נופשים? כל המידע הרלוונטי הנצרך לנופשים לימי בין הזמנים | הגאון רבי ברוך עוקשי ראש בית ההוראה 'בני תורה' באלעד, ומרבני בית ההוראה 'המאורות', בפרקי הדרכה קצרים ומיוחדים לימי בין הזמנים | מיוחד
האוכל בשוק
- המטיילים בפארקים ובשדות פתוחים יש להקפיד לא לסעוד סעודה ממש ליד המון עם, רב כי בכך הוא נכנס לחשש פסול לעדות. אבל אם יש שם מעט אנשים, אינו נפסל בכך. (חו"מ סי' לד סעי' יח וסמ"ע ס"ק מד).
- כמו כן, אין לאכול במסעדות בשולחנות שבמדרכות הפתוחות למראה העוברים ושבים, שבכך נפסל הוא לעדות.
נזק ליערות הארץ
- לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אסור להשחית ולחבל במתקנים או בגידולים מטופחים של "יערות קק"ל" משום איסור גזל ומשום חילול ה'. והמזיק או הגוזל ואפי' פחות משוה פרוטה, נכנס לחשש פסול לעדות.
תפילה
- לכתחילה יש להתפלל במקום הסגור בד' רוחותיו בכתלים. אולם אם נקלע למקום פתוח לחלוטין והגיע זמן תפילה יחפש להיצמד לקיר או לרכב או לעמוד בין אילנות ולהתפלל (סי' צ סעי' ה מ"ב ס"ק יא).
- יש להתבונן שאין הוא מתפלל כנגד כנסיה או חנות לממכר מוצרי נצרות שיש שם סמלים של ע"ז. (סי' צד ברמ"א סעי' ט ומ"ב ס"ק כט).
- יש להקפיד לא להתפלל בכלל בבית מלון המחזיק ברשותו חנות המוכרת מוצרי עבודה זרה, כצלבים וכיו"ב (שם).
- אין לעמוד ולהתפלל תפילת שמונה עשרה עם נעלי בית או סנדלים ללא גרביים (שו"ע סי' צא סעי' ה ומ"ב ס"ק יב).
- כמו כן אין לעמוד לתפילה עם בגדי ים וכדומה, ואם עומד לעבור זמן תפילה יתפלל בכל ענין.
- יש לו אפשרות או להתפלל עם בגדי כבוד ביחידות או בבגדי ים וכיו"ב במניין – עדיף להתפלל ביחידות בבגדי כבוד. הוראת הגאב"ד דירושלים הגרי"ט וויס שליט"א, והכי מסתבר.
- יש לדעת, שאם גוי או יהודי מחלל שבת בפרהסיא נמצא בין המתפללים, הוא מפסיק את הצירוף ביניהם וכאילו הם שתי קבוצות. (ונפ"מ שאין התפילה קרויה תפילה בציבור אם הוא מפריע לצירוף עשרה). שו"ע סימן נה סעי' כ ומ"ב ס"ק סה וכה"ח ס"ק צב בשם האחרונים כ' שכל גוי בכלל ולא רק עכו"ם. ובמג"א (סי' עט ס"ק ג) מבואר דאפי' באותו חדר הוא מפריע לצירוף עשרה. ולא כהחיד"א במחב"ר (סי' נה ס"ק יד). ובני תורה צריכים להקפיד על זה (וע"ע בא"ח ויחי סעי' ז).
- כמו כן המתפללים בפארק יקפידו שלא יחצה שביל המיועד להילוך הרבים באמצע המנין כי דרך הרבים מפסקת.
- לקום בבוקר עם מוזיקה- מעיקר הדין אסור ודעת הגרי"ש אלישיב שאם מכבה מיד ומראה שכוונתו רק להתעורר מותר.
- רחיצה בבריכה או שחיה בים קודם תפילה, אסורים, אבל קודם עלות השחר מותר. כמו כן אם כוונתו להסיר הלכלוך קודם התפילה מותר.
- יציאה למקום רחוק קודם התפילה אם נוסע לצורך תפילה, וכגון בנסיעה לכותל או למירון. אבל אסור לצאת לטיול אחר עלות השחר.
- אסור לספרדי הנוהג כהשו"ע לשאול תפילין מאשכנזי. ראה שו"ע סימן לב סעיף לו ואול"צ ח"ב עמ' לה.
- יש לו ברירה להתפלל במנין בלי תפילין או בתפילין בלי מנין מה יעשה? לדעת המ"ב קרי"ש בתפילין עדיף ויתפלל אפי' יחיד. סימן סו ס"ק מ. ואם יעבור זמן תפילה יתפלל מיד ולכשישיג תפילין יניחם ויקרא קריאת שמע.
- נאלץ להתפלל בנסיעה ברכב יתפלל ולכתחילה יעצרו לאמירת פסוק ראשון של קריאת שמע ופרשה ראשונה, וגם לתפילת י"ח לכתחילה יעצור ואם אי אפשר לו לעצור יאמר הכל בישיבה. אכן הנהג עצמו אינו יכול להתפלל תוך כדי נהיגה. שו"ע סימן סג סעי' ג ומ"ב ס"ק י ובסי' צד סעי' ד-ו וראה בשו"ת פרי יצחק ח"ב סי' א בדין רכוב כמהלך לגבי תפילה.
- מנהג האשכנזים שאין נופלים על פניהם ואין אומרים וידוי כשמתפללים בחוץ במקום שאין בו ספרי קודש. (סי' קלא סעי' ב ומ"ב ס"ק יא), ומנהג הספרדים לומר הכל כי על פי הסוד אין חילוק. (בא"ח פרשת כי תשא סעי' יד).
תפילת הדרך
- היוצא לדרך ונסיעתו היא בשיעור פרסה דהיינו ד' מילין צריך לברך תפילת הדרך בשם ומלכות. ומנהג התימנים כדעת הרמב"ם שזו תפילה ואינה ברכה, ואומרים אותה בלא שם ומלכות.
- לכתחילה יאמרנה בעמידה ואם הוא בנסיעה יאמרנה בעצירת הרכב ומעיקר הדין אינו חייב לעצור. שו"ע סי' קי ומ"ב שם.
- זמן אמירתה לאחר שעבר שבעים אמה (בערך 36 מטר) מהבית האחרון המצטרף לעיבורה של עיר, כולל אזורי תעשיה וכדו' ויכול לאומרה בכל משך הנסיעה, עד שיגיע סמוך לעיר שהיא מחוז חפצו, הגיע סמוך לעיר השניה תוך שיעור ד' מילין אינו יכול לברך.
- מנהג הספרדים לברך לפי שיעור זמן הנסיעה שהוא 72 דק'.
- אותו הדין הוא גם לחיוב ברכת הגומל בחזרתו מן הדרך.
- יש לידע שתפילת הדרך מחויבת גם בהפלגה בים של ד' מילין כנ"ל וכן הדין לברכת הגומל בסיום ההפלגה.
- חיוב תפילת הדרך הוא גם בהליכה ולכן היוצא למסלול הליכה מחוץ לעיר שאורכו ד' מילין (כ-4 קילומטר לדעת הגר"ח נאה ו- 4.6 קילומטר לדעת החזו"א) וכן היוצא למסלול שחיה באורך זה עליו לברך תפילת הדרך ובסיומו לברך ברכת הגומל.
- הוראת החזו"א שברכת הגומל יברך בשובו לביתו ולא בסיום המסלול.
- מנהג האשכנזים שאינם מברכים אלא במקום חשש סכנה, וזו גם הוראת האור לציון לספרדים, ולדעתו סתם כבישים בימינו אינם בחשש סכנה. אבל מנהג הספרדים לברך בכל דרך, וכנ"ל.
- דרך המוחזקת בסכנה כגון בתוך כפרים עויינים, אף בפחות משיעור דרך הנ"ל, יש להתפלל את תפילת הדרך בשם ומלכות. שו"ע שם.
קדושת חורבות בית הכנסת
- יש להקפיד בזמן שמבקרים בבתי כנסת עתיקים שלא לנתץ אבן קטנה למשמרת, וכן אין לעשות קיצור דרך בית הכנסת אף שהם חרבים כי בתי כנסיות בקדושתן הן עומדין אף בעודן חרבים. וכן אין לדבר שיחת חולין וקלות ראש גם בחורבה של בית כנסת. (וכגון בית כנסת הרמב"ן בעיר העתיקה בירושלים ובתי כנסת של רשב"י במירון ובגוש חלב).
ברכות הראיה
- מי שרואה הר גבוה ומתפעל מאוד מגובהו יברך "עושה מעשה בראשית" (סי' רכח סעי' ג ושו"ת שבט הלוי ח"ט סי' מז).
- מי שרואה את הים התיכון ומתפעל מראייתו יברך בא"י וכו' עושה מעשה בראשית", וכדאי שיסמיך תיכף ויאמר "שעשה את הים הגדול". (כך היא הוראת הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהליכות שלמה פרק כג אות כט גם לספרדים).
- וכן הרואה ימים ונהרות הגורמים לו להתפעלות יברך עושה מעשה בראשית. סימן רכח סעי' א.
- הרואה את הימים והנהרות תוך ל' יום לא יברך, ואם הוא גר בשכונה שרואים שם את הים כל יום אף שהוא לא ראה את הים ל' יום לא יברך על הים כי נטפל לתושבי מקומו. (כי יש לחוש לדעת הגרש"ז בהליכות שלמה תפילה פרק כג סעי' כח שלמד כן מדברי המ"ב סי' רכד ס"ק ג וכן דעת שו"ת דברי יציב ח"א סי' פט אות ז בביאור מנהג בני ירושלים שלא לקרוע בראיית המקדש גם כשלא היו שם ל' יום וכפי שהובא בשערי תשובה סי' תקסא ס"ק ב עיין שם.).
- כל ברכות אלו הם רק למי שלא ראה את ההרים או את הים במשך ל' יום.
- ברכות אלו הינם רק בימים ונהרות שנמצאים במקומם מששת ימי בראשית על כן אין מברכים על נהר הירדן אבל על המעיינות שבמקורותיו ניתן לברך, וכן אין מברכין על ים המלח כי לא נוצר בששת ימי בראשית. סי' רכח סעי' ב ופוסקים.
- הרואה פיל או קוף מברך "בא"י וכו' משנה הבריות", ויברך ברכה זו בשם ומלכות פעם אחת בחייו בלבד, ולאח"מ אם לא ראה אותה ל' יום יברך בכל פעם את הברכה זו בלא שם ומלכות (סי' רכה סעי' ט מ"ב ס"ק ל).
- הרואה בעל חי ומתפעל מאוד מיופיו אומר בשם ומלכות ברוך שככה לו בעולמו.
- הרואה קברי עכו"ם אומר "בושה אמכם חפרה ילדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה" (סי' רכד סעי' יב) ואם יש צלב על הקברים לא יאמר (פס"ת סי' רכד אות י').
- הרואה ישובים של גוים עובדי ע"ז אומר "בית גאים יסח ה'", ובחורבנם אומר "אל נקמות ה' וכו'. (שו"ע סי' רכד סעי' יא).
- הרואה "צלב" וכן כל ע"ז יאמר "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" (פס"ת סי' רצד אות א).
- הרואה כנסיה חריבה אומר "בא"י וכו' שעקר עבודה זרה מארצנו".
- מי שראה צלב (הפקר) ושברו והשמידו קיים מצוות עשה מן התורה.
- הרואה עבודה זרה עצמה אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו (סי' רכד סעי א ומ"ב ס"ק א). וספרדים יברכו גם על בית ע"ז כגון כנסיה בלא שם ומלכות ויהרהרו שם ומלכות בליבם. ב"י שם ומשום סב"ל.
ונראה דהיינו בעבודה זרה שעובדים אותה אבל עבודה זרה שאין עובדים אותה בזמן הזה אין לברך ברכה זו. כנ"ל שהרי אין הברכה על העבודה זרה אלא על עובדיה. ועל ראיית צלב מברכים. כן מבואר מהרמ"א שם. ובמקומות שיש כנסיות ורואים ע"ז וכמריה בכל יום ולפחות פעם בל' יום, נהגו שלא לברך כלל את ברכה זו. כן כתב הרמ"א שם ומ"ב ס"ק ג.
- אסור להתבונן בדמויות עבודה זרה ואפילו שברי צלמים או להתבונן מדמויות שנערכו ונוצרו לכבוד או לנוי עבודה זרה אלא א"כ יודע שעובדי ע"ז עצמם ביטלוה ושברוה. ולכן אסור לבקר במוזיאונים המציגים דמויות של פסילים ואלילים (דוגמת מוזיאון ארצות המקרא בירושלים). רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ז. ומ"ב סימן שז סעי' טז ד"ה ועובר ובסי' רכה ס"ק לג וביאוה"ל שם סעי' י ד"ה אפילו. אבל ראיה מקופיא לצורך הברכה מותר.
- ראה ולא בירך מספק לא יברך כל אותן ל' יום (ביאור הלכה לסי' ריח סעי' א ד"ה במקום), אבל כל זמן שעסוק באותה הדרך או הנסיעה יכול לברך אף שלא בירך בראייתו הראשונה. הגרש"ה בשו"ת שבט הלוי.
קברי ישראל
- הרואה קברי ישראל מברך בשם ומלכות אשר יצר אתכם בדין וכו' ואפילו בא לקבר תנא אחד כל שיש בשדה עוד קברים מברך. היה נוסע ובנסיעה ראה קברים אחר ל' יום שלא ראה קברים מברך. ראה תוך ל' יום בית עלמין אחר אם יש שם קבר חדש מברך שנית ואם אין שם קבר חדש לא יברך. ועל בית העלמין שכבר בירך עליו לא נהגו לברך תוך ל' יום אף כשנתחדש בו קבר.
- אין להתפלל ג' תפילות תוך ד' אמות של קבר וכן אין ללמוד שם תורה משום איסור לועג לרש. אבל בקברי צדיקים שנהגו בהם ללמוד ולהתפלל מותר כי קבלה בידם שהמציבה אינה הקבר עצמו אלא ציון לקבר הנמצא במערה תחתונה.
הלכות סעודה
- הנוסעים ברכב תוך כדי נסיעה לא יצטרפו לזימון עשרה בהזכרת השם אלא רק לזימון בשלושה (שו"ת אול"צ ח"ב פ"ג).
- אדם הנמצא בים ואין לו מים ליטול את ידיו, יטביל ידיו במים ויברך על נט"י . שו"ע קנט סעי' כ מ"ב צו. ואם לא יכול להגיע למי הים אלא רק לשאוב מים מהים וליטול בכלי יטול ידיו ולא יברך. וראוי גם לכרוך ידיו במפה (עיין כה"ח סי' קס ס"ק מב ופס"ת שם אות טז). כי יש מכשירים אף לנטילה שרואיים להרתיחם ולהכשירם לשתיה.
- אבל מי חמי טבריה אינם ראויים לנטילה אלא רק לטבילה.
- הרוחץ בים ועתה גופו נקי ויצא לסעוד ותוך סעודתו נגע במקומות המכוסים אין צריך ליטול שנית. כה"ח סימן סד ס"ק פה. ודעת הגרח"ק שעליו ליטול ידיו שנית.
- כלי שאינו עשוי להחזיק מים או בגלל רכותו או בגלל שאין לו בסיס שיחזיקו פסול לנט"י (סי' קנט סעי' ד ומ"ב ס"ק יח).
- ת"ח יחמיר לא לנגב ידיו בבגדיו משום שקשה לשכחה ואפי' בבגדיו המונחים בארגז. (סי' קנח מ"ב ס"ק מה וספר שמירת הגוף והנפש סי' נז).
טיול למקומות המסופקים
- טיול לרמת הגולן מותר.
- טיול לגנים הבאהיים מעיקר הדין מותר אך אין נאה ליהודי שומר ומצוות ובפרט בני תורה לבקר שם. הגרי"ש אלישיב בשו"ת אשרי האיש ח"א חיו"ד סימן צד.
- לכנסיה אסור ליכנס.
- טיול באילת מותר לפי תנאי ההיתר של יציאה לחו"ל. ראה אול"צ ח"ג עמ' רכח ואל"צ שביעית עמ' עט וילקו"י שביעית עמ' ע.
