תשובה מיוחדת מאת הגאון רבי יצחק מועלם שליט"א, ראב"ד ביתר עילית, ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
לכבוד הרב, שלום רב.
כועד בית, רצינו לברר את הדין בעניין הבא: דייר מכניסתנו ניזוק מנזילה שהיתה משעון מים של דייר אחר, והגיעה עד לארון חשמל שלו שנמצא מתחת לחדר של שעוני המים (הדייר שהשעון שלו, לא ידע על הנזילה, וברגע שידע, דאג לתקנה). הניזוק טוען שועד הבית אמור לשלם לו את הנזק (תיקון ארון החשמל, שזה 350 ₪ תיקון ראשוני, ואולי גם את ה-1100 ₪ שזה השלמת התיקון).
עוד הוא טוען שעל ועד הבית לעשות איטום לריצפת חדר השעונים, והוא אפילו השיג הצעת מחיר של 2000 ש"ח מבעל מקצוע. והוא טען שזה החוק (מסברא שלו, לא מידיעה ברורה). הפנינו את השאלה לבי"ד 'הישר והטוב' שהוסכם על הדיירים שהוא המכריע בענייני ועד הבית, וכן ל'איגוד ועדי בתים' באלעד (לברר מה החוק בכה"ג, שכן הדייר הזכיר בדבריו "חוק"), ומסקנת הדברים היא, שגם הדייר ששעון המים שלו טפטף, וגם ועד הבית פטורים מתשלום הנזק (אא"כ הנזק ייהפך לתמידי, ואז ועד הבית יצטרך לדאוג להסרת הנזק, כלומר לאיטום חדר שעוני המים).
אמנם התעוררתי לעיין, במידה ותהיה דעה בהלכה שמחייבת את הועד לשלם את הוצאות הנזקים ואת הוצאות האיטום, האם יוכל הדייר לטעון "קים לי". אמנם כששאלנו את הבי"ד בהתחלה כיצד להתנהל בעניין הבי"ד, הם הציעו לנו עצה טובה לשאול את כל הדיירים ולהחליט על בי"ד שמוסכם. ורוב המוחלט של הדיירים הסכימו על הבי"ד הנ"ל, ועד כמה שזכור לי, הבי"ד אמרו שבאופן כזה מיעוט הדיירים יהיה בטל ברוב, ויהיו מחוייבים לקבל את פסק בית הדין שנבחר והוסכם על רוב הדיירים, ולנהוג על פיו. ועכשיו נתעוררתי אולי אפילו על עצם העצה הזו יכול לטעון הדייר "קים לי". ובאופן כללי, מה הגיון המושג "קים לי", ומה גדרו, כי קשה לומר שחכמים הניחו פתאום בענייני ממונות לאיש לעשות ככל הישר בעיניו, כי לכאורה גם פה שייכים כללי ההלכה.
על כן נשמח אם כבוד הרב יוכל לענות לנו על:
- מה כוונת המושג "קים לי", ומה השתנו דיני ממונות משאר דיני התורה שפה התירו דבר זה?
- האם באמת אחרי המשאל של כל הדיירים עדיין יכול הדייר לטעון קים לי, או שבכה"ג הוא כבר מחוייב למה שהרוב החליט?
- על עצם הדין שבשאלה דלעיל, מה דעת הרב להלכה למעשה בזה?
ברוך תהיה ותזכה למצוות.
תשובה:
- המושג כיון שאדם מוחזק בממון ומעיקר דין תורה אין מוציאין ממון מהמוחזק בדבר שיש בו פלוגתא, ולכן מצי למימר קים לי, אומנם כל זה רק כשיש מחלוקת ואין בו הכרעה להלכה , אבל מה שמוכרע בשו"ע, ואף מה שמוכרע בתשו' הב"י לרוב הפוסקים (ועיין חיד"א בברכי יוסף חו"מ סי' כה' אות כה' ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' עד' אות יא' ובשיורי ברכה חו"מ סי' ק"ה. וע"ע יבי"א חו"מ ח"ט סי' א') אין יכול לומר קים לי. ועיין שו"ת תה"ד סי' שמט', וש"ש סימן כ' אות כד'.
- ישנם החלטות שהרוב קובע למעט:
א. אם יש מנהג הוא גובר על הרוב.
ב. דבר שהוא יפוי ושיפור הבנין הרוב קובע לעשותו אומנם אינם יכולים לחייב את המיעוט לשלם. ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ו' ס"ק ה' דכיון שהם שותפים הרוב לא מחייבם, ושונה מדברי הרמ"א חו"מ קס"ג א', עיי"ש. וראה גם בשו"ע חו"מ סי' קנ"א א', הובאו דבריו עי' הסמ"ע שו"ע חו"מ קנ"ו ס"ק ו'. אומנם כדי שהרוב יקבעו ראוי שיהיה אסיפת דיירים ויקבעו שיחולו דיני הרוב בשותפות, וכן ראוי לנהוג, וע"ע שו"ת מהר"ם שיק חו"מ סי' יט'.
ג. רוב לא יכול להחליט על שינוי בגוף הנכסים המשנים את אפשרות השימוש בהם. ולעצם השאלה כיון שיש בזה הוצאת ממון, ואם במחלוקת הפוסקים יכול לומר קים לי בוודאי ברוב עפ"י בי"ד אינם יכולים לכוף אם יש בי"ד אחר שחולק, אלא א"כ הוסכם באסיפת דיירים שגם בזה הרוב קובע.
3. דעתי אם ההיזק בא באונס שלא ידע א"א לחייבו, וכן א"א לחייב את הוועד כל זמן שאין זה היזק תמידי של אחזקת הבנין, וכדברי בי"ד "הישר והטוב".
