזון העולם, הוא המושך חיות לכל הסובבו, כל המכשולים עובר הוא מעליהם מרסנם בכח שלטונו הבלתי מוגבל, בן מלך היודע תכסיסי מלכות. כל המציאות הזאת מצומקת בשתי מילים: בן ישיבה!

*

אכן כבר ידועה ומפורסמת בשערים שקדנותו המופלאה של רבינו זצ"ל, וכפי שסיפר בנו ממשיך דרכו הגאון רבי עמרם קורח שליט"א: מו"ר אבי זצ"ל היה לומד במרץ רב, הזריזות והעמל בתורתנו הקדושה היו אצלו כמו שלושה אנשים. לא היה מבזבז אף רגע לריק, כל רגע, כל דקה, כל שעה אצלו, היו מנוצלים עד תום. פעמים רבות הייתי מתקשר לאבא, ואומר לו, "רוצה אני לבוא לבקר אותך". אך הוא היה משיב לי בטלפון, "חבל על כל רגע, נסיעה הלוך שעה וחצי וחזור שעה וחצי, ניתן להספיק הרבה בזמנים אלו". גם בשיחות טלפון היה מקצר מאד ולא מאריך, אין זמן, אני צריך להספיק ללמוד ולכתוב.

בשיעורו השבועי במוצאי שבת לבני הישיבות, אמר פעם רבינו כי מעולם לא נהג לנפוש בבין הזמנים, רק בעודו בחור צעיר היה הולך לרעות צאן אצל אחד מבני משפחתו באחד המושבים, תוך כדי לימודו. זה היה אצלו ימי בין הזמנים.

בעת רצון שח רבינו זצ"ל כהאי לישנא, בצעירותי, כשהייתי אברך בכולל פוניבז', המצב הכספי בבית היה קשה מאד. בתקופה הראשונה לאחר נישואי עם הרבנית ע"ה, המטות בביתנו נפלו, לא היה בבית מה לאכול והגענו עד כדי פת לחם, וכך הייתי מבזבז זמן רב על התגלגלות מגמ"ח לגמ"ח, עד שגמרתי בדעתי להתחיל לכתוב ספרי תורה, וכך להתפרנס מיגיע כפי בכבוד, ובכך אף מנעתי ביטול תורה גדול יותר. וכך היה מתנהל סדר יומי, בשעה שבע בבוקר הייתי שב לביתי לאחר תפילת שחרית בכדי לעזור לרבנית בארגון הילדים וכו', ובשעה שבע וחצי בדיוק הייתי מתחיל לכתוב ספרי תורה עד לפני השעה תשע.

בשעה תשע בדיוק כבר הייתי מתייצב בסדר א' בכולל פוניבז' ללמוד לימוד הש"ס ושאר הלימודים. וכך ביום רגיל כתבתי יריעה אחת בספר תורה, ובימי שישי הייתי כותב שתי יריעות, ובבין הזמנים ארבעה יריעות. וכך כתבתי כשנים עשר ספרי תורה. אמנם רבים שעשו כמוני, התחילו ונגררו והיום כבר אינם מתמידים בלימודם, אך אני שמרתי על עצמי מאד. והספקים נפלאים אלו, מראים על הזריזות העצומה שאפייינה את רבינו כל ימיו לבלתי יאבד רגע אחד.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!