מאת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א, רב ומו"ץ בעיר אלעד, ומרבני 'המאורות'
שאלה: אתרוג תימני גדול, הנאכל כמות שהוא חי, ונקטף לפני סוכות, האם יכול לברך עליו שהחיינו?
תשובה: הנה הלכה פסוקה היא בשו"ע {או"ח רכ"ה ס"ו} פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו יש ימים רבים שלא אכל ממנו, אינו מברך שהחיינו". ולפי זה כתבו הפוסקים {משנ"ב סקט"ז, שו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז סי' רל"ג, שער המפקד למהר"א בן שמעון נהר פקוד ר"ה אות ו', שו"ת דבר יהושע ארנברג ח"ב סי' ל"ג} כי אתרוג הדר באילנו משנה לשנה, אין לברך עליו שהחיינו.
אלא שמצאנו שהרב פרי האדמה {ח"א, כ"ו ע"א} כותב, שאע"פ שמתקיים האתרוג כל השנה, מכיון יש זמן קבוע לגידולו, מר"ח תמוז עד תשרי, יש לברך עליו שהחיינו, והסכים עמו הבן איש חי {שנה א' ראה אות י"א}, והרב חסד לאלפים {סי' רכ"ה אות י"ז}, כף החיים סופר {רכ"ה אות מ"ג}, והרב נתיבי עם {רכ"ה שם}.
אלא שהקשה על דבריהם הרב בן סניור שליט"א {בספרו נר ציון, ט"ו בשבט עמ' עמ' ע"ה בהערה}, שהרי עינינו הרואות כי האתרוגים הגדלים כיום מצויים הם בעץ כל השנה, ואם ירצו יוכלו לאכול אתרוג בכל חודש. וא"כ כיצד כתבו שיש זמן קבוע לגידולו.
ודבר תימה מצאתי בס' ועלהו לא יבול {עמ' קכ"ב, הובא בס' ברכת דוד ט"ו בשבט להגר"ד מנדלבוים עמ' רמ"ג}, כי על אתרוג לפני סוכות יש לברך שהחיינו, משום שיש זמן קבוע ללקיטתו, דהיינו לפני סוכות. והדברים צ"ע, מנלן דזמן קבוע ללקיטה קובע לשהחיינו.
ונראה לענ"ד כי לא דברו הרב פרי האדמה והרב בן איש חי ודעימייהו אלא לפי מציאות גידול האתרוגים שכנראה היתה מצויה בארצם, שהיה זמן קבוע לגידולם, וממילא לא היה לאתרוג זה גדר של דר באילנו משנה לשנה. אך לפי מציאות גידול האתרוגים בארצינו, בפרט האתרוגים מזן "תימני", אין מקום לדון עליהם מצד ברכת שהחיינו, בפרט אם מגדל העץ מעיד כי האתרוגים מצויים באילנו כל השנה. לפיכך מה שציינו רבים מן המחברים בסתם את דעת האחרונים הנ"ל הסוברים כי יש לברך על אתרוג שהחיינו, ללא חקירה ודרישה במציאות, במחילה אינו נכון.
{ויפה עשה הרב נר ציון הנ"ל, שאע"פ שדרכו להימשך אחר הרב בן איש חי, הקשה עליו כנ"ל מן המציאות}.
ולאחר חג הסוכות, כבר דנו האחרונים האם מברכים על אתרוג שהחיינו, כיון שברכו עליו כבר בעת קיום המצווה, עיין בשו"ת האלף לך שלמה {סי' צ"ב}, ויפה ללב {ח"א, קונט' יושר לבב קצ"ג ע"ג}. ובשו"ת כתב סופר {או"ח סי' כ"ג} כתב דברי טעם, דרק אם בעת קיום המצווה וברכת שהחיינו כיון על אכילתו, לא יברך שהחיינו {מיהו יש לדון זאת רק על האתרוג שקיים בו המצווה, ולא על אתרוג אחר}. ולפי האמור הדברים אמורים רק לגבי אתרוג שיש זמן קבוע לגידולו, ואינו מצוי כל השנה בעץ.
עוד כתבו האחרונים דאין לברך שהחיינו על אתרוג שאינו נאכל כמות שהוא, אלא רק נרקח במרקחת ואז נאכל, עיין בשו"ת כתב סופר הנ"ל, האלף לך שלמה הנ"ל, ושו"ת הרי בשמים {מהדו"ת סי' י"ב} דס"ל דהוי ברכה לבטלה, וכ"כ הרב ברכת ה' {ח"ד פ"ב אות מ"ב}, וקצות השלחן {סי' ס"ג בדי השלחן אות ב'}.
היוצא מכ"ז דלפי מציאות זמנינו, אין לברך שהחיינו על אתרוג, בין לפני סוכות בין לאחריו, בין נאכל חי בין נאכל במרקחת, מכל הטעמים המבוארים.
