אקטואליה תימנית

צורת הכתיבה וההגייה הנכונה: 'מארי' או 'מורי'? | הרב עמית מגד

תלמוד בבלי | צילום אילוסטרציה: Image by zz zz from Pixabay
תלמוד בבלי | צילום אילוסטרציה: Image by zz zz from Pixabay

אל שלחנו של הגאון רבי עמית מגד שליט"א – רב ק"ק תימן חללי צה"ל בראש העין ומרבני רשת בתי ההוראה 'המאורות', הגיעה השאלה הבאה: היאך הדרך הנכונה לכתוב – 'מארי' או 'מורי'? וזו תשובתו המחכימה:

הנכון הוא: מארי או מרי (בכתיב חסר) – מ"ם קמוצה, רי"ש חרוקה. והיא מילה ארמית – מרי = אדוני.

אצל יהודי תימן זהו הכינוי לחכם או רב, והשתמשו בביטוי הארמי מקדמת דנא שכן מסורתם מסורת בבלית היא, והשימוש בארמית הוא טבעי.

מרי או מארי – מבחינת הכתיב שניהם תקינים, אלא שבכתיב מלא נוספת האות א' – כך הוא בארמית וכך הוא בערבית.

בביטוי התנועה עם הא' הנחה – היא המוטעמת, כלומר: מארי – במלעיל.
דוגמאות נוספות:
רבא בכתיב מלא = ראבא (וכ"ה בכת"י וגאונים), ולכן אצלנו קורין רא-בא במלעיל (ר פתוחה ב קמוצה), ויש כעין משיכה בתנועה עם הא'.
רבינא = רא-בינא, רב ביבי = רב ביב-אי (ב' צרויה וב' קמוצה ומוטעמת).
לכן: גם אם נכתוב 'מרי' או 'רבא' בכתיב חסר – תהיה הגייתה כאילו נכתבה בכתיב מלא, ודוק.

וכן בערבית, במקום שיש תנועה מלאה עם אל"ף (أ) – תמשוך התנועה, לדוגמא:
צנעא-ני (صنعاني), רדא-עי (رداعي), וכן על זה הדרך.

זה הכלל: לכתיב המלא יש משמעות למשוך מעט התנועה, גם אם תיכתב בכתיב חסר, ומ"מ מבחינת הכתיבה אפשר לכתוב בכתיב חסר או מלא (מורי עם ו' – זו טעות נפוצה כתוצאה מההגייה והכתיב העברי בימינו, שאינו מכיר את הכתיב הערבי והארמי שהיה נחלת אבותינו).

ויש לאלוה מילין, ואין כאן המקום, זולתי להעמיד העיקרון על תילו, ודי בכך.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!