אוצר בתימן: מסע מרתק אל העבר עם ניחוחות של ספרים וכתבי יד עתיקים מתימן | מתימן לראש העין

אוצר בתימן: בתוך חדר חשוך למחצה, אפוף בניחוחות של ספרים וכתבי-יד עתיקים בני מאות שנים, אי-שם בראש העין, מציג בפנינו הגאון רבי שלום נגר שליט"א אוצרות רוח עתיקים מארץ-מולדתו וגם משחזר את דרך החתחתים שעשה עם משפחתו מתימן לארץ ישראל | מסע מרתק אל העבר – מתוך עיתון 'מרוה לצמא' פרשת תולדות תשפ"ג, ובאדיבותם

מתוך עיתון מרוה לצמא פרשת תולדות תשפ"ג | כתיבה: אהרן טייטלבוים | צילום: מנחם קאליש, באדיבות מערכת מרוה לצמא

מי שייכנס ללשכתו של הגאון רבי שלום נגר שליט"א, יוכל לחוש את משק כנפי ההיסטוריה. יש לה את כל המאפיינים שהיו ללשכות אבותיו הרבנים בהיותם בתימן, אלא שבהן לא היו ספרים רבים כל כך כמו שיש לו…

החדר עמוס מהמסד ועד הטפחות בארונות גדושים בספרים חדשים וכאלו שהצהיבו מיושן, וגם בכתבי יד עתיקים, מהם נדירים במיוחד, שאי אפשר להחמיץ את הריח הארכאי הנודף מהן. הכתלים עמוסים גם בתמונות של דמויות הוד מקרב רבני תימן, שרובם הם אבותיו וזקניו של הרב נגר.

כאן פסחה הציוויליזציה. פסחה והמשיכה הלאה בדרכה. הראיון מתקיים בליל קיץ הביל, אך אין כאן מיזוג אוויר ואף לא מאוורר. רק כמה כסאות ושולחנות עתיקים, ועליהם כתבי יד רבים, שעליהם ירחיב הרב נגר את הדיבור. לא רק כתבי יד יש כאן, אלא גם ספרים חדשים של גדולי רבני תימן, שאותם הוא זכה להוציא לאור.

אבל מה שמעניין – לא פחות מחזותו הקמאית של החדר, זו העובדה הנוסטלגית שכאן, בחדר זה, גדל הרב נגר כילד, מאז עלה מתימן וגדל בבית דודיו שהיו חשוכי ילדים. אביו התגורר במרחק ארבעה בתים מכאן, והדודים ביקשו ממנו שבנו היניק וחכים כמר שלום יגור אצלם ויסתופף במעונם, כדי להפיח מעט רוח נעורים ועליצות בבית שמחכה לישועת ה'.

בית זה, שבו מתגוררת כיום משפחת הרב נגר, הוא בן שבעים שנה. לא הרבה אומנם… אבל בהתחשב ברצף השנים שבהן הוא שוהה כאן, מפיץ תורה, פוסק הלכה לכלל הציבור ופועל למען תורת יהדות תימן, מדובר בהחלט ביותר מפיסת היסטוריה.

42 שנה קודם החורבן

המסורת המקובלת ביותר בקרב יהודי תימן מייחסת את ראשית ההתיישבות בתימן לימים שקודם חורבן בית ראשון. בני הקהילה מכריזים עד היום, במהלך אמירות הקינות לתשעה באב מתוך ה'תִּכְּלַאל' (זהו שמו של הסידור אצל יהודי תימן, ופירוש המילה 'תכלאל' הוא 'הכולל' – עליו יורחב להלן), על השנים לחורבן הבית הראשון והבית השני. וכאן המקום להדגיש, שכל עדות ישראל מונות בתשעה באב אך ורק מחורבן בית שני, ורק בני העדה התימנית מונים גם מחורבן בית ראשון וגם מחורבן בית שני. מנהג זה ייחודי אך ורק לבני העדה התימנית. בהיותם עדיין בתימן, הם נהגו לציין ולמנות בנוסף לשנים שחלפו מהבית הראשון, גם את משך השנים שהם שוהים בגלות זו: "ולחורבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותנו אנו הגולים פה (כך וכך) שנה".

גם הנוסע המפורסם, השד"ר הרב יעקב אבן ספיר הלוי ז"ל, שביקר בתימן והעלה על הכתב את רשמיו, מצטט את המסורת התימנית (מסע תימן פרק כ"ט) על שנות קיומה של הקהילה היהודית בתימן:

"קבלה בידם, שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שתיים וארבעים שנה קודם חורבן בית ראשון. כשומעם את נבואת ירמיה (לח, ב): "היוצא אל הכשדים וחיה והייתה לו נפשו לשלל וחי", נאספו ע"ה [שבעים וחמישה] אלף מבני החיל והגיבורים משוֹעי יהודה, אשר נגעה יראת ה' בלבבם, וכהנים ולווים עם עבדיהם וכל קניינם ורכושם, ועליהם חמישה ועשרים שרי בתי אבות (אשר עוד יקראום בשמותם על פי א"ב), ויצאו מירושלם לתור להם ארץ מנוחה. ועברו הירדן ושמוּ אל המדבר פניהם. ממקום שבאו לא"י, שם שבו ללכת. אחד עשר יום הלכו במדבר עד באו ארץ אדום ושעיר ולארץ הזאת. והמה ראו את הארץ טובה פריה וענפה, כגן ה' כארץ ישראל אין מחסור דבר (כאשר עד היום נקראת גן עדן שבתימן), גם אגודתו על א"י יסדה, שמצאו בה כל הארבעה מינים שבלולב, ונחו שמה ויאחזו בה. וימליכו עליהם מלך מתוכם ושבו אל ה' בכל לבבם. גם בנו שם המבצר החזק על ההר נקם והיו שם לממלכה עצומה והצליחו בעושר ובגדולה".

הרגשנו כמו 'גרים'

משפחתו של הרב נגר, שנולד בעיר ראדא שבמזרח תימן, מושתתת על שושלת רבנים זה דורות רבים. הרב נגר מתאר בציוריות ובפאתוס את הכמיהה העזה ששררה בלב יהודי תימן במשך אלפי שנים לשוב לציון ולירושלים:

"אצלנו בתימן, הציפייה לגאולה תפסה מקום מיוחד ומשמעותי. אבי, וכך גם דודי, סיפרו לי, כי בתפילת המוספים במועדים, כשאמרו 'ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו', געו כולם בבכייה. הכיסופים לארץ ישראל היו גדולים, וכל דור הרגיש כאילו הוא היה זה שהורחק מעל אדמתנו, ולא אבות אבותיו. בליבנו קינן רצון עז לזכות כבר לעזוב את תימן. כל השנים הרגשנו כמו 'גרים' ולא כמו 'תושבים'.

"ולכן, אי אפשר לתאר את השמחה של יהודי תימן כשהתבשרו על שיבת היהודים לארץ מולדתם. נאמר אצל יעקב אבינו, 'וישא יעקב רגליו', ופירש רש"י ע"ה על כך: "משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת", כך גם בעבעה התחושה אצל יהודי תימן כשנתבשרו על ידי שליחי העלייה כי משאת נפשם עומדת בפני התגשמות – נשא ליבם את רגליהם ונעשה קל ללכת… הם כמובן לא חלמו ולא ידעו לאיזו ארץ הם מגיעים… וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו".

חוץ מספרי תורה ותכלאלים, אלו ספרי קודש היה לכם שם?

"היו לנו מעט ספרים, אפילו הספרים 'עין יעקב' ו'מהרש"א' הגיעו אלינו. אבל אצלנו למדו הכול לעומק ולא בשטחיות. אפילו 'עין יעקב' למדו בעיון… אבל כמותית, לא היה לנו הרבה וגם לא לכל אחד. לדוד שלי למשל, היו כמה כרכי משניות ישנים ומנוקבים. בילדותו הוא התקשה בלימודם, וסבתי עליה השלום בירכה אותו "הקב"ה יפתח ליבך בתורתו", הברכה התקיימה והוא החל לראות ברכה בעמלו. כשבגר, ה' זיכה אותו והוא הצליח לרכוש סט שלם של שישה סדרי משנה, שהגיעו אלינו מאסמרה הסמוכה לעדן (חבש – אריתריאה). כשקיבל את הסדרה הזו לידיו לא היה קץ לאושרו, והוא ערך סעודה מיוחדת לבני המשפחה לרגל המאורע".

הרב נגר מתאר כי לימוד המשניות היה חלק אינטגרלי וחשוב מאוד בסדר הלימוד של התימנים.

"בחול המועד למשל, לא הלכו אצלנו לטייל עם הילדים, אלא חווינו את חווית החג בתוך הבית, מתוך לימוד וסעודות חג רחבות. כאשר סיימו את התפילה בבוקר מיד התיישבו לשנן משניות. אני נוהג ככה עד היום. בחול המועד פסח וסוכות מגיעים אליי הנכדים, ואנחנו משננים את סדר מועד במשך כמה ימים…"

בהיותו כבן שנתיים, הוא עלה יחד עם הוריו ובני המשפחה במסע 'כנפי נשרים'. התיאורים אודות המסע המפרך שעשו יהודי תימן, למן צאתם מביתם ועד שהגיעו לארץ, דומים פחות או יותר אצל כלל המספרים:

"פסענו רגלית(!) עד לעיר חאשד במשך שלושה-ארבעה ימים", משחזר הרב נגר, "לא לקחנו איתנו כלל מיטלטלים וחפצים מיותרים, זולת ספרי תורה, ספרי קודש וכתבי יד עתיקים. כשהגענו לארץ היינו ממש מאושרים שזכינו להציל את אוצרות הקודש הללו. זו הסיבה שאני כה חרד לכתבי היד".

גם משפחת נגר ספגה את נחת זרועם של הציונים, שביקשו לנתק את הצעירים מעולמם הרוחני ולהטמיע אותם בעולם של הבל ורעות רוח.

"הם ניסו לנגוע בפאות של מור אבי זצ"ל, אבל אבא הדף אותם והם לא הצליחו במזימתם. לדודי ז"ל הם תלשו פאה אחת. אני עוד הייתי קטן וטרם הגעתי לגיל שלוש, אז לא יכלו לנגוע בי… בתחילה לא היה לנו בכלל בית ושיכנו אותנו באוהלים במחנה בראש העין. בהמשך בנו כאן את סדרת הבתים הללו, וכל משפחה קיבלה ד' אמות למגורים".

ה'תכלאל' וסודותיו

לפני שהרב יראה לנו את הכתבים העתיקים ויסביר אודותם, נשמח לדעת, מה מביא אתכם לעסוק בכך, מה היה  הטריגר לזה?

הרב נגר מחייך כצופן סוד:

"למדתי בישיבה קטנה בישיבת השרון, נוכחתי באוצר ספרים מרשים של חכמי אשכנז וספרד, אבל לסקטור שלנו לא היה ייצוג. מכל הספרים הרבים הללו, לא הייתה נוכחות של ספר אחד שחובר על ידי מי מרבני תימן. גם לנו יש יבול תורני גדול ורחב היקף. היו לנו מאות רבנים במרוצת הדורות, ורבים מהם חיברו ספרי הלכות, מנהגים ופירושים על נגלה ונסתר וכו'. חרטתי באותה שעה על דגלי כי בבוא היום אשתדל לקחת על כתפיי השגת כתבי יד של רבני ויהודי תימן, לצד ספרים שכבר יצאו לאור, ולההדירם לטובת עולם התורה בכלל ובני עדות תימן בפרט".

אמר וגם קיים. כפי שהרב נגר הבטיח לעצמו, במשך שנים רבות הוא אסף וליקט כתבי יד רבים ועתיקים, ובהם כתבי יד של הרמב"ם בפירושו למשניות בכתב עברי בלשון ערבי, תכלאל, תיג'אן (חומשים) בכתב יד מתימן, מדרשים, הלכות ושו"תים וכו'.

זו העת שהרב נגר מתחיל לשלוף לנו ספרים וכתבי יד עתיקים מתוך ארון הספרים הגדוש ומסביר את תוכנם. תאריכי הספרים וכתבי היד נע בין מאה לשבע מאות שנה!

הרב נגר מראה לנו שולחן ערוך בכתב יד עם 'באר היטב', גילו מאתיים שנה. חלק משישה סדרי משנה עם פירוש הרמב"ם בעברית(!) אותו העתיק הצדיק רבי יהודה יצחק – מלפני מאה שנה. דיני גיטין ונישואין ממורי עובדיה נגר זצ"ל (זקנו של הרב) בן מאה וחמישים שנה ועוד.

כגולת הכותרת מניח הרב את האצבע על התִּכְּלַאל. זהו קובץ שנערך על ידי חכמי תימן הראשונים, וכפי שכבר הזכרנו ועוד יוזכר בפי הרב נגר רבות, מדובר בעצם בסידור התימני, הכולל בתוכו את הטקסטים לתפילה ותמצית ההלכות הנדרשות ליהודי במעגל השנה – ימי חול, שבתות וחגים; וכן במעגל החיים – ברית מילה, פדיון הבן, חתונה ועוד.

כתיבת תכלאל בתימן הייתה סוג של קולקטיב. כל רב או תלמיד חכם הבין את הצורך בכתיבת סידור כזה למען יהודי קהילתו. היה בו גם לוח השנה שעל פיו ידעו את המועדים והזמנים וכיוצא בזה. הרב נגר מציג עוד תכלאלים, שגילם נע בין מאה ושמונים לחמש מאות שנה! הרב מרפרף בהם ומחווה לנו באצבעו על שורות מסוימות בספרים הללו, שם נאמר כי המנהג דלהלן או ההלכה הבאה הועתקו מתכלאל משנת ה' פ"א או ה' רל"ג… בנוסף הוא מוציא מאגדת של צילומים אותנטיים מתוך תכלאל בכריכת עור בן חמש מאות שנה, שאותו צילם בעת ביקורו בספרייה הלאומית בברלין.

מה מיוחד בו?

"התכלאל הזה הועתק מסידור שנכתב בשנת לפני כתשע מאות שנה – ויש בו הבדלים רבים מתכלאלים מאוחרים יותר. כמו כן מצאתי בו אזכורים למנהגים עתיקים שלנו. לדוגמה, מרן הבית יוסף פוסק בשולחן ערוך בהלכות נשיאת כפיים, כי כוהנים חייבים ליטול ידיהם לפני שהם עולים לדוכן, אחרת אינם רשאים לשאת את כפיהם. הרמב"ם לעומת זאת כותב בתשובה לבנו רבי אברהם ע"ה: 'ואל תלמד מאחינו הצרפתיים שנוהגים ליטול ידיים לנשיאת כפיים, מכיוון שכבר נטל ידיו בשחרית'. מאז הסתלקות הרמב"ם, שכידוע הטביע חותם גדול על יהדות תימן, שהלכה לאורו בכל פסקי ההלכה ואף כתב לה איגרת מיוחדת, 'איגרת תימן', בשנת ד' תתקל"ג או תתקל"ד, חלפו כמעט 850 שנה. והנה, בתכלאל בן 900 השנה הנ"ל – מופיע מנהג זה שלא ליטול ידיים! כלומר, עוד לפני שידענו זאת מהרמב"ם. זה היה חידוש גדול בשבילי, ולמעשה כך אכן נהגו בני עדות תימן".

הכהן והנזיפה

הרב נגר מוסיף ומספר בהקשר לכך, כי היה לו תלמיד שלמד באחת הישיבות לפני ארבעים שנה, שהיה כהן. כאשר ראש הישיבה שם הבחין כי אינו נוטל ידיו לפני נשיאת כפיים, הוא חשב שזה בא מזלזול בהלכה ומקלות דעת, והוא נזף בו והורה לו לעשות כן. התלמיד התנצל ואמר כי בתימן לא נהגו כך, אבל הרב לא שמע על דעה כזו. הרב נגר נאלץ ליצור עימו קשר ולהוכיח לו שבתימן נהגו אחרת, וכמובן, הרב לא רק סבר וקיבל, אלא עודד אותו להמשיך באון ובגאון את מסורת תימן.

מנהג נוסף שמופיע בתכלאל הקדמוני: ניתן לברך ברכת הלבנה מיד עם מולדתה, כלומר כבר ביום הראשון, ואין צורך להמתין לחידושה שלושה ימים. מתברר שגם הרמב"ם פוסק כך, וכן כתבו ראשונים נוספים כמו המאירי והסמ"ג. במהלך השיחה מונה איש שיחנו דוגמאות נוספות לשינויים בין הספרים, ומציין למשל כי סדר 'והוא רחום' ביום ב' וה' לא מוזכר בתכלאל הקדמוני, ואילו במאוחרים יותר כבר שיבצו אותו. גם אמירת 'למנצח מזמור לדוד' שבין תפילת 'אשרי' לתפילת 'ובא לציון' לא מופיעה שם, ועוד רבות.

בהמשך לאמור מדגיש הרב נגר, כי לא כל התכלאל זהים בתוכנם, ובכל אחד ישנם מנהגים ודינים מסוימים, בהתאם לעדה ולמקום שממנו בא. במסגרת הדפסתו וההדרתו את ספרי רבני תימן, הוא עורך השוואות בין הספרים ומביא לציבור ספרי הלכה שבהם מרוכז כל מה שיהודי תימני צריך לדעת במעגל השנה.

על פניו של הרב נגר שפוכה כל העת נהרה מיוחדת ואותנטית. כשאנו מנסים לתהות על קנקן מקורות כתבי היד והספרים הללו ולהבין מהיכן השיג אותם, הוא מרצין לרגע ומצחו נחרש קמטים, כמתלבט אם יש טעם לשתף את הקוראים, אבל לבסוף הוא ניאות לספר לנו…

מסתבר שחלק מהספרים וכתבי היד הביאו בני המשפחה של הרב, ואילו רבים אחרים הגיעו אליו דרך בני יוצאי תימן ובוגרי העדה, שלא ראו צורך בהמשך החזקתם לעולמי עד. במיוחד הם שמחו להעביר אותם לידי הרב, כיוון שידעו שכחוקר ומהדיר, הספרים הללו יביאו לו תועלת רבה.

מהיכן השגתם את הספרים העתיקים הללו?

"את התכלאל בן חמש מאות השנים קיבלתי מאחד מתלמידיי, שהביא לי אותו לעיון. לאחר תקופה הוא בא אליי ואמר לי: 'כבוד הרב, זה בשבילך. אין לי מה לעשות עם זה'. תכלאל אחר קיבלתי מאישה צדקנית, שבעלה הקשיש לא היה בן תורה, ולא ידע ולא הבין בערכו של הספר שהיה בידיה כירושה. כשהתעניינה בקרב קהילתה מה היא יכולה לעשות איתו, המליצו לה להביא לי אותו. במקרה אחר הגיעו אליי בני זוג שביקשו שאשכין ביניהם שלום בית, וברוך ה' הצלחתי בכך. לאחר שהבעל הלך לעולמו, הביאה לי האישה תכלאל עתיק בן שלוש מאות שנה!

"הנה, יש לי כאן חיבור עתיק, כתב יד שנקרא 'נווה שלום' על הלכות שחיטה, על השולחן ערוך וגם על הרמב"ם. חיבר אותו תלמיד חכם עצום בשם מורי יחיא אלגבלי זצ"ל. מה שמעניין בחיבור זה הוא, שהמחבר עשה חרם שלא יעתיקו את חיבורו בשום אופן, אבל הוא כן מתיר לבני הקהילה ללמוד בו… לאחר הסתלקותו, גדולי רבני הקהילה ישבו ודנו בזה, והגיעו למסקנה לבטל את החרם. למעשה החיבור טרם יצא לאור. ואיך הוא הגיע אליי? ביקשתי פעם מאדם שהחזיק בחיבור הזה שיביאהו אליי לצורך עיון בו. לאחר פטירתו שמחו ילדיו להעניק לי אותו. וכן על זה הדרך…"

ס"ת בן 900

בראש העין יש גם ספר תורה שנקרא 'אל-בום' ששכן או עדיין שוכן בבית הכנסת שאף הוא נקרא בשם זה. מה יודע הרב לספר לנו על הספר המיוחד הזה?

הרב נגר מספק לנו תשובה חלקית לשאלתנו, אך פרטים על ספר תורה זה שמענו על כך בעבר מפי הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל, ששימש כרבה של ראש העין. שילבנו בין הדברים והנה הם לפניכם:

"מדובר בספר תורה שנכתב על ידי סופר חשוב וקדוש בתימן, ומתוארך ללפני 900 שנה! נסיבותיו ופרטיו אינם ברורים דיים, ישנן גרסאות שונות אם הספר נכתב על קלף, על גוויל או על עור צבי. המסורת שבידינו מספרת כי הסופר היה טובל בטרם כתב כל שם משמות הקודש, ושמו של הספר נקרא אל-בם (ב' בחול"ם) בשל אחד משמות הקודש שנקרא שם מ"ב, עליו היה מכוון הסופר בצירופי אותיות ושמות בעת כתיבתו, ו'אל' הוא כידוע בערבית כמו ה' הידיעה. כך שמעתי (- מפי הרב בסיס זצ"ל) מפי הרב סעדיה נחום זצ"ל, השד"ר של תימן, שנקלע רבות לעירנו".

לספר זה נקשרו סיפורים רבים, וההילה שאפפה אותו הטילה חרדת קודש על באי בית הכנסת. מי ששוחח שיחת חולין באותו בית כנסת שהיה במחוז 'ריינה' שבתימן, שבו שכן הספר, או שלא נהג כשורה, חלה מיד. אחד מהמתפללים ביקש להקל מכובד האחריות הרובצת על הציבור, ובאיוולתו סבר להוריד מקדושתו של הספר באמצעות החלפת היריעה הראשונה שבו באחרת. יהודי זה נלקח בחטף ולא הספיק לסיים את החודש, רח"ל.

עם עליית יהודי תימן במסע 'מרבד הקסמים', עלה הספר עימם ארצה. הרב בסיס, ושייבדל לחיים הרב נגר, זוכרים כי אנשים רבים היו מגיעים למחנה ג' בראש העין, ונושאים תפילות ליד ספר התורה. "אנשים ראו ישועות וספר התורה חולל פלאים", מעידים הרבנים.

ביום בהיר נעלם הספר ליעד בלתי ידוע, ורק לאחר מאמצים הצליחו לאתרו ולהשיבו.

הרב בסיס קבל על כי הנהירה שהייתה נהוגה בעבר לבית הכנסת 'אל-בום' פסקה. "בעבר", הוא טען, "העמידו שמש מיוחד שעמד כל היום ליד ההיכל ועשה מי שברך להמוני המבקרים".

אחד הדברים החשובים שחולל הרב נגר לטובת יהודי תימן, הוא עריכת כתובה מיוחדת לעדה זו. במסגרת תפקידו כרב הוא ערך כשישים חופות בשנה, ותמיד הביאו לו כתובה אשכנזית או ספרדית, גם כשהחתן והכלה נמנו על העדה התימנית.

"אמרתי לעצמי", אומר הרב נגר בסיפוק, "גם לנו יש מסורת בתחום זה, והגיעה השעה לזקוף אותה בגאווה. אספתי כמאתיים וחמישים כתובות תימניות(!) וגיבשתי נוסח אחיד שיתאים לכל הקהילות שלנו. רציתי להוציא ספר מיוחד על נושא הכתובות וההבדלים ביניהן, אך מפאת חוסר פנאי ויתרתי על חלומי זה. עם זאת, בספרים שהוצאתי נהגתי להוסיף בשוליהם תצלומי כתובות שונות, והן כולם מרהיבות במיוחד".

בשולי הראיון ובהמשך לאמור, נזכר הרב נגר באחת החופות שערך במקום לא שגרתי:

שמעת פעם על מערות קומראן? (מערות במדבר יהודה שבהן התגוררה קבוצה יהודית לפני כ-2150 שנה, והתפרסמו במיוחד בשל 'מגילות מדבר יהודה' שנמצאו בקרבת מקום) הגיע אליי יהודי תימני שביקש להשיא שם – בתוך המערה – את בנו או בתו, ואמר לי שלא מצאו רב שמוכן לנסוע עד לשם לצורך עריכת חופה. לא יכולתי לסרב ונסעתי עד לשם. זה היה מיקום מיוחד, והאירוע לא נשכח ממני"…

*

תפקידים חובקי עולם

הגאון רבי שלום נגר שליט"א נולד בי"ד באלול תש"ז ברדאע שבמזרח תימן לאביו – מורי רבי עובדיה נגר זצ"ל.

בשנת תש"ט, כשהיה בן שנתיים, עלתה משפחתו לישראל במסע 'כנפי נשרים' והתיישבה בראש העין. דודו, הרב שלום נגר זצ"ל, שהיה ערירי, לקח אותו תחת חסותו ודאג לכל מחסורו כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה. את ראשית לימודיו התורניים עשה אצל דודו. התחנך בתלמוד תורה "יסודי התורה" בראש העין, ובשנת תש"כ עבר ללמוד בישיבת השרון ברמת השרון, בראשות הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל והגאון הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ זצ"ל, רבה של הרצליה. בשנת תשכ"ד  עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים.

מאוחר יותר הוסמך הרב נגר כשוחט וכמוהל, ועם השלמת לימודיו התורניים להוראה, הוסמך על ידי מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל ועוד.

הרב נגר נשא בשלל תפקידים תורניים במרוצת השנים, במשך השנים ביקר במדינות שונות בעולם וסייע ליהודי הקהילות במישור הרוחני וההלכתי. הוא הקים גרעין תורני בברלין וכן בית הכנסת ליהדות ספרד, שבו מכהן כרב תלמידו, הרב אברהם דעוס. כמו כן הוא הקים קהילה תורנית בקאן שבצרפת. בין המדינות שפעל בהן: דנמרק, רוסיה, אנגליה וונצואלה.

הרב נגר עומד כיום בראש כולל "מדרש יחיאל" בראש העין, עוסק בכתיבה ובהדפסת ספרים ובפעילות תורנית והלכתית מקיפה. כמנהגו עד כה, הרב ממשיך לעסוק במנהגי תימן, לייצב ולאשש את מקורותיהם, והוציא עד היום כמה וכמה ספרים.

הכתבה הובאה באדיבות מערכת עיתון 'מרוה לצמא' – העיתון היחיד בסוגו בתוכן עשיר ומרתק, כשר בהידור רב לבית התורני