הרב שהתחבא מאחורי הגבאות: הגאון רבי שלום מעודה זצ"ל, רבה של קהילת קודש 'אהבת שלום' בבני ברק, הלך לעולמו בשלהי ניסן האחרון לאחר מחלה קשה ולאחר שנזדכך בייסורים. מתפללים ובני משפחה משרטטים קווים לזכרו של מי שבחר להקדיש את כל כולו לבית הכנסת שהקים בעשר אצבעותיו, ברח מהכבוד ולא החזיק טובה לעצמו אף שאין עוררין על גדולתו בתורה ועל קדושתו הגדולה • להיכן נעלם התרנגול שהתייצב ליד דירתם של הבחורים סמוך לבית הכנסת, מה עלה בגורלו של בחור שהתעקש לדבר בתפילה ומה גרם לעשרות מתפללים לצעוד מנווה אחיעזר לבית המדרש של הגר"י רצאבי | חבל על דאבדין
אבי מנחם – באדיבות גיליון 'מקדש מעט'
יש והאדם בונה בית כנסת ויש ובית הכנסת בונה את האדם. אך יש גם אדם שהוא בית כנסת ובית כנסת שהוא אדם. כזה הוא סיפורו של בית הכנסת 'אהבת שלום' בשכונת נווה אחיעזר בבני ברק וסיפורו של גבאי בית הכנסת, הגאון הצדיק רבי שלום מעודה זצ"ל, המכונה בלשון יהודי תימן מורי שלום מעודה.
כתבנו "גבאי" אך ורק כשם המושאל, משום שרבי שלום מעודה היה רבה של קהילת אהבת שלום שאותה יסד במו ידיו ועליה מסר את חייו. בנו ישי שייבדל לחיים טובים וארוכים מספר כי כבר מילדות ראה את אביו חי את בית הכנסת ואת בית הכנסת חי בשל אביו. "אבא היה חוזר מהעבודה, אוכל ונח שעה קלה וכבר הוא בבית הכנסת, עוסק בענייניו, לומד ומלמד תורה וכל היותו ומהותו סביב חיי בית הכנסת".
ההתמסרות הזאת הייתה לשם דבר בקרב תושבי רחוב אורליאן שבבני ברק עוד בימים שבית הכנסת שכן בקצה העיר, מרחק נגיעה מהשדות שהפרידו בין בני ברק ובין רמת גן. בין שכונת נווה אחיעזר שבעיר התורה ובין שכונת עמידר שהייתה אז שכונה מפוקפקת ברמת גן. גם היום לאחר שהגבול בין הערים והשכונות היטשטש ולאחר ששתי השכונות שינו את פניהן לחלוטין, עומד לו בית הכנסת שהקים רבי שלום מעודה כתל תלפיות שמאיר את כל סביבותיו באור תורה ובנועם תפילה.
"אבא לא היה אדם קל. הוא היה תקיף ויראו ממנו. לא כל האנשים יודעים להסתדר עם אדם כמו אבא, ולמרות זאת, ולמרות שרבים שחששו עזבו והלכו לבתי כנסת אחרים, הוא הותיר אחריו בית כנסת פעיל ובו למעלה ממאה מתפללים שהולך וגדל גם לאחר פטירתו", מספר בנו ישי.
ואכן, גם מתפללים בבית הכנסת העידו באוזנינו כי הייתה בו ברב הגבאי תקיפות יתרה, אך הוסיפו והדגישו כי קינא לכבודה של הלכה ולכבודו של בית הכנסת. "אם הקפיד היה זה בגלל שמישהו זלזל בכבוד בית הכנסת, שמישהו עבר על ההלכה, ולא משום שפגעו בכבודו". הוא היה עובד עירייה לפרנסתו ולא ראה כל פחיתות כבוד בכך. אדרבה, היה שמח על כי ניתנה לו האפשרות להתפרנס בכבוד ולהשקיע ולפאר ולרומם את בית ה'.
כמה וכמה מתפללים סבורים כי לא אחת ולא שתיים היה מזיל מכיסו כספים רבים עבור בית הכנסת. היה קל מאוד לבדוק את זה משום שהוא הותיר אחריו פנקסי חשבונות מסודרים של עשרות שנות פעילות בבית הכנסת. מאז הקים אותו והעניק לו את השם 'אהבת שלום' על שמה של קבוצת המקובלים שנהתה אחרי מורנו המקובל איש האלוקים, הרש"ש זצ"ל. בניו מספרים כי הופתעו לראות שכל הכנסה וכל הוצאה לאורך כל השנים הרבות, נרשמה ונשמרה בקפדנות, עד שחלה וכבר לא יכול היה להמשיך בכך. אגב, בניו ממשיכים להחזיק את בית הכנסת לזכרו ולעילוי נשמתו.
התרנגול נעלם
אף שהיה רב בית הכנסת ורב הקהילה, פה מפיק מרגליות שרבים אהבו לשמוע את דרשותיו ושיעוריו, שימש גם גבאי במובן הפשוט של המילה. זקני השכונה זוכרים אותו צועד בכל בוקר בין הבתים ומעורר את האנשים לתפילה עוד טרם עלתה החמה. בעניין זה ישנו סיפור מופלא איום ונורא המעיד על קדושתו. וזה המעשה כפי ששמעו הבאים לנחם את בני המשפחה בשבעה. כמה אברכים שבאו לנחם את האבלים סיפרו את הסיפור המרטיט הבא:
"לפני שנים התגוררנו בדירה שכורה סמוך לבית הכנסת ואביכם מורי שלום היה מעיר אותנו בכל בוקר כפי שהיה מעיר בקולו את כל השכנים. היינו צעירים שהלכו לישון מאוחר והרעש הזה הפריע לנו. היינו צעירים ולא ידענו מה שאנחנו עושים. בוקר אחד אחרי שחשבנו שהוא הגדיש את הסאה, יצאנו אליו והזהרנו אותו לבל ימשיך במעשיו משום שהדבר יגרור אחריו מכות. כך, פשוט. איימנו עליו באלימות. הוא הפסיק להעיר את השכנים אבל למחרת שוב מצאנו את עצמנו מתעוררים לפנות בוקר. הפעם היה זה תרנגול שמצא את מקומו ליד החלון שלנו כשהוא לא מפסיק לקרקר בכל בוקר ולא לתת לנו לישון. כך זה נמשך כמה ימים עד שמישהו מאיתנו הבין שזה קשור באיום על מורי שלום, הוא הלך לבקש ממנו סליחה ולומר שלא תהיה שום בעיה שימשיך בעבודתו הקדושה והתרנגול פשוט נעלם כלעומת שבא".
הסיפור נשכח ומעטים בלבד הכירוהו. רק בימי השבעה חזר הסיפור ונודע ברבים. זה היה רק סיפור אחד מני רבים שהעידו על קדושתו של "הגבאי" הצדיק. על אף קפדנותו היתרה רבים בקרב תושבי השכונה אומרים כי היה אוהב שלום ורודף שלום כשם שנתנו לו הוריו. "אנשים ראו אותו מקפיד על מי שדיבר בתפילה. זה היה דבר בלתי נסבל מבחינתו והוא הקפיד על כך בתוקף. אנשים ראו אותו גוער במי שלא הקפיד על מנהגי יהודי תימן ונוסח התפילה בכל פרטיו ודקדוקיו, אבל בחברה ובקרב חבריו היה ידוע כמי שמשכין שלום באמצעות חוכמתו הגדולה. אגב, הוא אף חיבר ספרים בתורה והלכה וחיבוריו מעידים על גדלותו בתורה שאותה הסתיר גם מפני שומעי לקחו בדרשותיו המאלפות".
באו לבקש סליחה
עוד משהו שאפיין אותו במיוחד הוא ההשתדלות שלו שילדי הקהילה ישבו ויתפללו ולא יהיו עסוקים במשחקים ומשובות ילדים ויבלבלו את המתפללים בתפילתם. "היה לו מנהג לבוא לבית הכנסת עם סוכריות וממתקים ולחלק לילדים כדי שישבו ויתפללו", נזכר אחד המתפללים. ובאותה מידה שהיה מעודד את הילדים, היה מעודד את המבוגרים לבוא להתפלל עם הנץ החמה והיה מרבה לדבר במעלת התפילה כוותיקין. לא רק בניו, גם בניהם של מתפללים רבים מהדור הראשון שעזבו את השכונה זוכרים את "מורי שלום" יושב שעות רבות בבית הכנסת ולומד בהתמדה ושקידה. רבים לא ידעו שהיה גאון וגדול בתורה עד שהלך לעולמו. "לא החזיק טובה לעצמו על כך שהיה לומד תורה בלי הפסקה במיוחד לאחר שיצא לפנסיה. הוא לא ראה בכך שום דבר שראוי לציון והערכה".
הנה עוד סיפור שמעיד על מידת צדקותו ועל קדושתו. זהו סיפור מדהים שמעיד על ביטולו בפני גדולי תורה אחרים מעדת יהודי תימן על אף מעלותיו הרבות וגדולתו בתורה. "באחד מלילות השבת נראה מחזה לא רגיל בבית הכנסת ובית המדרש 'פעולת צדיק' בבני ברק. עשרות יהודים הגיעו לחלות את פניו של רב הקהילה הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. בראשם עמד מורי שלום מעודה זצ"ל. מה הביא אותם לעמוד ולהמתין עד שהגר"י רצאבי שליט"א יסיים את תפילתו?
"התברר שזמן קצר קודם לכן פנה יהודי לרבי שלום מעודה וביקש את רשותו למסור שיעור הלכה בבית הכנסת שלו, בית הכנסת אהבת שלום. הרב מעודה הסכים בשמחה ואף נתפרסם במודעות כי אותו יהודי ימסור שיעור בבית הכנסת. אך עוד טרם מסר הלה את השיעור הראשון שלו, נודע לרב מעודה כי האיש לוחם בגר"י רצאבי ויצא נגדו בפרסומים וחוברות לאחר שהגר"י נתן היתר לנישואין של שתי אחיות מתימן.
"כשנודע למורי שלום שהאיש נלחם במורנו ורבנו הגר"י רצאבי, הוא הודיע לו שאין לו רשות למסור שיעור בבית הכנסת שלו ואף הגדיל עשות ובליל שבת (השיעור היה אמור להימסר ביום חמישי) פנה לקהל המתפללים שומעי לקחו ואמר כי מצד חובת המחאה על ביזוי תלמיד חכם ילכו כולם יחד עימו לבקש סליחה מהגר"י רצאבי רק על עצם המחשבה והנכונות לאפשר לאותו יהודי למסור שיעור בבית הכנסת שלהם…
"עשרות מתפללים הגיעו באותו ליל שבת מנווה אחיעזר לבית מדרשו של הגר"י רצאבי, פעולת צדיק, המתינו שתסתיים התפילה וניגשו לבקש סליחה. הסיפור הזה התרחש לפני שנים מעטות, בתשע"ח, והיו לו עדים רבים שזוכרים את הפרטים ובהם את העובדה ש'הגבאי' מורי שלום הודיע לאותו יהודי שלא ידרוך יותר בבית הכנסת שלו משום שהוא לא יכול לאפשר לאדם שנלחם ברבנים מורי הוראה לבוא לבית הכנסת שלו".
סיפור נוסף ומחריד היה סיפורו של בחור צעיר שדיבר בתפילה ולא שעה לבקשותיו החוזרות ונשנות של הרב מעודה. הרב הפטיר בחצי פה כי מי שמסרב להפסיק לדבר בבית הכנסת כנראה לא ישלים את שנתו, וכך היה, הבחור נהרג באותה שנה.
פרוטה לפרוטה
מעטים מקרב המתפללים הבאים בשערי בית הכנסת יודעים לספר על המאבקים שניהל רבי שלום מעודה זצ"ל סביב הקמתו, ומעטים ידעו שאסף פרוטה לפרוטה ממשכורתו כדי לבנות את בית הכנסת מהונו ומאונו. הוא הסתיר זאת מהציבור משום שלא חשב שיש בכך דבר ראוי לציון. ככלל, היה אדם שאינו מחזיק טובה לעצמו, אף שהיה, כאמור, תלמיד חכם גדול שכמו רבים מיהודי תימן שגדלו על דרך הלימוד המסורה בידם מדורי דורות, שלט בכל הנביאים והכתובים, בדברי חכמים במשנה ובגמרא ובדברי הלכה. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם ובבית הכנסת שלו אף הוקם כולל שבו לומדים עשרות אברכים. בית הכנסת הקטן שהקים צמח והיה למגדלור של תורה והלכה ונוספו עליו עוד קומות להגדיל תורה ולהאדירה.
היו אורחים שבאו בשערי בית הכנסת וראו בו גבאי ויכול להיות שזה בדיוק מה שרצה שיראו בו, אך כיום, לאחר פטירתו, אין מי שאינו מכנה אותו רבה של קהילת קודש אהבת שלום בבני ברק ומפארי עדת יהודי תימן. נפטר לבית עולמו לאחר מחלה קשה והוא בשנת הע"ט לחייו ונטמן בבית העלמין פונביז' בעיר. אפשר לכתוב עוד הרבה על אותו איש קדוש וירא אלוקים שהילך בשבילי בני ברק ומעטים ידעו על מעלתו הרמה במשך שנים רבות עד שנודע שמו ברבים כתלמיד חכם וגדול בתורה. אפשר לכתוב הרבה על התמסרותו המוחלטת לבית הכנסת. אפשר לכתוב הרבה על חיבוריו התורניים ועל החלל שנפער בחיי בני קהילתו עם פטירתו. אפשר לכתוב על כך שנזדכך בייסורים (את אשר יאהב ה' – יוכיח) ואפשר פשוט לומר "חבל על דאבדין ולא משתכחין". גבאים כמותו הם דור הולך ונעלם.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך. יהי זכרו ברוך וימליץ טוב בעד בני ביתו, משפחתו, בני קהילתו ואחינו בני ישראל בכל מקום שהם.
