מאת הגאון רבי איתמר הלוי מחפוד שליט"א, אב"ד חוקת משפט ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
נראה שאסור להניח על מתקן "בית החנוכיה" תוך חצי שעה מזמן ההדלקה (ובערב שבת תוך חצי שעה מצאת הכוכבים) סופגניה או חלה קפואה על מנת לחממה או להפשירה, וכן אסור להניח ידיו על המתקן של החנוכיה כדי לחממם מהקור, דאמנם לא מצינו כי אם איסור להשתמש "לאורה" ויתכן שדוקא אם משתמש תשמיש שלשמו הנרות מיועדים שהוא כדי להאיר וזה יסוד המצוה ועוד כיון שלא מתחממים כי אם לפני מדורה ולא לחום נרות שמא י"ל דשרי להתחמם או לחמם איזה דבר במתקן.
ומה שכתב הרמב"ן במלחמות (פ"ב דשבת) שמי שאמר אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כל תשמישין אסור, היינו תשמישין של השתמשות באור וכדכתב שם: "שאם היה מותר בשאר תשמישין, הא איכא למיגזר משום שמא יטה", וזה ייך רק בשימוש של קריאה וכיו"ב, משא"כ בחימום ידיו או בימום סופגניה לכאורה אין צריך להטיה דהשימוש הוא בחום שמפיצים הנרות.
ועוד לפמ"ש רש"י (שבת כא: ד"ה ואסור להשתמש לאורה) וז"ל: "שיהא ניכר שהוא נר מצוה", ולכאורה האידנא ניכר שהוא לשם מצוה מאחר ואין רגילים להשתמש בנר בשביל לחמם ידיו כי אם בחשמל, ובפרט שמדליק בתוך המתקן חנוכיה דניכר שהיא לשם מצוה ומצינו כעין זה בפרי חדש (סי' תרעה) שכתב: "מסתברא לי שאלו נרות של מתכת הנהוגות בערי פראנקייא שיש להם ח' פיות ואחד עולה על גביהם והוא השמש, והם מיוחדות להדליק בהם בחנוכה מידי שנה בשנה ולא נעשו אלא לכך, והדבר ידוע לכל שאין משתמשים בהם, אם אחזה בידו עד שכבתה יצא, כיון דקי"ל הדלקה עושה מצוה ולא הנחה וליכא למיחש לרואים שיאמרו לצורכו הוא אוחזה מאחר שאין דרך בכך", וא"כ י"ל דאף אם משתמש בפועל, מ"מ ניכר שהדליקן למצוה ואין השימוש מפקיע המצוה.
מכל מקום נראה דלאו דוקא השתמשות לאור הנרות אסורה, אלא הו"ה דאסור להתחמם או לחמם דבר כנגד הנרות, דהא כתב בעה"מ (פ"ב דשבת) וכ"ה בחידושי הרשב"א והר"ן (שבת כא:) דהא דאסור להשתמש לאורה הוא: "משום דעל ידי נס שנעשה במנורה תקנו והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה", וא"כ כמו דפשוט דיש איסור מעילה בחימום ידיו או חימום מאכל נגד מנורת המקדש דהרי שם הוא לאו משום ביזוי מצוה אלא מצד ההנאה מההקדש, ואמנם אין בזה מעילה מהתורה אלא רק איסור כדאיתא בגמ' (פסחים כו.) דקול מראה וריח אין בהם משום מעילה, מ"מ כמו שלקרוא לאור המנורה אסור ומה שאשה היתה אשה היתה בוררת חיטין לאור אבוקות של שמחת בית השואבה כבר כתבו התוס' (סוכה נג. ד"ה אשה) דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה דנהי שאין מעילה מ"מ איסור יש. ואם כן גם גבי נרות חנוכה שעשאוה כמנורה אסור לחמם ידיו או לחמם סופגניה, ועוד שכיום הדרך באולמות לחמם אוכל או להשאירו חם על ידי מתקן שמדליקים נרות מתחתיו. וע"ע בגמ' (ביצה לט.) ובשו"ע (יו"ד סי' קמב ס"א) ובט"ז (סק"ג).
ולכן בשבת חנוכה אסור להניח סופגניה על מנת לחממה דאמנם אין איסור מחזי כמבשל כיון שאין דרך בישול במקום כזה, עיי' שו"ע (סי' רנג ס"ה), מ"מ יש איסור מצד תשמיש בנרות חנוכה, ואף מערב שבת אסור להניחה שם, לפי שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. ונראה שאף להניח פיתה או סופגניה ביום חול לפני זמן ההדלקה אסור, כיון שבעצם ההדלקה חשיב שעושה שימוש בנרות בשביל חימומם וצ"ע.
ועוד נראה שאסור לחמם סופגניה בשבת אף אם עבר כבר זמן חצי שעה אחר צאת הכוכבים דיש חשש שמא ישכח אותה שם עד שתהיה היד סולדת בה [עיי' שו"ע סי' שיח סי"ד) ואז מבשל את הריבה שבסופגניה שיש בה רכיבים שאינם מבושלים וכן מערבים בה מים שאינם מבושלים קודם יציקתה לסופגניה כדי לדללה ולא שייך ביטול ברוב וכמו שכתבתי בשו"ת ברית הלוי (ח"א סי' לג) גם ישנם סופגניות אפויות בלי ריבה אבל מרססים עליהם תרסיס שמן שאינו מבושל להטעימן, ויש חשש בישול בשמן אם החנוכיה תגיע לשיעור יד סולדת. ודע כי צריך להזהר מאד גבי ש כי במוצרים רבים ישנם תרכובות או חומרים וויטמינים שאינם מבושלים שמוסיפים אותם אחר בישול המוצר ויש בזה איסור בישול מהתורה (כן העלתי בשו"ת ברית הלוי ח"ג כת"י).
